שות ישועות מלכו· רבי ישראל יהושע טרונק
לקוטי שו"ת · סימן יד
בר"ח אדר יפרח כעץ הדר כבוד ידידי חביבי הרבני החריף מו"ה ר' חיים מרדכי נ"י מכתבך הגיעני והנני לתשובתך על מכתבך הקדום מש"כ באות א' להעמיד דבריך הראשונים א"צ להשיב מש"כ באות ב' בירושלמי פ' יש מותרות ופלפלת אי הכוונה בשני' מן האירוסין או מן הנשואין זה פלא דמן האירוסין אין לה מזונות ולא פירות וע"כ מן הנשואין:
מש"כ באות ג' ליישב מה שכתבתי ע"ד התוס' כריתות וכתבת דהא דנפל מן הגג היינו ברוח מצוי' כמו שפירש רש"י ז"ל במ"כ שגית דרש"י פירש כן משום דברוח שאינה מצוי' פטור מריפוי שבת ובושת אבל גם ברוח שאינה מצוי' חייב עכ"פ בנזק כדאמרינן בשלהי כיצד נפל מן הגג ברוח שאינה מצוי' חייב בנזק ודוחק לחלק בין נתקע שאין לזה טעם:
עוד כתבת באות ד' דהא דהמאכיל את פועליו תרומה היינו חומש דחומש לבד כפרה וטעית בדבר פשוט דכל היכי דמשלם חומש גם קרן כפרה ועיקר כפרה בקרן והוא משנה בתרומות פ"ז: עוד כתבת באות ה' במה שנסתפקתי אם עבד שנשתחרר ולא טבל אי פוסל בביאתו שזה פלוגתא דקמאי יפה כתבת:
עוד כתבת באות ו' על מה שהקשיתי ע"ד התוס' דחייב בשפחה חרופה בלי הוצאת זרע מדברי ירושלמי וכתבת שהקרבן עדה עמד כבר בזה אין בידי פירוש הזה:
ומש"כ באות ז' לפשוט ספיקו של הריב"ל אי נעשו דיינים בע"כ מיבמות מ"ז כוונת למש"כ בחי' לחו"מ סי' ג' סק"א מש"כ באות ח' כבר כתבתי לך במכתבי הקודם:
עתה אבוא להוסיף עמש"כ במכתבי השני בשם המוהר"ם בן חביב ע"ד התוס' ביומא שהוכיח דסיכה אינה אלא מדרבנן מהא דבן בתו ישראל מתעגל הא בכריתות דף ז' אתמעיט מקרא נראה דהא פרט לזו שמחוללת אינה אלא למיתה או לאיסור הנאה אבל לאיסור אכילה בלאו דייקא נמי דקאמר שמואל כהן טמא שאכל תרומה טמאה פטור ממיתה אבל מלקות חייב א"כ כהן טמא שאכל תרומה והקיאה נהי דפטור ממיתה אבל מלקות חייב וכן מותר בהנאה של כילוי:
אולם מדברי הרמז"ל ה' תרומות נראה דפטור לגמרי ויליף מקרא אחרינא גם יש לע' ע"ד הרמז"ל בהא דטבל למע' שכתבתי בקיץ העבר בשם המוהרי"ט דסמך על הסוגי' דאלו הן הלוקין וזה תימא דמרא דשמעתא שם הוא רב ורב ס"ל בסנהדרין דזר שאכל תרומה א"ח מיתה וא"כ אפי' טבול לתרומה ג"כ א"ח מיתה לכן דברי המוהרי"ט הללו אין להם שחר:
והנה מרוב חיבתי אליך אכתוב לך איזה דברים הצריכים עיון:
א) עיין רש"י נזיר מ"ה דנזיר מקרי מחוסר כפרה וזה פלא דהרי בהדי' תנן בנזיר נ"ט דנזיר טמא ל"ה מחוסר כפרה ואוכל בקדשים ומכש"כ דלא נאסר לכנוס למחנה לוי':
ב תו קשי' ע"ד הכ"מ בפ"א מה' חו"מ בהא דלוקה פ' על לאוי דב"י וב"י אע"ג דלדעת הרמב"ם אינו לוקה על ריבוי אזהרות דאינם מסוג א' דב"י אינו עובר אלא בשעה שרואה ואע"ג דכל היכי דעבר על ב"י עובר ג"כ על ב"י כיון שאפשר לעבור על בל ימצא בלי בל יראה לוקה פ' וזה סותר למש"כ הכ"מ בעצמו בפ"א מה' שביעית בשם הריב"ש ע"ש, והוא מוכרח גם סותר לדברי הרמב"ם בה' אי"ב דל"ח ל"ת דלא יגלה כנף אביו אע"ג דלאו דאשת אחי אביו משכחת לה בלא לאו דלא יגלה כיון דלא יגלה א"א בלא הלאו דאשת אחי אביו לא נחשב בפ"ע לא למנין ולא למלקות ויש לי בזה פלפול ארוך ועמוק נתבאר בחי' ליבמות דף י"א:
ג) עוד קשה לי ע"ד הראב"ד בפ"ו מה' מלכים דנראה מדבריו דמקבלין גרים מזרע עמלק ותימא דבמכילתא הובא בילקוט יתרו מבואר דאין מקבלין מהם גרים ותל"מ רק החוה"ש:
ידידך ישראל יהושע. ולמלאות היריעה אכתוב לך עוד דבר אחד עיין ט"ז או"ח סי' שמ"ו סק"ב אם מותר לטלטל דרך רה"ר כיון דמהלך לאו כעומד ולא מצינן למיגזר גזרה שמא יעמוד לפוש, ולפענ"ד במכת"ה זה נסתר מדברי הש"ס שבת ק"ל ע"ב גבי שלא ברצון ר"א דהא התינוק לא הי' ברה"ר כדמוכח שם א"כ מה לי דרך רשות הרבים כיון שלא עמד לפוש א"ו כשי' הב"י, וקו' התוס' שם יש ליישב כיון דאינו אלא איסור דרבנן וצ"ע: