אור ברסלב
שות לחם רב שאלה ג

שות לחם רב· רבי אברהם די בוטון

שאלה ג

שאלה ב

הן כל ראתה עיני דברי הרב המובהק הכהן הגדול נר"ו הגם הלום ראיתי אחרי רואי דברי הרבנים המובהקים נר"ו ומחזיקים בדברי הרב נר"ו על ענין ה"ר יעקב פראנסיש יצ"ו אשר זה לו ט"ו שנים המיר דתו פתע פתאום ותיכף ומיד הסתיר פניו ועמד בתשובה שלמה כל הזמן הנז' שראוי למנותו שליח צבור ושוחט ובודק ואני יחיד ועני כן דעתי ובהרמנותא דידהו אמינא בה מילתא: איברא דלענין כהן שעבד ע"ז כתב הרמב"ם ז"ל בפ' ט"ו מה' תפלה דבין באונס בין בשגגה אע"פ שעשה תשובה אינו נושא את כפיו לעולם וכו' וגדולה מזאת כתב שם וכן כהן שהמיר לע"ז אע"פ שחזר בו אינו נושא את כפיו וכוונתו דאע"פ שלא עבד ממש אלא דקבל ע"ז באלוה אינו נושא את כפיו וכן כתב בהדיא בהלכות ביאת מקדש פ"ט יע"ש. והגם כי הרב כ"מ בפ' ט"ו מה' תפלה לא מצא מקום להרמב"ם מנין לו דין זה נ"ל טעמו ונמוקו עמו דבפ' בתרא דמנחות אפליגו רב ששת ורב נחמן ב"ד בזרק לע"ז ושחט לע"ז והשתחוה לע"ז והודה לע"ז ופסק רבינו כרב ששת בכלהו בפ"ט מה' ביאת מקדש דאין קרבנו ריח ניחוח ולא יוכל לשרת עוד והודה לע"ז היינו מאי דכתב רבינו וכן שהמיר וכו' וכתב דאע"פ שחזר בו לא מהני בהמיר כמ"ש בעבד משום דשם בגמרא מצריך להו להני תלת כמבואר שם וכיון שכן משמע לרבינו דכולהו חד דינא אית להו וכי היכי דבעבד לא מהני תשובה דקרא דאך לא יעלו כהני הבמות וכו' אפי' בחשבו בתשובה נמי איירי כדכתב שם הרב כ"מ ה"ה לאחריני דלא מהני להו תשובה. איברא דעדיין קשה בפשט דשמעתא דהיכי עביד צריכותא משחיטה עם אחריני הא בשחיט' פליגי במזיד אבל בשוגג כ"ע מודו דקרבנו ריח ניחוח ובאינך תרי פליגי אפי' בשוגג דאית ליה לר' ששת דאין קרבנו ריח ניחוח וא"כ לא שייך לומר ליפלגו בשחיטה ולא באינך או באינך ולא בשחיטה כיון דהם מחלוקות שונים זה מזה והוא מבואר מ"מ למדנו טעם נכון להרמב"ם ז"ל. איברא דעדיין קשה לי בדבריו הא דכתב דאפי' שעבד באונס לא ישא את כפיו דהא בגמ' לא משמע הכי דאפי' רב ששת לא קאמר בגמ' אלא שוגג דוקא משום דדריש למכשול עון או מכשול דהיינו שוגג או עון דהיינו מזיד אבל אונס ליכא קרא לפוסלו והרב כ"מ בפ' הנז' הקשה קושיא זו באופן אחר וז"ל צ"ע מנא ליה דכהני הבמות וכהנים ששמשו בבית חניו לא משמע שהיו אנוסים ע"כ. על כן היה עולה בדעתי לומר דהאי באונס שכתב רבינו כאן הוא ט"ס וצריך להיות בין במזיד בין בשגגה ויגיד עליו רעו פ"ט מה ביאת מקדש שלא כתב שם הרב אלא כל כהן שעבד ע"ז בין במזיד בין בשוגג ולא הזכיר שם אונס כלל אבל מ"מ היזק הוא לשבש הספרים. והרב מהר"ר לוי ן' חביב ז"ל בפסקיו סי' נ' היה לו כן בנוסחאת רבינו והרגיש דלמה בחלוקה דוכן כהן שהמיר לע"ז לא הזכיר אונס ושוגג וכתב שם ואין ספק שאין הפרש בין שוגג ואנוס למומר ברצונו ולא הוצרך הרב לפרש כי סמך למה שאמר ופי' הדבר בעע"ז האמור בתחלה ע"כ הרי תפס הדבר במושלם דאפי' באונס פסול לדעת רבינו ולכן קשה לי מה שהקשיתי ויותר יש להפליא הפלא ופלא על הרב ב"י שכתב בטור א"ח סימן קכ"ח ולענין הלכה וכו' ונראה דע"כ לא פליגי אלא בנשתמד ברצונו וכו' אבל היכא דנאנסו אפי' לדעת הרמב"ם וספר הזהיר נושא את כפיו וכו' דאיך כתב כן הרי בהדיא כתב הרמב"ם דאפי' באונס נפסל והוא עצמו תמה עליו על כך בספר כ"מ:

למדנו דלהרמב"ם כהן שעבד ע"ז ולא אפי' עבד אלא קבלה באלוה ואפי' באונס לעולם לא ישא את כפיו אבל מ"מ לענין ש"צ ודאי דהיכא דעשה תשובה מהני להיות ש"צ כפי מ"ש הרב מהר"ם ז"ל בתשובה סימן פיו דס"ל ז"ל דש"צ קיל מכהן לישא את כפיו אבל דעת הטור הוא בהפך דסובר בא"ח בסימן קכ"ח דלענין נשיאות כפים מהני ולענין שליח צבור לא מהני וכמו שכתב הרא"ם ז"ל דאיהו בעי שלא יצא לו שם רע בילדותו וכדכתב בסימן נ"ג דצריך שיהא פרקו נאה וטעמו דדוקא גבי נשיאות כפים התירו משום דכתיב ואני אברכם וכדאמרו בירושלמי שלא תאמר פלוני כהן פלוני מגלה עריות וכו' אבל לענין שליח צבור לא שייך הך טעמא. ועוד יש לתת טעם לדבריו דשאני הכא דהיא מצות עשה לברך על כל כהן וכהן ואם אתה מונעו אתה מבטלו ממצות עשה כמו שכתב הרא"ם ז"ל שם דהוי כאומר לו הוסף רשע ואע"פ דהרמב"ם ז"ל אין כן דעתו אלא דקיל ש"צ ושאני ברכת כהנים דאתקש לעבודה וכדכתב בפ' ט"ו מה' תפלה וברכה כעבודה היא ולכך אסר שם ולא בש"צ מ"מ כתב הרא"ם ז"ל באותה תשובה דאין לדקדק כן אלא מפ"ח וכמו שהכריח הדבר שם אבל מהא דכתב דגבי כהן לא מהני אין להוכיח דאדרבה נאמר דאית ליה כסברת הטור דעדיף ש"צ מכהן וכדכתיבנא וכיון דבכהן לא מהני כ"ש בש"צ אבל השתא דהוכיח הדבר מפ"ח מוכרחין אנו לומר דאית ליה להרמב"ם דקיל ש"צ מכהן ועם מה שכתבתי נחה שקטה תמיה שתמה א' מהרבנים נר"ו על הטור והרמב"ם ונתבארו דבריהם יפה לע"ד ואע"פ שאין ברור בדברי הטור דאית ליה בסי' קכ"ח שישא את כפיו אדרבה מדלא הקשה לרב נטרונאי אלא לענין קריאת התורה משמע דבנשיאות כפים מודה דלא ישא מ"מ כתבתי כן לומר דאפי' דיסבור הטור כן לא קשיא ליה מש"צ:

מכל מקום לענין הדין יראה ודאי דאין לנו לזוז מדברי הרא"ם ז"ל הגם כי ראיתי להרב מורי בפסקיו חיב סי' קצ"ה כתב על ענין כיוצא בזה וז"ל ומה שהביא ראיה מרא"ם ומהרמב"ם ז"ל הרי הרא"ש בתרא וכו' וכן בנו ולא חשו לדברי הרמב"ם רצוני לומר כי התנאים הנז' בש"צ היינו דוקא כש"צ דתעניות הא בשאר ימים אינו כן וא"א אלא בא' מב' דברים או דס"ל להרא"ש דאינו כן ופליג להרמב"ם או דס"ל דהרמב"ם מה שסתם כאן גלה כאן והכל שוה ועכ"פ צריך להחזיק בדברי הרא"ש ובנו דהוו בתראי טובא וכ"ש במקו' דבמילי דקדמאי איכא ספק וכו' ע"כ משמע דאית ליה כהרא"ש והטור מכל מקום מההיא תשובה מוכח דאית ליה להרב ז"ל דאם עשה תשובה גמורה מהני יע"ש וא"כ בנ"ד הרי עשה תשובה גמורה. ועוד מ"ש שהרא"ש ז"ל סובר כן איני רואה הוכחה בדבריו דבתשובה שכתב הטור בשמו בסי' נ"ג לא כתב שם אלא דאם הש"צ רשע גמור הוי נתנה עלי וכו' אבל אם אינו רשע לא. איברא דהרשב"א ז"ל בתשובה בסי' רט"ו הוזכרה שם בב"י משמ' קצת דאית ליה כסברת הטור שכתב שם שא' מהדברים המחוייבים לשליח צבור שיש לו נעימה כדתניא בפ"ב דתעניות ונרא' מדהביא ראיה מש"צ דתעניות לש"צ דעלמא משמע דאית ליה דהכל שוה מ"מ אני אומר כיון דהרא"ם ז"ל פסק כן אין לנו לזוז מדבריו ומה גם אחר אשר הסכימה דעת הרבנים נר"ו עמו ואני אחריהם כשולי מעיליהם הכלל דהאיש רבי יעקב כשר הוא למנותו שליח צבור ולהיות שוחט ובודק הנלע"ד כתבתי וחתמתי שמי:

הקטון אברהם בכמהר"ר משה די בוטון זלה"ה:

תוכן העניינים

שות לחם רב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה