שות לחם רב· רבי אברהם די בוטון
שאלה טז
ראיתי השאלה ערוכה בכל ושמורה הבאה מארץ קושט' יע"א על דבר הבתים שנפלו דברי ריבות בין גבאי חברת ת"ת לגבאי חברת הקדש עניים כי גבאי חברת ת"ת טוענין שהחזיקו בהם מימי קדם וגבאי חברת הקדש טוענים שהם שלהם ומביאים ראיה לדבריהם מהחוגי"ט שכתוב בו שהבתים ההם נמכרו להקדש בני ישראל לשכן בהם ענייהם וטוענים נגד החזקה שהחזיקו בנכסי הקדש ואין חזקתם חזקה וכדכ' הטור בסי' קמ"ט. הגם הלום ראיתי אחד קדוש מדבר חכם שלם משיב אמרי' דברים טובים לעזרת הדרת סברת ת"ת והוא פלא ושמו לא נודע לנו ואומר דבטענה הראשונה אשר טען דהחוגי"ט אין זו ראיה ודאי שהדין עמו לעניות דעתי מהטעמים שכתב וזה לי ימים כתבתי בפסק א' מסכים אל כוונתו וז"ל אשר כתבתי שם. ועוד דשטרות העולים בערכאות של גוים בעינן למידע דאותם ערכאות לא מקבלי שוחדא לפי הרמב"ם והרמ"ה וכדכתב הטור בח"מ סי' ס"ח וא"כ ערכאות דידן ודאי דלא ידעינן בהו דלא מקבלי שוחדא אלא אדרבה סתמה הוי דמקבלי שוחדא ואפילו לדעת הרא"ש דפליג על הרמב"ם והרמ"ה וסובר דסתם ערכאות לא מקבלי שוחדא אפשר דמודה דערכאות דידן דתוגרמה אתרע חזקתייהו ומקבלי שוחדא כנודע ועוד דאיכא בהו ריעותות אחרות וכמו שהאריך הרב מהריב"ל ז"ל בח"ג סי' ק"י יע"ש וא"כ החוגי"ט בדין תורתנו הקדושה חספא בעלמא הוא ע"כ:
ומי שרוצה לעמוד על עיקר הדבר יעוין בפסקי הרב הגדול הנז' ז"ל כי שם האריך בדבר והעל' בסוף דבריו וכיון דכך הוא בנ"ד עד שכבודך שואל אי מגבינן בשטרי ההלוא' העשויין בעש"ג ממשעבדי יסתפק כבודך אי יגבה אפי' מבני חרי אם יכפור בהלואה או יאמר פרעתיך ובודאי כיון דאיכ' כמה מרבוות' דסברי דלא מגבינן בהו וכדכתבי' לעיל אע"ג דחתימי סהדי בשטר מילתא דפשיט' דאוקמי' ממונא בחזקת מריה ולא מפקינן ממונא מנתבע ע"כ. ומינה דבנ"ד נמי לא מפקינן החזקה מחבר' ת"ת כיון דאיכ' ספיק' בראי' שמביאי' גבאי חבר' ההקד' ומה גם דבנ"ד כתו' בו שהיהודי' קנו מקו' זה להקדש והו' פסול אפי' לפי דינ' שאין הקדשו של יהודי הקדש כפי דתם וא"כ אין לנו להכשיר שטר שאפי' כפי דתם הוא פסול וכדברי הריב"ש בסי' קמ"ג וכמ"ש החכם הפוסק וכל זה דבר פשוט וא"צ לפני'. אבל מ"ש החכ' הפוסק דאפי' שיבא עדו' ברור שהבתים היו מגבאי חברת ההקדש שחזק' סברת ת"ת חזקה בזה איני מסכי' עמו וזה לי ימים שאלו ממני בענין כיוצא בזה והעלתי כן בפסק א' אשר שם הארכתי וחת' עליו ה"ה מורי ורבי ז"ל וז"ל אשר חתם שם דבר זה כמה שנים כתבתי באורך על הפרש בין הק"ק יצ"ו עם יחיד א' שהיה רוצ' להחזיק בקצת חנויות מהקצבים והיו דייניהם החכם השלם כמה"ר חיים עובדיה והחכם השלם כה"ר אברהם סיראלוו ז"ל ופסקתי כמ"ש החכ' הפוסק נר"ו שאין מחזיקין בנכסי הקדש כלל אך בזאת שיש עדים ברורים שהם של הקדש ואם לא הכל כמו שפסק החכם הפוסק נר"ו ע"כ:
ואחרי כן הודפסו פסקי הרב מורי ז"ל וראיתי פסק זה בח"א סימן קמ"ט והענין ההוא היה ביורש שהיה טוען ירשתי מאבא וכמבואר שם ואע"פ כן פסקו הרבני' הנז' דאין חזקה בנכסי הקדש וכמו שהאריך שלא כדברי החכם השלם הפוסק שרצה לחלק בין יורש ולוקח למחזיק עצמו והכריח הדבר מהתחלפות הסוגיות שבפ' לא יחפור ובפרק ח"ה ועל כן העלה בההיא דפ' ח"ה הוא המחזיק עצמו שאין יכול לטעון כן דאמרי' להו מאן מחיל ומאן שביק כיון דהחזק' בנכסי רבים אבל למי שלקח או ירש ממנו טענינן להו. ובאמת דבריו תמוהים בעיני, דלא יהיו הלוקח והיורש גדולי' ממי שבאו מחמתו אם הוא עצמו כשהי' טוען קניתי מכם והי' לו שני חזק' לא היה מועיל איך יועיל לבא מכחו לו' ירשתי מאבא או לקחתי מפ' אין אלו דברי טעם ודאי דנאמר יציבא בארע' וגיורא בשמי שמיא ואגב גרר' לזה כתב החכם נר"ו כי דבור תוס' דפ' לא יחפו' המתחיל יורש נמי תנינא כו' יש בו ט"ס וצ"ל וס"ד דמקש' דמתני' אשמו' בלוקח וה"ה ביורש והוא דוחק לשבש הספרי' אך כוונת התוס' היא שהוקש' להם אמאי לא הקשה המקשה מלוקח תניינא תחלה שבו התחיל רב זביד כמו שאמר טועני' ללוקח וכו' ותירצו דס"ד דמקשה דיורש ולוקח הכל דבר וכו' ופריך ליה מיורש משום דהדין מבואר בו יותר שאמרו שם הבא משום ירוש' אין צריך טענה. ועוד דהיא משנה ראשונ' שנויה קודם מתני' דמייתי מלוקח. ועוד הוקשה לחכם הנז' דלמה כתבו התוס' בדבור אחולי אחיל וכו' וכיון דליכ' לכל חד בדרך אלא פורת' וכו' ואין זה כלו' דכתבו כן לענין הצריכות לומר דאיכא טעמא ברבי' מביחיד. ולענין תירוץ התחלפו' הסוגיו' הרב מהריב"ל בפסקיו ח"ג סי' ל"ד האריך לתרץ יע"ש. ומדברי הרשב"א בתשו' הוזכר' בב"י ח"מ סי' תי"ז המתחל' שורת הדין מגמ' למדנו ב' תירוצי' לקושיא הא' הוא מפני דבההיא דבפ' חזקת לא היה שם אלא שתיקת בני ר"ה ולכך אמר דאין השתיקה מחילה ומה שאמר בפ' לא יחפור הוא כשמוחלו בפי' וכיון דיש כאן חזקה טוענין ללוקח ואומרי' דאימור מחל בפי' נמצא לפי פי' זה דהחזק' לר"ה מועלת בשטוען שמחלו אנשי העיר בפי' אבל שתיקה לא מהניא זהו התירוץ הראשון:
ויש לי לתמוה עליו דכיון דהוא סובר דלכל חזקה אפילו להוצאת זוזין צריך חזקת ג' וטענת מכירה או מתנה וכמ"ש ה"ה בשמו פי"א מה' שכנ' דכת' שם כשהזכיר סבר' זו וזה דעת הרשב"א וכן ראיתי בתשובותיו מכ"י בפי' א"כ איך אפשר לפ' ההיא דפ' חזקת בשתיק' לבד דא"כ היכי אמר ר' אמי בני מבוא' מחלין גבאי הא השתיק' אינה מחיל' ובודאי דהוי טענת מחילה בפי' וא"כ דכוות' מאי דקאמ' בר"ה מאן מחיל לך הוא אפי' בפי' אלא שי"ל לזה שלא פי' כן הרב אלא לפי דעת הסוברי' דבשתיק' מהניא אבל לפי האמ' דעתו לפרש כפי' האחרון שפי' שם וכן גיל' דעתו בתשו' שהביא בשמו הרב מהרי"ק בסי' קמ"ט שכתב שם מסתבר' שיש לה חזקה ואעפ"י שהמחזיק בר"ה אין לו חזקה לפי מה שאני סבור דמאן מחיל ומאן שביק וכו' והיינו כפי' בתרא שם דלפי' הראשון ודאי דמהניא ליה חזקה כדכתיבנא:
והתירוץ הב' שתירץ שם הוא דמאי דאמרו בפ' לא יחפור ה"ק אבל רבים מאן פייס ומאן שביק ואפי' שימחול בפי' א"א שהרי הדרך מסור לכל העול' וא"א לכלם שימחלו צריכ' דאפי' דאמרי כן הוי חזקה מטעמ' אחרינ' דאימור כונס לתוך שלו הוה אבל היכ' שלא כנס לתוך שלו לא מהניא ליה חזקה כלל מטעמא דמאן פייס ומאן שביק וז"ש בתשובה האחרת שהזכרתי לפי מה שאני סבור וכו' והתירוץ הב' הזה הוא מסכי' עם גרס' הרי"ף והרא"ש דלא גרסי א"נ אחולי אחיל גבי' והוא דעת ר' ירוחם וכמו שהאריך שם הרב מהריב"ל בסי' הנז'. איברא דמדברי הטור בסי' תי"ז שכת' משא"כ בר"ה שאין לו בעלי' לא משמ' הכי אבל מ"מ כתב שם הרב הנז' דמוכרחים אנו לומר כדי שלא יתקשו דברי הטור להדדי שבסי' קנ"ה גבי הרחק' השובך מן העיר שטוענין ללוקח לומר ראשון עשאו ברשות ליש נגד רבים ל"ש נגד יחיד דפי' דברי הטור בסי' תי"ז משא"כ בר"ה הוא דלא סגי במחילת בני המבוי לבד אלא צריך שימכרו או ימחלו ז' טובי העיר במעמד אנשי העיר ובהכי אתי שפיר מאי דכתב הטור בהרחק' שובך דטענינן ללוקח אפי' נגד רבים דאמרי' דלמא נקט מז' טובי העיר במעמד אנשי העיר כן נראה מדברי הר' הנז'. אבל מ"מ ק' לי דהא בסי' קמ"ט כתב דאם טוען שמכרו ז' טובי העיר וכו' וא"ל ודאי אם מכרו ז' טובי העיר ה"ל קלא וכו' וא"כ איך טוענין ללוקח כן כיון שהוא לא היה יכול לטעון משו' טעמא דאי איתא כדבריו ה"ל קלא ונ"ל לתרץ לזה דלא כתב כן הטור דה"ל קלא אלא גבי מחזיק בקרקע עצמו של הקדש דהא ודאי אוושא מילתא מכיר' קרקע הקדש ואית ליה קלא אבל הרחק' שובך מן העיר דאין זו קניי' קרקע ולא חסרון קרקע אלא דבר קטן הוא אעפ"י שמכרוהו לית ליה קלא ודמי למ"ש הטור בסי' קנ"ג בשם רשב"ם דדבר שאין בו חסרון קרקע הוא תשמיש קטן ואין רגילין לכתוב עליו שטר ה"נ אמרי' דדבר קטן כזה לית ליה קול. ומ"מ למדנו דעת כלם דמחזיק בנכסי רבים אין לו חזקה ואפי' ללוקח לא טעני' לדברי הטו' אלא היכא דהוא דבר קטן דאפי' היה יכול לטעון כן אבל קניי' קרקע כנ"ד אם יטעון הוא שלקח מז' טובי העיר אמרי' אי איתא ה"ל קלא וה"ה דלא טענינן ללוקח זה נ"ל לפי דרכו של הרב מהריב"ל בדברי הטור. ומ"מ קשי טובא דברי הטור בסי' קמ"ט למה הוצרך לטעמא דה"ל קלא וטעמא דאין כאן מחאה שכל הרואה יאמר שירד לקבץ פירות לצורך עניים בטעמא קמא סגי דבטעמא דאם ירד בו שום אדם נסתלק' המחא' וכיון שאין כאן מחאה אין כאן חזקה דחזקה מכח המחאה קא אתיא. ונ"ל לתרץ לזה דלא סגי טעמא קמא אלא היכא דליכא ז' טובי העיר אבל היכא דאיכא ז' טובי העיר שהם ממונים על עניני העיר הוה להו כגזברים הממונים על ההקדש ויש להם חלק בו שכתב הרשב"א בתשו' הוזכר' בב"י שם שהיה להם למחות ה"נ היה להם למחות כיון דהם ממונים על עניני העיר היה להם לבדוק אם ירד לקבץ פירות או ירד בתור' מקח וכיון דלא מיחו ודאי דנאמר דהוי חזקה דהם מכרו לזה הוצרך לתרץ דאיכא טעמ' אחרינא דלא מיחו משום שאומרים אי איתא שמכרנו קלא אית ליה למילת' וכיון דליכא קלא אין אנו צריכין למחות ואע"ג דהטור גריס בההי' דפ' לא יחפור א"נ אחולי אחול גביה ומש"ה כתב בהרחקת שובך דטענינן ללוקח כדכתיבנא דהיינו ודאי שמכרו ז' טובי העיר וכדכתבו התוס' בפ' לא יחפור דפי' אחולי אחול הוי ז' טובי העיר במעמד אנשי העיר מ"מ שאני גבי קנין קרקע דאוושא מילתא ואי איתא דמכרו קלא אית ליה וכדכתי'. וכ"ת עדיין ק' לימא הטור טעמא בתרא דאית ליה קלא ולא טעמא קמא י"ל דמ"מ טעמא קמא אמרו מפני שהוא פשוט יותר והיינו דוקא היכא דליכא ז' טובי העיר דלהכי אהני ההוא טעמא דוקא כאמו וקושיא זו הקשה אותה הרב מהריב"ל שם והניח' בצ"ע גם הרב מורי ז"ל הרגיש בה בפסק הנז' ותי' באופן אחר יע"ש. ותו קשיא לי בלשון הטור במאי דכתב אם יודו ז' טובי העיר יש לו חזקה אעפ"י שאין לו שטר דאם מודי' ז' טובי העיר למה לי חזקה בלא חזקה מהניא דהודאת בע"ד כמאה עדים דמי ואי אמרת דאינם נאמנים ז' טובי העיר דאימור קנוניא עשו ביניהם ולכך מודים לו שמכרו א"כ אפילו אם חזקה לא מהני ואיך כתב הטור יש לו חזקה אעפ"י שאין לו שטר דמשמע דחזקה מיהו בעינן ואי לא לא ובפסק אשר רמזתי תרצתי קושיא זאת והעלתי שם דרך אחר לתרץ ג"כ הקושיות הראשונות מ"מ למדנו בנ"ד דחזקה להקדש לא מהני ואפי' שיהיו גזברים ממונים על כך כתב שם הרב מורי דלא מהני דאין הגזבר בזמן הזה קבוע להם עד שתאמר שהם בעלים ידועים וכמו שהאריך שם:
גם הטענ' האחרת שדחה החכם הפוסק נר"ו דיש להם חזקה לחברת ת"ת אעפ"י שירדו מתחלה בתור' שאלה לא היא דודאי הוי פלוגת' דרבוות' אי ירד ברשות אית ליה חזקה או לא וכבר כתב הריב"ש בסי' שכ"ו בשם גדולי האחרונים וז"ל שם כיון שע"כ יש להורות שמתחלה לא בתורת מקח ירד שוב אינו נאמן והטור בסי' ק"ן כתב בזה פלוגת' א"כ כיון דאיכא פלוגתא דרבוות' אוקי ארע' בחזקת מריה קמא שהם גבאי הברת ההקדש אם יש להם עדים ברורים שהקרקע שלהם אבל אם אין עדים ברורים שהקרקע שלהם ראיית החוגי"ט חספא בעלמא הוא כדכתיב' ואוקי ארעא בחזקת חברת ת"ת ואפי' אם ירצו אנשי העיר לשנות' ולהחזירה לצורך עניי הקדש לאו כל כמינייהו שלא כדברי החכם הפוסק שהתיר לעשות כן ואין דעתי כן דאין לך מצוה כת"ת ואין אנו יכולים לשנות המצוה חמור' לקלה וכ"כ הרב מהריב"ל בח"א סי' מ"ט דאין יכולי' לשנות מת"ת להשיא יתומה דהוי מקדוש' חמורה לקלה והביא תשובת הרא"ש שנסתייע ממנה החכם הפוסק נר"ו ומינה למד דדוקא היכא דאיכא סכנת נפשו' אין אי לא לא: גם הרב הגדול מורי ורבי זלה"ה בפסקיו חלק ראשון סי' כ"ע כתב כן ודקדק הדבר מתשובת הרא"ש ג"כ דמת"ת אין יכולין לשנות לשום דבר אם לא לדבר דאיכא סכנת נפשות:
גם מה ששאלו דמי שנדר בעת צרה שאם ינצל מאות' צרה יתן לעניי א"י חמשים אלף לבנים אם יכול לשנותם לבנות בתי מדרשות לת"ת:
איברא דמדברי הרב מהר"י ן' לב ז"ל בתשובה הנז' נרא' דהחמיר מאד בענין ומה גם היכא דאיכא תרתי לריעותא נדבת יחיד וגם פסידא דלא הדרא שלא יחזרו לפרוע מה שהם משנים:
גם הרב מורי ז"ל בסי' כ"ח צדד צדדי להחמיר בענין וזה לי ימים מועטים כתבתי פסק על זה ושם הארכתי ועתה אומר בקצרה דכיון דהו' לענין ת"ת דהיא מצוה גדולה עד מאד כדכתיב' ולא בא הממון ליד הגבאי לחשבון עניי א"י והמרדכי כתב בהגהותיו לכתובות בסוף פ"י דיחיד יכול לשנות צדקה דיליה לדבר מצוה כמו טובי העיר בצדקת אנשי העיר ומהרי"ק בשרש ה' הקל מאד בענין לכן אם יסכימו רבני העיר ההיא לשנותה לענין ת"ת אני אהיה סניף אליהם לא ח"ו שיסמכו על דעתי לבדו כי דעתי קצרה וצרה:
הק' אברהם בכמה"ר משה די בוטון זלה"ה: