שות לחם רב· רבי אברהם די בוטון
שאלה כג
רבא דעמיה מדברנא דאומתיה החכם השלם כמה"ר אליה נר"ו אחרי דרישת הדרת שלומך כמשפט לאוהבי שמך עתה באתי להשיב אמרים אל מול פני כבודך על. דבר הקדושין אשר כתב כ"ת אלי ויהיו נא דברי כפי ההצעה אשר הציג כ"ת לפני כי ההצעה הראשונה הלא לאמונה היתה עלי באופן זה שטר קדושין כתוב וחתום שאמר למשודכתו הרי את מקודשת לי באלו הלבנים גיליש ואחר כך באו אותם העדים והגידו בבית דין אותו הלשון הגרוע שאמר לעדים הוו עלי עדים שנאתים לה בתורת קדושין והשטר חתום לא נתקיים בחותמיו וכתבתי אז הגם כי ראיתי דברי הרב הגדול מהר"נ טאיטאצאק ז"ל כתבם הרב מורי ז"ל בפסקיו הראשונים סימן נ"א שהקל בשטר כתוב וחתום שאמרו העדים ששקר חתמו מכל מקום בנדון דידן יש להחמיר שהרי העדים עצמם הגידו בבית דין שהענין אמת מענין הקדושין אלא ששנו הדברים ואחר שהם חתומים בשטר אף על פי שלא נתקיים אין להקל דדי לנו מה שהקל הרב הנז' נגד הרב מהר"י קולין זכרונו לברכה שדעתו להחמיר אפי' שהעדים אמרו שאין זה כתב ידם והמשדך אומר שמעולם לא קדשה והרב מהר"י טאיטאצאק זכרונו לברכה סתר דבריו מכל מקום אין לנו להקל בנ"ד דכיון דהעדים נראה שמודים לקדושין ההם ושחתימת ידם הוא אלא ששנו הדברים ממה שכתוב בשטר כל זה כתבתי בקצור מופלג וחתמתי על פסק חכם שלם א' מחשובי חברי ישובתנו:
ועתה אדבר לכ"ת מה שנראה לי כפי ההצעה אשר הציג כ"ת לפני כי כ"ת כתב שמתחלה קבלו שלשה הדיינים העדות הגרוע שכתבתי ואחר כך עשה המשדך שטר ואומר שאוחז הקבלת עדות אם באנו לפסלו מפני שלא אמר לי ולא הריני כאשר כתב כבוד תורתך זה אינו מספיק בעיני דנתתי הוי כמו הריני מפני שטעמו של הריב"ש ז"ל בסימן רס"ו שהחמיר בהריני הוא מפני שכיון שהזכיר שהוא הנותן לה בתורת קדושין כבר נראה שהוא המקדש והיא המתקדשת וא"כ הך טעמא שייך בנתתי לה שהרי הזכיר שהוא נותן וכיון שכן הוי כמו הריני:
איברא שראיתי בפסקי הרב מהר"י אדרבי זכרונו לברכה סימן ח' חכם שלם אחד שכתב כדברי כ"ת שכתב גבי אמר לה הוו עלי עדים איך נתתי לה הטבעת לשם קדושין דלא הוי כהריני ולא הוי ידים מוכיחות גם הרב מהר"י ן' לב זכרונו לברכה בפסקיו הראשונים כלל ג' דף נ"ב כתב גבי אחד שאמ' לעדים הוו עלי עדים איך נתתי הסודר למשודכתי בתורת קדושין דהוי ידים שאינן מוכיחות משמע דאית ליה דנתתי לה לא הוי כמו הריני. איברא שקשה הדבר בעיני דזיל בתר טעמא כדכתיבנא ומכל מקום אין להקל מהך טעמא משום דאיכא שדיך וכדכתב הרב מהר"י ן' לב ז"ל וכ"ת דחה טעם זה מפני שלא דבר עם האשה אלא עם העדים וכדבריך מצאתי להחכם השלם הרב הכהן נר"ו בפסקיו הראשונים סימן ט' גבי א' שאמר הוו עלי עדים איך נתתי זו הואלינסייא לנערה זו בתורת קדושין חילק כמו שחלק כ"ת שלא דבר עם האשה אלא עם העדים אבל הוא באופן אחר שהחילוק זה כתב שם לו דאפי' למ"ד דשתיקותא דלאחר מתן מעות חיישי' לה היינו כשדבר לאשה אבל כשחזר פניו לעדים ואמר הוו עלי עדים שנתתי לה בתורת קדושין אינו כלום מפני שהיא אינ' חוששת להשליכ' מידה כיון שהוא אינו או' לה שתתקדש בהם עכשיו אלא אומר לעדים שנתנם לה בתורת קדושין מה שאינו בעולם ולכך לא חששה והוא טעם נכון אבל מדברי כ"ת משמע דאפילו שהיה אומר לעדים קודם הקדושין הוו עלי עדים שהרי היא מקודשת דלא מהני אע"פ דשדיך ולא בעינן ידים מוכיחות משום דדיבר לעדים ולא לה והא ליתא דבמדבר עמה על עסקי גיטה וקדושיה כתב המרדכי בריש קדושין דה"ה כשמדבר עם אחרים בפניה וא"כ ה"ה נמי בהא כשאמר לעדים בפניה שמקדשה והיא מקבלת הקדושין ודאי דמקודשת ואף על גב דלא אמר לעדים שמקדשה לו כיון דשדיך:
ואם באנו לבטל הקדושין משום דהוי שתיקותא דלאחר מתן מעות ואפי' הרי"ף יודה בנ"ד משום דע"כ לא קאמר הרי"ף אלא כשנתן לה בתורת קדושין מעיקרא אבל היכא דנתן לה סתם לא וכמו שכתב כ"ת ומצאת ראיה לדבריך מדברי הרשב"א דכתב דהיכא דנתן לה בסתם אפילו שאמרה אח"כ הן לא מהני דגרע מהיכא דנתנה לה בתורת פקדון וכדבריך כתב הרב הכהן נר"ו בפסק הנזכר מ"מ אין הכל מודים בזה דהרשב"א אית ליה דגרוע היכא דנתן לה סתם מפקדון משום דנתן לה בתורת מתנה אבל רבינו ירוחם פליג עליה ואית ליה דנתן לה בסתם הוי כנתן לה מעיקרא בתורת קדושין וכ"כ הרב מהר"י ן' לב ז"ל בפסקיו ח"ב שאלה ז' ופסק דהוי ספק מקודשת מהך טעמא דפליג רבינו ירוחם על הרשב"א גם בח"ג סימן כ' כתב דרבינו ירוחם פליג על הרשב"א ז"ל ומדברי הטור משמע שהסכים לדברי הרשב"א. איברא דבח"א כלל ג' דף נ"ב תפס במושלם דאפילו הרי"ף ז"ל מודה היכא דנתן לה בסתם דלא הוי קדושין היכא דשתקה מההיא דהרשב"א ז"ל ולא שת לבו לפלוגתא דרבינו ירוחם כדכתב בח"ב וג' כדכתיבנא אלא שיש לומר שבחלק ראשון לא סמך על הטעם ההוא לחודיה אלא עשאו סניף לטעמים אחרים והרב מהר"ר אליה מזרחי ז"ל בפסקיו סי' נ"ו גבי אחד שקידש בורדים ואמר לה הנה הורדים אשר שאלתני והיא לא השיבה הן בקדושין שקדשה אחר שנתנה כתב שם דהא מילתא דמי לההיא דקדיש בציפתי דפליגי הרי"ף והרמב"ם ז"ל והתימ' עליו שלא הזכיר דברי הרשב"א דלדבריו גרוע מתנה מפקדון ואפילו הרי"ף יודה:
ומ"מ בנדון דידן אפשר משום הך טעמא לא מהני הני קדושין משום דדבר לעדים ואמר הוו עלי עדים שנתתים לה ובהא כל אפין שוין דשתיקותא דלאחר מתן מעות לאו כלום היא ומטעמא דכתיבנא לעיל בשם החכם הרב הכהן: ואם באנו לבטל קבלת עדות זה מפני שלא עשו דרישה וחקירה זה אינו כלום דהריב"ש ז"ל בסי' רס"ו וכן הרב מהר"ר אליה מזרחי ז"ל בפסקיו סימן כ"ד בעובדא דעזיזא כתבו דלא בעי דרישה וחקירה בעדי קדושין ואע"ג דכתב הריב"ש ז"ל בסימן רס"ו דבדין מרומה בעינן וכ"כ שם הרב מהר"ר אליה מזרחי ז"ל וא"כ אי דיינינן עובדא דידן כדין מרומה הוה בעי דרישה וחקירה כבר כתב הרב מהר"י ן' לב ז"ל בפסקיו הראשוני' דף כ"ד על ענין כיוצא בזה וזה לשונו וכי תימא כיון שלא נחקרה עדותן בבית דין בדרישות וחקירות והדין זה דמיא לדין מרומה כיון שלא נתקדשה בפרהסיא ובפני קרוביה וכתב הריב"ש ז"ל וכו' דשאני הכא שזה הבחור היה משודך לזאת הבחורה ואין בו כ"כ עון אשר חטא וכו' א"כ בנ"ד נמי לא הוי כדין מרומה כיון דהיתה משודכתו וא"כ אין לבטל העדות מהך טעמא:
אבל מה שיש טעם לבטל עדות זה מפני דאלו הדיינין לא הוו יודעים אלא הם עמי ארץ וכבר כתב הרב מהר"ר אליה מזרחי ז"ל בעובדא דעזיזא וז"ל ועוד כיון דהדיינים הללו לא בקיאי בטיב קבלת עדות אין בקבלת עדות שקיבלה לפניהם דין קבלת עדות כלל שכן כ' בעל העיטור בהדיא תשובה להרי"ף שאם בא לפני ב"ד שטר קבלת עדות אם בקיאים בדקדוק וכו' יע"ש:
שנית שכתוב בשטר בפנינו עדים שלא כוונו להיות דיינים אלא עדים וקבלת עדות צריך ב"ד וכיון דהם לא כוונו אלא להיות עדים אע"פ שחתמו שלשה לא הוו דיינים אלא כעדים והם עד מפי עד דלא מהני וכ"כ הריב"ש בתשובותיו סימן שפ"ב על גט חליצה הנעשה בדוניאש דכתוב שם באשרתא אנחנא סהדי כתב שם וא"כ אין כאן אשרתא דדייני דקיום שטרות בית דין בעינן כדאמרי' בפרק חזקת קיום שטרות בשלשה דכמעשה בית דין דמו ואלו שכולן נעשים עדים א"כ האשרתא פסולה ואע"פ שחתמו בה חמשה והאריך שם להוכיח כן א"כ בנ"ד גם כן דכתוב עדים הרי אין כאן בית דין ואין כאן קבלת עדות כלל:
שלישית שנתקבל עדות זה שלא בפני בעל דין שהיא האשה או מורשה שלה והרב מהר"י ן' לב ז"ל בפסקיו חלק שני סימן מ' כתב בענין כיוצא בזה דנתקבל העדות שלא בפני בעל דין דאם חזרו בהם העדים דהויא מקודשת מספק ואף על גב דהרב מהר"י אדרבי ז"ל בפסקיו סימן ד' כתב בשם מהר"ר דוד ן' אבי זמרא ז"ל דמקבלין עדות קדושין שלא בפני בעל דבר דכולי עלמא בעלי דבר נינהו לאפרושי מאיסורא וכתב כן בשם המאירי וכתב שלא חלק אדם על זה מעולם מ"מ אין הכל שוין בזה דהרי הרב מהר"י ן' לב ז"ל כתב בהפך בתשובה הנזכרת כדכתיבנא וכן בתשובות אחרות וכן נראה בהדיא מדברי מהרא"ם ז"ל בעובדא דעזיזא א"כ לא נפקא הא מפלוגתא וכיון שכן נמצא דעדות שקבלו הדיינים לאו עדות מעליא הוא לומר דאם חתמו עדים בשטר אח"כ דלא מהני עדותן משום שכבר הגידו בבית דין וכיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד כמו שכתב כ"ת דהא בהך קבלת עדות איכא למישדי ביה נרגא כדכתיבנא. והתימה על כ"ת שדבריך סותרים את דבריך שבתחלה כתבת דאותו קבלת עדות לא מהני מפני שהם בלתי ראוים לקבל עדות ואחר כך כתבת שהעדים שחתמו בשטר לא מהני עדותם שכבר הגידו בבית דין והלא אותה ההגדה לאו כלום היא לפי דבריך א"כ נראה ודאי דמה שחתמו העדים בשטר מהני וחיישינן ליה אלא שהלשון שהביא כבוד תורתך בשאלה שכתוב בשטר החתום הוי מקודשת במתנה זו לית ביה לי והוו ידים שאינן מוכיחות ומ"מ אית' ביה שדיך ויש להחמיר ועוד דדעת הרב הגדול מורי ז"ל בפסקיו להחמיר אפי' היכא דלא אמר לי ואפי' בלא שדיך גם הרב מהר"ר לוי ן' חביב ז"ל בפסקיו הביא תשובה להריטב"א ז"ל שהחמיר בלא לי ובלא שדיך ואם כן ודאי דמהני מאי דכתבו וחתמו בשטר ואי אמרי השתא דכל מה שחתמו שם הוא שקר אם כתב ידם יוצא ממקום אחר ואפשר להתקיים השטר בחותמיו אינם נאמנים ואם לאו נאמנים לדברי הרב הגדול מהר"י טאיטאצאק ז"ל שכתבתי לעיל שחלק על דברי הרב מהר"י קולין ז"ל ולדבריו הסכים הרב הגדול מורי ורבי ז"ל ואע"פ שנדון דידן לא דמי לגמרי לנדון דהרב מהר"י פאיטאצק ז"ל וק"ל ואם עד א' הוא פסול צריך שנראה פסולו ושיקובל עדות פסולו בב"ד בפניו ואם הוא פסול דאורייתא או דרבנן דפסולי דרבנן צריכא הכרזה מה שאין כן בפסול דאורייתא וכן איכא מרבוותא דאמרי דהמקדש בפסולי עדות של דבריהם מקודשת וכל זה מבואר בטור אבן העזר סימן מ"ב וכן בדברי הרב בית יוסף יעו"ש. ולכן צריך להתיישב הרבה בפיסול זה העד איזה פסול הוא ובאיזה זמן היה אם היה קודם שהעיד בב"ד עדות זה ובמחילה ממעלת כבוד תורתך דברים אלו צריכים יישוב הרבה ולא למהר ולפסוק הדין לפוטרה בלא גט ואם יש אתך עוד ראיות נתיישב בדבר ונדעה בינינו מה טוב. ולייסר המקדש והעדים מפני שקדשו אשה בנכל ובתרמית בלא עשרה ומה גם אם יש מנהג ביניכם כמו הנהוג בינינו שאנו מחרימים בכל חנוכה בחברת תלמוד תורה שלא יקדש אדם אשה מבלתי עשרה ושליח צבור ביניהם ודאי דראויים הם לעונש ואני מסכים עם כבוד תורתך לייסרם בכל אופני מיני יסורים הנראה בעיניכם לשבר מתלעות עול אבל לא מפני זה נבטל הקדושין אם עבר וקדש אם לא נמצא טעם נכון וברור להתיר דאין ראוי להקל בערוה החמורה הן הן גופי תורה: נאם הקטן אברהם בכמהר"ר משה די בוטון זלה"ה: