שות ישועות מלכו· רבי ישראל יהושע טרונק
לקוטי שו"ת · סימן ט
להנ"ל. ב"ה יום א' ו' אלול תרי"א ל' פולטוסק תכתב לחיים טובים ומתוקנים כבוד ידידי הרבני החריף מ' חיים מרדכי נ"י. קבלתי מכתבך בירח העבר ושמחתי מאד בראותי דבריך הנעימים, והנה אשר תמהת ע"ד תוס' יבמות פ' יש מותרות שנסתפקו אם טבל למעשר עני חייב מיתה והרמז"ל בה' מע"ר פשיטא לי' דאינו חייב מיתה ותמהת מדברי ירושלמי סוף פ' האיש מקדש, גם אנכי תמהתי על זה וכבר כתוב אצלי בגליון הש"ס בתוס' לתמוה מדברי ירושלמי הללו וגם ע"ד הרמז"ל וע"כ צ"ל שהי' להם גירסא אחרת בירושלמי:
ואשר הקשית לשאול ע"ד הכפות תמרים שכתב דטבל למעשר עני כיון דליכא מיתה לא הוי מה"ב וע"ז תמהת דודאי בל"ת לחודה שייך מה"ב, הנה בתשו' ש"א כתב כן בדיני חמץ ומצה בדלית לי' מצה אחרת רק הטבולה למעשר עני כיון דליכא מיתה אמרינן עדל"ת משא"כ בטבול למע"ר כיון דאיכא מיתה לא דחי עשה את ל"ת שיש בה מיתה אלא דלפענ"ד אין זה מחוור דודאי טבל יש בו עשה ול"ת דהא כיון דאין מפרישין על האבוד א"כ בזה שאוכלו מבטל נמי מ"ע דהפרשה והו"ל עשה ול"ת דעשה דמצה אינה דוחה אותם בפרט למש"כ רש"י גיטין מ"ז ע"ב בטבל דעיקר המצוה דהפרשה אינה אלא לתקן שיהי' מותר באכילה וא"כ האוכל בלא הפרשה מבטל מ"ע דהפרשה ואין עשה דוחה לל"ת ועשה וזה ברור מאוד. [ע' ישועות מלכו פ"ה ה' כ"ד מה' תרומות ד"ה ולפ"ז]:
גם יש לעיין היכי דהלאו כולל ל"ת שיש בו מיתה או כרת ודבר שאין בו רק מלקות גרידא כיון דלא ניתן הלאו לדחות בדבר שיש בו כרת גם בדבר שאין בו רק מלקות נמי לא נדחה ויש ראי' קצת מדברי בעה"מ במכות פ' אלו הן הלוקין גבי לאו שקדמו עשה (וע' ישועות מלכו פ"א ה"א מה' שבת] ועפ"ז יש ליישב מה שהקשו התוס' בעירובין דידחה עשה דמתן ד' לל"ת דבל תוסיף ולמש"כ כיון דהלאו דבל תוסיף כולל נמי כרת ומיתת ב"ד שלא נתנו לדחות ממילא לא נדחה בשום מקום, אך קשה מזבחים דף צ' דפריך מהא דיקדש ניתי עשה וידחה לל"ת הא ל"ת דקדשים פסולים כולל נמי כל מיני פסולים אף נותר ופיגול שיש בהם כרת וממילא אף דבר שאין בו כרת לא נדחה ולמש"כ המ"מ בפ"א מה' חו"מ דעל טע"כ ליכא כרת ניחא וצ"ע בכלל זה:
עוד יש לעיין אי עשה דמצה מצי לדחות דאיתקיש לפסח כמבואר בערבי פסחים קי"ט [וע' בתשו' דלקמן] ואין להאריך בזה רק דעיקר דטבל הטבול למ"ע אפי' את"ל דליכא גבי' מיתה ביד"ש מ"מ לא ניתן לדחות דאיכא עשה ול"ת דמבטל עשה דהפרשה:
עוד הקשית ע"ד תוס' פ' הבא על יבמתו דכתבו דלענין ממון מודה רבי דבתרי זמני ל"ה חזקה והקשית מהא דפ' המקבל דאפי' בב' פעמים הוי חזקה לרבי אפי' לגבי ממון יפה הקשית ואפשר ליישב דברי התוס' דדוקא להחזיק למפרע לא אמרינן בב' פעמים דהוי חזקה משא"כ על להבא דליכא חזקה כדאמרינן בגיטין שמא מת ל"ח שמא ימות חיישינן לכן אפי' בתרי זימני חזקה [והתם בהמקבל לענין להבא] אלא דקשה ע"ז דהרי התוס' הוכיחו כן משור המועד אלמא אפי' להחזיק מכאן ולהבא לא אמרינן בממון, לכן נראה דוקא להוציא ס"ל להתוס' וכן בכתובה כיון דאיכא שטר מחשב קצת כגבוי משא"כ בהאי דהמקבל, ועל רב שלום תתענג ולחיים טובים תכתב ותחתם:
ידידך ישראל יהושע חופ"ק פולטוסק.