שות לחם רב· רבי אברהם די בוטון
שאלה כט
זה לי ימים הוצג לפני ותבט עיני בשורי אור יקרות אמרות טהורות דברי פי חכם חן סיני ועוקר הרים המאיר לארץ ולדרים החכם השלם כה"ר אברהם מונסון נר"ו על אודות הגט אשר הובא מאלכסנדריא למצרים על יד שליח הולכה והיה כתוב בו פטורין בחד יו"ד והחכם השלם הנז' האריך למעניתו ספיר גזרתו חרד חרדה גדולה גזר אומר כי יו"ד זעירא חסורי מחסרא הן הן גופי תורה: הגם הלום ראיתי אחרי רואי צוף דבש אמרי שפתי כהן הן הן גופי הלכות והיו למאורות אלוה צרופה מה יפה סלת שצפה על גבי. נפה המלך שלמה עוז לעמו הרב הכהן הגדול מאחיו נר"ו אשר חלק עליו והחזיק בעוז ההיתר וכל ספקות האיסור ראה ויתר גם אני יחיד ועני דברתי בלשוני זה סיני לנגד עיני. ויען וביען בעת ההי' במהירות ובנחיצה רבה גליתי דעתי קצרה וצרה ונוסף גם הוא האיר אל עבר פני כהיום הזה פסק הדרת תהלה הרב המובהק כמהר"ר בצלאל נר"ו אשר החזיק במעוזו של החכם השלם הנז' אמרתי אני אל לבי גלויי דעתא בגיטא לאו מלתא אך אמנה אדברה נא בארוכה בלשון רכה ואגיד דעתי בעטי אשר אתי זה החלי. תחלה כתב החכם השלם סיני ועוקר הרים כמה"ר אברהם נר"ו כי אפילו אותם המכשירים שהכשירו אם לא ערער הבעל ולא כתבו הבעל לא הוי אלא א"כ הגיע הגט לידה ודקדק כן ממילת כשר ותנשא לכתחלה שכתב בעל העיטור ולא ינתן לכתחלה ואני אומר שאין זה מוכרח בלשונו ואדרבה מצאנו להרב מהריב"ל ז"ל בפסקיו ח"ג סימן ס"ט שנסתפק בזה שכתב שם אבל בדברי הרב בעל העיטור צריך לעיין במאי דקאמר הגט כשר ותנשא בו אי קאמר בדיעבד תנשא אבל לכתחלה לא ינתן או אם נאמר דכשר אפילו לכתחלה משמע וכתב שם שמדברי רבינו נסים גאון משמע בהדיא דהיכא דליכא תרתי לריעותא כלומר שהבעל כתבו או צוה לסופר וגם שערער הבעל נראה דאפילו לכתחלה הגט כשר וכדקאמ' דאין צריך גט שני משמע דאפילו אם לא נתן ינתן לכתחלה וזה יצא לו לרב ז"ל מפני שהוא גורס שם בדברי רבינו נסים בסיפא דלישניה אבל אם שם ערעור הבעל ויש בו טעות מתחת ידי סופר וצוה לכתוב גט סתם כיון דמדעת שלמה רצה לגרש אינה צריכה גש שני וכל טעות שבא מתחת ידי סופר אין ערעור הבעל כלום וכן דעת הגאונים ע"כ וכן הוא הלשון בחדושי הרשב"א בגטין דגורס אבל אם שם ערעור הבעל וא"כ לפי זה אפילו שערער הבעל קאמר דהיכא דלא כתבו ינתן לכתחלה לפי דעתו של רבינו נסים וכל הגאונים ובאמת קולא יתירה הוא אבל בנסחאת ה"ה ז"ל בפ"ד מהלכות גרושין וכן הר"ן בפרק המגרש וכן העיטור מכתיבת יד שיש לי במאמר ז' וכן הרב מהר"ר אליה מזרחי ז"ל בתשובותיו סי' ס"ט בכלם כתוב בלשון רבינו נסים גאון אבל אם אין שם ערעור הבעל וכו' ולפי זה דווקא היכא דלא ערער הבעל ונתן לכתחלה אבל היכא דערע' ודאי דלא ינתן ולפי הנראה נסחא זו עיקר משום דריש' דלישניה בערער הבעל קא מיירי וכיון דהשתא קאמר אבל וכו' משמע דנייד ממאי דעסוק ביה וע"כ ודאי הוי דלא ערער אלא שלפי זה קשה סוף הלשון שכתב וכל טעות שבא מתחת ידי סופר אין ערעור הבעל כלום ע"כ וזה הפך עמה שאמר בראשונה דבתחלה כתב דאין שם ערעור ולבסוף כתב דאפי' דיש ערעור לא הוי כלום ואולי יש לומר דמעיקרא איירי לענין שתנשא לכתחלה או לענין שינתן הגט לכתחלה ולבסוף איירי לענין אם נשא' לא תצא דלהא אפי' שערער לא משגחי' ביה אבל לענין לאנסובי לכתחלה לא מנסבינן לה כיון שהבעל מערער וכדכתב רבינו האיי שהביא קודם והשתא ניחא לפי זה שמדברי הר"ן והעיטור וה' המגיד משמע קצת דדעת רבינו נסים גאון שוה לדעת רבינו האיי ולפי הרב מהריב"ל ז"ל איכא בינייהו טובא דלדעת רבינו האיי היכא דערער לא מנסבינן ולדעת רבינו נסים גאון מנסבינן וא"כ קשה לדעתו איך הרבנים הנז' השוו דעותיהם גם הרב מהריב"ל ז"ל תמה שם על הרשב"א איך הסכים לרבינו האיי עם העיטור דלרבינו האיי משמע דאפילו לא ערער הבעל אי ליכא ספרא דמתקן ליה לא תנשא לכתחלה ועוד תימה אצלי נוסף על זה שראיתי להרשב"א ז"ל שכתב בסימן אלף קס"ג וז"ל כבר ראית שכתבתי אני בשם הגאון רבינו האיי ז"ל ומשמן של גדולי הראשונים שכל אותם דקדוקים שאמרו שם בפרק המגרש לכתוב כן אינו אלא כשבא הבעל וערער או שכתב הבעל בעצמו הגט או שצוה הבעל לסופר לכתוב כן דהשתא יש לחוש וכו' הא לאו הכי טעות סופר הוא ואין לחוש ע"כ ולמה כתב דאין לחוש היה לו לומר דאם אין הסופר שם שיתקן לא תנשא לכתחלה שכן כתב רבינו האיי כמבואר בלשונו שכתב אי אינסיב לא מפקינן ליה מיהו הא לא קשה לי מהיכן ראה לרבינו האיי שהיכא שכתבו הבעל אעפ"י שלא ערער דיש לחוש הא לא הזכיר רבינו האיי אלא ערעור הבעל לחוד דיש לומר דמשמע ליה להרשב"א דשקולים הם דהיכא דכתבו הבעל אעפ"י שלא ערער הוי כערער הבעל עוד הקשה שם הרב מהריב"ל ז"ל קשיא דיוקא אדיוקא בדברי העיטור והאריך שם ולכל אלו הדברים צריך פנאי הרבה לעיין ולהעמיק בהם לבד זה אומר מה שעולה לנ"ד דמדברי רבינו נסים למדנו בשם הגאונים לפי דעת מהר"י ן' לב ז"ל דאפילו ערער הבעל אם לא כתבו ינתן לכתחלה ולפי דרכנו למדנו דהיכא דלא ערער דווקא ינתן דלשון אין צריך גט שני משמ' דלכתחלה תנתן אמת שמדברי הריב"ש בסי' ר"ה משמע שם דדווקא בדיעבד שכתב ואף בהם כתבו הגאונים שאין הגט פסול אלא כשהבעל מערער אבל על הסתם כשר בדיעבד ועוד יש אחרים מקילים וכו' וכתב בסוף הלשון אין לפוסלו בדיעבד משמע דבדיעבד דוקא כשר ואגב ארחי' למדנו מדברי הריב"ש דדברי רבי' האיי ודברי העיטור אינם שוי' דהעיטו' הוא דבעי תרתי דהיינו ערעור הבעל ושכתבו הוא ורבינו האיי מחמיר יותר דבערעור הבעל סגי דאלה הב' סברות שכתב הריב"ש לא מצאנו אותם אלא בעיטור ורבינו האיי והוא הפך הנראה מדברי הטור א"ה סי' קכ"ו והרשב"א בחדושיו שהסכים זה לזה:
גם מדברי הרא"ש בתשובה שהזכיר הטור בסימן הנזכר גבי הארכת הווי"ן משמע דדוקא בדיעבד שכן כתב ואם ניתן לה הגט ואין הווי"ן ארוכין והבעל רחוק מכאן לא הייתי פוסלו בשביל זה וכן אם יש תקנת עיגון וכו' ונ"ל פי' דבריו דהבעל רחוק שהזכיר קודם לא הוי רחוק כ"כ דאיכא ביה תקנת עיגון ולכך כתב דהיכא דניתן הגט לידה וגם שהוא רחוק אעפ"י שאפשר לבא ע"י הדחק גט אחר מ"מ כיון שכבר ניתן אין לחזור ליתן אחר ואח"כ כתב שאם הוא רחוק כ"כ שיש בו תקנת עיגון שהדבר רחוק מאד שיבא אז מתיר לכתחלה אפילו קודם שיתן שיתנוהו וב"ד יאריכו הווי"ן כיון שיש בו עיגונה נמצא לפי זה דרחוק שהזכיר קודם לא הוי בתקנת עיגון דלבסוף דאל"כ מאי וכן אם יש בו תקנת עיגון דקאמר הא בהא קא עסיק והיל"ל ואפי' לכתחלה אני מתיר ליתן מפני שיש בו תקנת עיגון אלא ודאי כדפרישית עיקר אעפ"י שמדברי הרב מהריב"ל ז"ל בתשובה הנזכרת נראה שמפרש כפי' שדחיתי למעלה דאית ליה דמקום רחוק שאמר לעיל הוי תקנת עיגון שהזכיר לבסוף יע"ש וקשה לי עליו מה שהקשתי: מ"מ למדנו מדברי הרא"ש דלא התיר כן אלא היכא שכבר נותן והבעל רחוק ועל כן יש לי לתמוה על הרב מהר"ר דוד כהן ז"ל שכתב בבית הרביעי על דברי הרא"ש שכתב בתשובה על גט שכתוב בו לא ימחא באל"ף שאם כבר בא הגט ליד האשה אין לפוסלו בכך דאפשר דדוקא היכא שנכתב בגט ימחא באל"ף שדרך הכאה או הריגה ליכתב כן ודרך מניעה על הרוב להכתב בה"א הוא דסבר ז"ל שאם לא נתן הגט לידה שלא ינתן אבל במה שנזכרו בגמרא שאין לכתוב כן אף אם נכתבו מגרשי' בו לכתחלה אם אין הבעל מערער הואיל ונכתבים כמנהגם ע"כ דאיך אפשר לומר כן הא מדברי הרא"ש בההיא תשובה דהארכת הווי"ן דהוי הדקדוקים שנז' בגמרא לא כתב להכשיר אלא היכא דכבר ניתן הגט לידה והבעל רחוק אבל אי לא לא אע"ג דלא היה שם ערעור הבעל ובדברי הרא"ש גופיה קשיא לי למה בההיא דלא ימחא באל"ף כתב דהיכא שכבר ניתן הגט לידה לחוד סגי ובהארכת הווי"ן הצריך שינתן הגט לידה ושהיה הבעל רחוק לכן יש לי לומר הפך מדברי מהר"ר דוד כהן ז"ל דאדרבה ההיא דלא ימחא ליכא ביה חששא דערעור כלל דאין שם משמעות שנוי הכוונה ולכך בניתן לידה לחוד סגי אבל הכא דאתי לידי חשש' דערעור דבעל לא מהני אלא היכ' דכבר ניתן והבעל במקום רחוק: למדנו מכל האמור דמה שכתב החכם השלם הפוסק אין הכל מודים בו דאיכא מאן דסבר דהיכא דלא ערער הבעל ונתן הגט לכתחלה דהיינו רבינו נסים והגאונים אעפ"י שהריב"ש והרא"ש נראה חלוקים על כך ולשון הרשב"א שהבאתי מורה כדברי רבינו נסים שכתב דהיכא דלא ערער הבעל אין לחוש עוד תמה הח' השלם הפוסק דהרא"ש כתב בכלל מ"ה וז"ל וגט שאינו משורטט בי"ב שיטות או שלא נכתב בכתיבה אשורית מרובעת או שדבוקו' האותיות פוסלים בארצנו וכך היו עושים בצרפת אבל במקום עיגון שבא מארץ רחוקה ואין שיירות מצוייות להביא אחר לא הייתי פוסלו ע"כ ואם על שרטוט י"ב שיטות שאינו אלא מנהג כתב שאין להקל אלא במקום עיגון כ"ש ביו"ד דפטורין דכתבינן ליה מדינא אליבי' ואני אומר דבכל אלו היה המנהג פשוט בעיר הרא"ש לפסול אותם וכיון דהיו עושים אותו פסול כלומר שאירע הדבר בכמה בתי דינים ופסלוהו ראוי להחמיר עליו אע"ג דמן הדין אין בו איסור דכל הני דכתב הרא"ש כאן אינו אלא מדרך חומרא ולא מן הדין דגרירת הדבוקות התיר בפרק ב' דגטין וכן כתיבה אשורית מרובעת כתב הרב בית יוסף בסימן קכ"ו דמדרך החומרא הוא דאי מן הדין אפילו במקום עיגון לא הוה ליה למשרי' ובהכי ניחא ההיא דהוקשה שם לרב ב"י דהתיר הרא"ש היכא דכתב אל"ף למ"ד ביחד אע"ג דאינו כתובת אשורית דשאני התם דלא התיר הרא"ש אלא מן הדין אבל הכא אינו אלא מכח המנהג שנהגו לפסול ולא צריכינן לתירוץ הרב מהריב"ל ז"ל שתי' קושיא זאת בתשובה הנז' ולא לתירוצי הרב מהרי"ק ז"ל בסימן הנז' דבכי הא אתי שפיר וכדכתיבנא:
גם ההיא די"ב שיטין דהתיר הרא"ש בריש גטין וכתבו הטור בסימן קכ"ה לא פליג על הך דהך תשובה מכח חומרא ולא מדינא ותימ' על הרב בית יוסף שכתב על דין דאם חסר מי"ב שיטין אבל בתשובו' כתב וכו' דמשמע דפליג בתשובות על ההיא דגטין דאינו כן כדכתיבנא גם יש לי לתמוה עליו דמה שהוקשה אצלו שם בגרירת הדבוקות דאמאי לא התיר בההיא דשאני התם דנהגו לפסול ומכח החומרא אמר כן דהא הוא עצמו אית ליה דההיא דכתיבה אשורית שהצריך לא הוי מדינא ועוד קשה בהא מדידיה אדידיה דבסוף סימן קכ"ו כתב וכמו שהשיב בגט שאין אותיותיו מוקפות גויל שבארצו נהגו לפסול אעפ"י שבפסקים פסק להכשיר מיהו י"ל לזה דהא דבפסקים כתב דאפי' לפי מה שנהגו להחמיר בגרירת הדבוקות סגי ולהכי הוקשה לו דאפילו לפי החומרא שנהגו סגי בגרירת הדבוקות ולכך הוצרך לתרץ וכתירוצו תירץ הרב מהריב"ל ז"ל בתשובה הנז' ולא רצו לומר דבארצו נהגו להחמיר כ"כ שאפי' בגרירת הדבוקות לא מהני דנראה להם זה דוחק מ"מ למדנו מכל זה דאע"ג דמן הדין אין לפסול ראוי לפוסלם מכח המנהג שנהגו כן לפסול דבכמה בתי דינין פסלום:
אבל בנ"ד היכן ראינו שנהגו לפסול באסכנדריא גט כתוב פטורין בחד יו"ד אדרבה מאחר שראינו גטין דחד כתוב פטורין בחד יו"ד וחד בשתי יודי"ן משמע שנהגו שאין לחוש על כך וכמ"ש האורכלי גבי ימחא דכיון דבדניאל איכא בה"א ואיכא באל"ף אין חששא גם אנו נאמר שאינם חוששין בכך ויש לי לתמוה על החכם השלם הפוסק נר"ו שהאריך לומר דצריך עכ"פ שיבררו המנהג ושיהיה עפ"י ותיקין אדרבה איפכא מסתבר הוא שבא לפסול צריך להביא ראיה שבאסכנדריא נהנו לפסול פטורין בחד יו"ד על דרך הסתם כל הוראותיה' על פי הרמב"ם ז"ל וכבר הודה לנו בזה. הרב מהר"ר בצלאל נר"ו שמדברי הרמב"ם אין הכרח לפסול דלא משמע מיני' אי פטורין בחד יו"ד או בתרי אדרב' מוכח מדבריו דהוי בחד וכיון שכן אין לומר שנהגו לפסול עפ"י הרמב"ם ז"ל שהוא רבם באותו המקום ובכל ארץ המערב וכיון שכן אעפ"י שידענו שכתבו בקצת גטין פיטורין בשני יודי"ן אין לנו ראי' שיש להם מנהג לפסול בחד יו"ד ולא דמי לההי' דהרא"ש שהי' מנהג פשוט בעיר על כך וכיון שאין ברור למנהג יעמוד הדבר על הדין ופשיטא דבמקום שאין שם מנהג כל פסולה דרבנן היכא דאיכא פלוגת' דרבוותא אזלינן לקולא דבשל סופרים הלך אחר המקיל וכיון דרבי' יחיאל וסמ"ג והרי"ף וריצב"א ואחיו ז"ל שהביא המרדכי בפ' המגרש כולהו אית להו דפטורין בחד יו"ד אזלינן בתרייהו לקולא ומה גם דרוב התרגומים מסייעים אותם וזו היא ההוכחה שכתבתי בפסקי הא' דומה להוכחת המרדכי בההיא דתהויין גבי יו"ד בין תי"ו לה"א והיינו להכריח דסברתו היא מוסכמ' אל האמ' וכדברי מצאתי אחרי כותבי להרב מהריב"ל בח"א דף נ"ט שכתב דין זה כמו שכתבנו והוכיח אותו מהטעם שהוכחתי שכתב שם וז"ל ועל הספקות מחסרון האל"ף משלטאה ופטורין שנכת' בחד יו"ד אין לחוש לזה. שהרי האשכנזי' כותבי' פטורין בחד יו"ד וגט כריתו' במקצ' נסחאו' בתרגו' כתוב פטורין בחד יו"ד ע"כ הרי כתב בהדי' הרב שאין לחוש לכך אלא שהוא בדק כל הנסחאו' ולכך כתב מקצת הנסחאו' ואני לא בדקתי כול' מ"מ הדין מסכי' עמנו ואין לו' דטעמו מפני שהיה בארץ מרחקי' דהרי בסוף התשו' גבי מתתיה כתב כן וז"ל ואפי' לכתחלה אם יהיה שעת הדחק שהבעל הוא בארץ מרחקים משמע בהדיא דמההוא טעמא דמתתיה הצריכו שיהא הבעל מארץ מרחקים אבל להני דלעיל לא הצריך לכך אף עפ"י שהמנהג היה לכתוב פיטורין בשני יודי"ן:
עוד כתב החכם השלם הפוסק נר"ו שבמצרים שבא שם הגט נוהגים לכתוב פיטורין בג' יודי"ן ואזלינן בתר מקום הנתינ' ואני אומר אעפ"י שיהיה למצרים מנהג פשוט על כך אין בזה קפיד' חדא מתשו' הרב מהריב"ל דמשמ' דאעפ"י שהיה המנהג כך אין לחוש ועוד מההיא תשובה שכתב ריצב"א בפ' המגרש משמ' דבמקומו היו כותבי' פיטורין בב' יודי"ן שכ"כ בתחלת התשו' אעפ"י שלא נעשה כמנהג מקומנו וכו' אבל אותן הדקדוקין שדקדק שם הוי שלא כמנהג מקומו ובהגיעו לפטורין כת' שמה שלא כתבו יו"ד בין פ"א לטי"ת כדין עשו וכו' מלשון כדין עשו לא משמע כדברי הרב מהר"ר בצלאל נר"ו שכ' שמשום תקנת עיגון התיר דא"כ לא היל"ל כדין עשו אלא הול"ל שיש להתיר מטעם שהוא מקום רחוק וכיוצא בזה אלא ודאי שאין שנוי זה מפטורין כ"כ חמור כדי שאם יבא ממקום שכתבוהו. בחד יו"ד נפסול אותו במקום שכותבים אותו בב' יודי"ן ולכך לא פסלו ריצב"א אעפ"י שבמקומו כותבין אותו בשני יודי"ן ומשם בא בחד יו"ד:
גם מה שבא בדברי הרב המובהק מהר"ר בצלאל נר"ו והח' השלם הנז' יחדיו יהיו תמים מסכימי' דפיטורין בב' יודי"ן כשר לכ"ע לא משמע לי הכי דאם הדבר היה כן לא היו כותבי' האשכנזי' בחד יו"ד כיון דלכ"ע כשר בב' יודי"ן היה להם לנהוג גט שיהא כשר לכ"ע אלא ודאי דסבירא להו דלמאן דלית ליה ללשון פטורין לחששא דהרא"ש דהוי משום שלא יטעה בלשון פטור וחובה ודאי דהוי כשאר מלות התרגו' דכי היכי דבשאר מלות התרגום צריך לכותבו כאשר ימצאו שם בכתובו' בתרגום ולא לעשו' מהמלא חסר ולא מהחסר מלא ה"נ דכוותא היא. ואשאלה מעכ"ת כמה נתחבטו הראשונים בכסלו עד שהיו החכמים מונעים מלכתוב גט בכסלו מפני שבעברי הוא חסר ובארמי מלא מה לי יכתבהו מלא אע"פ שהוא חסר כיון שאינו משנה הכוונה וכן בימח' שנתחבטו אם הוא בה"א או באל"ף מה לי ה"א מה לי אל"ף כיון שאין כאן שנוי הכוונה אלא ודאי שאין לשנות ממה שנמצא כתוב בתורה למי שלא חשש בפטורין לפטור וחובה והאשכנזים נוהגי' כוותיה דהיינו סמ"ג וסיעתו ולא כ' הסמ"ג שאין צריך יו"ד בפטורין בין פ"א לטי"ת אלא שאין יו"ד בפטורין בין פ"א לטי"ת דהכי כתב משמ' שאין יו"ד אחר השי"ן ולא אחר התי"ו ולא אחר הפ"א כלו' דאין ראוי להיו' מן הדין:
ועתה נבא לתת טעם להרא"ש ולו' דטעמו הוא משום דהוא מפרש בפירושא קמא דרש"י ז"ל כמו שכתבתי בכתב הראשון דלפי' קמא דרש"י דפ' המקבל פטרוה בחיר"ק דבריו קיימים ופטרוה בפתח לא אמר כלום משום דלפי' זה היותו בחיריק מורה על לשון פטורין שהו' גט פטורין משום דאותו פטורין הוא בחיריק וכשאמר פטרוה בפתח לא אמר כלום דאין זה דומה לפטורין דגט פטורין משום דאותו הוא בחיריק ולפי' בתרא דרש"י אין הורא' הדמוי החיריק או הפתח אע"ג דלפי' בתר' אית ליה דגט פטורין דמתרגימי' גט כריתו' הוי פטורין בחיריק דבה לא פליגי לא לישנ' קמא ולא לישנ' בתרא מ"מ אין ההורא' על אותו פטורין אלא הדגשות וכשיאמ' פטרוה בפתח ודגש דומה לפטורין שהו' דגוש אבל כשאומ' פטרוה בשוא נח אז ודאי לא דמי לפטורין של גט פטורין א"כ לפי פי' אין החיריק הורא' על פטורין של גט פטורין אלא הדגשו' וכיון שאין החיריק מורה על הדגשו' אעפ"י שפטורין של גט פטורין הוי בחיריק לא איכפ' לן אם נכתוב יו"ד בין פ"א לטי"ת להורו על חיריק כיון דאין החיריק הוראה על פטורין של גט פטורין וא"כ לזה לא למדנו לפי פי' של רש"י שיכתוב פיטורין בב' יודי"ן ולכך הרא"ש בפסקיו כתב פיטרוה דבריו קיימי' פטרוה לא אמ' כלו' דאית לי' כפי' קמא דרש"י ומשם למד הדין דפיטורין בב' יודי"ן זה הוא דעתינו וכבר כתבנוהו בכתב הראשון הרב הכהן הגדול נר"ו ואני יחיד ועני:
ועתה ראיתי כי הרב המובהק נר"ו הסכים יחד עם הח' השלם סיני ועוקר הרים הפוסק נר"ו והם סוברים דאפי' לפי' בתרא דרש"י איכא למילף דינא דהרא"ש דאפי' לפי' בתרא החיריק מורה על הדגשו' דאם נאמר פטורין בחירוק הוי הטיית יותר חזקה במבטא אבל כשנאמ' פטורין בסגול או בפתח אין הטי"ת כ"כ חזקה במבטא וא"כ משם למדנו דינו של הרא"ש דצריך לכתו' פיטורין בב' יודי"ן אפי' לפי' בתרא דרש"י והוצרכו לומר דמ"ש בפסקיו פיטרוה דבריו קיימים דהיינו כפי' קמא הוא ט"ס וגרסינן פטרוה דבריו קיימי' ויהיה הפי' כפי' בתרא דרש"י או כשל רבותיו ואנחנו כתבנו מה שנרא' לנו כי כל זה דחוק בעיננו ובין כך ובין כך ודאי דלתרי פירושי דרש"י ליכא פלוגתא דפטורין דכתוב בגט פטורין הוי בחיריק וכל הפירושים שרצה לבטל החכם השלם הפוסק נר"ו הם דברים משובשים ואין צריך לבטלם ואל יטעה הטועה במה שכתב הרב ב"י סימן קמ"ה וז"ל ובגמ' מפליג ר' נתן בין פטרוה לפטרוה כלומר בין פ"א בחיריק או בפתח א"נ בין פ"א בדגש או ברפה דרוצה לומר דהרפה והדגש הוא בפ"א והיינו פי' בתרא דרש"י דודאי אין לזה שחר דאין דגש אלא לטי"ת וכמו שהביא רש"י ראיה מדברי שכרו וזו היא כוונת מהריק"א ז"ל דבדגש ר"ל שיהא דגש אחריה בטי"ת או רפה אחריה ודברים פשוטים והאריכות בזה מותר: נמצא דלכל הפירושי' ודאי דגט פטורין הכתוב בתרגו' הוא בחיריק אלא דלפי מה שכתבנו הרא"ש שנמשך אחר פירו' קמא דרפה כתב שיטילו יו"ד להורות על החיריק כדאמר ר' נתן בגמ' ואע"ג דלא קי"ל כוותיה היינו כשמדבר האדם בשיחה בעלמא שאז ודאי אין אנו מדברים בלשון ארמי אבל כשכותבי' הגט בלשון ארמי ודאי דיש לנו לדקדק שיהא הלשון ארמי כתקנו. וכבר האריך והור' לנו כל זה הרב מהר"ר בצלאל נר"י וא"ת כיון דהרא"ש חייש לפטור וחובה למה אנו כותבי' בגט ופטרית הא כתב הרמב"ם בפ"ד מהלכות גרושין שלא יכתוב בגט דבר שמשמעו לשתי עניינות וכיון דהאי ופטרית אפשר לפרשו לשון פטור וחובה ואפשר לפרשו לשון גרושין לא היה לנו לכותבו בגט וי"ל דודאי כל אדם יודע שהגט הוא לשון תרגו' ולא יפרשהו אלא מלשון גרושין כי פיטור הוא תרגום שלוח אבל בפיטורין טועה מפני שגט כריתות הוא יודע שמתרגמי' גט פטורין בחיריק והוא סבור שצריך לכותבו ביו"ד וכיון דאין רואה בו יו"ד אומ' ודאי שהיא פטורין לשון פטור וחובה ולכך הוצרך הרא"ש לו' דיכתוב פיטורין בב' יודי"ן הנה נתבאר טעמו של הרא"ש ז"ל:
והריטב"א ז"ל כתב בחדושיו דפטרוה בחיריק תחת הפ"א לשון צווי הוא פטרוה בפתח תחת הפ"א וטי"ת רפה משמ' לשעבר ולפיכך לא אמר כלום עד כאן. ופירוש לשונו מבואר דהכי קאמר פטרוה בין שיהיה הטי"ת דגושה בין רפויה משמע להבא אבל פטרוה כשהטי"ת דגושה ואומר פטרוה אז ודאי משמע להבא אבל כשהיא רפויה בשוא נח משמ' לשעבר והוא פשוט ומבואר בלשונו והוא מ"ש בכתבי הא' שאלו היה כוונתו כן הוה אתי שפיר אלא שהחכם השלם הפוסק כתב דפטרוה דהוי להבא הוי הטי"ת דגושה ופטרוה דלשעבר הוי הטי"ת רפויה ומפני כן נפל לנו בלבול גדול דאם הדגשות הוא מורה להבא או לשעבר דפטרוה בפתח גופיה איכא לפלוגי בין שוא נח לדגש ועוד קשה מה שכתב דפטרוה בדגש להבא ולא רפה ואדרבה טפי משמע להבא רפה אבל לשון הריטב"א ז"ל המועתק למעלה הוא מבואר ואין עליו תלונותינו אלא על החכם השלם הפוסק שכתב פירושו כאלו היה לשון הריטב"א ז"ל עד שנפל לנו בלבול הרבה:
הכלל העולה בהא סלקינן ובהא נחתינן דגט זה כיון דבא מחוץ לעיר ויש קצת טרחא לשלוח ולכתוב אחר ודאי דראוי ליתנו לכתחלה אעפ"י שכתו' פטורין בחד יו"ד והרב מהריב"ל ז"ל מסכים לדברינו כמו שכתבנו למעלה:
נאם הקטן אברהם בכמהר"ר משה די בוטון זלה"ה: