אור ברסלב
שות לחם רב שאלה ו

שות לחם רב· רבי אברהם די בוטון

שאלה ו

שאלה ה

זה כתבתי בחתימת פסק אחד על איש אחד שמו משה שהוציא שם רע על בת ישראל. איברא דבפ' החובל הקשו על מתניתין דרקק והגיע בו הרוק דמפרש לה רב פפא ואמר לא שנו אלא בו אבל בבגדו לא וניהוי כי ביישו בדברי' ותירצו זאת אומרת ביישו בדברים פטור מכלום ע"כ משמע מהתם דהיכא דבייש לחברו בדברים דפטור אמנם הרא"ש ז"ל כתב בפסקיו שם וז"ל ורב שרירא גאון ז"ל כתב דאף על בושת דברים מנדין אותו עד שיפייסנו כראוי לפי כבודו ומסתברא דיותר בושת דברים מבושת של חבלה דאין דבר גדול כלשון הרע ודבר שאדם מוציא על חברו ע"כ וכן כתב הטור בח"מ סימן ת"פ. וכיוצא בזה כתב הרמב"ם ז"ל בפ"ג מהלכות חובל דיש להם לב"ד לגדור כפי הזמן והמרדכי כתב ג"כ בפרק הזהב וז"ל עוד מצאתי ראובן טוען על שמעון אניתני בדברים והביא עדים שאינה אותו דין זה פסוק ממתניתין דתנן כשם שיש אונאה במקח וממכר כך יש אונאה בדברים דכתיב ולא תונו איש את עמיתו באונאת דברים הכתוב מדבר ופסוק זה לא ניתן להשבון הילכך מלקין אותו שהרי עבר על לאו גמור ע"כ. איברא דקשיא לי טובא על דברי המרדכי דמשמע דאית ליה דמלקין אותו מן התורה שכן כתב הטעם משום דמסיק דלא ניתן להשבון כלומר דאי ניתן להשבון לא לקי וכדכתב הרמב"ם ז"ל בריש פי"ב מהלכות מכירה גבי אונאת ממון דאף ע"פ שהוא עובר בלא תעשה אינו לוקה מפני שניתן להשבון אבל הכא דלא ניתן להשבון לקי ואי הכי קשיא טובא דהא לאו שאין בו מעשה הוא וקי"ל דאין לוקין עליו חוץ מנשבע ומומר ומקלל חברו בשם, ותו קשיא דאם כן היכי ס"ד דמקשה בפרק החובל דביישו בדברים חייב בממון דבשת שכן הקשה וניהוי כי ביישו בדברים הא כיון דלקי משום דלא ניתן להשבון ודאי דאינו משלם דאין אדם לוקה ומשלם ואם היינו מפרשים דמאי דכתב המרדכי מלקין אותו היינו מדרבנן א"ש אבל לא משמע לישניה הכי כדכתיבנא מדתלי טעמא דלא ניתן להשבון ועדיין צ"ע:

מ"מ למדנו דהמבייש בדברים מנדין או מלקין אותו כפי צורך השעה ואם כן זה משה האיש אשר הבאיש את ריחו במר שיחו וקרא לאלמנה עניה סוערה זונה ראוי למלקות או לנדוי כפי מה שיראה לבית דין ואפילו שלא היה בדבר שני עדים אלא עד א' הרי כתב מהר"י קולין ז"ל בשרש ק"פ בשם המרדכי דבכל דבר קטטה אפילו אשה או קרוב נאמנים כ"ש עד אחד ואע"ג דבסימן צ"ג נראה שנסתפק בדבר קצת שכתב דאפילו את"ל דגם באונאות וביושים בלי הכאה קאמר דאשה או קרוב נאמנים וכו' הרי בסי' ק"פ תפס במושלם ואדרבה תמוה אני על שנסתפק בסי' צ"ג שהרי מתשו' אחרת שהביא בסי' ק"פ מהמרדכי הדבר ברור כשמש שכתב שם נשאול נשאלנו על דבר הריבות והמחלוקות והגדופים אם הנשים וקרובים יכולין להעיד נראה ודאי הוא דנאמנות ואם כן מבואר שם דבכל דבר חירוף ומריבה בלא הכאה עד א' נאמן ואפי' אשה וקרוב וא"כ מן הדין היה ראוי לעונש מלקות או נידוי כשהביאה האשה העד אחד המסייע לה וב"ד ויתרו לו ועשו יותר מן הראוי לאשה האנוסה ובכל זאת עוד יד לשונו לשון רמיה נטויה הויה על האשה הנאנסה והוציא שם רע עליה והוסיף על חטאתו א"כ בודאי כי הוא ראוי לעונש גדול כי מה שעשה באחרונה מרה כלענה דהרי כתב מהר"ר איסרלאן בכתביו סימן רנ"ז על ראובן שהוציא שם רע על שמעון ואשתכח שיקרא דאם ירצה שמעון שלא להתפייס ולנטור לו איבה אינו איסור בזה כדאיתא בסמ"ג במצות תשובה ובמרדכי פרק ארבע מיתות דמייתי ירושלמי אהא שלא יהא המוחל אכזרי הדא דתימא שלא הוציא שם רע אבל הוציא עליו שם רע אין לו מחילה עולמית וטעמא רבה אית בה לע"ד דדילמא אניש שמע באפוקי קלא בישא ולא שמע בפיוסי ולא נפק מידי חשדא הרי דהוצאת שם רע גדול עונו ואין לו מחילה עולמית על כן ראוי לב"ד ודאי ליסרו וענין העונש כבר כתב המרדכי בשם מהר"ם בפרק החובל על ראובן שקרא ללאה נפקת ברא וז"ל ואלו היה עדים בדבר שקרא אותם נפקת ברא היה לקהל לקונסו במלקות או בממון לפי המבייש והמתבייש לפי ראות עיני הקהל כי דיני קנסו' הם אלו ואין להם קצבה לפי מה שהוא אדם ככל אשר ישיתו עליו עיני העדה ע"כ גם אני אומ' בנ"ד וכ"ש הוא שהוציא שם רע על בת ישראל שראוי לב"ד ליסרו בין בנדוי בין במלקות בין בממון כפי אשר יראה בעיניהם לשבר מתלעות עול ובזה יהיה שכרם כפול מן השמים ואם ח"ו יהיה צד משוא פנים בדבר ואשימם בראשיכם ואשמם כתיב וכמו שכתב החכם השלם הכולל נשיא נשיאי הלוי נר"ו הנראה לעניות דעת כתבתי וחתמתי:

הצעיר וקטן חייא אברהם בכמה"ר משה די בוטון זלה"ה:

תוכן העניינים

שות לחם רב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה