אור ברסלב
שות לחם רב שאלה ד

שות לחם רב· רבי אברהם די בוטון

שאלה ד

שאלה ג

ילמדנו רבינו קהל אחד שנתפשרו עם מלמד אחד ללמוד את בני הקהל בעד שנה א' תמימה בתנאי שלא יוכלו הקהל להניח אותו ואם יניחוהו שיתנו לו שכר כל השנה משלם וכן גם הוא להם והכל בגזרת נח"ש ואם יניחו אותו יהיו בכלל נידוי ח"ש וכן גם הוא וכתנאי בני גד ובני ראובן ועתה הקהל אינם רוצים שילמוד את בני הקהל יורנו מורנו אם חייבים לפרוע כל השנה אחר שהיה תנאי ביניהם שילמוד את בני הקהל שנה תמימה ואם לא יפרעו יהיו בכלל נח"ש ומשכורתו תהיה מה' שלמה:

תשובה הטור בח"מ סי' שליו גבי מי ששכר מלמד לבנו כתב בשם רבינו יואל דאם התלמיד חלה ורגיל באותו חולי פסידא דב"ה ונותן לו שכרו משלם לא כפועל בטל דכל לומדי תורה כשאין לומדים הבטלה גורם להם שכחה ודמי לאוכלוסי דמחוזא דאי לא עבדי חלשי ע"כ. מכאן משמע דכיון דהקהל שכרו למלמד לשנה וחזרו בהם נותנין לו שכרו משלם ולא כפועל בטל דלומדי תורה דמו לאוכלוסי דמחוזא ואע"ג דהקהל לא נטלו קנין אין בכך כלום דמלמד כפועל הוי והפועל התחלת המלאכה הוי הקנין כדכתב הטור בסימן של"ג בד"א כשלא התחילו במלאכ' וכו' אבל אם התחילו במלאכ' אין ב"ה יכול לחזור וכו' ואע"ג דשם נותן שכרו כפועל בטל הכא נותן משלם מטעמ' דכתי': איברא דזה ימים באה לידי שאלה מקאשטוריאה על חכם אחד שהוציאוהו תוך זמנו ופסקתי שיתנו לו שכרו משלם וכן הסכימו רבני עירנו נר"ו ובראשם הרב הגדול מורי ורבי הכ"מ והארכתי שם בפסק ההוא ובתוך הדברים כתבתי שם וז"ל ואי משום דאינו דומה הבא טעון להבא ריקן ומשום הכי לא יתנו לו כל שכרו אלא יפחתו לו הטורח הרי כתב הרשב"א ז"ל הוזכרה בב"י סימן של"ג גבי בני חבורה ששכרו חכם לדרוש דאדרבה לב הדורש שמח וכו' ואע"ג דבסימן אלף קנ"ז ותרמ"ב תלה הפרעון בראיית ב"ד דאם נראה להם דיש לו טורח נותן לו כפועל בטל לא כתב הרב שם כן אלא גבי מלמד תלמידים דיש טורח קצת אבל חכם מרביץ תורה ודורש ודאי דעונג הוא לו להשמיע תורה להם ולכך בההוא תשובה דבני חבורה ששכרו חכם לדרוש לא חילק בכך ע"כ מה שכתבתי בתוך אותו פסק. ולפי זה יש מקום לקהל לומר קים לן כהרשב"א דתלה הדבר בראיית ב"ד בענין למוד התלמידים וכיון דנ"ד הוי למוד התלמידים יראו ב"ד ואם יראה להם שהוא לו טורח נותנים לו כפועל בטל מ"מ אני אומר אם התנו מתחלה בכך שאם יחזרו בהם שישלמו לו הכל משלם פשיטא שחייבים הקהל וכמבואר בההיא תשובה דרב ששכרו י' תלמידים בי' ליטרין שהביא הרב ב"י בסי' של"ג ואם לא התנו כן בפי' מ"מ אני אומר שאינן יכולים להניח אותו מפני גזרת נח"ש שקבלו עליהם:

עוד שאל השואל אם מלמד זה נשוי אשה ואשתו בעיר אחרת אם יכול ללמד תינוקות בעיר ההיא כיון שאין אשתו עמו באותה העיר ואם יכולים הקהל לסלקו בשביל כך. לזה אני אומר דאיברא דמשלה היא בסוף קדושין לא ילמד רווק סופרים ר' אליעזר אומר אף מי שאין לו אשה ואבעיא לן בגמ' מי שאין לו אשה כלל כלומר ומוסיף אדתנא ק' דקאמר רווק שלא נשא אשה מימיו הא אם נשא אשה מימיו אע"ג דמתה ילמד ואתא ר' אליעזר לומר דאפילו היתה לו ומתה אסור אא"כ הוא נשוי בעת ההיא ואעפ"י שתהא האשה בכל מקום שתהיה או דילמא בשאינה שרויה אצלו קאמר כלומ' דאלו ת"ק נמי אית ליה דבעינן שיהא לו עכשיו כשהוא מלמד אבל לא בעי שיהא שרויה אצלו במקומו אלא אפילו בעיר אחרת ואתא ר' אליעזר לומר דבעינן שיהא שרויה אצלו בעירו ואע"פ שלא תהא ממש בבית הספר לא איכפת לן ופשיט תלמודא דר' אליעזר אין שרויה אצלו קאמר וא"כ לדידיה אפילו שיש לו אשה כיון שהיא בעיר אחרת לא ילמד תינוקות. ומדברי הרמב"ם בפכ"ב מהלכות איסורי ביאה נראה דפסק כר' אליעזר שכתב ואין המלמד צריך שתהיה אשתו שרויה עמו בבית הספר אלא היא בביתה והוא מלמד במקומו ע"כ נראה דפסק כר' אליעזר דאית ליה דבעינן שרויה אצלו בעירו אבל לא איכפת לן שתהא בבית הספר ודלא כת"ק דאית להו דכיון שהוא נשוי אפי' שתהיה בעיר אחרת מותר וכתב שם הרב המגיד דטעמו משום דשקלי וטרו בגמ' אליבא דר' אליעזר והוא ז"ל דחה דמן הבעיא נפקא נמי לת"ק דלצד א' לת"ק מותר אפילו שמתה אשתו ולצד ב' בעי' שיהא לו עכשיו כדכתיב' ואם כן הבעיא דבעי הוא משום דנפקא לת"ק ולא לר' אליעזר וכתב שכן דעת ההלכות שלא הזכירו הבעיא וכ"ת כיון דנפקא לת"ק היה להם להזכירה משום דלצד שני דבעיא דר"ל אינה שרויה אצלו ופשיטותא הוי הכי לת"ק בעי' שיהא לו עכשיו אשה וא"כ להודיענו כן היה לו להביא הבעיא לזה תירץ דסמך הרי"ף משום דסתם רווק אינו נשוי עכשיו. וקשה לי על דבריו דמי עדיפי דברי ההלכות מדברי תלמוד דידן וכיון דתלמוד דידן איבעיא ליה אע"ג דמתניתין קאמרה רווק משמע דמספקא ליה לתלמודא דילמא רווק ר"ל שלא נשא מעולם אבל אם נשא מעולם אע"פ שמתה אשתו לא מקרי רווק וכיון דנסתפק התלמוד בכך והוצרך לפירוש הרי"ף היה לו לעשות כן לכך נ"ל לתרץ באופן אחר ולומר דהרי"ף הביא בלשון המשנה ור' אליעזר אומר אף מי שאין עמו אשה ולא כדאית לן במשנה בדברי ר' אליעזר מי שאין לו אשה דמשום הכי נסתפק התלמוד אבל כיון שהוא כתב עמו במקום לו ר"ל שרויה אצלו דהיינו פי' עמו ולהכי שנה לשון המשנה להודיענו כן ואחריו נמשך הרא"ש ז"ל דכתב המשנה בצורתה וכתב בדברי ר' אליעזר עמו כדברי הרי"ף:

ומ"מ למדנו מדברי הרי"ף והרא"ש שכתבו משנה כצורתה דהלכתא כת"ק ואע"פ שאינה עמו בעירו אלא בעיר אחרת כיון שיש לו עכשיו סגי ודלא כהרמב"ם ז"ל דפסק כר' אליעזר ובעינן שיהא עמו בעירו ואפילו לפי פי' האחר שפי' ה"ה דהרמב"ם פוסק כת"ק משום דאית ליה דר' אליעזר אית ליה דבעינן שיהא שרויה עמו בבית הספר ולת"ק לא בעינן בבית הסכר ופסק כת"ק דאפי' במקום אחר סגי דמשמע לכאורה דבעי' אליבא דת"ק שיהא בעירו מדלא שלל אלא בית הספר מ"מ הרי"ף והרא"ש ודאי לית להו הכי משום דכתבו סתם דברי ת"ק ומדברי ת"ק משמע דוקא רווק שאינו נשוי כלל אסור אבל נשוי מותר אפי' שאשתו היא בעיר אחרת דאל"כ היה להם לפ' ולא כ' ה' המגיד הפי' האחר בדברי הרמב"ם אלא לתרץ הקושיא שהקשה לו בדבריו למה פסק כרבי אליעזר אבל לעולם דאפי' לפי הפי' הב' אית ליה לה' המגיד דההלכות פליגי עליה מדסתמו דבריהם וכתבו סתם רווק דמשמע דכיון שהוא נשוי אשה לבד סגי דלא מיקרי רווק וכדכתב בפי' הראשון וא"כ נמצאו דברי הרי"ף עכ"פ חולקים על הרמב"ם דאית ליה דכיון דהוא נשוי אפי' אשתו בעיר אחרת סגי וכך הם דברי הרא"ש כדכתיבנא וכן רבינו ירוחם כתב דברי ת"ק בסתם כהרי"ף והרא"ש:

נמצא אליבא דכלהו הני רבוותא אית להו דכיון שהוא נשוי אפי' שאשתו בעיר אחרת סגי ואע"ג דהרמב"ם פליג כדכתיבנא ואחריו נמשך הטור בא"ה סוף סימן כ"ב מ"מ כיון דהאי חששא הוי מילתא דרבנן ראוי לסמוך על המקילים דספיקא דרבנן לקולא ומה גם דהרמב"ם עצמו בפי' המשנה כתב דאין הלכה כר"א אע"ג דבחבור לית ליה הכי סמכי' על מ"ש בפי' המשנה כיון שרבו הפוסקים הנוטים לסברא ההיא:

כלל העולה בידינו שראוי למנות לכתחלה מי שהוא נשוי אשה ללמד תינוקות אע"פ שאשתו בעיר אחרת כ"ש בנ"ד שמינוהו שאין ראוי לסלקו בשביל כך ואפי' בשאינו נשוי כלל ראיתי שעושים העלמת עין בקצת מקומות אע"פ שאין הדין כך כדכתיב' אך בנ"ד הוא היתר גמור בעיני בלי שום פקפוק הנלע"ד כתבתי וחתמתי שמי:. הק' אברהם בכמהר"ר משה די בוטון זלה"ה:

תוכן העניינים

שות לחם רב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה