אור ברסלב
שות לחם רב שאלה ח

שות לחם רב· רבי אברהם די בוטון

שאלה ח

שאלה ז

ראובן עכב נכסי שמעון בעד חוב שהיה חייב לו ושלח בלוי שלוחו ומשכן אותם הנכסים ביד תוגר ברבית ובא לוי ומשכנם בשליחות ראובן בעד מאתים גרושו"ש ברבית והתוגר לקחם ממנו בדרך מקח כי כן דרכם של תוגרמי לעשות כשלוקחים משכון כשמלוים ברבית אח"כ תבע שמעון לראובן על כך וגזרו ביניהם הדיינים שיתן שמעון לראובן תוך ג' חדשים מאתים גרוש"ש ושיהיה חייב ראובן לפדות הנכסים מיד התוגר ולהביאם ליד שמעון ואמר ראובן לשמעון תן המאתים גרוש"ש שאתה חייב לי לתוגר והוא יתן לך הנכסים ושמעון נתרצה ואמר שכך יעשה והלך שמעון אשר שם התוגר ועכב בידו המעות ט"ו חדשים אחרי כן כשבא לפדות הנכסים מיד התוגר שאל לו התוגר רבית בעד הט"ו חדשים שעכב המעות בידו ג' גרוש"ש אז כתב שמעון לראובן שהיה שואל התוגר ממנו כך והשיב לו ראובן תן לו לתוגר כל מה שידרוש ואנחנו נעמוד למשפט על היתרון שהם אלו הג' גרוש"ש עתה שואל שמעון מראובן שיתן לו זה היתרון מפני שהוא פרע בעדו לתוגר אלו הג' גרוש"ש כי הוא היה חייב לתת לתוגר הרבית והוא אינו חייב לתת לראובן רבית אעפ"י שעכב המעות בידו ט"ו חדשים משיב ראובן אם אתה היית נותן המאתים גרוש"ש בזמן הקצוב לא היה לוקח ממך התוגר הג' גרוש' יותר ואת הוא דאפסדת אנפשך שעכבת הנכסים ואני איני חייב לתוגר רבית ואין מכיר לי התוגר והתוגר סומך על המשכון ואחריותו עליו שבדרך מקח לקחו ואין לו לתוגר עלי ועל שלוחי חוב כלל ואם אתה עכבת הנכסים וגרמת לעצמך הפסד עלי דידך ליהדר ועוד שנמשך לך תועלת גדול מהעכוב שהוקרו הנכסים בין זה הזמן עלו יותר ויותר כפלי כפלים מהרבית שפרעת יורנו מורנו הדין עם מי:

תשובה ודאי שראובן שלא כדין עשה במה שצוה למשכן נכסי שמעון שאעפ"י שהיה לו תביעה עליו היה די לו בעכוב הנכסים עד אשר יעמדו לדין ולא למשכנם לתוגר אבל מ"מ נראה לי שהוא פטור מהג' גרוש' שפרע שמעון לתוגר יותר אע"ג דבפרק איזהו נשך תניא דישראל שלוה מעות מן הגוי מצאו ישראל אחר ואמר לו תנם לי ואני אעלה לך כדרך שאתה מעלה לו אסור וכתב הטור בי"ד סי' קס"ט דאפילו אמר תנם לי ואני אעלה לו אסור ואם כן נראה לכאורה בנ"ד דראובן זה לוה מן הגוי ברבית על משכנו והוא חייב לגוי אם שמעון זה פורע בעדו לתוגר הרבית שחייב לו ראובן הוי כאלו פורע הוא לראובן שכר מעותיו שהיו בטלות אצלו ט"ו חדשים שנתעכבו בידו מ"מ בנדון דידן הרי ראובן זה נתן משכון וכתב הטור שם וז"ל ישראל שאומר לחברו לוה לי מעות מהגוי אם נתן לו משכון ואמר ללות עליו מותר שהגוי סומך על משכונו ומותר לשליח ליקח הרבית וליתנו לגוי לפי שהוא שלוחו של ישראל וכל מה שלקח ונותן אינו אלא בשליחותו של זה ואינו לוה ולא ערב ואם לא נתן לו משכון אסור שהגוי אין לו עסק אלא עם הישראל שהלוה לו והוא חוזרו ומלוה לישראל ששלחו ואם אמר לחברו לוה לי מעות על שמי מותר שאז הגוי סומך על המשלח ואחריותו עליו ואינו אלא שליח בעלמא ע"כ. והדברים אלו כתבם הרא"ש והרב הנימוקי בפ' איזהו נשך בשם הר"ן וכתב שם הרב בית יוסף דדין דאמר לוה מן הגוי מעות על שמי היינו שלא יתבענו מדין לוה ולדעת הר"ן אף מדין ערב קבלן ע"כ. ואני שמעתי ולא אבין דהרב הנימוקי כתב שם בשם הר"ן דישראל יכול להיות ערב לישראל חברו כשלוה מן הגוי אפי' ערב קבלן וכן כתב שם שהוא דעת הרשב"א זיל ושכן נהגו במקומותיהם והא דכתב הר"ן דאין להיות ערב קבלן היינו כשהגוי לוה מישראל ונעשה ישראל ערב לישראל חברו אז אינו יכול להיות ערב קבלן וכדכתב נימוקי יוסף שם וטעם הדבר כתב הרב ב"י בריש סימן ק"ע. אבל לעשות ישראל ערב לישראל כשלוה מן הגוי סובר הר"ן דאפילו ערב קבלן מותר ודין זה דאומר לחברו לוה מעות מגוי על שמי היינו שנעשה ערב הישראל לגוי בשביל ישראל חברו ודבריו צריכים לי עיון:

ומ"מ למדנו שהיכא דיש משכון דאין אחריותו על השליח מותר א"כ בנ"ד שנתן משכון והתוגר לקחו בדרך מקח שאין אחריותו כלל על השליח פשיטא שמה שפורע שמעון אינו נראה כפורע בשביל ראובן דראובן אינו חייב לתוגר כלל דראובן זה הוי כאלו לקח נכסים אלו של שמעון ומכרם ושמעון פדאם עתה ממי שלקחם מיד ראובן:

וכי תימא דל מהכא טעמא דרבית לחייב ראובן מפני שהזיק ממונו ונתנו ביד התוגר שלא כדין כדכתיבנא וחייב לשלם לו כל הפסדו שהוא גרם לו כל הפסד רבית זה שלקח ממנו התוגר ואין לומר דאיהו דאפסיד אנפשיה דהיה בידו להסיר הנזק הזה הבא לו ולפרוע לתוגר תיכף ומיד ולא הציל ואיהו דאפסיד אנפשיה כמו שבא בשאלה דהא אמרינן בסוף פרק ב' מבבא קמא הניח גחלת על בגדו ונשרף חייב וכן אם הניח גחלת על לב שורו אף על פי שרבו היה שם והיה יכול לסלק הגחלת מ"מ חייב המזיק כדכתב הטור בסימן תי"ח בח"מ דדוקא גבי הניח גחלת על לב עבדו אמרינן דפטור לפי שהמניח חושב שיסירנה אדונו כיון שהעבד חייב במצות ולא יסמוך על תשלומין של זה אבל בממונו אינו חושש לסלק ההיזק כיון שזה חייב לשלם לו הרי מוכח מכאן דאף עפ"י דיכול לסלק ההיזק הניזק המזיק חייב ואם כן אי דיינינן לראובן זה כמזיק ממון חבירו או כמוסר ממון חבירו ביד גוי דדינו כמזיק לכל דבר וכדכתב הטור בח"מ סימן שפ"ח דדין אחד להם נראה דחייב ראובן זה כיון שהוא הזיק ואעפ"י שלא סלק שמעון ההיזק לזה אני אומר דשאני נידון דידן דשמעון זה קבל על עצמו לפדות המשכון מיד התוגר ולכך ראובן לא השגיח על הענין דאם לא היה שמעון אומר לו כן היה שולח המעות ביד אחר והיה פודה המשכונות ואם כן נמצא דשמעון זה הוא המזיק ואין זה כההיא דהניח גחלת על לב שורו דהתם לא גרם הוא היזק כלל אלא שלא סלקו אבל בנידון דידן הוא גרם להזיק כדכתיבנא ואין לדמות גרימת ההיזק לסילוק ההיזק:

ועוד מטעמא אחרינא יש לפטור לראובן דהוא כגזלן שעשה שלא כדין שמכר משכון חבירו ונטל המעות לעצמו שלא כדין וכיון שמכר המשכון לגוי דמכירה גמורה עשה כמו שבא בשאלה דלקח התוגר בדרך מקח אם כן אם תובע שמעון נכסיו מראובן אינו חייב לו אלא כשעת הגזלה וכדאמרינן בההוא דגזל חביתא דחמרא ומכרה או נתנה דמשלם כמו שהיתה שוה בשעת המכירה דהיינו כשעת הוצאה מן העולם וכדכתב הטור בח"מ סימן שס"ב ואפילו נתיקרה אחרי כן אינו חייב לפרוע לו אלא כמו ששוה בשעת המכירה א"כ אם ראובן זה פורע לשמעון הנכסים כמו שהיו שוים בשעת המכירה וכמו שאמרו כל הגזלנים משלמים כשעת הגזילה הרי יש באלו הנכסים יותר ממה שהיו שוים אז כפלי כפלים מהיתרון של רבית שלקח התוגר וכיון דיוקר הנכסים לא נתייקרו אלא לתועלת הגזלן איך שואל ממנו שמעון היתרון דבכלל מאתים מנה ותועלת הנכסים הוא כפלים מן היתרון לכן אני אומר דראובן זה פטור מכל הני טעמי בלי שום פקפוק כי הם טעמים ראויים בעיני ומה גם להחזיק ממון כי בעילה כל דהוא מוקמינן ממונא בחזקתיה הנראה לע"ד כתבתי וחתמתי שמי. הקטן אברהם בכמהר"ר משה די בוטון זלה"ה:

תוכן העניינים

שות לחם רב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה