שות לחם רב· רבי אברהם די בוטון
שאלה כא
טען מרדכי ן' וילייא שקידש את משודכתו שיטי בת הה"ר גבריאל ברוך והביא בפני בית דין עדיו וקבלו ב"ד עדותן וזה טופס קבלת עדות במותב תלתא כחדא הוינא יתבין אנחנא בי דינא כד תבע מרדכי ן' וילייא יצ"ו שקידש את משודכתו שיטי בת ה"ר גבריאל ברוך ואמר שיש לו שלשה עדים פלוני ופלוני ופלוני ובא אחד מהם והעיד בפנינו ובפני שיטי הנזכרת ואמר איך ליל שני אחר גמר הסעודה נשארו הוא ובחו' אח' עם הארוס ואבי הנערה ויהודי אחר והיתה הנערה במוסאנדרה וירדה משם לישק יד אביה וישבה על ארגז א' ולקח הארוס ירך תרנגול א' תוך אישטאמיל אחד שלו ואמר לה טומה אישטו פור קדושין פארה מי ולקחה אותו והשיבה לו אניחהו למחר ואמר אכולי אותו שכבר הוא שלך והיא הכחיש' אותו עוד העיד א' מפי עד א' שהלך לו למ"ה שאמר לו דע שפלוני' שיטי היא מקודשת למרדכי הנז' ההווה היום יום ג' כ"א לחדש אדר שנת רצון פה מאגנאשיאה וחתמנו ביה תרי מגו תלתא ושריר וקיים העדים יצחק ציידון והעד שהעיד מפי עד יוסף חזן מפי יוסף פארדו הדיינים אהרן צרפתי ויצחק הלוי די גאין השאלה היא אם יש לחוש באלו הקדושין: תשובה יש לחקור בענין זה חקירות הרבה ראשונה דאלו הב"ד שקבלו עדות זה הוגד לי שהשנים מהם הם הדיוטות דלא ידעי כלל בדיני עדות והאחר הוא החכם השלם ר' שלום אנשיכון נר"ו וא"כ איכא לאיסתפוקי כיון דאיכא בינייהו חד דגמיר סגי או דילמא תלתא דגמירי בעינן ובאנו למחלוקת הרמ"ה והרא"ש שכתב הטור בח"מ ריש סימן ג' כתב על דברי הרמ"ה וז"ל ויראה מדבריו דבעינן שלשתם דגמירי אבל א"א הרא"ש ז"ל כתב בג' אי אפשר דלית בהו חד דלא גמיר ששמע או קרא וכו' ע"כ. ואיכא למידק על דברי הרמ"ה דהיכי פליג על הרא"ש דהא בהדיא אמרו בריש פרק דיני ממונות כוותיה שהקשו שם על דברי רב אחא אטו בתלתא מי לא הוו יושבי קרנות ותירצו בג' אי אפשר דלית בהו חד דגמיר משמע דבחד גמיר סגי ואם נפשך לומר דס"ל להרמ"ה דלא אמרי' הכי בגמ' אלא לרב אחא אבל לרבא דאמר דמדאורייתא תלתא מומחין בעינן ומשום שלא תנעול דלת בפני לווין די לנו בהדיוטות לא עקרו רבנן לגמרי דין תורה דכיון דמדאורייתא בעינן גמירי וסמיכי מסתייע דאינהו עבוד משום שלא תנעול דלת בפני לווין דליהוו גמירי לחוד אע"ג דלא סמיכי אבל שיהא ביניהם אחד דגמיר לחוד ודאי דלא תקון ולא סגי בהכי כיון דמדאורייתא צריך שהג' יהיו גמירי וסמיכי וכיון שהוא פסק כר' חנינא דהכי קי"ל דאיהו לית ליה דשמואל וכר' אבהו קי"ל א"כ משום הכי אית ליה דבעינן תלתא דגמירי אם נאמר כן קשה דא"כ לימא תלמודא דאיכא בין רב אחא לרבא אי בעינן הג' דגמירי או האחד דגמיר לבד ומאי בעי מאי איכא בין רבא לרב אחא בריה דרב איקא מיהו דזה י"ל דה"ה דהוה מצי תלמודא למימר הכי ואכתי קשה דמנין לו לטור דהרא"ש פליג על דברי הרמ"ה דהוא לא כתב כן בפסקיו אלא כשהביא דברי רב אחא ולפרש דבריו אבל לענין דינא קי"ל כר' חנינא כדברי הרמ"ה ואי משום דהביא דברי רב אחא משמע דפסק כוותיה זה אינו דהרי הביא ג"כ דברי ר' חנינא ומנא ליה דפסק כרב אחא טפי מר' חנינא ועוד דע"כ לית הילכתא כרב אחא דאיהו אית ליה דשמואל והרא"ש עצמו פסק כר' אבהו בפסקיו דאחר שכתב מחלוקת בה"ג והרי"ף כתב על דברי הרי"ף שפסק כר' אבהו וכן מסתבר וכו' ועוד שכתב שהלכה כן מפני דרבא סבר הכי משמע דאית ליה כרבא וא"כ ע"כ לא מצי למיפסק כרב אחא אע"ג דהרמב"ם פסק כרב אחא וכרב אבהו בהלכות סנהדרין פ"ב כבר נתקשו דבריו בעיני הרשב"א בתשוב' והוצרך ליישבם בדוחק גם הרב בעל כסף משנה עמד על זה יע"ש:
מ"מ המחוור הוא לפסוק כרבי חנינא דאיהו אית ליה כרבי אבהו וכן פסק הרי"ף בריש סנהדרין כרבי חנינא שכתב שם גרסי' בגמ' אמר רבי אבהו מה הן וכו' והביא שם דברי רבי חנינא ואע"ג דאיכא למידק עלי' דלא כתב דברי רבא דאמר תרתי קתני שהוא עיקר המסקנא אלא כתב דברי רבי אבהו זה אינו כלום דלא נפקא לן מידי בין ר' אבהו לרבא אלא בפירוש המשנה ולא לענין דינא כלל וכיון שכן לא חש להביא אלא תחלת הסוגיא האמורה בגמרא ולא סופה דלא נפקא לן כלל מינה לענין דינא ולכאורה נראה דהרי"ף דכתב בתשובה כתבה בעל העיטור הביאה נמוקי יוסף בפרק הגוזל ומאכיל דקבלת עדות צריך ג' ומומתין יודעין הלכות עדות וכו' הוא מהך טעמא משום דפסק כרבי חנינא ולר' חנינא בעינן תלתא דגמירי כדפי' לעיל ליישב דברי הרמ"ה ומפני כן בעי התם תלת דגמירי. אבל קשה מה שהקשיתי על דברי הטור דהבין הרא"ש דפסק כרב אחא לכך נר' דודאי אית ליה להרא"ש דהלכתא כרבי חנינא ולא הביא בפסקיו דברי ר' אחא אלא משום דהוזכר בדבריו דבתלתא אי אפשר דלית ביה חד דלא גמיר דמשמע מכאן דבחד דגמיר סגי ואית ליה להרא"ש דאפי' רבי חנינא מודה בהא דרבנן תקון דבחד דאיכא בהו דגמיר סגי משום שלא תנעול דלת ומדהביא הרא"ש דברי ר' אחא אף ע"ג דלית הלכתא כוותיה אלא כר' חנינא דהא אית ליה כר' אבהו משמע ליה לטור דאית ליה לאביו דבחד סגי אפי' לר' חנינא ולהכי אהני ליה לאתויי דברי ר' אחא ודלא כהרמ"ה דאית ליה דבהא פליגי ר' אחא ור' חנינא אי בעינן תלתא דגמירי או לא וכיון דקי"ל כר' חנינא אית ליה דבעינן תלתא דגמירי והרי"ף ז"ל ממה שהבאתי שכתב בתשוב' משמע דאית ליה כהרמ"ה או אפשר דאית ליה כהרא"ש ולא כתב כן הרי"ף ז"ל בתשובה אלא לענין קבלת עדות דוקא דצריך דרישה וחקירה הרבה אבל לענין מה שדנו אפשר דאית ליה כיון דאיכ' בהו חד דגמיר דינם דין ועם זה היינו יכולים לומר דהרא"ש והרי"ף ז"ל שוים דבקבלת עדות בעינן תלתא דגמירי אלא דהרא"ש איירי לענין דין והרי"ף ז"ל איירי לענין קבלת עדות אבל זה אי אפשר דראיתי להרב מהר"ר אליה מזרחי ז"ל בפסקיו שאלה כ"ד בעובדא דעזיזא כתב וזיל שכן כ' הרא"ש בהדיא בפ"ק דסנהדרין דאי לית בהו בהנהו תלתא שקבלו עדות חד דגמיר פסולי לדינא ע"כ ועוד כתב שם דמה שכתב הטור בסי' ג' בשם אביו שאין חלוק בין יחיד מומח' לג' הדיוטות לכל דבר דמשמ' דלענין קבלת עדות נמי לא נאמר כן אלא ביחיד מומחה או בג' הדיוטות אבל לא ביחיד שאינו מומחה או שנים שאינם מומחין וכמו שהאריך שם ומוכח מכל דברי אותה תשובה דלהרא"ש בקבל' עדות נמי בחד דגמיר סגי וכן נר' לי מפורש בדברי הרמב"ם ז"ל שכתב בסוף פ"ה מה' סנהדרין וז"ל אבל השלש' אעפ"י שאינן סמוכין והרי הם הדיוטות ואין אני קורא בהם אלהים הרי ההודאה וכו' כללו של דבר הרי הן לענין הודאות והלואות וכיוצא בהן בב"ד הסמוך לכל הדברים ע"כ ולהרמב"ם ודאי דבחד דגמיר סגי כיון דאיהו פסק כרב אחא כמו שכתבתי ולרב אחא בחד דגמיר סגי כדכתיבנא וא"כ ודאי דלדידיה ג' הדיוטות בחד דגמיר סגי ליה ומ"מ כתב שהוא כב"ד הסמוך לכל הדברים משמע אפי' לקבלת עדות. ובר מדין הסברא מוכחת דאין לחלק בין קבלת עדו' לדין דמסתמא מי שגומר ופוסק הדין הוא מקבל העדות ואיך נאמר שאלו הדיינים ידונו ואחרים יקבלו עדות זה דבר שאין לו שחר וא"כ כיון דדיני גטין וקדושין כדיני הלואו' דמיא סגי בג' וחד מינייהו דגמיר בין לדין ובין לקבלת עדות ואפי' הרי"ף דכתב דבעינן תלתא מומחין אפשר היה להסכים סברתו עם הרא"ש והרמב"ם ולומר דלא כתב כן אלא לכתחלה ומ"ש בסוף דבריו וכל המקבלי' ואינן ראויי' לקבל עדות כאלו מקבלים עדות שקר ואין ראוי לדון על פי אותו השטר אפשר דאיירי בדליכא אפי' חד דלא גמיר ואפי' הרמ"ה לא אמר בפי' דבעינן שלשתם דגמירי דהטור בסי' ג' כתב יראה מדבריו כלומר דאינו מוכרח דאפשר לומר דמאי דקאמר הרמ"ה דוקא דגמירי לא אתא לומר דבעינן כולהו תלתא גמירי אלא דאיכא בינייהו חד דגמיר ולפי זה בחד דגמיר לכולהו סגי אלא כיון שהטור לא הבין כן בדברי הרמ"ה וגם פשט לשון הרי"ף בתשובה משמע כדברי הרמ"ה נאמר דהוי פלוגתא דרבוותא. מ"מ למדנו דהרבה מחלוקות איכא אי בעינן תלתא דגמירי או לא ומשום הא ודאי דיינינן להני שקבלו עדות בנ"ד כיון דליכא בהו אלא חד דגמיר דהוי ספק אי מהני או לא והויא ספק מקודשת על פי קבלת עדותן אעפ"י שיהא העדות מספיק:
שנית שלא עשו דרישה וחקירה ואפילו שהיה ב"ד חשוב היה צריך שיעשו דרישה וחקירה והם לא שאלו מה ליל שני היה באיזה יום או מה סעודה היתה באיזה מקום וכל שאר דרישות וחקירות ומשום הא נמי אינו כלום דהרי כתב הריב"ש בסי' רס"ז דאין צריך בגיטין וקדושין דרישה וחקירה ואפי' בדין מרומה דצריך דרישה וחקירה לכתחלה כתב שם הריב"ש דאם לא עשו ב"ד כן לא מופסל עדות משום האי ואם כן אע"ג דנשוה נ"ד לדין מרומה אין לפסול העדות ואע"ג דהוא מכחישתו כדכתב הריב"ש בסי' רס"ו ואע"ג דהרב מהר"ר אליה מזרחי ז"ל בתשובותיו סי' כ"ד בעובדא דעזיזא כתב דהיכא דהאשה מכחישתו צריך דרישה וחקירה לא משמע הכי מדברי הריב"ש שכתבתי דבההוא עובדא דמיירונה היתה היא מכחישתו ומ"מ כתב שאין צריך דרישה וחקירה. איברא דאם היינו משוים נ"ד לדין מרומה אם חזר בו העד הזה מבטל עדותו הראשון דאע"ג דקי"ל דכל דבר שאין צריך דרישה וחקירה שאין העד יכול לחזור בו כדכתב הרב ב"י ח"מ סימן כ"ט וכן כתב הר"ן בתשובה מכל מקום כיון דבדין מרומה צריך לכתחלה דרישה וחקירה כל זמן שלא נחקרו עדותן יכול לחזור וכדכתב הריב"ש שם בסימן רס"ו יע"ש אבל מ"מ אין להשוות נ"ד לדין מרומה דהריב"ש כתב בסימן הנז' ואין לך דין מרומה גדול מזה שהוא אשה אחת חשובה בלא שדוכין ושלא בפני קרוביה ובלא ברכת ארוסין ושלא כשורה ובהכמנת עדים דרך ערמה ע"כ והדבר מבואר דאין כל אלה הטענות שהרי היה כאן שדוכין ובפני אביה ובעת הסעודה כטוב לבם דאפשר שמחמת אהבתם נתרצו ויאותו וא"כ אפילו חזר בו העד יש להחמיר כיון שכבר העיד בב"ד דלא היה צריך כאן דרישה וחקירה: שלישית מפני שהוגד לי שבקבלת עדות כתוב שיטי בת ברוך והוא נקרא גבריאל ברוך וזה אינו כלום דכיון שכתוב בקבלת עדות שהעידו בפני שיטי משודכתו מה לנו אם המקדש טעה בלשונו או לא כוון לקרוא שם האשה בלא דבריו הא איכא סהדי קמן דאמרי שיטי זו נתקדשה יכנה הארוס בשם שירצה: רביעית שהוגד לי שהירך של תרנגולת לקחה המשדך מן הסעודה ואבי הכלה היה בעל הבית והסעודה היתה שלו ועוד הוגד לי כי הטישטאמיל לקחו המשודך בשאלה מאחיו ואם כן איכא לאיסתפוקי טובא דלכאורה נראה דזה קידש בדבר שאינו שלו דהירך של תרנגולת גזל הוא בידו שלקחו מן הסעודה וקי"ל דהמקדש בגזל דאחרים אינה מקודשת אפילו כדשדיך וכמו שכתב הטור באיה סימן כ"א אלא אם כן שמענו בפירוש שנתייאש ממנו וכמו שכתב הריב"ש בסימן ק"ע גם הטישטאמיל כיון דהוא שאול כתב הטור בסימן הנז' דאיכא פלוגתא דרבוותא אי הוי מקודשת והרא"ש כתב אם השאילו החפץ ולא ידע המשאיל שרוצה לקדש בו אשה אינה מקודשת וכו' וא"כ בנ"ד שלא ידע המשאיל שרוצה לקדש בו אשה אינה מקודשת אליבא דרובא דרבוותא. גם זה אינו נראה בעיני טעם להתיר דהירך אעפ"י שהיה מבעל הסעודה הרי כתב הרמב"ם בפ"ה מהלכות אישות גבי הנכנס לבית חברו ולקח לו כלי או אוכל וקדש בו את האשה דאם קדשה בדבר שאין בעל הבית מקפיד עליו כגון תמרה או אגוז הרי זו מקודשת מספק ע"כ א"כ בנ"ד נמי ודאי שאינו מקפיד בעל הסעודה שיקח זה ירך מהתרנגולת ואומדן דעת' הוא דכל הסעודה נעשה בשביל המשודך ולכבודו ובודאי שאין ב"ה מקפיד שיקח ירך אחד מתרנגולת ובאומדן דעתא כי האי ופחות ממנו החמיר החכם השלם הרב מהר"י אדרבי בתשובותיו סימן י' במי שקדש בפאנדריקו של אחר מהך טעמא דאינו מקפיד עליו יע"ש:
גם הטישטאמיל אעפ"י שהוא שאול הרי איכא פלוגתא דרבוותא ולא עבדינן עובדא להקל כדכתב הטור וכן כתב הרב הנז' בתשובה הנז' יע"ש ואם הטישטאמיל הוא שאול והירך שלו או איפכא שהירך אינו שלו והטישטאמיל שלו יש להחמי' מצד אחר ולדמותו להמקדש בכוס דאיכא ביה תלתא דיני בו ולא במה שבתוכו או במה שבתוכו ובו או במה שבתוכו ולא בו ויש פרושי' שונים דלרש"י מיא דלא חשיבי בו דוקא וחמרא דעביד למשתיה מה שבתוכו ולא בו וציהרא שעשוי לימים הרבה לטבול בו את הכוס בו ובמה שבתוכו ולר"ת מיא שבטלין לגבי הכוס בו ובמה שבתוכו חמרא דחשוב ולא נטיל בו ולא במה שבתוכו ציהרא דחשוב טובא במה שבתוכו דחשוב יותר מן הכוס וכל זה מבואר בפרק האיש מקדש ובדברי הטור סימן כ"ט וא"כ לדברי רש"י איכא לדמות נ"ד לחמרא דעביד למכליה ולמהדר סודרא למריה והוי במה שבתוכו ולא בו וא"כ אם הירך שלו אעפ"י שהטישטאמיל שאול לא איכפת לן דלא קידש אלא במה שבתוכו דהיינו הירך ולא בו ואם הוי איפכא דהירך אינו שלו והטישטאמיל שלו אינה מקודשת מהך טעמא גופיה ולפירוש ר"ת יש לדמותו ג"כ לחמרא והוי בו ולא במה שבתוכו ואם הטישטאמיל שלו והירך אינה שלו מקודשת ואי הוי איפכא אינה מקודשת הפך פי' רש"י אבל אין לדמותו לציהרא לא לפי' רש"י שכתב שעשוי לטבול בו ימים רבים דהך טעמא לא שייך בירך תרנגולת ולא לפירוש ר"ת דפי' דחשוב יותר מן הכוס דודאי ירך תרנגולת לא חשוב יותר מהטישטאמיל ולא למיא דלא חשיבי כלל דודאי ירך תרנגולת חשוב קצת זה נראה לכאורה:
אבל כד מעיינינן שפיר יש פנים לומר דהכא כ"ע מודו דבו ובמה שבתוכו דסתם כיון דדרך המים או השמן או היין לשומו בכוס י"ל לא קידש אלא במים או ביין או בשמן לבד ואעפ"י שנתן לה הכוס לא איכפת לן שלא היה יכול ליתן לה המשקה בלא כוס וכן כדאמרינן בכוס ולא במה שבתוכו נאמר דהמשקה הוא בתוכו כדי לשומרו שם שכן דרך לשומרו שם ונתן לה הכוס והמשקה לא היה לו כלי אחר לקחתו משם ולתתו בו כדי לשומרו ולכך אמרו בו ולא במה שבתוכו אעפ"י שלא נעלו משם אבל הכא אין דרך לשום ירך תרנגולת תוך טישטאמיל וכיון ששם זה בתוך זה ודאי דדעתו לקדש בתרווייהו וכיון דחד מינייהו אינו שלו אינה מקודשת דומה למי שקידש במוזא דשמכי דאמרינן בפרק האיש מקדש דאינה מקודשת וכתב הר"ן דאפי' שוה כמה פרוטות אינה מקודש' דכיון דא"ל התקדשי לי בזה במוזא קדיש בפלגא דמוזא לא קדיש ה"נ בכולהו קדיש ואי חד מינייהו אינו שלו אינה מקודשת:
מ"מ למדנו דחשבינן להך איתתא מחמת הך סהדותא אם ימצא אחר כמוהו שיאמר כן ספק מקודש' אעפ"י שהירך אינו שלו והטישטא' שאול דאיכא תרי ספקי ספק בירך ואת"ל דהירך שלו כיון דאינו מקפיד ספק אם הטישטאמיל מיקרי שלו כיון דהוי שאול ולדעת רובא מרובא דרבוותא לא מצי לקדש והוי כעין ספק ספקא מ"מ כולה חדא ספקא הוא ספק אי קידש בדבר שאינו שלו ספק קידש בדבר שלו אע"ג דכל אחד מהם אינו שלו מטעמים מחולקים חד מטעמא דגזל וחד מטעמא דשאול מ"מ שם דבר שאינו שלו חד הוא דומה למה שכתבו התוספת גבי ספק ספקא דפתח פתוח דכתובות פ"ק שם אונס חד הוא ועוד דקרוב לודאי דהירך שלו כיון דנטלו בפני אביה והוא שתק מסתמא ניחא ליה דכפי דברי השאלה משמע דאביה היה שם ועוד הרי כתב הרב מהר"י ן' לב ז"ל בכמה תשובות בשם רבינו ברוך דיש להחמיר בספק ספקא א"כ אם ימצא עד אחד שיעיד כמו שהעיד יצחק ציידון נראה דדיינינן לה להך איתתא בספק מקודשת אעפ"י שהירך והטישטאמיל לא יהיה שלו באופן הכתוב לעיל ואעפ"י שיש להצטרף לזה הספק הראשון דב"ד זה אינו ב"ד ואין קבלת עדותן מהני דבעינן תלתא דגמירי מ"מ אין זה כדאי בעיני להתירה דאליבא דרובא דרבוותא נראה לי דבחד דגמיר סגי ואפילו דברי הרי"ף והרמ"ה אפשר להסכים עם זה כדכתיבנא:
חמישית שאין כאן אלא עד א' דהעד הב' הוא עד מפי עד ואינו כלום וקי"ל דהמקדש בעד אי אין חוששין לקדושיו ואע"ג דאמר הא' בפני ובפני חברי הוו הקדושין וכתב הרב בעל ת"ה דכ"ע מודו דכה"ג חוששין לא משגחינן בהך סברא דהרשב"א חולק עליו וכדכת' הרב ב"י בא"ה סימן מ"ה. וקשיא לי על דברי בעל ת"ה דא"כ מה מקשה בגמרא בפרק האומר למ"ד המקדש בעד אחד אין חוששין לקדושי' ממתניתין דהאומר לאשה קדשתיך וכו' ואמרו שם אי איכא עדים וכו' אלא לאו בעד אחד ולדידיה לוקחה בעד א' שאמר בפני ובפני חברי קידש דבהא כ"ע מודו אלא ודאי דמאן דאית ליה אין חוששין לקדושיו אפילו שיאמר בפני ובפני חברי קידש קאמר ועוד דאפילו לדברי הרב בעל ת"ה מוכח מהאי תשובה דהיכא דהאשה מכחשת לא משגחינן יע"ש:
א"כ נראה שאין כאן אלא עד אחד ואין חוששין לקדושין אלא שעדיין יש להחמיר מצד אחר דמ"מ הא הוי קול דהוחזק בב"ד דחדא מגווני דקלא דאמרי' בפרק המגרש הוא פלו' מהיכן שמע מפלוני ופ' מפ' וכתב הרשב"א דבעינן תרי מפי תרי כדכתב הטור בא"ה סימן מ"ו והכא נמי הא איכא תרי חד שראה הקדושין עצמן דעדיף מעד מפי עד וחד ששמע מפי אחר וא"כ כיון דהוי קול דהוחזק בב"ד לא מבטלינן ואע"ג דאיכא פלוגתא בפרק המגרש אי מבטלינן קלא או לא וכתב הרא"ש בפסקיו דפסק הר"ם דמבטלינן קלא ונסתייע הריב"ש ממנו בסי' רס"ו והרב מהריב"ל בראשונות דף ט' כתב דהוי ספקא דרבנן ונקטינן כדברי המקיל היינו דוקא היכא שנתברר הקול שהוא שקר דב"ד שאלו לעדים שאמרו אלו מפיהם ואמרו להד"ם אבל אי לא העמידו הדבר על בוריו לכ"ע לא מבטלינן קלא וכן כתבו התוספות וכפי' שני של רש"י וכן כתב הרא"ש בפסקיו וכן הטור בסימן מ"ו בשם הרמ"ה דוקא שנתברר בודאי שהוא שקר כגון אותן שתלה בהן הקדושין שנתקדשה וכו' א"כ בנ"ד שלא בא יוסף פארדו בפנינו ואמר להד"ם לכ"ע לא מבטלינן קלא אבל אם יחקרו ב"ד ליוסף פארדו ויאמר להד"ם ודאי דסמכינן אבל הני דאמרי' דמבטלינן קלא ובפרט בנ"ד שאמרו לי שהוא שעת הדחק שהמשדך קלקל מעשיו ואפשר ח"ו לבא לידי פרצה גדולה אבל כל זמן שלא בא יוסף פארדו יש לחוש. אמת שיש פנים להקל ולומר שזה העד לא אמר שיוסף פארדו אמר שנתקדשה בפניו למרדכי הנזכר אלא אמר דע שהיא מקודשת ואפשר שאמר כן מפני שאמרו לו כן בקול בעלמא ואע"ג דאמרינן בפרק המגרש שכששמעו פלוני' נתקדשה היום הוי קלא היינו משום דראו נשים שמחות וכו' אבל הכא בעינן שיאמר שהוא היה העד עצמו ומ"ש בגמ' ששמע מפלוני וכו' הוא דשמע מעד הקדושין עצמו או ממי ששמע ממנו וכיון דלא אמר לו יוסף פארדו שהוא היה עד הקדושין לאו כלום הוא כיון שיוסף פארדו הוא קיים באנדרינופל"ה אני אומר שאין להתיר אשה זאת עד אשר יבא יוסף פארדו ויחקרו לו ב"ד ויאמר להד"ם אבל כל זמן שלא יאמר כן יש לחוש ואלו ח"ו יוסף הנז' לא היה בעולם אפשר היה לנו להקל מהטעם שכתבתי שלא אמר בפי' שיוסף פארדו אמר שבפניו קדשה ועוד שבדברי העד הראשון נפלו כמה ספקות כדכתיבנא ועוד דהך מילתא דבטול קלא אע"ג דלא העמידו דבר על בוריין הוי דרבנן כדכתב הריב"ש בסימן רס"ו וראוי להקל בו אעפ"י שלא היה הדבר ברור בעיני ולא הייתי סומך על דעתי על ככה עד אשר יסכימו אלופי וגבירי רבני העיר נר"ו אבל מאחר שיוסף פארדו קיים אומר אני שאל יתירו אשה זאת עד אשר יחקרו ב"ד את יוסף הנז' ואם יאמר שלא היו דברים מעולם מה שאמר העד בשמו אשה זו מותרת ואם יאמר כדברי העד הראשון אשה זו ספק מקודשת מפני הספקות שנפלו בעדות כדכתיבנא:
ואם יפסלו העדים מפני שעברו על החרם אע"ג דהריב"ש בסי' רס"ו כתב דאפילו לדעת רש"י דאמר דחשוד בשבועה לשהבא אינו חשוד בשבועה דלשעבר מ"מ אפשר המודה לענין עדות דפסול אפילו החשוד לשבועה דלהבא וא"כ מי שעבר על החרם לכ"ע פסול לעדות לא עבדינן הכי דהרי כתב הרב ב"י בטור א"ה סימן מ"ב מצאתי כתוב שא' קידש בפסולי עדות והתירה ר' חיים הארוך וחלקו עליו חכמי טוליטולה וגזרו עליו נדוי שיחזור בו מפני שמה שהעידו על אותם שעברו שבועתם אם היה שבועת ביטוי בענין שכשנשבעו לא יצתה שבועה מפיהם לשקר לדעת הרי"ף והרמב"ם והרמ"ה כשרים הם ואפילו לר"ת שפוסל גם בזה מודה הכא שצריכה גט שאינו פסול מן התורה אלא משעבר עבירה וכו' יע"ש משמע מהתם דאינו פסול מי שעבר על החרם אליבא דכ"ע ודלא כהריב"ש בסימן הנז' ואפשר דהריב"ש לא כתב כן אלא לומר דאפילו תאמר כל זה יש לדחות זה מטעם אחר אבל בלאו הכי ודאי דדחוי הוא מעקרו כדעת חכמי טוליטולה:
הכלל העולה דצריך לבדוק את יוסף פארדו דכתיבנא הנראה לעניות דעתי כתבתי. נאם הקטון אברהם בכמהר"ר משה די בוטון זלה"ה: