שות ישועות מלכו· רבי ישראל יהושע טרונק
לקוטי שו"ת
תשובות נוספות להמחבר ז"ל מספר יבין דעת
סימן א
ב"ה יום ו' ט' אדר ראשון תרט"ז ל' גוף השאלה נמצאה בספר חשק שלמה להגאון מפארצווי ז"ל לכבוד י"נ הרב הגדול בוצינא דנהורא המפואר ומפורסם בפי כל מו"ה ר' יעקב ארי' שליט"א [חה"ק מראדזמין זל"ה]. גיה"ק לנכון הגיעני והנה לחוש שמא ביטל יפה כתב כ"ת שבדיעבד אין חוששין והאריכות הוא למותר:
גם מה שהעידו ב' עדים שהבעל אמר קודם החתימה שלא יגרש עד שיתנו לו החפצים הדבר ברור ומפורש בתוס' גיטין דף פ"ד ע"ב בד"ה כל התנאים דאם התנה ולא נתקיים התנאי קודם התורף פסול ואחר התורף קודם הנתינה מהני מחילה והכא הי' רק תנאי בעלמא א"כ אם הי' קודם כתיבת הרי את מותרת דלדעת הסוברין דהוא מתורף פסול לרש"י ורמב"ם ותוס' ולאח"כ כשר, ויש מקום לומר כל שלא הגיד כן לפני הסופר והעדים כשר לפמש"כ הב"ש בשם רש"ך והריב"ל בסי' קמ"ז סק"א:
איברא דראיתי למוהרי"ט ח"א סי' ס"ו שהביא בשם הר"י בי רב דגם בהתנה שלא בפני הסופר פסול לדעת הרמז"ל וכן דעת המבי"ט וקיימתי' ב"ה מסברא:
ונראה דאפי' לדעת הסוברין דלא בעי שליחות בכתיבה מ"מ כשעושה שליח דהו"ל כאלו נכתב בעצמו כל שהתנה קודם החורף גרע וכמו כן אם בטלו תדע דאל"כ קשה בהא דמילי לא ממסרי לשליח ומבואר שם בתוס' דפ' האומר דאפי' לר"מ דלא בעי כתיבה לשמה מ"מ אומר אמרו גרע ה"נ בזה, והי' מקום ספק בזה אי הסופר נאמן כיון דיש שני עדים שהי' תנאי אי הסופר נאמן שכתב התורף קודם, מיהו כיון דלדעת התוס' ליכא רק פסול דרבנן ולדעת הרמז"ל אע"ג שכתב דהו"ל ספק גירושין אינו מוכרח דפסול מדאורייתא גם בדיעבד במקום עיגון קי"ל שלא כרמז"ל נראה דיש להאמין בעדות ר' שלמה גאסטהייזר שאמר שאם לא יתנו לו החפצים לא יגרש עתה אף לדעת הרמב"ם לא מקרי תנאי כמבואר בתשובת מוהרי"ט הנ"ל ובמ"א הארכתי בזה:
אמנם שאלתי את הבעל והגיד לי שמסר מודעה לפני איש אחד ושמו הירש איצל גם יש לעיין אם הסופר שגמר כתיבת הגט בלילה אחר שהלכו מבית כת"ה אם צווה לו פעם שנית לזאת צויתי להמוכ"ז שיכתוב קבלת עדות מר' הירש איצל גם מהסופר שצווה לו הבעל אחר שהי' סכסוך אודות הציווילנא פעם שנית שיכתוב והי' זה שלום ומפני הטרדה אקצר:
ובדבר הגט שיש גמגום באבי המגרש פשוט דהבעל יכול לישא אחרת כמבואר בדברי רמ"א סי' קמ"ט ונראה דה"ה דיכול לגרשה בע"כ ואעפ"י שהנוב"י החמיר יותר בחרם לגרש בע"כ מלישא אשה אחרת אין שומעין לו ואשתמיט לי' במחכ"ת דברי הב"י בתשו', ואם האשה לא רצתה לקבל הגט ובא השליח בחזרה ודאי אין כאן חזרה משליח דמאי הו"ל למיעבד אטו כ"ע דיני גמירי דבכה"ג מצי לגרש בע"כ ואין בזה חרגמ"ה ותו דאפשר דהבעל קפיד לכן כל שלא חזר בפירוש משליחות יכול ליתנו לה ורק אם הבעל לפנינו לחומרא בעלמא יצווה מחדש אבל אין כאן קפידא בדיעבד או שאין הבעל בפנינו:
ידידו הדו"ש ישראל יהושע חופ"ק פלטוסק ובענין הזה השגתי תשו' כ"ק זקני הגה"ק מפראגא זל"ה יע' בתשו' חשק שלמה הנ"ל ולפי שדה"ק בהלכה חזון לא נפרץ אמרתי לפרסם כאן]:
הנה מש"כ כת"ר שהי' עוד א' שהעיד על ביטול הגט רק שהי' עדות מיוחדת אמת שכבר עלה בדעתי כן אך דהתוס' בד"ה רבי כתבו אע"ג דל"מ בלא שנים מ"מ יכול לבטל זה שלא בפני זה וצ"ל לדעתם דל"ה בכלל אין דבר שבערוה פחות משנים דעדות מיוחדת פסול כמבואר בסי' מ"ב וצ"ל דס"ל כהרב ב"י בח"מ סי' ל' שכתב דבאמת עדות בדיני אישות הוי כמו בדיני ממונות והא דאמרו בתוס' נתייחדה בעד א' שחרית ובעד א' ערבית אין מצטרפין היינו טעמא לפי שהבעל והאשה לא ראו אלא ע"א לא נתכוונו כלל לשם קידושין, ואפשר בביטול כיון דאין צריכין לראות השליח י"ל דל"ש סברא זו היוצא לנו מדבריהם דס"ל דביטול מהני זה שלא בפני זה ואף דדעת הר"ן אינו כן דס"ל דעדות מיוחדת ל"מ שדינו כד"ו כמבואר בסי' מ"ב מ"מ הוי ספיקא דדינא והוי ג' ספיקות ומהני לדעת הש"ך בסי' ק"י:
ומש"כ כ"ת שיש ספק כיון שבטלו באמצע הכתיבה ואח"כ צוה מחדש לגמור הוי רק ספק מגורשת י"ל דהא דס"ל להפוסקים דאינו יכול לבטל גופו של גט היינו כשנכתב ונחתם כולו אז ס"ל להפוסקים א"י לבטל גופו של גט משום דלא אתי דיבור ומבטל מעשה יע"ש בתוס' ד"ה התם דיבור ודיבור הוא:
ומה שיש עוד לצדד בעדות של ר' שלמה גאסטהייזר שאמר "איך וויל היצט נישט געבן דעם גט" עדותו אינו כלום לבטל גופו של גט דאעפ"י שביטל גופו של גט עד לאחר זמן מ"מ יוכל לתת אח"כ כשיתרצה שהרי רש"י כתב אהא דאמרינן לצעורה קמכוין פי' רש"י על חודש או חדשים והקשה הרשב"א לר"נ מה נפ"מ סו"ס צריך להמתין עד שיצוה הבעל ליתנו ובשלמא לר"ש ניחא דאי לא לצעורא אינו חוזר ומגרש בו כלל משא"כ לצעורא חוזר ומגרש בו אולם לר"נ קשה הא בלא"ה אם רוצה הבעל חוזר ומגרש בו מוכח דאף לר"ש אם בטלו לזמן חוזר ומגרש בו אך דיש לדחות דאי אמרינן לצעורא קא מכוין אז אמרינן דאינו ביטול לגופו של גט דלמה יפסל גופו של גט די לו בביטול השליחות ה"נ בנד"ד יש לצדד להתיר כיון שרואין אנו שהבעל חפץ בגופו של גט אך רוצה שיתנו לו החפצים למה לנו לומר שביטל גופו של גט דאתי במכש"כ מלצעורא חודש או חדשים כנ"ל:
ומש"כ כ"ת דבנד"ד ל"ש חשש ממזרות כיון דהגט עדיין ביד הבעל לא ביד השליח דבריו נכונים די"ל דל"ח לקלקלה ול"ש חשש ממזרות, כ"ז אני אומר רק להלכה ולא למעשה עדי ישלח השו"ת הלז עוד לאיזהו גדול ויסכים להיתר אז יצטרף דעתי ג"כ להתיר:
ידידו עוז הק' ישעי' מושקאט חופ"ק פראגא.
סימן ב
ב"ה יום ה' ר"ח שבט תרל"ב לפ"ק שלום וכ"ט לכבוד ידידי הרב הגאון המפורסם ערוגת הבושם כש"ת מו"ה דוד דוב נ"י הגאבד"ק לאסק יצ"ו, אחדשה"ט מכתבו הנכבד הגיעני בלילה זו והנה אשר כתב ע"ד מש"כ בספרי בס"א סק"ב ע"ד הרא"ה בס' החינוך פ' תצא שכתב דמצות ולו תהי' לאשה דמוש"ר נוהג גם בזה"ז והוא תמוה דהא לא רצה לחייבה מיתה דליכא סמוכין וע"ז כתבתי דהרא"ה אזיל בשי' התוס' כתובות דגם כשאין חיוב מיתה יש דין מוש"ר, וכ"ת כתב דקשה לעמוס כן בדברי הרא"ה דהא כתב דמלקות וק' סלע א"נ אלא בפני הבית ולדעת התוס' הא גם קנס דק' סלע א"צ בפני הבית רק ג' סמוכין, ואני תמה הלא כמו כן כתב הרא"ה במצוה תקנ"ז גבי מ"ע דאונס שאין דנין דין קנס דאונס אלא בפני הבית, והא ודאי דהקנס דאונס נוהג אף שלא בפני הבית אלא בפני ג' סמוכין אלא ע"כ דלאו דוקא קאמר אלא שהכונה שא"נ בזה"ז דליכא סמוכין כש"כ שי"ל כן בכוונתו במוש"ר, כש"כ לפי מה שביארתי בחי' סי' ב' ס"ק א' דגם מלקות אינו נוהג אלא בפני הבית:
והנה כ"ת כתב דמס"ל להרא"ה אי כדעת התוס' וסייעתם, דא"צ חיוב מיתה אי כדעת החולקים, לכן גבי ל"ת לאשה מספיקא צריך לכונסה משא"כ גבי חיוב מלקות וק' סלע דאינו מחויב מספק, והנה הדבר דחוק להעמיס כן בכוונת החינוך, גם מה דפשיטא לי' לכ"ת בס' מ"ע דלו תהי' לאשה דספיקא להחמיר, אמת שכן תפס במושלם הרב מל"מ בפ"ג מה' נערה בתולה שעל מש"כ הרמב"ם ז"ל בהוציא ש"ר על נשואי ראשונה פטור ממלקות ואם רצה לגרשה מגרשה כתב להקשות כיון דהיא איבעי' דלא איפשטא ספיקא להחמיר, אבל אין דבריו מוכרחין כלל שנראה דלא אמרינן ספיקא דאורייתא להחמיר אלא במצות שבין אדם למקום אבל במצות שבין אדם לחבירו כמו בשיעבוד נכסים ספיקו להקל כש"כ בשיעבוד גופו ואין כופין מס' אדם לדור ולבעול את אשתו השנואה לו, ומה"ט באנס אשה ספק נערה או ס' בתולה פטור לכונסה ולא אמרינן ספיקו להחמיר דמה לי שיעבוד גופו או שיעבוד נכסים, וגם בצדקה לדעת הרמב"ן והרשב"א להחמיר בספק היינו משום דכתיב קרא צדק משלך ותן לו ול"מ לדעת ר"ת וסייעתו דס"ל במתנה ע"מ שאין לך עלי עונה תנאו קיים דג"ז דבר שבממון א"כ הה"ד לענין ספק דמצות ולו תהי' לאשה, וגם לדעת הרמז"ל דס"ל במתנה ע"מ שאין לך עלי עונה תנאו בטל דאין זה כדבר שבממון היינו ברוצה לקיימה וא"ר לגרשה בזה בכל שעתא גורם לה צער שעגונה מחמתו אבל כשרוצה לגרשה והיא א"ר לפי שהוא משועבד לה דבר ברור שזה ככל שיעבוד דדינו כממון וספיקו לקולא, והאי דפ"ק דקידושין י"ט גבי ייעוד התם טעמא אחרינא איכא, תדע דאל"כ תקשה לדעת ר"ת אלא דהתם האב מתנה שלא מדעת הבת, וכבר הארכתי בזה בחי' לא"ע:
ובאמת שיש לעיין במוש"ר ואונס כשהיא מחלה לו העונה י"ל דגם לדעת הרמב"ם מהני והא דהאידנא גם כשנתרצה להתגרש מצית לחזור מחמת תקנת רגמ"ה אין למדין ד"ת מתקנתא דבתראה והא דירושלמי שמביא הריטב"א בפ"ק דקידושין ט' ע"ב גבי בוררת וחזרה ובוררת בבאו עלי' עשרה ב"א, התם לאו מחילה גמורה היא, אבל מ"מ כל שמחלה לו העונה י"ל דל"מ למיהדר גם לדעת הרמב"ם כיון שאינו אלא שיעבוד הגוף ואינה עגונה מחמתו, תדע שהרי בנתגרשה מרצונה משמע דא"ח להחזירה אם נתרצית להחזיר לו וא"ל עוד בזה:
ומש"כ כ"ת עמש"כ בספרי סי' א' סק"ב ע"ד רש"ל עי' חי' הרד"ד להגאון מלאסק ז"ל חלק אה"ע סי' מ"ג מ"ד] הנה ראיתי לכ"ת בתחילת דבריו שחילק בין גזל הגר לשאר גזל וז"א כמבואר בב"ק ק"ט ע"ש היטב בסוגי', גם מש"כ דנהי דשבועת הפקדון נוהגת בין בב"ד בין שלא בב"ד הודאה מיהו צריך בב"ד ודברים אלו אין להם שורש וסמך, גם יקשה מדברי הרא"ש פ' הגוזל גבי גזל חמץ ועבר עליו הפסח ונשבע עליו שכתב שם הרא"ש דלא מכפר לי' עד שישיב חמץ מעלי' ע"ש ואי ס"ד דבכופר בזה"ז ליכא חיוב דשבועת הפקדון א"כ א"צ לשלם ויאמר הרי שלך לפניך [אחרי דהרא"ש שאינו מביא דבר שאינו בזה"ז ע"כ אזה"ז כתב] ומכש"כ לפמש"כ כ"ת ליישב קו' הש"ך בסי' שס"ז דבזה"ז ליכא חיוב דשבועת הפקדון גם אקרן וזה נסתר מדברי הרא"ש שזכרנו:
ומש"כ כ"ת ע"ד קו' ע"ד הרמב"ם ז"ל בה' כלים שכתב דכלי העשוי לקבל דברים גדולים גם כשנפחת במוציא רמון מק"ט ותמוה משבת פ"ח בעגלה מלאה אבנים דניקב במ"ר טהורה עי' ישועות מלכו ה' כלים] וכ"ת רצה לחלק בין עשאן לכתחילה בנקבים דטמאה מצד אחשבה ובין ניקב מאליו דטהורה והא דשבת איירי בניקבה ונשברה הנה לישנא דש"ס עגלה של אבנים לא משמע שנשברה אלא שהיתה מיוחדת לאבנים, אמנם בחי' ישבתי דגם לדעת הרמב"ם דאין לו בית קיבול לרמונים אין דינו אלא כפשוטי כלי עץ והנה דעת הרמב"ם נהי דפשוטי כלי עץ מטמאין מדרבנן דוקא דשזפן והן כלי אומן לא סתם פשוטי כלי עץ אע"ג דעשוין לתשמיש א"כ י"ל גבי טלטול שוורים כיון דלא מקבלי טומאה אלא מדרבנן כמו פשוטי כלים נהי דטלטול ע"י שוורים מקרי טלטול מ"מ כיון דבאו במדה לאו כלי אומן נינהו עוד הארכתי בזה ויען כי המוכ"ז אץ לדרכו קצרתי שיח אהלו יפריח:
ידידו הדורש שלום תורתו ישראל יהושע החופ"ק קוטנא יצ"ו.
סימן ג
ב"ה י"א טבת רמ"א לפ"ק. שלום וכ"ט לכבוד י"נ חתני הרב הגאון המפורסם לשבח ולתהלה מ' חיים אלעזר וואקס הגאבד"ק קאליש עש"ז בתי הרבנית תחי' מכתבו הגיעני וע"ד המוכ"ז ר' בנימין עיינתי בהגב"ע של הבד"צ מראדשיץ וגם מש"כ הרב המ"ץ מפשעדבורז שנ"ל שזו האשה איננה בכלל שוטה לפי שיודעת לשמור עצמה וגיטה ויש לדון אותה למורדת ואין דבריו נכונים וכמו שאבאר, והנה באיכת שמירת גיטה ועצמה מבואר בתשו' רש"ל סי' ס"ה פילפול בין רבינו שמחה וראבי' שדעת רבינו שמחה להקל דביודעת לשמור גיטה סגי בצרור וזורקתו ולכל היותר כשמבחנת בין גיטה לד"א וביודעת לשמור עצמה מיקל הרבה ודעת ראבי' ביודעת לשמור גיטה צריכה בחינה יתירה כעין פעוטות ותליא בחילוף הגרסות בפרק התקבל ע"ש ורש"ל העלה להחמיר הרבה דביודעת לשמור גיטה וא"י לשמור עצמה גם בדיעבד אינה מתגרשת גם הוסיף עוד כי בזה"ז אין אנחנו בקיאין בבדיקה הזו והאמת כי יש להאריך הרבה בזה ולא ראיתי כעת להאריך, ובמ"א בארנו כי לפי הנראה לא קי"ל כחומרת הרש"ל בהא דאין אנו בקיאין ואם נראה לב"ד שהיא בחקת יודעת לשמור גיטה גם יש לה דעת שלא תתפתה בנקל מותרת להתגרש כי הרש"ל שהחמיר לגרמי' כתב כן שהחמיר בא"י לשמור א"ע אף בדיעבד אינה מתגרשת מה שרוב הפוסקים לא ס"ל כן ועיין בא"ע סי' ק"ך והכי חזינן לרבנן קשישאי דסמכי על בדיקה זו אף בזה"ז לכן באם תתרצה להתגרש דעתי נוטה להתירה, ואמנם מה שרוצה הרב המ"ץ מפשעדבורז לדונה למודדת ליתא כיון דחזינן דהיא חולה ומשעומת הא ודאי מה שמואסת בתשמיש ושימוש בעלה הוא מחמת חולי ונסתחפה שדהו, וע' בשלהי נדרים באומרת השמים ביני לבינך ובדברי הר"ן שם ואע"ג דקיי"ל כמשנה אחרונה הכא חזינן דהיא חולה ואינה בכלל בת דעת שתהי' שפוי' לגמרי ודאי אין להפסידה בשביל זה כתובתה לכן אין לגרשה בע"כ רק ע"י השתדלות שתתרצה כנלפע"ד ומפני הטרדה אקצר שיח אהלו יפריח:
חותנו ידידו דוש"ת ישראל יהושע חופ"ק יצ"ו.
סימן ד
ב"ה יום ד' פ' ואתחנן תרמ"א לפ"ק קוטנא. צום החמישי יתהפך לשמחה לכבוד ידידי הרב המאה"ג חריף ובקי מ' משה נ"י אבד"ק לעלוב יצ"ו. אחדשה"ט בדבר המינקת אחרי שלא נתברר שהאשה לא יכלה להניק הילד החמישי אין להתירה בתוך ט"ו חדשים והר"ז ככל מינקת אמנם אחר ט"ו חדשים אחרי שכבר דן חתני הגאון נ"י וגם מעכ"ת הסכים להתירא יש להתירה כיון שכבר נשתדכה והבחור צריך לקיים פ"ו והבעל שמת כבר הכין מינקת בחייו והוא צורך גדול וגם תיקון להולד והי' זה שלום כנפשו ונפש הדוש"ת:
ישראל יהושע חופ"ק קוטנא יצ"ו
סימן ה
ב"ה יום ד' ו' אלול תרמ"א לפ"ק קוטנא. שוכן שמים יכתבהו בספר החיים כבוד י"נ חתני הרב הגאון הגדול פאר הדור כקש"ת מ' חיים אלעזר נ"י וואקס הגאבד"ק קאליש עש"ז בתי הרבנית תחי' וי"ח שיחיו. אחדשה"ט מכתבו לנכון קבלתי ואין הזמן מספיק לעיין יען אינו נוגע להלכה ועוד חזון למועד:
וע"ד אשר שאל ר' אלימלך אם מותר לצאת בברילין הנה חתני ר' יעקל א"ל שנשאלתי מגיסי ר' יהושע ממלאווא והתרתי לו כשהוא קשור מאחוריו ואם היות כי אינני זוכר כלל מזה אמנם עיינתי בזה ונ"ל שאלו שדרכן לצאת גם בחול בברילין והם האנשים שיש להם מיחוש בעינים ואור החמה קשה להם שמזיק לעינים או בעבור האבק א"כ דמי להא דתניא בשבת דף נ' ע"א דיוצאין בפקורא ובציפא וכו' ואם יצא בהם מבעוד יום מותר דזה דרך מלבוש כיון שמתכוין להגן על עינים שלא להזיק לו ניצוצי השמש ודמי להא דשבת ס"ה דר"י נפק במוך שבאזנו אם הוא קשור או מיהדק שלא יפול וה"נ דכוותי', אבל אלו הזקנים שאין הולכין בכלל בברילין בקביעות רק לובשין אותם בעת הקריאה בספר או לצרכי מלאכה ובזמן שאין עוסקים במלאכה אין לובשין אותם וכש"כ ברחוב אין נושאין אותם והם לובשים אותן בשבת רק בעת הקריאה בספר או בתפילה זה ודאי מקרי משא כיון דאין נושאין לשום הנאה בעת שלבוש בהן בשוק רק שיהי' מוכן אצלם בעת שיצטרכו ואין נושאין אותן בחול כלל בשוק זה ודאי מקרי משא כנלפע"ד אם יסכים כבודו דמר:
ידידו חותנו הדוש"ת ישראל יהושע חופ"ק.
סימן ו
ב"ה יום ט"ז מרחשון תרמ"ו לפ"ק קוטנא. החיים והשלום לכבוד י"נ הרב הגדול מעוז ומגדול כש"ת מו"ה ר' חיים נתן דעמביצער שי' ראב"ד בקראקא. מכתבו הראשון גם השני לנכון הגיעני האמנם כי קשה עלי להורות חוץ למדינתנו ובפרט בעתים הללו שרבו קטגוריא בעו"ה אמנם לכבודו דמר אשר הפציר לא יכולתי מלט מלכתוב בקיצור, ההיתר שכתב כ"ת בשם חס"ל אין לו שחר כאשר כתב כ"ת נ"י והספר הזה אינו נמצא כלל בעירינו, ומש"כ כ"ת בשם הרב מעיר חדש שכתב בחיבורו עיינתי שם והנה שם לא התחילה להניק גם שהיתה עני' ולא הי' עלי' שום שיעבוד, ומה שהוסיף עוד בשם דייני קראקא הם דברים שלא נתקבלו אצל חכמי דורו כידוע אמנם דברי הרב שיחי' במקום שהוא תיקון ליתומים ראה זה מצאתי לכה"ג בהגהות הטור סי' י"ג אות י"ז שהביא בשם הריטב"א שאם הוולד בריא וחזק שיאמרו ג' נשים חכמות אם יעמוד ג' ימים בלא הנקה אלא באכילה ושתי' מותר לכונסה בתוך ימי הנקה מפני חשש שלא יבוא לידי מכשול, ואעפ"י שנראה מדבריו שלא התיר אלא כשעבר וקדשה ע"מ שלא יכנוס מ"מ הא לדינא דש"ס אפי' אם כנס יוציא כמבואר בפ' החולץ ואפי' אם קדש לרוב הפוסקים צריך להוציא ובפרט כשקידש במזיד, אלא שנראה שסמך בשעת הדחק על המתירין אם היות כי לפמש"כ בחידושיו בפ' אע"פ נראה שאסור צ"ל דשעת הדחק שאני, א"כ נראה שאם יתברר לב"ד שקרוב הדבר שיקופח פרנסתה ופרנסת היתומים ויבואו לידי בזיון, להתיר אתר ט"ו חדש אחר שתתן למינקת ותשבע עד"ר ותשתעבד המינקת בפני ערכאות גם יתברר שהוולד רוצה לינק אצל המינקת שאם לא יתברר שרוצה לינק הר"ז כאלו אין כאן מינקת באופן שאין להתיר גם לאחר ט"ו חודש אלא באם יתברר שהוולד יונק והיינו שיונק שלשה ימים אצלה גם כשיתברר שיש חשש קיפוח פרנסה ויוכלו לבוא לבוז גם לחזק את המינקת שלא תחזור, ואעפ"י שמדברי הריטב"א הנ"ל נראה להקל גם בעודה מינקת נראה שאין לסמוך ע"ז שהוא נגד כל הפוסקים וגם אני לא סמכתי על הריטב"א כ"א בצירוף הנ"ל וצריך שהב"ד יבדקו ע"י נשים פקחות שהוולד בריא וכיוצא בו רגילין הנשים לגמול את וולדותיהן וכמש"כ בשם הריטב"א:
ומה שבקש כ"ת שאכתוב לו מחי' בענינים הללו אין הזמן מסכים לזה ובקרוב בל"נ אשלח לו מחי' על א"ע סי' י"ג והי' זה שלום:
ידידו דוש"ת ישראל יהושע חופ"ק קוטנא.
סימן ז
ב"ה ל"ט למב"י תר"ז לפ"ק. שלום וכט"ס לכבוד ידידי החריף המופלג חכם לב מו"ה ר' חיים מרדכי נר"י. הוא תלמידו החביב של המחבר ז"ל בימי חורפו בפלאצק הובא בהשמטות ישועות ישראל הו"ל ספר הכריתות ויאיר נתיב עם הערותיו]. לאשר הבטחתי לך בעת היינו ביחד לכתוב לך חי' תורה באתי לקיים הבטחתי ואכתוב לך מה דק"ל ע"ד הפוסקים דפסקו דבזה"ז יכול לחלל מע"ש על ש"פ והרי בירושלמי פ"ד דמע"ש ובפ"ק דסנהדרין ה"ג אמרינן דשאני בין מע"ש להקדש ומע"ש שחללו על פחות משווי' אינו מחולל ודוחק לומר שהם ז"ל פסקו כר"י דלמ"ד מע"ש ממון גבוה יכול לחלל דז"א כיון דמע"ש [בזה"ז] להרבה פוסקים דאורייתא א"כ למה נפסוק לקולא וצ"ע:
ידידך ישראל יהושע חופ"ק גאמבין.
סימן ח
להנ"ל. אין הזמן מספיק להאריך והנני כותב בקיצור מש"כ באות ג' ליתא דאנן קי"ל דעניבה, פסולה בתפילין וכר"ח וכיון שפסקו דקשר של תפילין הלל"מ סתמא כפירושו דעניבה פסולה:
מש"כ באות ג' בלאו הבא מכ"ע פשיטא לי דנשים פטורות ומש"כ ראי' לזה משביעית ל"י לזה שחר דפירות שגדלו בשביעית טעונין ביעור כל ימות עולם ואין זה ענין לזמן גרמא דאחר שעבר עליהן זמן הביעור טעונין שריפה וביעור לעולם גם צע"ק דבזבחים ק"ו ע"ב משמע דאיכא ל"ת על פירות שביעית אחרי הביעור ולא נראה כן מדברי כל הפוסקים:
מש"כ באות ט' הרגיש מש"כ בחי' בדבר זה:
מש"כ באות ז' פשוט דגם קודם שנגנז שמן המשחה לא היו מושחין בו כהן שלא נמשח רק לשעה ומש"כ בתו"י ריש יומא בזה לא כתבו אלא לס"ד דלא הי' עצה אחרת אבל למסקנא דעבודתו מחנכתו אין מזלזלין בשמן המשחה לצורך דבר שאינו אלא ליומא בלבד ופשוט (וכ"מ ברמב"ן אחרי ט"ז ל"ב, המגיה.] ויתענג על רוב שלום כנפשו ונפש ידידו דוש"ה ישראל יהושע.
סימן ט
להנ"ל. ב"ה יום א' ו' אלול תרי"א ל' פולטוסק תכתב לחיים טובים ומתוקנים כבוד ידידי הרבני החריף מ' חיים מרדכי נ"י. קבלתי מכתבך בירח העבר ושמחתי מאד בראותי דבריך הנעימים, והנה אשר תמהת ע"ד תוס' יבמות פ' יש מותרות שנסתפקו אם טבל למעשר עני חייב מיתה והרמז"ל בה' מע"ר פשיטא לי' דאינו חייב מיתה ותמהת מדברי ירושלמי סוף פ' האיש מקדש, גם אנכי תמהתי על זה וכבר כתוב אצלי בגליון הש"ס בתוס' לתמוה מדברי ירושלמי הללו וגם ע"ד הרמז"ל וע"כ צ"ל שהי' להם גירסא אחרת בירושלמי:
ואשר הקשית לשאול ע"ד הכפות תמרים שכתב דטבל למעשר עני כיון דליכא מיתה לא הוי מה"ב וע"ז תמהת דודאי בל"ת לחודה שייך מה"ב, הנה בתשו' ש"א כתב כן בדיני חמץ ומצה בדלית לי' מצה אחרת רק הטבולה למעשר עני כיון דליכא מיתה אמרינן עדל"ת משא"כ בטבול למע"ר כיון דאיכא מיתה לא דחי עשה את ל"ת שיש בה מיתה אלא דלפענ"ד אין זה מחוור דודאי טבל יש בו עשה ול"ת דהא כיון דאין מפרישין על האבוד א"כ בזה שאוכלו מבטל נמי מ"ע דהפרשה והו"ל עשה ול"ת דעשה דמצה אינה דוחה אותם בפרט למש"כ רש"י גיטין מ"ז ע"ב בטבל דעיקר המצוה דהפרשה אינה אלא לתקן שיהי' מותר באכילה וא"כ האוכל בלא הפרשה מבטל מ"ע דהפרשה ואין עשה דוחה לל"ת ועשה וזה ברור מאוד. [ע' ישועות מלכו פ"ה ה' כ"ד מה' תרומות ד"ה ולפ"ז]:
גם יש לעיין היכי דהלאו כולל ל"ת שיש בו מיתה או כרת ודבר שאין בו רק מלקות גרידא כיון דלא ניתן הלאו לדחות בדבר שיש בו כרת גם בדבר שאין בו רק מלקות נמי לא נדחה ויש ראי' קצת מדברי בעה"מ במכות פ' אלו הן הלוקין גבי לאו שקדמו עשה (וע' ישועות מלכו פ"א ה"א מה' שבת] ועפ"ז יש ליישב מה שהקשו התוס' בעירובין דידחה עשה דמתן ד' לל"ת דבל תוסיף ולמש"כ כיון דהלאו דבל תוסיף כולל נמי כרת ומיתת ב"ד שלא נתנו לדחות ממילא לא נדחה בשום מקום, אך קשה מזבחים דף צ' דפריך מהא דיקדש ניתי עשה וידחה לל"ת הא ל"ת דקדשים פסולים כולל נמי כל מיני פסולים אף נותר ופיגול שיש בהם כרת וממילא אף דבר שאין בו כרת לא נדחה ולמש"כ המ"מ בפ"א מה' חו"מ דעל טע"כ ליכא כרת ניחא וצ"ע בכלל זה:
עוד יש לעיין אי עשה דמצה מצי לדחות דאיתקיש לפסח כמבואר בערבי פסחים קי"ט [וע' בתשו' דלקמן] ואין להאריך בזה רק דעיקר דטבל הטבול למ"ע אפי' את"ל דליכא גבי' מיתה ביד"ש מ"מ לא ניתן לדחות דאיכא עשה ול"ת דמבטל עשה דהפרשה:
עוד הקשית ע"ד תוס' פ' הבא על יבמתו דכתבו דלענין ממון מודה רבי דבתרי זמני ל"ה חזקה והקשית מהא דפ' המקבל דאפי' בב' פעמים הוי חזקה לרבי אפי' לגבי ממון יפה הקשית ואפשר ליישב דברי התוס' דדוקא להחזיק למפרע לא אמרינן בב' פעמים דהוי חזקה משא"כ על להבא דליכא חזקה כדאמרינן בגיטין שמא מת ל"ח שמא ימות חיישינן לכן אפי' בתרי זימני חזקה [והתם בהמקבל לענין להבא] אלא דקשה ע"ז דהרי התוס' הוכיחו כן משור המועד אלמא אפי' להחזיק מכאן ולהבא לא אמרינן בממון, לכן נראה דוקא להוציא ס"ל להתוס' וכן בכתובה כיון דאיכא שטר מחשב קצת כגבוי משא"כ בהאי דהמקבל, ועל רב שלום תתענג ולחיים טובים תכתב ותחתם:
ידידך ישראל יהושע חופ"ק פולטוסק.
סימן י
להנ"ל. בעזה"י יום ה' כ"ח אלול תרי"א. הגיעני אמרותיך הנעימים ושמחתי הרבה בראותך מצליח בתורה כן יאמץ ה' לבבך בתורה ובמעשים כנפשך, וע"ד אשר כתבת לדחות השגתי על הש"א שכתב דטבל למ"ע כיון דלית בי' מיתה אתי עשה ודחי ל"ת ואני דחיתי דאיכא נמי עשה דהפרשה הנדחת ואתה כתבת דהרי הש"א כתב דאיירי באין לו אלא כזית ושגית בזה כי הרב ש"א לא כתב אלא. כלל אלא כזית מצומצם ואי יפריש לא יהי' לו מצה כזית אבל אם לא יטלנו למצה אלא יניחנה כך ודאי ישאר בו כזית להפרשה וזה פשוט לא ידעתי למה שגית בזה:
ובעיקר מלתא דפשיטא לי' להש"א דבדאית לי' כזית אחרת מקרי מצהב"ע לא ברירא לי כלל דמשמע ודאי דכל היכי דהעשה ביכולתה לדחות לל"ת אע"ג דאפשר לקיים באחרת ועבר על הל"ת מ"מ אין העשה נפסלת בכך כיון דאין החסרון בגוף המצוה דמצד עצמה נתנה לדחות "הי דאפשר לו לעשות בלי דחי' אין זה החסרון בגוף המצוה ולא אמרינן מצהב"ע אלא במקום שאין הלאו ניתן לדחות כלל והחסרון בגוף המצוה ומצאתי לי סעד לסברא זו ממש"כ התוס' יומא דף ז' ד"ה דם שנטמא דאפי' למ"ד טומאה דחוי' בציבור ואם אפשר לעשות בטהרה מהדרינן מ"מ בדיעבד הקרבן כשר אע"ג דטמא מחלל עבודה מ"מ בציבור כיון דאם לא הי' טהור הי' נדחה גם עתה דאפשר בטהרה הקרבן כשר א"כ דון מיני' לענין מצהב"ע דכוותי' ובזכרוני שראיתי לסברא זו לחד מרבוותא דכל היכי דעשה דוחה לל"ת אע"ג דאפשר לקיים בהיתר ועביד באיסור מ"מ לא נפסל משום מצהב"ע דרוש נא בחי' הרמב"ן והרשב"א יבמות אולי נמצא מזה כי אצלי לא נמצא חי' הרשב"א והרמב"ן יבמות] וא"כ כיון דברמב"ם ז"ל מבואר דא"י במצה של טבל ע"כ דהוי עשה ול"ת ול"מ לדחות, ואל תשיבני מהא דיבמות כ"א בהא דאם בעלו קנו דהתם טעמא אחרינא איכא ולא משום מצהב"ע אלא דהו"ל כעין ביאה פסולה אבל מדאורייתא פוטר ודו"ק תדע דהתם לא שייך כלל מצהב"ע כמו בשוחט בשבת, ומש"כ להביא ראי' לדברי מהא דפרק בתרא דיומא דטבל ונבלה דמאכילין אותו נבילה ומדסתם משמע אפי' טבל למע' אע"פ ששניהם שווין ומזה הוכחת כדברי דבטבל למע' הוי עשה ול"ת תמהני עליך דדלית חספא ולא אשכחת מרגניתא שהרי כ"כ התוס' בשבועות כ"ד דאיכא בנבלה נמי עשה שא"ז ואיפכא הול"ל דהרי נבילה חמורה דאיכא נמי עשה וע"כ כמוש"כ דגם בטבל איכא נמי עשה מיהו ק"ל הרי בטרפה איכא נמי עשה דטרפה זאת החי' אכול וע' בפ"ב דחולין בשמעתא דמסוכנת דמבואר דאיכא בטרפה עשה וצ"ע על מוני המצות שלא מנו לעשה זו בטרפה:
ואכתוב לך מה שבארתי בחי' ליו"ד סי' צ"ט ליישב מה שהקשו המפורשים בסוגיא זו דיומא למאן דס"ל דאין מבטלין איסור רק מדרבנן א"כ קשה יפריש קצת ויבטל ועוד הקשו לפ"ד הפוסקים דנבלה ושבת מחללין שבת דנבלה מקרי חמור דעובר על כל כזית א"כ טבל ותרומה מוטב להפריש ולא יאכל תרומה רק קצת משא"כ אם יאכל טבל וכבר האריך בזה הפר"ד ול"נ ליישב לפה"מ בסוף דב"ק בראה אונס לפניו ל"מ להפריש עליו דהו"ל אינו ברשותו א"כ ה"נ בטבל וצריך להאכיל ממנו לחולה או לבטלו לא מקרי ברשותו וזה עצה נכונה:
ומש"כ לדחות מש"כ דהיכי דהלאו כולל מיתה כרת ומלקות לא נתן לדחות גם במה שאין בו כרת וע"ז כתבת לתמוה מפ"ק דיבמות גבי מחמר ליתא דבמחמר לדעת הרבה פוסקים ליכא ל"ת דלא תעשה כל מלאכה דאינה מלאכה כלל ומה"ט א"נ ביו"ט כמוש"כ הרמ"א באו"ח סי' תצ"ה וע' תוס' פסחים ה' ע"ב ד"ה וש"מ במש"כ בשם הריב"א וסברא זו מוכרחת לדעת הבעה"מ דס"ל במכות י"ג גבי ל"ת שקדמו עשה דאין לוקין מטמא שנכנס למקדש משום דאין עשה מנתק לאו שיש בו כרת ואכתי קשה ממצורע שנכנס לירושלים דלוקה הא אין בו כרת וע"כ כמוש"כ וא"כ י"ל כעין זה גם בעשה דדוחה לל"ת:
ומש"כ עמש"כ דאפשר דאין עשה דמצה דוחה לל"ת דאיתקש לפסח דזה תמוה מדברי ירושלמי דהקשה דעשה דמצה ידחה ל"ת דחדש דע שהרגשתי בזה אלא שקצרתי במכתבי הקדום והוא דתלי' בפלוגתא דאמוראי בזבחים אי דבר הנלמד בהיקש אינו חוזר ומלמד בהיקש בתר למד אזלינן או בתר המלמד והנה מצה איתקש לפסח ופסח איתקש לתמיד דבעינן ממשקה ישראל א"כ י"ל דהירושלמי ס"ל דאזלינן בתר המלמד דהוא קודש ואין ללמוד מצה מני' ולדידן י"ל דאזלינן בתר הלמד דהוא חולין:
מש"כ בהא דאבעי בש"ס דילן אם יש לפשוט מפשיטת הירושלמי לא ברירא לי והרי בפ"ד דברכות איבעי לן אי נשים מוציאות אנשים ובירושלמי סוף פ"ג דר"ה פשיטא לי' דמוציאות ואפ"ה אזלי הפוסקים לחומרא מיהו הרי"ף והרמב"ם ז"ל פסקו דמוציאות והרמב"ן במלחמות נדחק ולמש"כ יש ליישב מיהו בש"ע פסקינן דאינן מוציאות:
על מש"כ דדוקא בכתובה כתבו התוס' דאפי' לרבי ל"ה בתרי זמני חזקה דנחשב קצת כגבוי הקשית דלא קי"ל כב"ה לא הבנתי הכי נעלם ממך דנחשב קצת כגבוי לענין מיגו להוציא:
מש"כ בשם מוהרי"ט דמוכח ממכות פ"ג דיש מיתה בטבל למע' אנכי אינני רואה שום הוכחה משם וספר מוהרי"ט אין בידי תטיב לכתוב לי הוכחתו ואתה חזק בתורה ובמע"ט כנפשך וכנפש הדוש"ת ומברכך בברכת השנים. ישראל יהושע חופ"ק פולוטוסק. נא שלח לי ע"י המוכ"ז החיבור החדש של הרב הגאון מלינשיץ.
סימן יא
להנ"ל. מש"כ באות א' ראי' מפ"ק דיבמות בל"ת דמחמר יש לדחות למש"כ התוס' דעשה דכיבוד חמור דדחי לעשה ול"ת משא"כ בשאר דברים מיהו קו' התוס' שם מעשה דלמען ינוח י"ל למש"כ הר"ן בפ"ק דע"ז דמחמר שייך נמי בבהמת חבירו משא"כ עשה דלמען ינוח ונראה שהתוס' חולקין על הר"ן:
והר"ש שכתב בס' הכריתות דאין עשה דוחה תרי ל"ת וקשה מנזיר אע"ג דאיכא ל"ת דהקפה ול"ת דנזיר וכן ראיתי לאחרונים שהקשו, ונראה דהר"ש ל"ק רק בגווני דשני הלאווין המה על ענין אחד אבל כאן שני איסורים הם ואין אחד מחזיק לחבירו זכר לדבר דאיסורין מבטלין זא"ז כן נ"ל נכון בישוב דברי הר"ש מ"מ קשה מל"ת דיו"ט דאיתא קרא מיוחד בפ' בא וקרא בפ' פנחס לכן דברי הר"ש תמוהין, וע' לעיל בה' שביעית]:
ובהא דאמרינן בפ"ק דיבמות דל"ת דהקפה מקרי אינה שוה בכל קשה למש"כ הרמז"ל ה' עכו"ם דאשה מוזהרת להקיף את הקטן וי"ל וע"ש בתוס' ד"ה ואכתי שהקשו בהא דמטמא למתים דאין עשה דכיבוד דוחה ל"ת ועשה והרי טו"כ הוי אינה שוה בכל וי"ל לפ"ד הרמז"ל בה' אבל דהמטמא הכהן לוקה א"כ מקרי שוה בכל משא"כ במגלח הנזיר אי נימא דסוגיא אזלא אליבא דר"ה דאשה מותרת להקיף ולדידן י"ל דמקרי שוה בכל ואין להאריך בזה:
באות ב' כתבת בדין שביתת בהמה ומחמר אי נוהג ביו"ט והרבה הארכתי בחי' לה' יו"ט ואכ"מ להאריך:
מש"כ באות ד' טבל ונבלה למה מאכילין נבלה הא בשניהם איכא עשה ול"ת י"ל דטבל מקרי חמור דאיכא נמי גזל עניים ועוד י"ל כמו דאמרינן בפ' עשרה יוחסין שם זנות פוסל בישראל ה"נ איכא שם טבל דחייב עליו מיתה:
מש"כ מדברי הירושלמי פלא הלא הוא פלוגתא דתנאי ואמוראי בזבחים פ' השוחט והמעלה מה זה תימא אם התוס' פוסקים כתלמודא דידן ורק הרמב"ם מחלק בין תרומות ומעשרות לבין שחוטי חוץ ומ"מ אין זה תימא אם הרמב"ם כותב בלשון יראה לי והראב"ד והתוס' חולקים:
עמש"כ במכתבי הקודם דאפי' באפשר לקיים בהיתר מ"מ אי לא הי' אפשר הי' דוחה אפי' בדאפשר לא נפסלה המצוה משום מצהב"ע והבאתי ראי' מדברי התוס' ריש יומא הארכת בדברי הח"ש ולא ראיתי מש"כ הרז"ל באותה תשובה ולפ"ד העושה כלאים בציצית בזה"ז ל"מ מצהב"ע ובענינים אלו הארכתי הרבה בחי' לפרק לולב הגזול ובחי' ליבמות ובחי' לסוגיא דמאכילין הקל הקל ואין הפנאי מסכים להאריך:
מש"כ באות ט' בענין תרי לאווין ליישב בהא דלא דחי עשה דמצה לעשה ול"ת דשבועה משום דאיכא תרי לאווין כוונת לדברי (עי' בלקוטי מרדכי לס' הכריתות אות תתקכ"ד, נה"מ] אמנם דברי הר"ש תמוהים:
וביסוד דעשה דוחה ל"ת ועשה דישנו בשאלה והוא נלמד מיבמות ה' ק"ל מנזיר שמשון מה איכא למימר (וכ"כ בירושלמי דנזירות שמשון ל"ה מן התורה א"כ ל"ק ועי' יבין דעת כ"ט ועיין גבורות ארי להש"א סוף יומא ופלא שלא העירו מדברי הירושלמי הללו, נה"מ] והא וודאי דליכא למימר דנזיר שמשון שנצטרע אסור בתגלחת ובדוחק י"ל דלדידן אין ללמוד כלל מנזיר דהו"ל נזיר והקפה שני כתובים והתם כל השקלי וטרי' קאי אליבא דר"י דל"ל סמוכים ואיהו ס"ל דמלמדין, ובחי' ליבמות כתבתי דאין עשה דנדר נדחה כיון דאין עשה דוחה לל"ת דמקדש ויש מעילה בקונמות ואפשר דגם קדשי ב"ה אינו נדחה, בשאר דבריך יש להאריך הרבה ולעת הפנאי אצוה להעתיק לך מחי' לפ' לולב הגזול ולפ"ק דיבמות ולסוגי' דמאכילין הקל הקל ושם תראה כמה ענינים חדשים בענינים אלו ותל"מ כעת רק החוה"ש הכותב בחפזון רב:
ישראל יהושע חופ"ק פולטוסק.
סימן יב
בעזהי"ת יום ב' בא תרי"ב ל'. להנ"ל. הגיעני אמרותיך היקרים והנה אשר כתבת לי בענין עשה דוחה ל"ת הרבה הארכתי בדברים חדשים בעזהי"ת בחי' ליבמות וכאשר יגמר ההעתק מפרק ראשון אשלח לך והרבה דברים אשר כתבת כוונת לדעתי כאשר עיניך תראנה מישרים עת יגיעו לידך:
כעת אשיבך על אשר כתבת לי בהא דכתבו התוס' במ"ק בשם הירושלמי דאין ללמוד אבילות מויעש לאביו אבל שבעת ימים הנאמר גבי יוסף דהוי קודם מ"ת והקשית מהרבה מקומות ובמ"כ שגית דודאי אין הפרש בין מה שנכתב בתורה ממה שנאמר קודם מתן תורה או לאחריו ואם חסר קוצו של יוד מואחות לוטן תמנע הס"ת פסולה רק שאין ללמוד ממה שנאמר בתורה דרך סיפור מעשה ומי שהי' נוהג כן בדבר שאינו נראה כמצוה לכך וכן מה שלמדו בנדה פ' המפלת מהא דויצר וודאי אף דהי' קודם מ"ת יש ללמוד ממנו דאינו אלא ללמוד מיצירה, כלל הדבר רק מה שנזכר בתורה שאחד עשה מעשה ולא נצטווה עדיין אין ללמוד ממנה שהרי לדעת עצמו עשה כן ולא נצטווה עדיין אבל המצוות שנצטוו עליהם מקודם כמו פ"ו לאדם ומילה לאברהם וכן עקידת יצחק אין שום חילוק בין קודם מ"ת לאחריו מיהו אעפ"י שאין ללמוד מקודם מ"ת מה שעשו מעצמם בלי ציווי היינו דרשה גמורה אבל אסמכתא שפיר ילפינן וזה פשוט ולא ידעתי למה נשתבשת בזה:
אגב אכתוב לך מחי' תורה עיין בכ"מ פ"ז מה' תרומות על מש"כ הר"מ ז"ל דשני' שנשאת לא נפסלה מתרומה והכ"מ הקשה ע"ז ותמהני הלא ש"ס ערוך ביבמות פ' יש מותרות דוולד שני' לא נתחלל אפי' מדרבנן וע"כ דלא נעשה זונה (וע"ש בישועות מלכו]:
וע' תוס' כריתות דף י"ב שכתבו דנפל מן הגג ונתקע פטור מקרבן ותימא דהא מבואר בב"ק סו"פ כיצד דחייב בנזק דל"ה אונס גמור דבאונס גמור אדם המזיק פטור כמוש"כ התוס' ב"ק וא"ל אף דהוי אונס לגבי קרבן ל"מ אונס לגבי ממון מ"מ קשה דהא בהניח להם אביהם פרה שאולה כתבו התוס' ר"פ המניח דמקרי אונס לגבי ממון ולגבי קרבן ל"מ אונס כדמוכח בהא דתנן בפ"ה דתרומות גבי המאכיל פועליו ואורחיו תרומה וה"נ משמע מהא דתנן במעילה שליח שעשה שליחתו בעה"ב מעל לא עשה שליחתו השליח מעל ותנן התם נזכרו שניהם בעה"ב מעל וחייב בקרבן ולא מקרי אונס לגבי קרבן ולגבי ממון מקרי אונס א"כ כש"כ מה דלא הוי אונס לגבי ממון לא מקרי אונס לגבי קרבן ולמה יפטור מקרבן עי' ישועות מלכו פ"א ה"ב מה' אי"ב וע' לקמן סי' ועיין בתוס' ב"ק דף ק"ב גבי שליח ששינה דשניהם לא קנו ק"ל מהא דתנן במעילה ומייתי לה בכתובות צ"ט שליח שעשה שליחתו בעה"ב מעל ואם שינה שליח מעל וכיון דלא קנו למה מעל כדפריך בפ' האיש מקדש אשה אינה קונה מעות האיך יוצאין לחולין וצ"ע:
עוד ק"ל בהא דמשמע ביבמות דף מ"ח דעבד משוחרר צריך טבילה מדאורייתא ולכאורה נראה דאין קידושין תופסין בבת חורין ישראלית כיון דמקמי טבילה איכא נמי לאו דלא יהי' קדש א"כ קשה בהא דאמרינן בפ' השולח הכותב שטר אירוסין לשפחתו פליגי תנאי אי יש בכלל זה לשון שחרור ות"ל דמחוסר טבילה ולומר דאע"ג דאסור מדאורייתא מקמי טבילה מ"מ קידושין תופסין בה א"כ משכחת שיהי' קידושין תופסין ואפ"ה אסור בה וזה ג"כ צ"ע אי פוסל בבת ישראל לכהונה דרך כלל אני נבוך בזה:
גם צ"ע ע"ד התוס' יבמות נ"ה שכתבו דביאת שפחה חרופה א"צ הוצאת זרע רק גמר ביאה ובירושלמי מבואר להיפך:
סימן יג
אור ליום ד' י"ד שבט ברי"ת ל'. להנ"ל. אגב אכתוב לך מה שתרצתי מה שתמהו על הרמז"ל דפוסק האיבעי' דיבמות ע"א גבי ערלות של ב"ז לקולא ולק"מ לא מיבעי אם נאמר דהנאה של כילוי אסור רק מדרבנן א"כ אינו אלא ספיקא דרבנן אבל אפי' אם נאמר דהנאה של כילוי אסור מדאורייתא מ"מ היינו לזר אבל נ"ל ברור דכהן ערל מותר בהנאה של כילוי דלא גרע לרע"ק מטמא ובחי' ליבמות הארכתי בזה והא דאסור לסוכו היינו דסיכה כשתי' וזה הוי רק דרבנן לדונו כשתי' ומדאורייתא הוי כשאר הנאה של כילוי והו"ל ספד"ר ולקולא וזה נכון:
ידידך ישראל יהושע.
סימן יד
בר"ח אדר יפרח כעץ הדר כבוד ידידי חביבי הרבני החריף מו"ה ר' חיים מרדכי נ"י מכתבך הגיעני והנני לתשובתך על מכתבך הקדום מש"כ באות א' להעמיד דבריך הראשונים א"צ להשיב מש"כ באות ב' בירושלמי פ' יש מותרות ופלפלת אי הכוונה בשני' מן האירוסין או מן הנשואין זה פלא דמן האירוסין אין לה מזונות ולא פירות וע"כ מן הנשואין:
מש"כ באות ג' ליישב מה שכתבתי ע"ד התוס' כריתות וכתבת דהא דנפל מן הגג היינו ברוח מצוי' כמו שפירש רש"י ז"ל במ"כ שגית דרש"י פירש כן משום דברוח שאינה מצוי' פטור מריפוי שבת ובושת אבל גם ברוח שאינה מצוי' חייב עכ"פ בנזק כדאמרינן בשלהי כיצד נפל מן הגג ברוח שאינה מצוי' חייב בנזק ודוחק לחלק בין נתקע שאין לזה טעם:
עוד כתבת באות ד' דהא דהמאכיל את פועליו תרומה היינו חומש דחומש לבד כפרה וטעית בדבר פשוט דכל היכי דמשלם חומש גם קרן כפרה ועיקר כפרה בקרן והוא משנה בתרומות פ"ז: עוד כתבת באות ה' במה שנסתפקתי אם עבד שנשתחרר ולא טבל אי פוסל בביאתו שזה פלוגתא דקמאי יפה כתבת:
עוד כתבת באות ו' על מה שהקשיתי ע"ד התוס' דחייב בשפחה חרופה בלי הוצאת זרע מדברי ירושלמי וכתבת שהקרבן עדה עמד כבר בזה אין בידי פירוש הזה:
ומש"כ באות ז' לפשוט ספיקו של הריב"ל אי נעשו דיינים בע"כ מיבמות מ"ז כוונת למש"כ בחי' לחו"מ סי' ג' סק"א מש"כ באות ח' כבר כתבתי לך במכתבי הקודם:
עתה אבוא להוסיף עמש"כ במכתבי השני בשם המוהר"ם בן חביב ע"ד התוס' ביומא שהוכיח דסיכה אינה אלא מדרבנן מהא דבן בתו ישראל מתעגל הא בכריתות דף ז' אתמעיט מקרא נראה דהא פרט לזו שמחוללת אינה אלא למיתה או לאיסור הנאה אבל לאיסור אכילה בלאו דייקא נמי דקאמר שמואל כהן טמא שאכל תרומה טמאה פטור ממיתה אבל מלקות חייב א"כ כהן טמא שאכל תרומה והקיאה נהי דפטור ממיתה אבל מלקות חייב וכן מותר בהנאה של כילוי:
אולם מדברי הרמז"ל ה' תרומות נראה דפטור לגמרי ויליף מקרא אחרינא גם יש לע' ע"ד הרמז"ל בהא דטבל למע' שכתבתי בקיץ העבר בשם המוהרי"ט דסמך על הסוגי' דאלו הן הלוקין וזה תימא דמרא דשמעתא שם הוא רב ורב ס"ל בסנהדרין דזר שאכל תרומה א"ח מיתה וא"כ אפי' טבול לתרומה ג"כ א"ח מיתה לכן דברי המוהרי"ט הללו אין להם שחר:
והנה מרוב חיבתי אליך אכתוב לך איזה דברים הצריכים עיון:
א) עיין רש"י נזיר מ"ה דנזיר מקרי מחוסר כפרה וזה פלא דהרי בהדי' תנן בנזיר נ"ט דנזיר טמא ל"ה מחוסר כפרה ואוכל בקדשים ומכש"כ דלא נאסר לכנוס למחנה לוי':
ב תו קשי' ע"ד הכ"מ בפ"א מה' חו"מ בהא דלוקה פ' על לאוי דב"י וב"י אע"ג דלדעת הרמב"ם אינו לוקה על ריבוי אזהרות דאינם מסוג א' דב"י אינו עובר אלא בשעה שרואה ואע"ג דכל היכי דעבר על ב"י עובר ג"כ על ב"י כיון שאפשר לעבור על בל ימצא בלי בל יראה לוקה פ' וזה סותר למש"כ הכ"מ בעצמו בפ"א מה' שביעית בשם הריב"ש ע"ש, והוא מוכרח גם סותר לדברי הרמב"ם בה' אי"ב דל"ח ל"ת דלא יגלה כנף אביו אע"ג דלאו דאשת אחי אביו משכחת לה בלא לאו דלא יגלה כיון דלא יגלה א"א בלא הלאו דאשת אחי אביו לא נחשב בפ"ע לא למנין ולא למלקות ויש לי בזה פלפול ארוך ועמוק נתבאר בחי' ליבמות דף י"א:
ג) עוד קשה לי ע"ד הראב"ד בפ"ו מה' מלכים דנראה מדבריו דמקבלין גרים מזרע עמלק ותימא דבמכילתא הובא בילקוט יתרו מבואר דאין מקבלין מהם גרים ותל"מ רק החוה"ש:
ידידך ישראל יהושע. ולמלאות היריעה אכתוב לך עוד דבר אחד עיין ט"ז או"ח סי' שמ"ו סק"ב אם מותר לטלטל דרך רה"ר כיון דמהלך לאו כעומד ולא מצינן למיגזר גזרה שמא יעמוד לפוש, ולפענ"ד במכת"ה זה נסתר מדברי הש"ס שבת ק"ל ע"ב גבי שלא ברצון ר"א דהא התינוק לא הי' ברה"ר כדמוכח שם א"כ מה לי דרך רשות הרבים כיון שלא עמד לפוש א"ו כשי' הב"י, וקו' התוס' שם יש ליישב כיון דאינו אלא איסור דרבנן וצ"ע:
סימן יד
ב"ה ב' יוד אדר ברי"ת לפ"ק.
להנ"ל.
כבר כתבתי לך ע"י ידידי מו"ה משה הירש נ"י כעת באתי להוסיף באמרים באיזהו קו':
א קשה ביבמות דף י"א בהא דספק סוטה דפריך בש"ס למה תבעי חליצה וקשה הא אומרת לא פעלתי און ושוי אנפשי' חד"א:
ב גם קשה בהא דפסק הרמב"ם והטוש"ע סי' קע"ד דהבא על חייבי לאוין פוטרת צרתה אבל חייבי עשה ולאוין לא פוטרת צרתה וע"כ דצרתה אינה אסורה כמו היא דאל"כ לא מקרי חליצה פסולה, וקשה טובא הא אמרינן ביבמות דף כ' דלר"א לא פטר צרתה משום דאפשר בחליצה ואנן קיי"ל דבמקום יבום חליצה לאו מצוה א"כ הרי אפשר באחרת, ומכאן ראי' גדולה למש"כ בקיץ העבר דכל היכא דעשה דוחה לל"ת אע"ג דאפשר באחרת מ"מ קיים המצוה ודווקא אם נאמר דחליצה במקום יבום לאו מצוה א"כ אינה מצוה כלל, כעין דאמרינן בכתובות פ' א"נ גבי אי אמרה לא בעינא מי איתא לעשה כלל לדעת קצת ראשונים וזה שלא כנראה מדברי האחרונים דכל היכא דאפשר באחרת מקרי מצה"ב הרי ראי' גדולה להיפך:
ג ק"ל על דעת רש"י שבת ק"ל גבי חצירות וקרפיפות דהם רשות אחרת פי' רש"י יותר מבית סאתים וזה תימא דוודאי אסור להוציא מחצר דהיא רה"י לקרקף יותר מבית סאתים וכן פי' רש"י בעירובין ע"ט דר"ש לא קאמר רק בקרקף בית סאתים וכן נראה מעירובין דף כ"ג ע"ב ומשמע דאף בתוך ד' אמות אסור לטלטל וכן מוכח באו"ח סי' שמ"ו בהג"ה ותמהני שלא הביאו דברי רש"י הללו:
ד ק"ל על פסק הרמ"א או"ח סו"ס שמ"ו ובד"מ הובא יותר באריכות דברה"ר מקורה כל שאין לה ב' מחיצות לא אמרינן פי תקרה יורד וסותם משמע להדי' דהא דאמרינן בשבת דף ה' המעביר ברה"ר מקורה פטור משום פי תקרה יורד וסותם קאתינן עלה וזה תימא דהרי בהדי' מוכח בשבת צ"ט גבי עגלות ותחתיהן דאף שאין לה ב' מחיצות לא אמרינן יורד וסותם עיי"ש וכ"מ להדי' מדברי הרמב"ם ז"ל הובא בש"ע סי' שמ"ד דרה"ר מקורה דין כרמלית לו ואי ס"ד משום פי תקרה א"כ היא רה"י א"ו דליתנהו להא מילתא והא דרה"ר מקורה אין ענין לפי תקרה וה"נ משמע פשטא דלישנא לפי שאינו דומה לדגלי מדבר דאטו מי לא ידעינן בלא מילתא דרב דפי תקרה יורד וסותם וצ"ע רב בזה:
ה עוד ק"ל ע"ד הה"מ בפ"ט מה' שבת הובא במג"א סי' ש"מ סק"ג בהא דכתב הרמב"ם ז"ל החותך יבלת בין ביד בין בכלי פטור ותמה המ"מ דבהדי' מבואר בשלהי עירובין דבכלי חייב בלחה והניח בצ"ע, ותמהני על המ"מ דבהדי' מבואר בירושלמי שלהי עירובין דהא דבכלי חייב משום חובל קאתינן עלה ולא הוצרך הרמז"ל לבאר כן דמילתא דפשיטא דבצריך לדם לא גרע משאר חובל ועיקר כוונת הרמז"ל דמשום גוזז פטור ונ"מ אם אינו צריך לגרוגרת דאינו אלא משום שבות וכיון דכאן עסיק הרמב"ם בדין גוזז שפיר כתב דאינו אלא שבות, אך ברש"י שם בעירובין מבואר דהוא משום גוזז והוא נגד הירושלמי שבת משלהי עירובין, ועיין בט"ז סו"ס של"ו ועיין דברי הרשב"א בשלהי פ' ח' שרצים ודו"ק שם ותראה סתירה לדברי הטו"ז:
ידידך ישראל יהושע.
סימן טו
ב"ה כ"ה אדר ברי"ת לפ"ק. את חג המצות יחוג בדיצות כבוד הרבני החריף ושנון מו"ה חיים מרדכי נ"י. דבריך היקרים קבלתי ושמחתי בם והנני להשיב על סדר קונטרסך בעז"ה:
מש"כ באות א' א"צ להשיב אחר שכבר כתבתי דגם מתלמידא דידן מוכח כדעת הרמב"ם ז"ל:
מש"כ באות ב' ליישב דברי התוס' כריתות שהקשית כיון דאיכא אונס דרוח מצוי' ונתקע ג"כ מקרי אונס גמור ופטור מנזק עמי הי' הדברים הללו ועזבתים דפשטא דמילתא משמע דאונס דרוח שאינו מצוי' גם בנתקע אינו פוטר מנזק, אבל תמהני עליך שלא נתת לבך אחרי שדלית חספא לאשכוחי מרגניתא ליישב דברי תוס' ע"פ דברי הסמ"ע בסי' שע"ח ס"ב שמחלק בין נזקי אדם לנזקי כלים עייש"ה, אמנם במ"א ישבנו סתירת דברי הטור שם באופן אחר:
מש"כ באות ב' דתשלומי תרומה רק החומש היא הכפרה לא הקרן שלא כדעת התוס' וממעילה ל"ק דהרי נהנה טעית הרי בנתקע בעריות מיירי ובעריות ג"כ אמרינן שכן נהנה, אמת כי במקום אחר צדדתי קצת ליישב דברי הרמב"ם ז"ל בה' שגגות דפסק בהי' לו ב' תינוקת א' למול אחרי השבת וא' למול בשבת פטור משמע אע"ג דלא עביד מצוה פטור ובשפוד של נותר פסק דצריך דווקא דעביד מצוה, וחלקנו בין חלבים ועריות שכן נהנה לא מיפטר מטעם אלא היכא דעביד מעשה מצוה דווקא משא"כ בשאר דברים כגון בשבת א"צ שיעשה מצוה, אמנם יש בזה עוד עיקולי ופשורי גם לא ידענא במה תרצת קו' התוס' דאם גם נאמר דרק החומש הוא כפרה עכ"ז יקשה למה בהאכיל פועליו ישלמו הא מקרי אנוסין וע"כ דלא מקרי אונס ומכש"כ רוח שאינו מצוי' לא מקרי אונס וזה פשוט, ולא יכולתי לירד לסוף דעתך בזה כלל:
והנה אכתוב לך פרפרת נאה בענין זה דתשלומי תרומה כפרה, דהנה מדברי תוס' יבמות פ' האשה רבה נראה דלמ"ד בתרומה לפי דמים משלם האוכל תרומה טמאה אינו משלם אלא כפי שיעור, אבל מדברי הרמז"ל בפ"י מה' תרומות נראה להדי' דאע"ג דפסק דהאוכל תרומת חמץ בפסח דפטור לגמרי דלפי דמים משלם מ"מ באוכל תרומה טמאה בשוגג משלם הכל ודווקא במזיד כתב דמשלם דמי עצים אבל בשוגג משמע דמשלם הכל, ולהבין דברי הרמב"ם ז"ל נראה דהנה כ"כ תוס' כתובות פ' א"נ גבי זר שאכל תרומה דבתחב לו חבירו בבית הבליעה משלם לפי מה שנהנה אף שלא הפסידו רק מעט כמו בחצר דלא קיימא לאגרא וגברא דעביד למיגר, ולכאורה תימא דא"כ הגונב בשר נבלה ואכלו ישלם כמו היתר כיון דנהנה והא וודאי ליתא וכמדומני שהגאונים מח"א ורי"ט אלגזי עמדו בזה, ונראה דל"ק כלל דהא אמרינן בפ' הגוזל קמא דספינא אי פגרא לא אגרא והיינו בלא נחית אדעתא דשכירות א"צ לשלם השכירות במטלטלין דנגזלין וקונה הגזלן לגבי הא שא"צ לשלם השכירות שהרוויח משא"כ בקרקע א"כ החילוק מבואר דהגוזל או הגונב דבר איסור א"צ לשלם מה שנהנה כיון דקני' להנאתו אבל בתוחב לבית הבליעה כיון דהנייתו וקנינו באין כאחד א"כ צריך לשלם מה שנהנה אף שלא הפסידו כלל ולפי"ז י"ל באוכל תרומה טמאה כיון דתשלומי תרומה כפרה ואינו משלם בשביל גזל דאפי' אוכל תרומה שלו משלם קרן וחומש ואינו ענין כלל לגזל דיהי' שייך בי' קנין וכיון שהפסיד לכהנים דמי עצים משלם הכל לפי מה שנהנה ואינו ענין להא דהאוכל תרומת חמץ דהתם לא שווי' מידי ודו"ק היטב. ובזה א"ש נמי מש"כ הבעה"מ ריש הגוזל בתרא דדוקא בגזל ובא אחר ואכלו חייב אבל בלא"ה שהאכילו פטור, ובעל מח"א תמה ע"ד מהא דהמאכיל לפועליו, ולמש"כ לק"מ דהתם בשביל כפרה דלא הוי משום גזילה משלם מה שנהנה:
מש"כ באות ד' א"צ להשיב. מש"כ באות ה' אם דעתי מסכמת למש"כ לפשוט ספיקו של המל"מ בנתחללה באיסור ליתא דלמש"כ דלא אמרינן בהא דזר דנתחלל אלא לענין מיתה אין התחלה לדבריך ואפי' אם נאמר לא כמש"כ אלא דפטור לגמרי מ"מ איסור מיהו הוי א"כ אין בדבריך כלום:
מש"כ באות ו' להליץ בעד המוהרי"ט [עיין לעיל] לא ידעתי למה עברת מדרך כל הפוסקים לפסוק כירושלמי במקום שאין חולק בתלמודא דידן וכיון דבירושלמי מבואר דטבול למ"ע חייב מיתה אין ראי' מש"ס דידן דחולק כיון דמרא דשמעתא הוא ורב ס"ל דבשניהם אינו אלא מלקות ואנן דלא קיי"ל כרב בתרומה ממילא גם בטבילי למ"ע ג"כ לא קיי"ל כמוהו דאחד תלוי בחבירו:
ומש"כ באות ז' וח' אין מן הצורך להשיב:
מש"כ באות ט' לציין מדברי הש"מ בנזיר אין אתי הספרים אשר כתבת ואם הרגישו בקו' כתוב לי:
מש"כ באות י' בענין הכ"מ בפ"א מה' חו"מ הרבה הארכתי בזה בחי' ליבמות פ"ק ולחי' יו"ד סי' פ"ד כבד עלי להעתיקם:
מש"כ באות י"א בהא דאין מקבלים גרים מזרע עמלק דע דגם אני הרגשתי מהא דבני בניו של המן דלמדו תורה ברבים וע"כ דבדיעבד אם קבלו הוי גירות:
מש"כ באות י"ב י"ג על מה שהכחתי שלא כדברי הט"ז בסי' שע"ו כתבת להקשות הא מ"מ יכול לבוא ע"י שלא יעמוד לפוש ולק"מ דמ"מ איסור דרבנן איכא, אבל מש"כ לדחות תירוצי על קו' התוס' לא כוונת יפה דהא לרשב"א אף איסור דאורייתא שרי כל היכא שסופו לדחות ואע"ג דכ"כ במקום אחר לתמוה ע"ד הרשב"א מהא דאמרינן במנחות פ' ר"י גבי ב' עוקצים עיי"ש ותראה כי מכאן תשובה גדולה ע"ד הרשב"א [עיין ישועות מלכו או"ח סי' י"ח] מ"מ י"ל כן שפיר, ועוד דגם ע"י גגות יש איסור דרבנן:
ומש"כ בשם מע"ש לחלק בין מילה בצרעת לשבת לאו מילתא היא דלמ"ד הותרה אף מילה הותרה ולמ"ד דחוי' גם שבת דחוי' וזה פשוט:
ומש"כ באות י"ד לתרץ קו' משווי אנפשי' חתיכה דאיסורא [עיין לעיל] אין דבריך נכונים דהא תני' בשלהי ב"ש דצריכה גט וחליצה אע"ג דלא הוי אלא מטעם שווי אנפשי' חתיכה דאיסורא:
ומש"כ באות ט"ו לתרץ קו' בחייבי לאווין דפוטרת צרתה הא אפשר באחרת בצרתה דאיירי דליתא לפנינו כל כי ההיא הפוסקים לא שתקי לחלק בכך, אבל מש"כ שזה סותר למש"כ בעצמי לעיל סי' דהא דיבמות דף כ' אינו מטעם מהב"ע מ"מ נהי דלא הוי מטעם מהב"ע מ"מ חזינן היכא דאין העשה דוחה כלל פוסל אפי' דיעבד והיכא דעשה דוחה אף דאפשר באחרת מ"מ לא מיפסל וזה פשוט:
ומש"כ באות ט"ו ליישב מה שהקשיתי על רש"י שבת ק"ל כתבת דכוונת רש"י בהוקף לדירה לא עיינת במכ"ת בדברי רש"י דמבואר להדי' ביותר מסאתיים ולא הוקף מותר לטלטל ב"א מזה וב"א מזה:
ומש"כ בשם הרב תוי"ט הנה דברי התוי"ט אינם מובנים במכ"ת כי לא נזכר כלל בדברי הטור מה שהעתיק בשמו אדרבא בהדי' מבואר באו"ח סי' שע"ב דלא שרי לטלטל אלא ב"א בקרקף זה וב' בקרקף זה אבל לחצר אסור:
ומש"כ באות ט"ז לתרץ קו' על הד"מ סי' שמ"ו לא ראיתי בדבריך שום דיבור הגון הן על ראייתי משבת צ"ח והן על ראייתי מדברי הרמב"ם המועתק בסי' שמ"ה, יתר דבריך הם פשוטים:
אגב אכתוב לך מה דק"ל הנה בפ' הערל לר"ל דממזרת אחרי י' דורות מותרת ואנן לא קיי"ל כן דקיי"ל דון מינה ואוקי באתרי' וכן פוסק הרמז"ל ברוב מקומות, אכן מצאתי סתירה בב' מקומות אחד בנדה מ"ג ע"ב דמסיק הסוגי' בשיעורא דנוגע בש"ז אי כעדשה או כ"ש פוסק בפ"ה מה' אה"ט כמ"ד דון מינה ומינה, המקום הב' בזבחים צ"א ע"ב ובחי' הארכתי:
ידידך ישראל יהושע חופ"ק.
סימן טז
בעזה"י פולטוסק עש"ק פ' בלק תרי"ב לפ"ק. החיים והשלום וכל טוב לכבוד ידידי החריף המופלג מו"ה חיים מרדכי נ"י. מכתבך מקודם שבועות הגיעני ולא יכולתי לכתוב לך לווארשא יען כי שמעתי כי הרב הגאון מו"ה ר' יצחק מאיר נ"י אינו בביתו לכן לא כתבתי לו, ומש"כ בשבוע העברה דבר הפ"ת סי' צ"ט כבר השגתי עלי' בחי' ליו"ד סי' צ"ט באריכות:
אגב אכתוב לך איזהו קו', (א) עיין בפי' המשניות להרמב"ם ז"ל בפ"ק דכלים שכתב דאע"ג דבועל נדה הוא אב הטומאה הבועל זבה אינו אב הטומאה וממילא אינו מטמא משכב ומושב דכלים אינם מקבלים טומאה אלא מאב הטומאה, ומאוד יפלא דבר זה בעיני ואיפכא תנן בפ' בתרא דנדה גבי ומודים שאם ראתה בתוך י"א יום דמטמאין משכב ומושב ומדקתני מטמאין ע"כ אבועל נמי קאי אלמא דבועל זבה מקרי אב הטומאה וכ"נ מדברי הרמז"ל בחיבורו פ"ב הלכה ד' מה' מטמאי משכב ומושב דאחד הבועל נדה או שומרת יום הוי אב הטומאה ומהתימא על התוס' יו"ט שהעתיק דברי פי' המשניות הללו ולא העיר שדברים הללו סותרין למש"כ בהלכות מטמאי מו"מ, גם הוא תמוה מדברי הש"ס נדה הנ"ל, ואפשר דס"ל לבעל תוס' יו"ט דהא דמבואר דמטמאין מו"מ אינו אלא מדרבנן וכ"נ קצת מדבריו בפרק בתרא דנדה, אבל באמת זה אינו דבשלהי נדה לא קאמר אלא בלא ראתה ביום שלאחריו אינה אלא מדרבנן אבל בראתה טמאה מדאורייתא וזה פשוט וצ"ע:
ב) בפרק י"א דפרה תנן דדבלה של תרומה שנפלה למי חטאת האוכלה חייב מיתה ועיין תוי"ט מה שהביא בשם הר"י קורקס דדבלה זו לא נטמאה אלא מדרבנן, ולא הבנתי כלל הרי מי חטאת הנוגע שלא לצורך הזיה נטמא מדאורייתא ולא ידעתי איזהו צורך הזיה יש בנגיעת דבלה ועוד הרי האוכלה חייב מיתה והיינו משום דמטמא בנגיעתו א"כ מכש"כ דהדבלה נטמאה מדאורייתא והדרי קו' לדוכתן למה האוכלה חייב מיתה הרי האוכל תרומה טמאה אינו חייב מיתה ומן התימא על הר"י קורקס ותויו"ט שלא עמדו בזה, והנראה לפע"ד בזה דמכאן סייעתא לדעת הרמב"ם ז"ל בפ' י"ב מה' טומאת אוכלין דאינו מכשיר עד שתהי' המשקה לרצון א"כ י"ל דהדבלה לא קבלה טומאה מדאורייתא דלא הוכשרה עדיין (ומי חטאת אינם כעת לרצון אבל הוא נטמא שפיר בנגיעתו] ואע"ג דתנן בפ"ק דמכשירין דמשקין טמאין א"צ הכשר י"ל דאינו אלא מדרבנן, אבל לדעת הראב"ד והיא שיטת הר"ש בהא דמשקה תחילתו לרצון א"א לפרש כן דכל מים מקודשין תחילתן תמיד לרצון ודו"ק, (ועיין הגהות רעק"א במשניות פרה שם ועיין ישועות מלכו תרומות פ"ז]:
ג תנן בפ"ק דטהרות החרטום וצפרניים מצטרף ופי' הרמז"ל לענין כזית וע"כ לא מצד שומר דאין שומר לטומאה חמורה וכזית הוא לטומאה חמורה וע"כ דחשובי אוכל, וק"ל דבפרק ה' מה' מ"א כתב הרמז"ל דהאוכל מחרטום וצפרניים אינו לוקה וכתב המ"מ דנלמד מטומאה וזה היפך ממה שכתב הרמז"ל בעצמו וצריך עוין גדול:
ד כתב הרמז"ל בפ"א מה' תרומות דפירות חוץ לארץ שנכנסו לארץ חייב בחלה וכו' וכתב הכ"מ נראה שהוא מחלק בין חלה למעשרות ונדחק שם בביאור דברי הרמז"ל ואנכי תמה והרי מבואר בירושלמי בר' פ"ב דחלה דיש חילוק בין תרומה לחלה ופשיטא דמעשר כתרומה ולפי"ז עציץ שאינו נקוב חייב בחלה עיי"ש וצע"ג על הכ"מ בזה, ועיין ביו"ד סו"ס שכ"ג ובמקום אחר הארכתי בדינים הללו:
ה עיין תשובת הרשב"א ז"ל סי' רע"ב דמבואר שם הא דטומאת משא אינה בטלה היינו לר"י דמין במינו לא בטיל, ותמהני דא"כ מה מותיב בבכורות כ"ג מברייתא דראב"י בבהמה ששפעה חררת דם הא לראב"י קאזיל ושמעינן לי' בזבחים פ' כל התערובות בשמעתא דחרסן דמב"מ בטיל עיי"ש, ועוד הא דם ובשר ב' מינין נינהו וכיון דדם נבלות אינו מטמא כמש"כ הרמב"ם בה' אה"ט א"כ אין החשש רק על הבשר א"כ הוא מין בשאינו מינו ובטיל שפיר, ובחי' ליו"ד סי' פ"ז הארכתי בדברי הרשב"א הללו ודע שדברי הרשב"א הי' בהעלמת עיין מהמל"מ:
ו איתא בש"ע או"ח סי' תצ"ח דמותר לכסות במוקצה היינו דטילטול מוקצה לא העמידו במקום עשה וק"ל ממשנה שלהי עירובין בשרץ הנמצא במקדש דלב"נ אין מוציאין מעזרה אע"ג דאיכא עשה וגם רע"ק לא פליג אלא מטעם דאין שבות במקדש וצ"ע:
ז עיין יבמות דף י"א בצרת סוטה והסכימו רוב הפוסקים ומכללם הרמב"ם ז"ל דא"צ חליצה ממילא המיבם הו"ל אשת אח שלא במקום מצוה ואינו אשתו כלל, וקשה הא הרמב"ם ז"ל כתב בה' סוטה דמגלגל עלי' שלא זינתה תחת אחיו והרי אם זינתה תחת אחיו אינה אשתו כלל ואינה בת שתי' כלל וצע"ג:
ח עיין בטור אה"ע סי' י"ז ומפירוש דבריו משמע דכל שלא בפניו מעיזה ואין צריכה גט מן השני ותמוה לי דהא מבואר בדברי רי"ף ורא"ש דאשת איש אם היתה ארוסה ועבר וקדשה צריכה גט גזירה שמא יאמרו תנאי הי' לו בקדושין א"כ חזינן כל שהיא מזיד אסורה כל שהיא דרך נשואין וצריכה גט בא"א גזירה שמא יאמר גרשה וצע"ג ועיין היטב כי קצרתי:
ט עיין תוס' כתובות דף ל"ט ד"ה דבבעילה שלא כדרכה כתובתה ר' צע"ג מירושלמי כתובות פ"ק אמשנה דקטן שבא על הגדולה, וצ"ע:
י עיין תוס' כתובות דף י"ב ד"ה וניחוש שכתבו דבתולה מן הנשואין לכהן נהי דנאסרה על בעלה מ"מ איכא ס"ס שמא אינו תחתיו ושמא באונס, וק"ל נהי דאינו תחתיו מ"מ כיון דאסורה לבעלה מספק הו"ל מקח טעות, וצ"ע:
יא בר"פ כל הגט אמרינן ביורשין דמחזירין זל"ז דספק יובל להחמיר אע"ג דלהיפך היא ספק ממון, וק"ל מהא דפסק הרמז"ל בפ"ד מה' ערכין ה' כ"ב בספק אבעי' להקל ובחי' לחו"מ הארכתי:
יב עיין פ' השולח גבי אבעי' דחצי' עבד וחצי' בן חורין שקידש דהיא אבעי' דלא איפשטא ולענין כופר פסק הרמז"ל שאינו משלם והיינו דפסק אבעי' דכופר להקל וק"ל דהא בספק כופר אזלינן לחומרא כמש"כ הרמז"ל באבעי' דב"ק דף מ' גבי כופר של שני שותפין להחמיר ומבואר במ"מ דספק כופר לחומרא כיון דכופרי' כפרה וצ"ע:
ידידך.
סימן יז
ב"ה יום ד' פ' בשלח תרי"ב לפ"ק להנ"ל. הגיעני מכתבך ואשר כתבת בשם הש"א להקשות בהא דכתב הרמז"ל דבני קטורה מחויבין במילה הא נתבלבלו האומות, בחי' ליבמות ישבתי קו' זו באופן נאות מאד דהא דסנחרב בלבל האומות ע"כ דרק רובן גלה והושיב אחרים תחתיהם, אבל עכ"פ נשאר מקצת מראשונים במקומם ועיין חי' הרמב"ן יבמות לפ' הערל שכתב כן, והנה בפ"ק דיבמות אמרינן נכרי שקידש בזה"ז באתרי דקביעי חוששין לקדושיו מטעם קבוע א"כ הא דעמון ומואב בזה"ז מותרין אף דנשאר המיעוט במקומו והו"ל קבוע אלא ע"כ דגירות מקרי פירוש כמש"כ בתשו' מוהרי"ל דאם נשחטו הבע"ח מקרי פירוש כיון שנשתנו מכמו שהי' מכש"כ דגירות דמעיקרא בהמה השתא דעת אחרת דהוי פירוש ומותר, א"כ דווקא בעמון ומואב דאיירי בנתגיירו מקרי פירוש אבל בהא דבני קטורה דאיירי בעודן בגיותן וכיון דהמיעוט נשאר במקומו הו"ל קבוע וחייבין מספק:
ועוד נראה דמה שהושיב סנחרב אחרים מ"מ כיון שכתבתי דמיעוטן עדיין נשארו במקומן מדלת הארץ קרוב לזמן גלותם היו מצוינים באופן שמרבית העם היושבים בעמון ומואב הי' גרים מארצות אחרות ומיעוטם מעמון ומואב התושבים מקדם וקרוב לזמן גלותם היו מצוינים וניכרים עדיין [עיין תענית ג' תוס' ד"ה ויאמר] כדאשכחן בקרא דנחמי' טובי' העמוני, וכן ניחא לפי"ז הא דזיל לגבי עמון ומואב דהקשו בתוס' מגילה דעדיין הי' ניכרים כמו שמצינו גם עתה במדינות הללו שיש בהם אומות שונות והם ניכרים בלשונם:
אמנם בימי חכמי המשנה לא הי' אז שום הבדל בין תושבי ארץ עמון ומואב מי הוא הגר ומי התושב וסבר ר"ג לאסור הבא מארצות הללו להתגייר והשיב לו ר"י שהרי רוב התושבים בארצות עמון ומואב הם הגרים שנאחזו בתוכו אח"כ בימי סנחרב, זה דרך סלולה ליישב כל הקו' בזה ובזה אין מקום לקו' דברי אלכסנדר מוקדן, ובלא"ה אין מקום לקו' זו דהתם לא בעי להשיב להם מדברים שיכולין להכחיש דהנכרים עובדי ע"ז יכחישו נבואת ישעי' לזה הצרכו להביא מן התורה שהביאו הם בעצמם ופה שאסר הוא הפה שהתיר וזה א"צ לפנים ובחנם הארכת:
ידידך ישראל יהושע חופ"ק פולטוסק.
סימן יח
ב"ה יום ד' כ"ג סיון תדי"ר לפ"ק. להנ"ל. הנה מרוב חיבתי אליך לא אחשוך מלכתוב אליך חי' תורה כפעם בפעם:
א הנה דעת הרמז"ל בפ"ב מה' תרומות דכל פירות לבד מירקות הוא דאורייתא וראיתו מירושלמי דפ"ק דמעשר, ונ"ל ברור דאף קטניות לדידי' דאורייתא, וק"ל ממש"כ בפ"א מה' מעשר שני בפול המצרי דצובר גרנו ונמצא מעשר מן הירק על הזרע ואע"ג דאנן קיי"ל דאין בילה תירץ בכ"מ משום דאזלינן אחר גמר פרי, והשתא קשה כיון דירק דרבנן ופול המצרי דאורייתא כיון דהוא מין קטניות כמבואר בפ"ק דר"ה א"כ הו"ל מפריש מן הפטור על החיוב וא"ל דהרמב"ם לשיטתו דתרומות ומעשרות בזה"ז דרבנן ומפרישין מתרי דרבנן על חד דרבנן זה אינו דהא אין מפרישין מעציץ נקוב על שאינו נקוב משום דהוי מפטור על החיוב אע"ג דתרווי' דרבנן ע"כ דשאינו נקוב לא הוי עקרו מדאורייתא משא"כ עציץ נקוב בזה"ז הוי עקרו מדאורייתא א"כ ה"נ דכוותי':
ב תו איכא למידק בדברי הרמב"ם ז"ל בה' מעשר שני פ"א שכתב מקצתו עשה קצצין גמורים ומקצתו לא עשה זה שאמרו צובר גרנו לתוכו והדרא קו' לדוכתי' דהא מרא דההוא דינא הוא ר"ש שזורי ואיהו אית לי' לכל יש בילה אבל אנן דקיי"ל אין בילה האיך מצי לעשר מזרע על הירק הא הירק מתעשר להבא והזרע לשעבר ובזה יסתר תירץ הכ"מ ה"ה ודו"ק:
תו איכא למידק ע"ד רבינו דהנה בירושלמי הובא בריש פרק בתרא דתרומות מבואר דמשקין היוצאין מטבל של תאנים אינו חייב במעשרות וע"כ צ"ל הא דתנן בחולין קכ"א דמשקין היוצאין מן הטבל כמותן והיינו אפי' מתאנים ורמונים כדמוכח שם היינו דיש חילוק בין היכא דחל עליו שם טבל קודם שנעשה משקה או אחר שנעשה כבר משקה כחילוק הר"ן גבי נ"ט בר נ"ט והרמב"ם ז"ל השמיט לההיא דינא וצ"ע למה ועיין ישועות מלכו פ"ב ה"א מה' תרומות]:
תו איכא למידק בדברי תוס' מנחות מ"ו בד"ה לפי ובד"ה צורת שכתבו דשורפו בלילה, ותמוה הרי אין שורפין קדשים בלילה וכ"כ בעצמם בפ"ב דשבת ובפ"ק דקידושין:
תו ק"ל ע"ד הרמב"ם ז"ל בפ"ג מה' פסולי המוקדשין הכ"א שכתב דכ"ש מקדשין שלא בזמנן לפסול אבל לא ליקרב כיצד דבר שמצוותו ביום שנתקדש בכ"ש בלילה נפסל, וק"ל דבמנחות דף ק' אמרינן דכ"ש אינן מקדשין שלא בזמנן ליפסל כלל רק אם נתן בלילה נתקדש דלילה ל"מ מחוסר זמן והנה דין זה אם לילה מקרי מחוסר זמן תלי' בפלוגתא בחגיגה דף ט' והנה דעת הרמב"ם ז"ל בפ"ג מה' מחו"כ דלילה מקרי מחוסר זמן א"כ דבריו סותרין, ועוד יש לי פלפול בדינים אלו ואין כאן מקום להאריך:
ידידך ישראל יהושע. שמעתי שקנית ספר הליכות עולם אולי נמצא בו דבר חדש כתוב לי מה שמצאת בו:
סימן יט
ב"ה ג' ויקהל תרט"ו להנ"ל. ידידי בקשתי לשלוח לי ע"י המוכ"ז ספר ברכת הזבח בשאלה כי נצרך לי מאוד:
אגב אכתוב לך מה דק"ל ע"ד ר"ש פ"ד דפרה משנה ג' דכתב דשריפת פרה הו"ל כהקטרת אימורים דכשרים בלילה, ותמהני שזה סותר למשנה ערוכה סוף פרקן דמבואר דכל מעשי' ביום וצע"ג:
גם ק"ל ע"ד רש"י חולין קל"ח דמשמע מדבריו דזרעים פוטרין לאילנות וזה ההיפך מהמבואר בפ"ג משנה ח' דפאה בזורע שדהו שני מינין אע"פ שעשאן גורן אחד נותן שתי פאות וצ"ע, ויש לי עיון עמוק בסוגי' הזו לא עת האסף פה:
סימן כ
ידידך ב"ה ג' ו' מרחשון תרי"א לפ"ק. שלום וכ"ט לכבוד ידידי וחביבי הרב המופלג החריף ובקי מו"ה חיים מרדכי נ"י. אחדשה"ט כמשפט אחלה מאוד שאל לי חי' הרמב"ן על שבת ולשלוח לי ע"י המוכ"ז כי נצרך לי מאוד לאשר אנכי לומד עם חבורה מס' שבת נא בל לדחות אותי בזה:
אגב צ"ע בעירובין ג' ע"ב דאיפלגו אביי ורבא באמת כלאים אם היא בת חמשה או ששה, ולכאורה היא תוספתא ערוכה דכלים פ"ו פלוגתא דתנאי עיין ר"ש פי"ז מ"י דכלים מיהו תוספתא זו וודאי משובשת דמזבח הזהב וודאי הי' באמה בת ה' ויש בזה מקום עיון רב [עיין ישועות מלכו ריש הל' בית הבחירה ועיין סדרי טהרות כלים פי"ז משנה יוד מה שהביא בשם כ"ק זקני המחבר על"ה]: