אור ברסלב
שות לחם רב שאלה ז

שות לחם רב· רבי אברהם די בוטון

שאלה ז

שאלה ו

ראובן היה צריך למעות ופגע בו שמעון ואמר לו אם תרצה אקחם מגוי פלוני ואתנם לך בריבית והמעות הם של גוי והריבית גם כן אני נותן לגוי ונתרצה ראובן אז נתן לו שמעון המעות כדי שיפרע לי הריבית לתתו לגוי ופרע ראובן הריבית לשמעון כדי ליתנו לגוי עתה בא ראובן ותובע משמעון הריבית שנתן לו וטוען ואומר אני לא ראיתי לגוי כי מידך לקחתי הממון ולך נתתי הריבית ואם תרצת לומר שאתה שליח לגוי אין שליחות לגוי ואם כן החזיר לי הריבית שלקחת ממני יורנו מורנו אם חייב להחזיר לו הריבית ואם תמצא לומר שאינו חייב להחזיר לו אם ראובן זה מוחזק מנכסי שמעון אם הדין עמו שיוכל לעכב בעד הריבית הנז' שלקח ממנו על כל זה יורנו מורנו ושכמ"ה תשובה ישראל שאומר לישראל חברו לוה לי מן הגוי בריבית יש התרה בדבר בא' מג' צדדים הא' שנתן לו משכון ואמר לו ללות עליו מותר שהגוי סומך על המשכון וכמו שכתב הטור בי"ד סימן קס"ט וכתב נמוקי יוסף בשם הר"ן ז"ל דצריך שיהיה אחריות על המשכון ולא על השליח וביאר דבריו הרב ב"י שצריך שיאמר השליח לגוי איני משתעבד לך כלל ולא יהא אחריותך אלא על המשכון הזה: הב' אעפ"י שלא נתן לו משכון אם אמר לחברו לוה לי מעות על שמי והגוי סומך על המשלח ואחריותו עליו אז מותר משום דהשני אינו אלא שליח בעלמא וכן כתב הטור בסימן הנז' ואי קשיא לך הרי כתב הטור בריש סימן הנז' ואפילו העמידו אצל גוי ואמר לו הגוי תנם לישראל, זה והפטר ואני אתנה עמו שיתן לי קרן וריבית אסור דכיון דקבל מיד ישראל נראה כנותן ריבית לגוי בשליחתו ע"כ. אם כן גם כאן נאמר כן דכיון דמקבל מיד הישראל אינו נראה כשליח אלא כנותן ריבית לגוי בשליחותו דהא התם נמי הגוי אמר לו שיפטר ואין לו כלל עליו ומ"מ אסור מהאי טעמא י"ל דהתוספות בפ' איזהו נשך בד"ה בשלמא סיפא לחומרא כתבו דברי הטור בסוף הדבור והאריכו שם בלשון קצת שיתרצו קושיא זו וז"ל מ"מ כיון שקבל המעות מיד ישראל הראשון שהיה עד עתה המעות באחריותו נראה כנותן לו ריבית כלומר דכיון שעד עתה היו לו המעות בהלואה והיו באחריותו נראה כנותן לו ריבית אבל הכא שלוקח מן הגוי ונותן לישראל ולא היו עד עתה המעות באחריותו אינו נראה כנותן ריבית לגוי בשביל ישראל ומותר ומיהו כתב שם הרב ב"י ופי' הר"ן ז"ל דהיינו דוקא דסומך על הלוה ולא על השליח ופי' ולא על השליח היינו לומר שלא יתבענו מדין לוה ולדעת הר"ן אף מדין קבלן צריך שלא יתבענו ע"כ. וכבר כתבתי בפסק אחד שלא ירדתי לסוף דעת הרב ז"ל דע"כ לא פליג הר"ן אלא גוי שלוה מישראל דאסור לישראל להיות ערב קבלן בשביל הגוי אבל בישראל הלוה מן הגוי אפי' ערב קבלן שרי וכמו שכתב הוא עצמו בריש סי' ק"ע וא"כ הכא דהוי דהישראל לוה מן הגוי לצורך ישראל אפי' לדעת הר"ן יכול להיות ערב קבלן:

הג' הוא היכא דמעות של גוי מופקדות ביד ישראל והם באחריות הגוי שאם יפסדו החובות יפסדו לגוי אז הישראל מותר להלוות ברבית לצורך הגוי אלא שאסור מפני מראית העין אלא אם כן אית ליה קלא דהוא אפוטרופוס של גוי וכן מבואר בטור בסי' הנז' א"כ בנ"ד דליכא שום חד מהני ודאי דאסור דהרי משכון אין כאן וגם נראה דהגוי אינו סומך אלא על שמעון שלא ראה כלל לראובן ולא הזכיר לו שהוא לוקח אותם לראובן ושיהיה אחריותו עליו גם לא הוזכר בשאלה שהגוי היה מאמין לשמעון. שילוה המעות ואם יפסידו החובות יהיו על הגוי אם כן ודאי דהוא אסור בלי שום ספק:

אבל איכא לאסתפוקי אי הוי אבק רבית או רבית קציצה ומדברי הרא"ש בתשובה כלל ק"ח נראה דהוא רבית קצוצה שכתב שם גבי מלוה אדם מעותיו של נכרי וכו' והאי אסור דקתני לא שיהא אסור לכתחלה אלא אפי' אם עשאו רבית קצוצה הוי ויוצאה בדיינים כיון דאחריותו על ישראל הוי כאלו הלוה מעותיו ע"כ אם כן למדנו דהיכא דאחריותו על ישראל הוי רבית קצוצה והיכא דליכא שום חד מהני תלתא גווני דכתיבנא נמצא דאחריותו על ישראל דהגוי יתבע ממנו ונמצא דהוא מלוה לישראל אחר והוי רבית קצוצה: אם כן נתבאר דבנידון דידן הוי רבית קצוצה ויוצאה בדיינים וחייב שמעון להחזיר לראובן הרבית שלקח ממנו ומה גם שראובן הוא מוחזק בנכסי שמעון דפשיטא ופשיטא דיוכל לעכב הרבית שלקח ממנו הנראה לעניות דעתי כתבתי: הקטן אברהם בכמה"ר משה די בוטון זלה"ה:

תוכן העניינים

שות לחם רב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה