אור ברסלב
שות לחם רב שאלה י

שות לחם רב· רבי אברהם די בוטון

שאלה י

שאלה ט

הלא מאז ראתה עיני אור יקרות אמרות טהורות דברי פי חכם רב וזקן ויושב בישיבה לו נאוה תהלה תורה וגדולה החכם השלם כמה"ר חיים באסן נר"ו כי הוא אמר וגזר יקוב הדין את ההר על דבר ראובן שמכר סחורה לשמעון בסך מעות וזקף דמי הסחורה במלוה בשטר ובעת ההיא היו המעות לערך תשעים לבנים הזהוב ובעת הפרעון היו לערך ק"כ לבנים כי הגם כי כתוב בשטר שיפרע לו לבנים צריך לפרוע לו לערך לבנים שלמים יוצאים ממטבע המלך ולפחות הלבנים שהיו עוברים בזמן ההלואה או שויים אמרתי אני אל לבי ראה זה חדש ונפלא כל כי הני מילי מעליתא דינא חדתא אשתומם כשעה חדא ויען וביען הדבר היה נוגע אלי בעת ההיא ידי שמתי למו פי זאת אשיב אל לבי דבר דבר במילתא דאת צריך לא אריך שתיקותיך יפה מדבוריך ויהי היום כי בעל החוב גבה חובו ויצאתי ידי חובת פריעת בעל חוב מצוה ופרוע ומפוייס בעל דיני ולא איכפת לי אמרתי לחזות בנועם אדוני ישמע מהיכלו קולי כי הנה היום איני נוגע בדבר דומה להא דר' יקר שכתב הטור בח"מ סי' ל"ד דהנשבע להכחיש העד העד ואותו שנשבע לו מצטרפין עליו לפוסלו דלא חשיב כנוגע בדבר שכבר נשבע לו ונפטר ממנו ע"כ לכן אמרתי יהיו נא דברי אלה נגד הדרת תהלתו יקר תפארת גדולתו אולי יכשר אמור יאמר שמא ואפשר:

ראשונה הביא הרב נר"ו ראיה מההוא דהגוזל עצים דהמלוה על המטבע ונפסל דכיון דקצץ לו מטבע צריך לתת לו מטבע היוצא בשעת הפרעון ואי מהא לא אירייא כדכתב הרב הנז' בעצמו דשאני התם דמטבע נתחייב לתת לו ואין זה מטבע כיון שנפסל אבל נחתך עדיין שם מטבע עליו לזה הביא עוד ראיה מפ' הנז' מגזלן דגזל מטבע ונסדק דאמרינן התם דגרוע טפי מנפסל וגם זו אינה ראיה דאע"ג דנסדק אפשר דיוצא בהוצאה הא דגרוע גבי גזלן מנפסל הוא משום דהתם כיון דאיכא שינוי אע"ג דהיה שם מטבע עליו קנאו בשנוי והיינו טעמא דנסדק כדכתב שם רש"י ז"ל וה"ה לנחתך נמי דהוי שינוי וקנאו גזלן ומשלם כשעת הגזלה משום דאין זה כעין שגזל אע"פ דשם מטבע עליו וגרוע גבי גזלן נחתך ונסדק אע"פ דיוצא בהוצאה מנפסל משום דאיכא ביה שנוי אבל במלוה על המטבע לא אזלינן בתר טעמא דשינוי כלל אלא טעמא הוא משום דמה שנקרא מטבע חייב ליתן לו דכן נתחייב לו וא"כ נסדק או נחתך דנקרא מטבע דהוי יוצא בהוצאה עדיף טפי מנפסל דלנסדק ונחתך יש לו שם מטבע ולנפסל לא וא"כ כיון דבנ"ד בין שיהיו הלבנים הכרותים שוים במשקלם בשעת הפרעון כשעת ההלואה בין שהם פחותים ממשקלם סוף סוף יוצאים הם א"כ שם מטבע עליהם ואע"פ שקצץ לתת לו מטבע ישלם לו וא"כ לא דמי נ"ד לההוא דגזלן אפי' שנא' דנסדק דהתם יוצא בהוצא' וכ"ש אם נאמר דאינו יוצא בהוצא' כנפסל דלא דמי כלל זה נראה בעיני דבר ברור כשמש. וכמדומה לי שהרגיש הרב בעצמו זה ונתן לזה שתי תשובות הראשו' שהלבנים הכרותים האלה אינם יוצאים בתורת מטבע אלא מחמת שויין הכסף הנותר בו ואני תמיה על זה דהרי אנו רואים בחוש בהפך דמי שרוצה ליקח דראמ' א' של כסף יקחה בו' או ז' לבנים כרותים ובאותה הדראמ' יש כפלים כסף מאותם הלבנים הכרותים ומה הגורם שיתנו לו כן אלא מחמת שויין המטבע ומחמת החשיבות שיש לאותם הלבנים הכרותים מחמת מטבע שלהם לוקחים בהם כסף כפלים כפי הם ועוד אנו הולכים בשוק לקנות ואם אנו מוליכים כסף בלי צורה כיוצא בלבן הכרות אינם נותנין לנו כלום ובלבן הכרות אנו לוקחים כל מה שאנו צריכים א"כ ודאי דהגורם הוא חשיבות המטבע אשר בהם וא"כ אין לדמות הלבן הכרות לנפסל דלבן הכרות שם מטבע יש לו מה שאין כן בנפסל. והשני אותות שהביא הרב הנז' הא' שהזהוב עולה מחמת כריתת וכן הגרושו' אפשר להכחיש לו לזה והוא האמת דסבת עלית הגרושו' לא היה אלא מחמת השאי"ש שכיון שהשאי לא היה בו אלא משקל שלשה או ד' לבנים כסף כשהיה הגרושוש לערך ארבעים לבנים והיה שוה שמנה לבנים היו כל העולם לוקחים הגרושוש ביותר משויים לעשות מהם שאיש' עד שמגרוש' אחד היו עושים עשרה שאיש' ובסבה זאת היה הגרוש' עולה והסולטאני מתחלה היה עולה אחר הגרוש' אחר כך בסבת המלחמות עלה הוא ראשונה מפני שבמלחמת הקוזיל בא"ש היו מוליכי' זהובים וזה היה סבת עליתם ומפני סבת עליתם פשתה הצרעת מכריתת המעות מפני שהיה להם מקום בעלית הגרוש' והדוק' שכיון שהכסף והזהב היה עולה אפי' שהיו נכרתים היו לוקחים אותם מפני עליתם וא"כ סבת עלית הגרושש לא היתה הכריתה אבל אדרב' בהפך אבל הרב נר"ו עשה מהסב' מסובב ומהמסובב סבה ואמר שסבת עלית הגרושש היה הכריתה ואפי' נודה לו בכך וכן נודה לו לאות השני שהביא שהרי כשיבא ליקח זהוב בלבנים שלמים יקחם בפחות בכל זאת לא הכריח לנו הרב מפני אלה האותות שאין תורת מטבע לאלו הלבנים הכרותים ולדמותם לנפסל נהי דהשלמים הם מטבע יפה מהם מ"מ הם ג"כ שם מטבע יש להם מהטעם שכתבתי תשובה שנית כתב הרב מפני שבלשון השטר כתוב יפים וטובי' ויש מכאן ב' ראיות חדא דיפים וטובים לא מיקרו אלא הלבנים השלמי' יוצאים ממטבע המלך שנית שאע"פ שאפשר שאות' הכרותי' מקרו יפים וטובים מ"מ דרשינן יתורא דשטרא דקי"ל כר"ע בפ' י"נ דדייק לישנא דשטרא והכא איכא יתורא דשטר' דלמה לי דכ' יפים וטובי' ממילא משמע דהם יפים וטובים אלא לטפויי אתא זהו כלל כוונת דברי הרב נר"ו ולא דק בלישניה במאי דכתב דקי"ל כר"ע דאפי' רבנן מודו בהא כדפרשב"ם בפ"ה. ואשיב לא' דכבר נודע מ"ש הריב"ש בסי' ר"ז דבכל ענייני שטרות הולכי' אחר לשון בני אדם דומיא דנדרי' בפ' קונם יין דמדמו שטרות לנדרים וכן פשוט בדברי הרמב"ם בפ' כ"ו מה' מכירה יע"ש וא"כ אעפ"י שבלשון תורה לא היה נקרא יפה דהרי אמרי' בפ' הזהב דהיכא דחסר מהסלע פחות משתו' הוי מחילה אבל בשתו' הוי אונא' ומקרי רעה כדמוכח בההיא סוגיא יע"ש וכן פסק הטור בה' אונא' סי' רכ"ז וא"כ כיון דבאלו הלבני' כרותים פחתו בודאי יותר משתות רעים מקרו מ"מ בלשון בני אדם יפים מקרו דכל שהוא עובר בין הסוחרים ויוצא בהוצאה יפה מקרי ומהך טעמ' לדידן לית בהו אונאה אפי' שיהא הפחת יותר משתות דאין כאן אונאה דכבר רואים אותם וסברו וקבילו משום דכ"ע שקלי להו וכל שהוא נהוג בין הסוחרי' יפים הוא לדידן וכיון שכן שפיר נאמ' דמקרו יפים וטובים דאע"ג דיש יפים מהם שהם השלמים הרי אמרי' בפ' המוכר את הספינה מכר לו חטין יפות ונמצאו יפות אין א' מהם יכול לחזור בו וכתב הרמב"ם בריש פ' ח' מה' מכירה רעות ונמצאו רעות יפות ונמצאו יפות אף על פי שאינם יפות שאין למעלה מהם ולא רעות שאין למטה מהם וכו' אין יכול לחזור בו משמ' דכיון דקורין אותן באותו המקו' יפות אע"פ שיש יפות מהם משתמע שפיר בלשון יפות אלא דמחזיר אונא' כדרך כל מקח ה"נ בנ"ד יד בעל השטר על התחתונ' ואמרי' דיפים ר"ל עוברים בהוצאה כיון דמקרו יפי' אעפ"י שיש יפי' למעל' מהם ומאי דקא' טובי' אפשר דחד למעוטי שקרים וחד למעוטי כרותים כ"כ שאינם יוצאי' בהוצא' כלל:

וכ"ת הרי כתב הרב ב"י בסי' מ"ב בטו' ח"מ ודע דבשטרו' שלנו שנהגו לכתוב דלא כאסמכת' ודלא כטופסי דשטרי יד בעל השטר על העליונה בכל לשון מסופק וכו' י"ל דההוא ודאי לאו כל אפין שוין דרבינו סעדיה אמר כן משו' דמפרש פי' דלא כטופסי דשטרי שלא יהא טופס זה כשאר הטופסין אלא בכל לשון מסופק יד בעל השטר על העליונ' וכמ"ש הרב ב"י בסי' קי"ג אבל הטו' כת' שם בסי' קי"ג פי' אחר שר"ל שנשתעבד לשם שעבוד גמור ולא שטופס שטרו' כך הוא וב"ה כת' כיוצ' בזה בשם הרמב"ן הביאו שם הרב ב"י וכן הרב מהריב"ל בראשונות שאלה ק"ה כתב שם מכח תשובת הרשב"א דהוא מפרש דלא כרבינו סעדיה וכן הריטב"א יע"ש א"כ כיון דהלוה הוא מוחזק ודאי דלא דיינינן ליה כרבי' סעדיה כיון דאינו מוסכם וכן הריב"ש בסי' שמ"ה כתב בסוף דבריו אין צ"ל לפי מ"ש הרמב"ן בפ' חזקת בשם רבינו סעדיה וכו' משמע מדבריו דאין הכל מודים בדבריו:

ולראיה הב' מיתורא דשטרא איברא דראיתי לרב מהרי"ק בשרש י"ב ובשאר המקומו' בו דדריש יתורא דשטרא וא"כ ה"נ אית לן למדרש דודאי לבני' יפים משמ' כדאמרי' בפ"ק דקדושין דהמקדש לאש' וא"ל התקדשי לי במנה ונמצ' דינר רע הרי זו מקודשת ויחליף ומדצריך להחליף משמע דמשמעות מנה הוא יפה וא"כ למה לי יפים וטובים ודאי דאתא לאשמעינן אפי' שלמים אלא שראיתי להרב מהריב"ל בראשו' בשאלה הנז' שהקשה ב' תשובות הרשב"א סותרות דמחדא משמ' דסגר לנו הדלת ואמר דאין כח בידנו לדון בדמיונו' ולא נתן רשו' להשתמש בלישני יתורי דשטרי אלא באותן שנאמ' בגמ' והביא' הרב ב"י סי' ס"א. ואחרת בהפך זו על ההיא די' תלמידי' ששכרו רב א' הביא' הרב ב"י בה' פועלים סי' של"ג ובסי' ע"ב הביא הרב ב"י אחר' כיוצא דההי' די' תלמידי' על ראובן שמשכן עלייתו לשמעון בנכייתא וכו' כתב שם תאמ' שלא נכת' התנאי לתוספ' הענין אלא לשופרא דשטר' וכו' לא היא דכל היכ' דאיכא למילף מן התנאי ילפי' וא"כ קשו דברי הרשב"א אהדדי. ונ"ל לתרץ דשאני ההי' די' תלמידי' וההי' דמשכן בית שהוא תנאי א' ובודאי דתנאי א' לא נכתב ללא צורך אבל דבר א' מוכפל שביארו הסופר יותר בזה אין לנו כח לדון אלא מה שנתבא' בגמ' א"כ לפי זה בנ"ד דאינו תנאי חדש אלא ביאור הענין של לבנים שיהיו יפים וטובי' ודאי דלא דיינינן אלא שהרב מהרי"ק בשרש י"ב משמ' דאפי' כפל הענין דריש כדמוכח שם וכן בשאר תשובות אחרות והרב מהריב"ל נר' בההיא תשובה שהבאתי שהדבר מסופק בעיניו ואין לעשו' מעש' להוצי' ממון בכך וכן נר' מדבריו בח"ב שאלה כ"ה שכתב שם ואע"ג דאיכא תשובות חלוקות להרשב"א זאת אומרת דלא דרשינן לישנא יתורא אלא דוקא באותם השנויים בגמ' וכו' וזאת אומרת דכל לישנא יתורא דאשכחן בשטרא דרשינן ליה וכו' משמע דהדבר מסופק בעיניו ולא מפקינן ממונא משום האי:

איברא דקשי' לי דשם באותו חלק בשאל' כ"א כתב ובודאי דהך לישנא דאחר החופ' מוכח בהדיא. דמזמן החופ' ימנו הב' שנים כו' ואע"ג דהלשון לא מוכיח בהדי' מ"מ הוי לישנ' יתור' וכל לישנ' יתור' לטפויי אתא וכו' ואיך סמך שם על טענ' להוציא מן הבעל שהוא יורש אם נאמר דהדבר מסופק בעיניו מכח הב' תשו' דהרשב"א כדכתיב' אלא שלזה י"ל דהתם על תרתי סמיך חדא דמוכיח מלשון לאחר החופ' דפי' כן ואפי' את"ל דאינה כן דרשינן יתור' דשטר' מ"מ נראה ודאי דאין להוציא ממון מכח זה בנ"ד כיון דראינו תשובות הרשב"א סותרות כדכתיבנא ועוד דבשטרות שלנו כתוב כ"כ לבנים נקראים אש' יפים וטובים ואע"פ דמסוף הלשון משמ' דהם שלמים מלשון נקראים אשר משמע איפכא דכל שנקרא אש' סגי וידוע שהלבנים הכרותים יש להם שם אש' ואפי' שיוצאים ע"י הדחק יש להם שם אש' וא"כ נוכל לומר דמ"ש יפים וטובים הוא משום דהוצרך לומר נקראים אש' לבאר הלבנים ומשום דלא תיסק אדעתין דנקראי' אש' משמע כל שנקרא אש' אפי' יוצא ע"י הדחק להכי אהדריה ואמר יפי' וטובים כלו' יוצאים בהוצאה כמשמעות לשון בני אדם יפי' וטובים שקורין כן ליוצאי' בהוצא' ועוד דבנ"ד דכל אפין שוין דלא דרשי' יתורא דשטר' כיון שכבר ראינו שלשון יפי' וטובי' קוראים בני אדם לעוברי' בין הסוחרים שכן נעשה מעשה בכל יום א"כ הרי כאלו לשון זה מפור' שאינו אלא לשון עוברים בין הסוחרים ועם זה יתורץ ג"כ מה שהקשיתי למעלה מרבי' סעדיה דיד בעל השטר על העליונה דאיהו מודה בנ"ד משום דהוי לשון זה פשוט בין הסוחרים שהכוונה בו למעות העוברים ביניהם:

ובר מדין אני אומר שאפי' דמשמעות יפים וטובים הוי שלמים מ"מ כיון שנהגו כל העולם בפרעון אלו המעות שעוברים בין הסוחרים הוי כאלו התנו בפי' מתחלה בכך אע"פ שכתוב בשטר בהפך ומנא אמינא לה מההיא דכתב הרא"ש בתשו' הביא' בח"מ סי' ס' על ההיא דכתו' בו מטלטלי אגב מקרקעי אע"ג דמן הדין יש לטרוף המטלטלי שמכר כיון שנהגו כן ודאי דסמכי' על המנהג והרב מהרא"ם בתשובו' שאלה י"ו האריך ליישב הך תשו' עם ההיא תשוב' שהביא הרב הפוסק גבי השבון דכ' שם הרא"ש דכיון דתקנו החכמים הא' שההשבון ליורשים איך מכח המנהג שנהגו שהאש' יש לה כח לתת כל נכסיה לבעל' יפקיעוה דין דאין כח במנהג להפקיע ממון אלא ב"ד יש להם כח בכך ותירץ שם הרב דההיא תשו' דהשבון שאני שהיה סותר התקנות הראשונות שתקנו חכמי טוליטולה וגדוליה שהפקר' הפקר והמנהג לא יוכל לסתור התקנות שהם מדין תורה אפי' אם נתפשט בכל המדינה דודאי מנהג של טעות הוא וצריך לבטלו אבל כשהמנהג הוא על דבר רשות שאין בו סתירת דין תורה כנ"ד שהרשות ביד כל אדם לתת מתנותיו וכו' אז הדבר תלוי בהתפשטות המנהג וכו' א"כ לפי זה הטעם בנ"ד נמי אין הדבר כנגד דין תורה אלא תנאים שבין אדם לחברו אם כן כשזה הלוה לזה הוי כאלו התנה בפי' שיפרע מעות עוברים בין הסוחרים כיון שהמנהג הוא כך וכתב שם שכן הוא דעת הרמב"ם יע"ש. איברא שכתב שם תירוץ אחר ואמר דהרא"ש ז"ל בעי מנהג ע"פ ותיקין וישב דעת הרמב"ם ז"ל כן. ויש לי לתמוה עליו טובא חדא דאיך אפשר לומר דלכ"ע בעינן מנהג ותיקין הא בגמ' פרק המקבל אמרינן ר' מאיר היה דורש לשון הדיוט וכו' וכתב שם רש"י לשון הדיוט שהרגילו ההדיוטו' לכתוב שלא כתקנת חכמים היה דורש הלשון לפסוק הדין אחריו ואמרו שם ר' יוסי היה דורש לשון הדיוט דתניא ר' יוסי אומר מקום שנהגו לעשות כתובה מלוה גובה מלוה ולכפול גובה מחצה הרי משמע משם דאותו המנהג דלכפול מנהג הדיוטות הוא וכדאמ' דורש לשון הדיוט ומ"מ היה הולך אחריו ר' יוסי אע"ג דאינו מנהג ותיקין ואע"פ שבשטר כתוב כפלים דמן הדין חייב כפלים לא היה גובה אלא מחצה. ועוד קשה לי למאי דרצה לישב לדעת הרמב"ם כן ובמ"ש שמה שלא הזכיר בפ' כ"ג מה' אישות אלא שיהא המנהג פשוט על פיו ולא הזכיר שיהא מנהג ותיקין מפני שהמנהגים שהזכיר מנהגי חכמי הגמ' ולכך לא הזכיר שיהא ע"פ ותיקין דאינו כן דמנהג דלכפול לא הוי אלא מנהג הדיוטות כדכתיבנא דר' יוסי אמר דורש לשון הדיוט ואלו המנהגים הוא שהזכיר בפרק כ"ג מה' אישות. ועוד מאי כולי האי שדחק עצמו לישב להרמב"ם ז"ל עם כל שאר הפוסקים ואח"כ כתב ואפי' אם ת"ל שאינו כן הוי פלוגתא דרבוותא דהא בין הכי ובין הכי הוי פלוגתא דרבוותא דהא הטור כתב בה' שותפין סי' קכ"ז בשם הרמב"ן דה"ה נמי אם נהגו בפחות מזה במחצלת שאין יכולים לכוף ביותר וכן כתבו הגהות אשר"י שם בריש בתרא עיין שם והוא דלא כר"ת משמע דלדידהו לא בעי מנהג ותיקין ואע"ג דהגהות אשר"י כתבו בריש הפועלים בהפך דבעינן קבוע ע"פ ותיקין הרי כתבו שם בסוף מא"ז דמשמע דהם דברי א"ז וא"כ כיון דאיכא הרמב"ן והגהות אשר"י ודאי דהוי פלוגתא דרבוותא. ועוד יש לי לדקדק על הגהות אשר"י דאית להו דבעינן מנהג ותיקין אפי' בההיא דפועלים דא"כ מאי מקשו בריש פרק הפועלים וליחזי היכי נהיגי והוצרכו לתרץ בעיר חדשה ובנקוטאי נימא דנהגו ולא על פי ותיקין ומאי דקאמרינן במתניתין במקום שנהגו להשכיר וכו' היינו מנהג ותיקין. ועוד תימה עליו במה שרצה לישב בדברי הרמב"ם ז"ל דבפ' כ"ו מה' מכירה כתב אין כל אלו הדברים וכיוצא בהן מעניינים אמורים אלא במקום שאין שם מנהג ולא שמות ידועים לכל דבר ודבר בפני עצמו אבל במקום שהמוכר כך מכר כך הרי זה מכור וכו' וזה עיקר גדול בכל דברי משא ומתן הולכים אחר לשון בני אדם דאותו המקום ואחר המנהג וכו'. וכיוצא בזה כתב סוף פ' כ"ח ולא לישתמיט בשום חד מפרקיו להתנות שיהא המנהג קבוע ע"פ ותיקין לכך נ"ל ודאי דהעיקר שבכל דיני ממון אזלינן בתר מנהגא אם לא יהיה בפי' נגד דין תורה כמו תקנת בית דין גבי חשבון כדכתב הרא"ש וכתירוץ קמא דמהר"ם ז"ל וכן הוא דעת הרמב"ם והרא"ש ומתיישב יפה כל הקושיות שהקשיתי וכ"ת הרי הרא"ש הביא לר"ת בפסקיו דמשמע דאית ליה דבעינן מנהג ותיקין י"ל דלר"ת נמי אפשר להסכימו עם הרמב"ם והרא"ש ז"ל. ובזה ניחא דהרא"ש מייתי ליה בפסקיו דאפשר דכל אפין שוין דבמנהגות הגרועים כמחצלת אע"פ שאין המנהג צריך שיהא קבוע ע"פ ותיקין מ"מ צריך שלא יהיה מנהג של שטות ומחיצה במחצלת מנהג של שטות ומפני כן כתב דבמנהגים הגרועים לא עבדינן כוותייהו אבל כשהמנהג אינו נגד הסברא אע"פ שלא יהא קבוע על פי ותיקין ודאי דאזלי' בתריה ויש לי ראי' לזה דהריב"ש בסי' שמ"ה כתב שסתם מנהג מבטל הלכה אע"פ שאינו קבוע ע"פ ותיקין דכתב שם כשהביא ראיה ממתני' דהשוכר את הפועלים ובודאי לא כמנהג שהתנו עליו בני העיר שא"כ למה היה צריך וכו' אלא ודאי בסתם מנהג אמר כן ומ"מ בסי' תע"ז כתב נר' שהמנהג ההוא בלתי ישר וחוץ מן הדין וכ"ש במה שאמרתי שהוא מנהג וכו' והנה מנהג זה דומה למ"ש ר"ת וכו' משמע דאית ליה כדעת ר"ת וכו' אע"פ דבסי' שע"ה משמע דלית ליה דבעינן ותיקין אלא ודאי כדכתיב' דאין דברי ר"ת סותרים לזה דאע"פ שאין המנהג צריך שיהא קבוע ע"פ ותיקין מ"מ אם המנהג הוא גרוע ודאי דאין ראוי לילך אחריו והשתא אתי שפיר ההיא דמקום שנהגו לכפול וכו' דאע"ג דאינו מנהג ותיקין ראוי לילך אחריו ואע"ג דקנו מיניה אם המנהג הוא דאפי' היכא דקנו מיניה אין גובין אלא החצי וכדכתב הרב מהריב"ל בפסקיו הראשו' שאלה ס"ד ויש לי הכרח לדבריו מדהרמב"ם בפרק כ"ג מה' אישות סתם ולא הזכיר קנו מיניה ואי איתיה דלא מהני מנהג היכא דקנו היה לו לפרש וכן הטור בסי' ס"ו ולא הזכיר קנו מיניה דמשמע דהעיקר כדברי הרב מהר"י ן' לב דבאותו הזמן לא היה המנהג שלא לגבות היכא דקנו אבל אם המנהג הוא אפילו דקנו הולכים אחריו ולכך סתמו הפוסקים דבריהם ואמרו דאזלינן בתר מנהגא סתם ומסכים לכל זה כתב הרב הנמוקי יוסף בפרק המקבל גבי הא דדורש לשון הדיוט כתב שם אלא ודאי כל הני דדרשי לשון הדיוטות עבדי לה כתנאי כתובה שאע"פ שאלו לא נכתב כנכתב דמי ואף זה בכלל דורש לומר שהיה נעשה מנהג הדיוטות עיקר ודן על פיהם כאלו נהגו על פי חכמים שכיון שהיה מנהג פשוט וכולן עושים כן וכל המקבל ע"ד כן הוא מקבל הרי הוא כתנאי ב"ד ע"כ: נמצינו למדין מכל מה שכתבנו שהמנהג הוא עיקר אף ע"פ שלא יהיה מנהג קבוע ע"פ ותיקין ובלבד שלא יהיה מנהג גרוע כההיא דמחצלת אם כן בנ"ד ודאי דכ"ע מודו דהוי מנהג יפה דאין זה מנהג גרוע דדבר זה הוא לטובתו של מלוה ושל לוה דאם המלך יגזור שהכרת יהא שוה ששים לבנים כמו שהיה בימים הקדמונים אם היה פורע לו מהלבנים של שעת הלואה היה רע למלוה כמו שעתה שהוא בהפך אם היינו מחייבים לו לפרוע בשעת הלואה הוי רע ללוה ולכך נהגו שלעולם יהיו המעות שעוברים בין הסוחרים ואין זה מנהג גרוע כי התם וכל אפין שוין בה דהוי מנהג זולת א"ז שכתב שצריך שיהא מנהג על פי ותיקין ובטלה דעתו זה נראה לענ"ד לישב הכל ובאו כל הדברים על נכון. ומ"מ אני תמיה על הרב מהר"י ן' לב ז"ל דבח"א שאלה ס"ז גבי זוזי משן חקר בחקירה זאת של מהר"ם סתירת שתי תשובות מהרא"ש והביא השני תירוצים ובח"ב שאלה פ' עשה עצמו כאלו לא ידעה כלל ותירץ שם דלא בכל מנהג קאמר אלא כמנהג בטעות והרי לפמ"ש בח"א בשאלה הנז' משמ' דבאותו הנדון דח"ב לא מהני מנהגא לטעמא דבעינן שיהא מנהג קבוע ע"פ ותיקין והוא ז"ל כתב שם דע"כ בעי' שאותו מנהג נתפשט מחמת טעות דאי לא קשה מההיא דסיטומתא והרב מהר"ם ז"ל כבר ישב זה בפסקיו יע"ש והוא לא הזכיר כלל מזה אלא שכתב דהמנהג מפקיע כיון שלא נתפשט מחמת טעות ולא ירדתי לסוף דעתו מ"מ ברור הוא דלא דמי נ"ד לההיא דח"ב והכא יודה הרב דאזלי' בתר מנהגא וק"ל גם הרב מהרי"ק סתם דבריו דבשרש ס' כתב סתם דאפי' במנהג ממון לא אזלי' אלא בתר מנהג ותיקין ובשרש ס"ה כתב ועל אשר טען הטוען דמנהג המנהיגי' פשוט דאין נאמן נגד הפנקס עליכם אלופי הדיינים מוטל לדקדק אם הוא מנהג קבוע ופשוט שלא יהי' נאמן וכו' שהרי צריך שיהי' המנהג פשוט הרבה והביא ראיה מהמרדכי וקשה למה לא הזכיר שצריך שיהי' קבוע ע"פ ותיקין כדכתב בשרש מ'. ועוד דמהראיה שהביא מהמרדכי משמע דלא בעי' קבוע ע"פ ותיקין דכן נראה מהמרדכי למעיין שם בבבא בתרא במרדכי דמשמע דאית ליה אפי' כל מנהג דעלמא כיון שהוא קבוע מהני א"כ נמצאו דברי הרב מהרי"ק סותרות זו לזו אבל דברי המרדכי אינם סותרות כ"כ דכאן הביא בשם רבינו ברוך ומה שהביא בריש הפועלים הוא בשם א"ז אלא דמ"מ לא היה לו להביא כאן בסתם דבר זה והתם בסתם דברי חברו החולק עליו ועל כל זה צריך התיישבות אמנם העולה בנ"ד נלע"ד שמ"ש הוא עיקר:

עוד בא עלינו הרב בטענה אחרת דאלו המעות שהם הלבנים כרותים הם פחתו ממה שהיו בעת ההלואה פחת גדול והיינו דרבא בפ' הגוזל עצים גבי הוסיפו וכו' וכתב הרי"ף דה"ה היכא דפחתו אם פחתו חומש ובמה שכתבנו נתיישב ג"כ טענה זאת דכיון דאזלינן בתר מנהגא הוי כאלו התנו בפי' מעות היוצאים בעת הפרעון ועוד יש כאן עדיפות דלמנהג זה יש סמך דהוי כהראב"ד זכרונו לברכה דכתב היכא דפחתו לא אמרי' שישלם לוה למלוה דלא אמרו כן אלא מטעם רבית אע"פ שכבר דחו כל הפוסקים סברא זו הוי ההלכה קצת רופפת ואזלינן בתר המנהג כמ"ש הריב"ש בסי' שמ"ה. ובר מדין אני אומר טעם נכון בעיני לחלק בין נ"ד לההוא דהגוזל עצים כשנדקדק לשון הרמב"ם ז"ל שכתב ופירש משקלו שדחק בו הרב נר"ו הרבה וכן נדקדק לשון המרדכי שכתב כיוצא בלשון הזה וכן הכותב לאשה בכתובתה מטבע שידוע משקלו ולכך נ"ל דלא אמרו כן בגמרא אלא כשמלוה אחד לחברו דבר דקפדי על המשקל כגון גרושוש' וסולטני וכיון שכן אמרינן שכיון שהלוה דבר שקפיד על המשקל כוונתו הוא שיתנו לו במשקלו וזהו שכתב המרדכי שמשקלו ידוע וכן הרמב"ם ז"ל ופירש משקלו ולאו דוקא פי' אלא שידוע משקלו כדכתב המרדכי אבל דבר שאין מקפיד על המשקל כגון הלבנים שיש מהם קטנים ויש מהם גדולים איך נאמר שבזה מלוה קפיד שיתנו במשקל הא אלו הלבנים אין להם משקל שוה ולא קפדי על המשקל עלייהו והיכי מעייל נפשיה לספיקא אלא ודאי דעתו הוא שיפרע לו מעות העוברים בין הסוחרים דאם לא כן מהיכן יודע המשקל ראשון והמשקל שני והלא רבים כרותים כיוצא באלו היו עוברים כשהיה הזהוב לערך צ' לבנים כשהם מעורבים עם אחרים ואפילו בלתי מעורבים על ידי הדחק היו יוצאים א"כ כיון דהוא דבר דלא קפיד במשקל ואין משקלו ידוע דאין משקל כלם שוה ודאי דלא קפיד אמשקל ומסתמא אין כוונתו אלא שיהו עוברים בין הסוחרים זה נראה לע"ד טעם נכון מלבד מה שכתבתי טעם המנהג שהוא גם כן נכון בעיני. ועוד נשאל מהרב הפוסק נר"ו למה בזה אומר שאפילו שיפרע לו שאי"ש אינו כלום מה נפשך בתר מעיקרא אזלת א"כ כסף או שוה כסף דמעיקרא הוי פרעון והשאי הוי שוה הלבנים לערך דמעיקרא דמעולם לא נשתנה וריחו לא נמר ואי בתר השתא א"כ פרעינן ליה מעות דהשתא וכבר ראיתי מה שיש לדחות זה אבל אינו כדאי להוציא ממון סוף דבר בהא סלקינן ובהא נחתינן מכל הטעמים שכתבנו נראה ברור בעיני שישלמו לראובן אש' כדהשתא או שאיש הנלע"ד כתבתי וחתמתי שמי:

הקטון אברהם בכמהר"ר משה די בוטון זלה"ה:

תוכן העניינים

שות לחם רב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה