אור ברסלב
שות ישועות מלכו לקוטי שו"ת › סימן יא

שות ישועות מלכו· רבי ישראל יהושע טרונק

לקוטי שו"ת · סימן יא

סימן י

להנ"ל. מש"כ באות א' ראי' מפ"ק דיבמות בל"ת דמחמר יש לדחות למש"כ התוס' דעשה דכיבוד חמור דדחי לעשה ול"ת משא"כ בשאר דברים מיהו קו' התוס' שם מעשה דלמען ינוח י"ל למש"כ הר"ן בפ"ק דע"ז דמחמר שייך נמי בבהמת חבירו משא"כ עשה דלמען ינוח ונראה שהתוס' חולקין על הר"ן:

והר"ש שכתב בס' הכריתות דאין עשה דוחה תרי ל"ת וקשה מנזיר אע"ג דאיכא ל"ת דהקפה ול"ת דנזיר וכן ראיתי לאחרונים שהקשו, ונראה דהר"ש ל"ק רק בגווני דשני הלאווין המה על ענין אחד אבל כאן שני איסורים הם ואין אחד מחזיק לחבירו זכר לדבר דאיסורין מבטלין זא"ז כן נ"ל נכון בישוב דברי הר"ש מ"מ קשה מל"ת דיו"ט דאיתא קרא מיוחד בפ' בא וקרא בפ' פנחס לכן דברי הר"ש תמוהין, וע' לעיל בה' שביעית]:

ובהא דאמרינן בפ"ק דיבמות דל"ת דהקפה מקרי אינה שוה בכל קשה למש"כ הרמז"ל ה' עכו"ם דאשה מוזהרת להקיף את הקטן וי"ל וע"ש בתוס' ד"ה ואכתי שהקשו בהא דמטמא למתים דאין עשה דכיבוד דוחה ל"ת ועשה והרי טו"כ הוי אינה שוה בכל וי"ל לפ"ד הרמז"ל בה' אבל דהמטמא הכהן לוקה א"כ מקרי שוה בכל משא"כ במגלח הנזיר אי נימא דסוגיא אזלא אליבא דר"ה דאשה מותרת להקיף ולדידן י"ל דמקרי שוה בכל ואין להאריך בזה:

באות ב' כתבת בדין שביתת בהמה ומחמר אי נוהג ביו"ט והרבה הארכתי בחי' לה' יו"ט ואכ"מ להאריך:

מש"כ באות ד' טבל ונבלה למה מאכילין נבלה הא בשניהם איכא עשה ול"ת י"ל דטבל מקרי חמור דאיכא נמי גזל עניים ועוד י"ל כמו דאמרינן בפ' עשרה יוחסין שם זנות פוסל בישראל ה"נ איכא שם טבל דחייב עליו מיתה:

מש"כ מדברי הירושלמי פלא הלא הוא פלוגתא דתנאי ואמוראי בזבחים פ' השוחט והמעלה מה זה תימא אם התוס' פוסקים כתלמודא דידן ורק הרמב"ם מחלק בין תרומות ומעשרות לבין שחוטי חוץ ומ"מ אין זה תימא אם הרמב"ם כותב בלשון יראה לי והראב"ד והתוס' חולקים:

עמש"כ במכתבי הקודם דאפי' באפשר לקיים בהיתר מ"מ אי לא הי' אפשר הי' דוחה אפי' בדאפשר לא נפסלה המצוה משום מצהב"ע והבאתי ראי' מדברי התוס' ריש יומא הארכת בדברי הח"ש ולא ראיתי מש"כ הרז"ל באותה תשובה ולפ"ד העושה כלאים בציצית בזה"ז ל"מ מצהב"ע ובענינים אלו הארכתי הרבה בחי' לפרק לולב הגזול ובחי' ליבמות ובחי' לסוגיא דמאכילין הקל הקל ואין הפנאי מסכים להאריך:

מש"כ באות ט' בענין תרי לאווין ליישב בהא דלא דחי עשה דמצה לעשה ול"ת דשבועה משום דאיכא תרי לאווין כוונת לדברי (עי' בלקוטי מרדכי לס' הכריתות אות תתקכ"ד, נה"מ] אמנם דברי הר"ש תמוהים:

וביסוד דעשה דוחה ל"ת ועשה דישנו בשאלה והוא נלמד מיבמות ה' ק"ל מנזיר שמשון מה איכא למימר (וכ"כ בירושלמי דנזירות שמשון ל"ה מן התורה א"כ ל"ק ועי' יבין דעת כ"ט ועיין גבורות ארי להש"א סוף יומא ופלא שלא העירו מדברי הירושלמי הללו, נה"מ] והא וודאי דליכא למימר דנזיר שמשון שנצטרע אסור בתגלחת ובדוחק י"ל דלדידן אין ללמוד כלל מנזיר דהו"ל נזיר והקפה שני כתובים והתם כל השקלי וטרי' קאי אליבא דר"י דל"ל סמוכים ואיהו ס"ל דמלמדין, ובחי' ליבמות כתבתי דאין עשה דנדר נדחה כיון דאין עשה דוחה לל"ת דמקדש ויש מעילה בקונמות ואפשר דגם קדשי ב"ה אינו נדחה, בשאר דבריך יש להאריך הרבה ולעת הפנאי אצוה להעתיק לך מחי' לפ' לולב הגזול ולפ"ק דיבמות ולסוגי' דמאכילין הקל הקל ושם תראה כמה ענינים חדשים בענינים אלו ותל"מ כעת רק החוה"ש הכותב בחפזון רב:

ישראל יהושע חופ"ק פולטוסק.

תוכן העניינים

שות ישועות מלכו

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה