שות ישועות מלכו· רבי ישראל יהושע טרונק
לקוטי שו"ת · סימן כא
ב"ה ד' ה' ניסן תרי"ז לפ"ק. להנ"ל. מכתבך אשר כתבת לי זה איזהו ירחים השגתי ולא יכולתי לכתוב לווארשא יען ידעתי כי הרב שיחי' הוא בהסתרת פנים עם האשכנזים הממונים על ההקדש ולמה זה אשחית את דברי ללא צורך, עתה אבא לכתוב לך איזהו חי' תורה:
א כתב הרמב"ם ז"ל בפ"ב מה' ק"פ שחט לאכליו ע"מ לזרוק דמו שלא לאכליו הפסח כשר ואינו עולה לשם חובה וכתב הכ"מ ברייתא דפסחים ע"ח, ותמוה דהרי בהדי' אמרינן שם דאדם יוצא ידי חובתו בפסח ונראה שהרמב"ם גורס שלא כרש"י אלא דקשה דא"כ היכא מצי למימר ר"נ הוא הא לר"נ דאכילת פסחים לא מעכבי למה לא יצא ידי חובתו. הן אמת לפמש"כ התוס' שם יש לקיים גירסת הרמז"ל בדוחק אך מירושלמי פרק א"ד מוכח להדי' דיצא ידי חובתו דקאמר התם בשחטו לזרוק דמו שלא לשם אוכלין נעשה כאלו שחט לשמו ושלא לשמו והרי בשחט לשמו ושלא לשמו עולה לשם חובה ומזה נראה כגי' רש"י וצ"ע על נ"כ שלא הרגישו בזה, גם צל"ע לדעת הרמז"ל דצריך להביא פסח אחר אם הפסח הראשון נאכל צלי ובלילה או דילמא דין שלמים יש לו כמו בכל מותר פסח וצ"ע:
ב עיין בסופ"א שכתב הרמב"ם ז"ל דחתיכת יבלתו אין שבות במקדש ותמה הלח"מ מה בין זה להרכבתו והבאתו חוץ לתחום ולק"מ דהא דאין שבות במקדש דווקא בעזרה א"כ חתיכת יבלת דהוי בעזרה מותר אבל לא הרכבתו והבאתו דהוי חוץ למקדש וכעין זה אמרינן בפ' כ"ש גבי לתיתה וזה פשוט ועיין בישועות מלכו הל' ק"פ]:
ג ועיין בפ"ז מה' מע"ק שפסק רבינו דבניתז על בגד טמא א"צ כיבוס והכ"מ תמה דהא בפ' דם חטאת משמע להדי' דכיון דבא בב"א אינו טעון כיבוס, ולפע"ד נראה דהא בשלהי פ' דם חטאת בעי רבא אי הא דדם חטאת טעון כיבוס אמגע קפיד או אבלוע ומסיק דאבלוע קפיד א"כ פשיטא דאינו בא בב"א דא"א להכחיש החוש דהמגע באה קודם הבלוע וזה ידוע, אמנם חזות קשות רואה אני בדברי רבינו שהרי דעת רבינו דאין דם קדשים מקבלים טומאה כלל א"כ אמאי יהא פטור מכיבוס ופליאה גדולה על הנ"כ שלא הרגישו בזה ויש עוד להאריך באלו ענינים:
ד) ועיין ברמב"ם סופ"א מה' שבת שכתב סותר דווקא ע"מ לבנות במקומו ופסק כחס על הנר חייב וצ"ע: