שות לחם רב· רבי אברהם די בוטון
שאלה יא
שמעון הוצרך ללות מעות מראובן ולוה אותם ע"י יהודה שחלה פניו שהוא ילוה מראובן וילוה לו ויעש כן יהודה שלוה אותם מראובן לזמן פלוני והוא הלוה לשמעון לזמן ההוא ויהי בהגיע הזמן תבע ראובן מעותיו מיהודה ושמעון לא היה בעיר ומפני הדוחק שהיה יהודה דוחקו הוצרך להתחייב לתת לו מאז ועד חדש כ"כ לבנים בכ"כ גרוש' לערך ס' לבנים הגרוש' וזה עשה בענין הכשר שנתן יהודה מביתו חפצי זהב לפרעון החוב שהיה חייב לו בעד פרעון וחזר וקנא' מראובן על תנאי שיפרע לו הסך הנז' בכ"כ גרו' לערך הנז' וכתוב בשטר שהם מכ"כ חפצי זהב שקנה וקבל ממנו אחרי כן עלו הגרשו"ש לערך ששים וששה לבנים וראובן תבע מיהודה שיפרע לו הגרושו"ש לערך הכתו' בשטרו ויהודא תובע משמעון שמפני שנתערב בשבילו הוצרך להתפשר עם ראובן באופן ההוא ע"כ כל ההפסד ראוי שיהיה עליו שהוא חייב ומה לו ולצרה הזאת כי הוא ערב לבד שאם הוא היה פורע לו בזמנו לא היה מגיע לו נזק והפסד זה ושמעון משיב מדוע לא נקרבת יחד למשפט אתה עם ראובן ויתן לך ל' יום לזמן הפרעון ובתוך השלשים הייתי שולחם אליך ואפילו שכתוב בשטר בלי שום שאלת זמן בית דין כלל מנהג העיר לתת ל' יום לזמן הפרעון אם אין לו מעות וכן מנהג סוחרי העיר לתת חדש אחד ולמה נתחייבת תכף ומיד לפרוע לו הגרושו"ש לערך ששים לבנים אחר שאתה היית רואה שהגרושו"ש עולים ואת הוא דאפסדת אנפשך יורנו מורנו הדין עם מי ושכרו כפול מן השמים:
תשובה איברא דהטור כתב בי"ד סימן ק"ע וז"ל וכתב ה"ר יצחק קורקוזא ונראה דהיכא דלא קבל עליה שלא לתבוע לערב תחלה ונעשה ערב בשבילו ופרע לו צריך לשלם לו כל ההפסד דדוקא לכתחלה הוא דאסור אבל דיעבד ישלם כיון דמחמתיה קא פסיד וכתב עליו הטור ואינו נראה דכיון שיש בו צד אסור האיך נחייבנו וכו' ודאי כל הפסד שבא לו מכחו כמו שאנסו או כיוצא בזה צריך לשלם אבל לא נאמר תן לו רבית ע"כ משמע דכ"ע מודו דכל הפסד הבא לערב מחמת החייב צריך לשלם לו אם כן בנ"ד גם כן דהוצרך יהודה לעשות כן מחמת החוב אשר נתחייב בעד שמעון נראה לכאורה דחייב שמעון לשלם לו:
אבל הא לאו מילתא היא דהרי כתב הטור ז"ל בח"מ סי' קל"א שאלה לא"א וכו' כיון שמודה ראובן שהכניסו ערב חייב לפרוע כל עה ששמעון מברר שנתן לגוי אפילו שהגוי תבע ממנו שלא כדין ואנסו ליתן לו כי הדבר ידוע שידם תקיפא עלינו וצריך ליתן לו כל מה שתובעו וזה ידע ראובן ששם אותו ערב לגוי וקבל עליו שעבוד זה לפצותו ולסלקו מכל נזק שיבא לו מהגוי אעפ"י שלא פי' כן בפירוש ע"כ. וכיוצא בזה כתב המרדכי בפרק הגוזל בתרא בשם רבינו מאיר נתבאר מכאן טעמא דהכניסו ערב לגוי מפני שידוע שידם תקיפא והוי כאלו פירש בפירוש שכל אונס שיבא ממנו שישלם לו אבל הכניסו ערב לישראל דציית דינא לא נתחייב אלא אם כן יחדיו למשפט נקרבו עמו וחייבוהו בדין אז ישלם לו אבל אם מעצמו רצה להתפשר עלי דידי' ליהדר דאולי אם היה בא לב"ד היו נותנין לו זמן חדש אחד דהזמן הכל לפי ראות ב"ד ואפילו שכתוב בשטר בלי שום שאלת זמן ב"ד כיון דמנהג העיר בכך וכן מנהג הסוחרי' היו נותנין לו דכן כתב הטור בשם הרא"ש בסי' ס"א בהא דכתוב בשטר לכל מוציא שטר זה וכו' דכיון דמנהג טוליטולה דאין לגבות אלא בהרשאה אין הולכים אחר לשון השטר נמצא דהמנהג מבטל לישנא דסטרא ואמרינן אינו אלא שופרא דשטרא ודכוותא בנ"ד כדכתיבנא ולא היה לו להתחייב אחר שראה שהגרושוש היו עולים ואיהו דאפסיד אנפשיה:
ועוד אני אומר דבנ"ד כל אפין שוין שלא ישלם שמעון ליהודה כלל אפילו שהיה יהודה לוה אותם מגוי דע"כ לא קאמר ה"ר יצחק קורקוזא דמשלם החייב לערב כל הפסד הבא לו מחמתו אלא היכא דזה חייב וזה ערב משום דלא מיחזי רביתא דנהי דיכול לגבות מן הערב תחלה סוף סוף ערב הוא ומה שנוטל מן החייב ידוע שלשלם לבעל חובו הוא אבל בנ"ד דשמעון לא נתחייב כלל לראובן אלא הוא לוה אותם מיהודה וראובן הלוה אותם ליהודה אם ראובן דוחקו והוצרך להתחייב לו כדי שימתין לא נאמר שבשביל כן יטול הוא משמעון זה דאגר נטר הוא ודאי ודמיא לרבית גמור כיון שלא נזכר שמעון לחייב לראובן כל מה דשקיל מיניה יהודה לא מיחזי כמאן דשקיל מחמת ערבותו אלא רבית הוא דהוא הב"ח של שמעון לכן נראה לי דשמעון פטור מלשלם ליהודה אבל יהודה ישלם לראובן שעשה עמו הכשר והמעות שהלוה ראובן ליהודה בתחלה בריוח אם לא היה שם הכשר פשיטא שהוא רבית קצוצה ויוצאה בדיינין הנראה לע"ד כתבתי:
הקטן אברהם בכמהר"ר משה די בוטון זלה"ה: