שות לחם רב· רבי אברהם די בוטון
שאלה כב
אור בהיר יאיר עינינו בענין גוברין יהודאין שעשו יום משתה ושמחה ויש לכל אחד מהם חלק אחד באותו משתה ויהי כי ישבו לאכול לחם ולשתות יין אמר ראובן לשמעון יש לי בת אחת קטנה ברה כחמה אם תרצה אתננה לך לאשה ויען שמעון ויאמר מי יתן והיה וכאשר שמע ראובן את דברי שמעון שמח עד מאד ולקח כוס יין מלא ואמר לשמעון בשמחתך חתן ולקח שמעון פת לחם ונתן לראובן ואין אנו יודעים איך אמר או טומה אישטו פור קידושין די מי נובייא או ריסיוי קידושין פור וואישטרה פיג"ה מי נובייא וכאשר שמע לוי את דברי שמעון בן אחיו גער בו ואמר שתוק רשע וענה ראובן ואמר הנח אותו כי הוא חתני ומה אתה רוצה והעידו לי עדים נאמנים את יהודה ויששכר אשר פה אתנו יצ"ו אלה הדברים אשר עברו במשתה עתה ילמדנו רבינו מה משפט הקדושין האלו ובעל גמולות כעל ישלם:
תשובה חזרתי על כל הצדדין וראיתי שאין לפטור אשה זו בלא גט ודיינינן לה כספק מקודשת דאם באנו לבטל הקדושין משום דהוי מקדש בדבר שאינו שלו דלקח הפת לחם שלא היה שלו ואע"פ שהיה הוא שותף דהיה לו חלק באותו המשתה מ"מ דמיא למאי דאמרינן בפרק האיש מקדש ההוא אריסא דקדיש במוזא דשמכי דאמרי' ליה מאן פלג לך דדוקא באגודת ירק שדרך הירק להיות מתחלק לאגודות והן שוות אם קידש באחת מהם מקודשת אבל בדבר אחר לא הכא נמי אמרינן ליה מאן פלג לך ליקח הפת ולקדש בו ואע"ג דבפת ההוא היה לו שוה פרוטה מחלקו דאפילו נאמר שהיה שוה פרוטות הרבה וכתב הר"ן ז"ל דיש מי שאומר דאפילו במוזא אם הוה שתי פרוטות מקודשת שהרי אחת מהם שלו הרי דחו סברא זאת בשתי ידים וסברי דלא קדיש עד שיאמר התקדשי לי בחלקי שיש לי במוזא א"כ מהאי טעמא נמצאו הקדושין בטלים לא היא מכמה טעמי חדא דהרי כתב הרמב"ם ז"ל בפ"ה מה' אישות שאם קדש בדבר שאין מקפיד עליו כגון תמרה או אגוז הוי ספק קדושין וא"כ בנ"ד נמי ודאי דפת לחם אין דרך השותפים להקפיד זה על זה וא"כ הוו ספק קדושין ועוד דכתו' באלפסי בהגה"ה לשון ריא"ז בסוף האיש מקדש וז"ל ונראה בעיני בבעל הבית המזמן אורחים לשלחנו ולקח אחד מהם וקדש את האשה מקודשת שאין ב"ה מקפיד עליהם אם יעשו כל חפציהם במנותיהם ע"כ:
גם בנ"ד לא גרעי אלו השותפים מבעל הבית המזמן אורחים וכי היכי דהתם לא קפיד בעל הבית ה"ה בנ"ד דלא קפדי זה על זה בכך ועוד עדיף נ"ד מההיא עובדא דאריסא דהאיש מקדש דכאן נטל פרוסת הפת בפני הבעלים והם שתקו ולא ערערו דאפשר דמחלו ונתנו לו במתנה מכל הני טעמא נר' לי דאין לבטל הקדושין מטעם שאמרנו:
ואם באנו לבטלם מצד לשון הקדושין שהוא גרוע מאד ובפרט אם אמר טומה אישטו פור קדושין די מי נובייא שלא הזכי' המקדש והמתקדשת דאפשר דמה שאמר מי נובייא אפשר שהיא אחרת ולא בתו של ראובן זה ואע"ג דאיכא פלוגתא בידים שאינם מוכיחות אי הויין ידים והרב מורי ורבי בפסקיו ח"א סימן נ"ג כתב שראוי לחוש ולהחמיר גם הרב מהר"י אדרבי ז"ל ובפסקיו סימן י' כתב כן הפך הרב מהריב"ל ז"ל שבפסקיו ח"א דף נ"ה נטה להקל מ"מ אפשר דכאן כל אפין שוין דלכ"ע לא הוי יד כלל ואפילו שאמר ריסיוי קדושין פור וואישטרה פיג"ה מי נובייא הוי לשון גרוע וכמו שכתוב מהר"י בירב ז"ל בשם ה"ר דוראן הביאו הרב ב"י בסימן כ"ז וז"ל קח טבעת קדושין זו על בתך אינו כלום שאינו מוכיח בדברים אלו שהאשה הוא מקדש ומשמע דהאי דינא הוי אפי' למ"ד ידים שאינם מוכיחות הויין ידים כמבואר בפסקי הרב מהר"ר לוי ן' חביב ז"ל שהביא תשובה זו של מהר"י בירב ז"ל יע"ש ואע"ג דהרב מה"ר אדרבי ז"ל שם החמיר כשאמר טומאלדו פור קדושין דדמי לההיא עובדא דה"ר דוראן מ"מ לא עבדינן כוותיה אלא כדברי הרב מהר"י בירב שהביא ראיה מה"ר דוראן וא"כ מטעם זה נוכל לבטלם:
לזה אני אומר דאפילו נאמר כן לא עלה בידינו כלום דאעפ"י דאין הלשון מועיל מ"מ הרי מדבר עמו תחלה על עסקי הקדושין שאמר לו תחלה שיתן את בתו לאשה והוא רוצה לקחתה וקי"ל דכשהיה מדבר עמה על עסקי גטה וקדושיה אפילו נתן לה סתם ולא פירש מקודשת וכי תימא הרי הפסיק הענין במה שאמר לשמעון בשמחתך וכיון דהפסיק בדברים אחרים א"כ לא הוי מדבר עמה על עסקי קדושיה גם זה אינו מספיק בעיני דל"מ אי לא קי"ל כרבי דבעינן שיהו עסוקים באותו ענין ממש אלא אפילו מענין לענין באותו ענין וכמו שפסק הרשב"א ז"ל כתבו הרב המגיד בפ"ג מהלכות אישות וכן הוא דעת הר"ם הביאו המרדכי בסוף פרק האיש מקדש הוזכר בב"י סימן כ"ז יע"ש אלא אפילו לרוב הפוסקים דסבירא להו דבעינן שיהא באותו ענין ממש חוששנו בענין זה ודעתי נוטה אליו מפני שאמר בשמחתך חתן וכיון שקראו חתן הרי הוא כאומר לו הרי אתה חתני שאני ואתה מרוצים שתקח בתי ולכך אני אומר לך בשמחתך ואם כן הרי לא הפסיק בשום דבר אחר אלא בענין הקדושין ממש ולכך יש להצריכה גם על כל פנים לעניות דעתי ולעשותה ספק מקודשת ומה גם כי מה שכתבתי בשם מהר"י בירב זכרונו לברכה לא ברירא מלתא כולי האי כמו שתראה בפסקי הרב מהר"ר לוי ן' חביב ז"ל סימן קל"ז שהאריך שם ולהשיב עליו לא יכולתי להעמיק בהם לנחיצת המוביל בין כך ובין כך נר' לע"ד דהיא ספק מקודשת אבל אין די במה שכתבתי לעשותה מקודש' ודאי כד מעיינת ביה הנראה לעניות דעתי כתבתי נאם הקטון אברהם בכמה"ר משה די בוטון זלה"ה: