שות ישועות מלכו· רבי ישראל יהושע טרונק
חלק יורה דעה · סימן סז
קונטרס ישוב ארץ ישראל. הנה מעבר לירדן בארץ סיחון ועוג שכבש משה, אם דינו כארץ ישראל או לא, נחלקו בזה הגדולים, ולפי דעתי הא דאמרינן בספרי דכל הארצות שכבשו ישראל דינם כא"י וסורי' דינה ככיבוש יחיד, לפי שכבש אותה דוד בעוד שלא נכבש ארץ. ישראל, כמו"ש התוס' בשם הספרי:
והנה ידוע שארץ סיחון ועוג הי' צריך למיכבש קודם שעברו את הירדן שהרי נצטוו על הארצות אדום ועמון ומואב שלא להתגרות אותם מלחמה, ואי אפשר לעבור את הירדן אם לא שיכבשו תחילה את ארץ סיחון ועוג, א"כ דינם כארץ ישראל, אמנם לא נתקדשו בקדושת א"י עד שעברו את הירדן שלא יהי' הטפל חמור מן העיקר כי לא נתקדשו רק מחמת שהם טפילים לארץ ישראל ובעת שנתקדש העיקר נתקדש הטפל:
ומה שמבואר במכות פרק אלו הן הגולין שלשה ארצות שהפריש משה בעבר הירדן לא קלטו עד שהפריש יהושע לאו דוקא במצות הפרשת ערי מקלט אלא שכל המצות שנצטוו ישראל בבואם אל ארץ כנען לא נתקדשו הארצות שבעבר הירדן עד שנתקדש ארץ ישראל, ומה"ט ניחא הא דאמרינן במדרש שמשה נצטער שלא נקבר בא"י לפי שבאמת בעת פטירתו של משה רבינו ע"ה לא נתקדשו כלל בקדושת א"י, ובהכי ניחא נמי הא דאמרינן בר"ה דף י"ג עומר שהקריבו ישראל בכניסתן לארץ מהיכן הקריבו קצירכם אמר רחמנא ולא קציר נכרי, קשה דילמא הקריבו מארץ סיחון ועוג, וכן הקשה הגאון מהר"י ז"ל ולפמש"כ לק"מ כי ארץ סיחון ועוג לא נתקדשו אלא בבואם לארץ כנען, ונראה שהרמב"ם ז"ל מפרש קצירכם אמר רחמנא ולא קציר נכרי לאו דוקא קציר נכרי אלא קציר חוץ לארץ כי לא נתקדשה בקדושת ארץ ישראל, ועיי"ש בתוס' שהקשו הא א"י מוחזקת, ולמש"כ לק"מ ועיי"ש התוס' מה שתירצו, ובס' טורי אבן הקשה על דבריהם ולא קשה כלל, כי בהדיא מבואר בנ"י פ' יש נוחלין כי אם מהיות שארץ ישראל מוחזקת הי' להם קנין פירות עד שנכבשה א"י לפני ישראל, ועיין בס' ברכי יוסף סי' תפ"ט, ובאמת מה שחשבו קצת אחרונים שארץ סיחון ועוג לא נחשב לא"י אף בימי כיבוש יהושע זה הוא מן הנמנע, שא"כ בני גד ובני ראובן וחצי שבט מנשה לא דרו מעולם בא"י ולא קבלו נחלה שם, א"כ לא הי' אפי' פעם אחת חיוב שמיטות ויובלות מדאורייתא כדדרשינן בגיטין פרק השולח ובערכין פ' בתרא משגלו שבט גד ושבט ראובן בטלו היובלות מישראל לפי שאין כל יושבי' עלי', ולפי דבריהם שלא נתקדשה בקדושת א"י מעולם לא היו כל יושבי' עלי' שהרי השני שבטים והחצי היו מחוץ לארץ ישראל, וזה ודאי דבר בטל, גם לפי דעת רש"י בכתובות פ' האשה שנתארמלה לחד לישנא כל שבטלו היובלות אין תרומה ומעשר נוהג מן התורה א"כ לא הי' להם חיוב תרו"מ מה"ת וזה ודאי לא יתכן לומר, ועוד הא דאמרינן בב"ב דף נ"ו אר"י אמר שמואל כל מה שהראה הקב"ה למשה חייב במעשרות ופי' רש"י דהראהו את גלעד עד דן, וגלעד הי' מעבר לירדן ע"כ אין ספק שנתקדשה בימי יהושע בקדושת א"י, אמנם לא נתקדשה עד שבאו לארץ כנען:
מיהו מודינא ודאי שאין קדושות שוות ממש לקדושת א"י **(ולדעת הרמב"ם חיוב ביכורים בארץ סיחון ועוג הוא רק מדרבנן. המגיה.)** והרי בארץ כנען גופה חלק יהודה קדוש יותר מחלק גליל, וכש"כ ארץ סיחון ועוג שלא נחשב רק לטפל ארץ ישראל:
ומה שהקשו המפורשים על דברי הרמב"ן שכתב שלא נצטוו ישראל במלחמת סיחון ועוג על גיעולי כלים לפי שהם מז' עממין והותר להם אפי' קדלי דחזירי משא"כ במלחמת מדין שלא היו מז' עמים אין מזה ראי' שגם ארץ סיחון ועוג נחשב כא"י שאף שארצם לא נחשב כא"י מ"מ העמים שדרו שם היו מז' אומות כדכתיב לסיחון האמורי והם לחמו עם ישראל ורצו למנעם מכיבוש ארץ ישראל ע"כ דינם כז' אומות, אמנם ארצם לא נתקדש בקדושת א"י עד שעברו ישראל את הירדן, ולפ"ז מי שיש לו קרקע לקנות בא"י וקרקע אחרת לקנות בארץ סיחון ועוג מצוה יותר לקנות בא"י, ומ"מ מצוה איכא נמי לקנות בארץ סיחון ועוג אם אי אפשר לו לקנות בזול כ"כ בארץ כנען, ומה שנצטער משה על שלא נקבר בארץ הוא כיון שבעת פטירתו לא היתה זאת נחשב כא"י הלא אמרו אינו דומה קולטתו מחיים לקולטתו לאחר מיתה, וכפי הנראה בפשט הכתובים ביהושע אף בימי היתר הבמות בימי נוב וגבעון לא הותרו להיות במות הציבור בעבר הירדן, וכפי הנראה בימי שאול אחר שנחרבה שילה והי' במת ציבור קבועה בימי נוב בעת שנלחם שאול עם עמלק הקריבו אז את קרבן פסח חוץ לנוב אע"פ שפסח לא הותר אלא בבמת ציבור כמוש"כ הרמב"ם ז"ל בפ"א מה' קרבן פסח ה' י"ג אז כיון שהיו רוב ישראל ורוב אנשי המלחמה במחנה היו שם בטלים הבמה גדולה עיי"ש בתרגום יונתן:
ואכתי יש לעיין דהא דכיון דכיבוש יהושע בטל בגלות נ"נ א"כ כל ארץ סיחון ועוג וגם מקומות שכיבשו עולי מצרים ולא נכבשו ע"י עזרא כיון דקדושה ראשונה בטלה יש לומר שאין מקום כלל שיש מצוה לדור במקומות הללו כי דינם כחוץ לארץ. מיהו כד דייקינא נראה דלאו מלתא היא, דהנה דעת הרמב"ם ז"ל ותוס' דקדושת ירושלים וביהמ"ק קדשה לשעתה וקידשה לע"ל, א"כ תקשה דיהי' נוהג חלה (בירושלים] בזה"ז מדאורייתא דהא קיי"ל דפירות חוץ לארץ שנכנסו לארץ חייב לר"ע מדאורייתא וכוותי' קיי"ל א"כ קמח שנכנס לירושלים יתחייב מדאורייתא, ולפי דעת הכ"מ בפ"א מה' תרומות גם פירות חוץ לארץ שנכנסו לארץ חייבות מדאורייתא בתו"מ, א"כ ניהו בזה"ז וגם בימי עזרא לא נהגו תו"מ מה"ת מ"מ כשנכנסו לירושלים יתחייבו מדאורייתא, ועוד קשה מה שכתב הרמב"ם ז"ל בפ"ד מה' סנהדרין כל א"י שהחזיקו בה עולי מצרים ראוי לסמיכה, והכ"מ כתב שלמד כן מהא דאמרינן בפ"ק דסנהדרין דהרשות של הנשיא של בבל מועיל גם לעיירות העומדים על הגבול ואם לעיירות העומדין על הגבול מועיל כש"כ לעיירות שהחזיקו עולי מצרים ולא החזיקו עולי בבל, ודברים הללו הם תמוהים מאוד בעיני דמה ענין נטילת רשות לפטור אם טעה בדין לענין היתר הסמיכה דצריך להיות דוקא בארץ, תדע דהא מבבל לא"י מהני רשות לפוטרו מתשלומין ואפ"ה אין סמיכה בחוץ לארץ וגם בבבל, לכן נ"ל שדעת הרמב"ם שלא נתבטל כיבוש יהושע מכל וכל, ועדיין נשאר רושם מהכיבוש הזה הקדום, וכשם שנשאר בירושלים ובמקדש רושם שהרי קידשה לשעתה וקידשה לע"ל לענין אכילת מעשר שני ובהקרבת קרבנות שהרי מקריבין אע"פ שאין בית, לפי שלא נתבטלה קדושת הארץ אלא בגידולי קרקע ואינו נוהג אלא בשל ישראל שהרי עכ"פ המירוח צריך להיות של ישראל, ובאמת גם בירושלים ובהר הבית ג"כ אינו נוהג תו"מ כי גוף הקרקע אינה מחויבת במעשרות אבל האויר הוא קדוש בכל דבר שאינו תלוי בגידולי קרקע וכמו כן קידושת יהושע לא נתבטלה מכל וכל אלא כל דבר שאינו תלוי בגידולי קרקע עדיין קדושתן נוהגת ומעשי אבות ירשו בנים שהרי כבר כתבתי אע"פ שארץ ישראל היתה מוחזקת ביד אבותינו מ"מ קנין פירות הי' לנכרים עד כיבוש הארץ בימי יהושע ואע"פ שבזמן אבותינו אברהם יצחק ויעקב הי' נחשב כל מקום שדרו בה כאלו הוא שלהם לגמרי ובשאר המקומות היתה כקנין הגוף כמוש"כ בשם בעל הנמ"י כמו כן בכיבוש יהושע אע"פ שנתבטלה בגלות הארץ מ"מ לא נתבטלה מכל וכל, עיין ברמב"ן בע"ז פ' ר' ישמעאל שכתב דאבני ביהמ"ק כיון שבאו פריצים וחללוהו אע"פ דאבני מזבח דינם כקדושת הגוף ולא נפקי לחולין מ"מ גזה"כ הוא כשבאו נכרים חללוהו, אולם יש הפרש בין קרקע למטלטלין. במטלטלין נפיק לחולין אבל בקרקע רק החיצונות נתחלל לפי שעה, אמנם הפנימיות לא נתחלל וגם החיצוניות לא נתחלל בדבר התלוי בקדושת האויר, ואפי' בקדשי ב"ה אשכחן דכוותי' דהא אמרינן בב"מ דף צ"ט המשאיל קורדם מעל [לפי טוה"נ שבו] וחבירו מותר לבקע בו לכתחילה, ואע"ג דכתב הרשב"א בתשו' דאי אפשר להקדיש בקדושת ב"ה מעכשיו ולאחר ל' יום דנמצא פירות הדיוט ינקי מפירות הקדש דדוקא לשייר לעצמו אינו יכול דנמצא דיונק משל הקדש אבל במעילה דגזה"כ דיוצא הפירות לחולין ש"ד, וגם אנו נאמר דנהי דגזה"כ כשבאו בה פריצים וחללוהו והפקיעו קדושתה להוי חובת קרקע מ"מ לא הופקעו לגמרי ונשאר מעט קדושה כפי מה שקבלו חז"ל לענין ערלה וכלאים ולענין סמיכה דניהו דערלה נוהג בחו"ל מ"מ כבר כתב בס' כפתור ופרח שאין לוקין על ערלת חו"ל אע"פ שהוא אסור מדאורייתא וכן כלאי הכרם אסור מד"ס מ"מ נראה מדברי הרמב"ם שאע"פ שאין תו"מ נוהג בזה"ז אלא מדרבנן בערלה וכלאי הכרם אינו כן אלא אסור מדאורייתא ולוקין עליו:
הן אמת שאני מסופק אם בכיבוש עולי מצרים ולא כיבשום עולי בבל אם לוקין על ערלה וכלאי הכרם עיין היטב במשנה בפ' קמא דערלה ואין מקום להאריך בזה, ואין להקשות לפמש"כ דבדבר שאינו תלוי בגידולי קרקע לא נתבטלה קדושת יהושע שהרי כתב הרמב"ם ז"ל בפ' י"א מה' שמיטין שעזרא קידש ערי חומה לפי שקדושת יהושע נתבטלה והא בתי ערי חומה אינו תלוי בגדולי קרקע, זה אינו דהא בתי ערי חומה לא נתקדשה אלא בזמן שהיובל נוהג כיון שגלו שבט ראובן וגד נתבטל היובל וגם בימי עזרא לא נהגו ערי חומה אלא מדרבנן כמוש"כ הרמב"ן והרשב"א בגיטין דף ל"ו ועיין היטב בדברי הרמב"ם ז"ל בפ"ו מה' בית הבחירה הט"ז תראה מקום לדברי אלה, ונראה שדברי הרמב"ם ז"ל מוכרחים דהא כתב הרמב"ם ז"ל בס' המצות דהברית שכרת הקב"ה עם ישראל שלא יהי' זמן מן הזמנים שיהי' א"י חרב ולא ימצא שם איש, וכבר השיב עליו הרמב"ן ז"ל בהשגותיו לס' המצות מדברי אגדה שנ"ב שנים לא עבר איש ביהודה, אמנם לדעת הרמב"ם ז"ל לא תקשה לפי שביהודה לא עבר איש מ"מ לא נחרב לגמרי ונשארו מכיבוש מצרים עוד דלת העם בערי גליל ודוק בדברי הרמב"ם שכתב כיון שנלקה הארץ בחורבן הראשון בטל הכיבוש ופטורי מן התורה מן המעשר ומן השביעית הרי שלא כתב אלא על חובת קרקע ולא על קדושת הארץ ושאר הדברים כגון לענין סמיכה, ולפ"ז גם מה שכתב הר"מ ז"ל בה' סנהדרין שבעת עתה אם ירצו כל חכמי ישראל להסכים על חכם אחד שיהי' סמוך הרי הוא סמוך ויכול לסמוך עוד אחרים רק שיסכימו עליו כל חכמי ישראל, ולפמש"כ גם החכמים אשר ישבו בארץ כיבוש עולי מצרים גם כן להם יש יד ושם בזה, ושוב ראיתי בס' כפתור ופרח שכתב ג"כ ככל מה שכתבתי דמצוה איכא לדור גם בערי כיבוש מצרים לכן בית שאן אע"פ שלא החזיקו עולי בבל מ"מ מצוה לדור שם והביא ראי' ברורה מהתוספתא דאשקלון וחברותי' ניהו דפטורי מתו"מ מ"מ אינם מטמאים משום ארץ עממים, ואע"פ שהרב המוהרי"ט ז"ל בח"א סי' מ"ה חלק עליו ע"ש ותבין שלא הביא הראיות הרב הנ"ל אלא שהוא ז"ל הביא ראי' מהא דצידון מטמא משום ארץ עממים, ויש לדחות ראיתו דצידון לא נכבשו בימי יהושע כמבואר בס' יהושע ואע"ג דעזה ואשקלון וחברותי' ג"כ הניח אותם ד' לנסות בהם את בני ישראל כמבואר בס' שופטים שאני התם דנכבשה בימי דוד, ואע"ג דכיבוש סוריא אמרינן דכיבוש יחיד לא שמי' כיבוש היינו לפי שלא הי' מכיבוש א"י ולא הי' להם רשות לכבוש אותם קודם שכיבשו כל א"י כמבואר בספרי אבל חמשת סרני פלישתים שהי' בגבולות א"י נחשב כיבוש דוד ככיבוש מעלי' אבל צידון לא נזכר בקרא כלל שנכבשה, ונראה גם לדעת המוהרי"ט ז"ל דדוקא לכוף את אשתו שתסע ממדינתו לעזה וכיוצא בזה מכיבוש עולי מצרים זה כיון שאינו מחויב במצות יותר מסורי' אין כופין אותה שתצא בלא כתובה, אבל מ"מ מודה הוא דמצוה איכא עיי"ש, ומזה נראה דגם הא דאמרינן בפ"ק דמגילה דעל נס הנעשה בחו"ל אין קורין את ההלל, גם כיבוש יהושע הוא בכלל א"י שלא כדברי הטורי אבן בפ"ק דמגילה, שוב ראיתי בס' כפתור ופרח בפ"ז ופ"י ככל מה שכתבתי, ובהכי ניחא מה ששמעתי מקשים בשם הגאון בעל חתם סופר לפי דברי הרמב"ם בפ"א מה' תרומות ועוד בשאר מקומות דגם בימי עזרא לא נתחייבו במעשרות מדאורייתא הא אמרינן בתמורה דף כ"א ע"ב ר' עקיבא אומר יכול יעלה אדם בכור מחו"ל לארץ בזמן שביהמ"ק קיים ויקריבנו ת"ל ואכלת לפני ד' אלקיך מעשר דגנך ותירושך ויצהרך ובכורות בקרך וצאנך ממקום שאתה מעלה מעשר דגן אתה מעלה בכור וממקום שאי אתה מעלה מעשר דגן אי אתה מעלה בכור, א"כ אטו מי נימא דלדעת ר"ע לא קרבו כל ימי בית שני לא בכורות ולא מעשר בהמה, ולפמש"כ לא קשה שהרי קדושת יהושע לא בטלה רק לענין תו"מ ושמיטות, אבל קדושת הארץ לא בטלה, א"כ אמרינן דוק מינה ומינה ואוקי באתרה, ופלוגתא דתנאי הוא כי הוקשה לגוף א"י אבל מה שנתקדשה בקדושת יהושע ניהו דבטלה בחורבן ירושלים הראשון לא בטלה לענין גוף קדושת א"י, גם יש מקום לומר בדברי הרמב"ם ז"ל שכתב דגם בימי עזרא לא נתחייבה במעשרות מדאורייתא דכתיב כי תבואו וכבר תמהו עליו כל הפוסקים הלא בבואכם לא נאמר אלא בחלב ולא בתרומה, ולפענ"ד הי' נראה שדעת הרמב"ם ז"ל כדעת רש"י בכתובות דף כ"ב שתלה הכתוב מעשר בשנת השמיטה וכיון דשמיטה בזה"ז דרבנן כדאמרינן בפרק השולח, ולפי דבריו גם בסוף בית הראשון לא נתחייבו במעשרות וכן יראה מדקדוק דברי הרמב"ם סוף פי"ב מה' שמיטה, ועיין בהשגות הראב"ד, והאמת לפי דעת הרמב"ם ז"ל לא קשה כלל, ויש הרבה לעיין בזה אלא שאין כאן מקומו:
ולענין הלכה כבר כתב בס' כפתור ופרח שמצוה לדור גם בכיבוש עולי מצרים וכן בעבר הירדן, ואין ספק להרהר אחר דבריו, א"כ בזמה"ז ג"כ מצוה אם מזדמן לאדם לקנות מצוה לקנות, וכבר כתב בס' כפתור ופרח דשבות אמירה לעכו"ם מותר ג"כ במקומות שכבשו עולי מצרים ק"ו מסוריא, והנה מבואר בירושלמי פ"ז דשביעית דגם בגבולי ארץ הנזכר בפר' מסעי לא כבשם יהושע והבאים אחריו הכל, ונשאר עדיין גם בכיבוש יהושע מקומות אשר לא נכבשו להם, ומה שהוכיחו בחולין דף ז' מהא דמנשה לא הוריש את בית שאן דקידשה בקדושת יהושע, ואע"ג דבקרא נאמר לא הוריש מנשה, יש לומר דאסיפא דקרא סמיך דכתיב ויהי כי חזק ישראל, וישם את הכנעני למס, ועיין ברמב"ם ז"ל בפ"ו מה' מלכים הלכה ה' שעשה כדין כי אם שהי' להם למס ועבדות, (ובאמת יש להוסיף קצת על דברי הרמב"ם ז"ל כי אין מקבלין גר תושב אלא בזמן שהיובל נוהג לכן לא היו הגבעונים רשאים גם להתקבל בתואר עבדים, אמנם אחר הכיבוש שהרי קרא דבית שאן הי' אחר מיתת יהושע כמבואר בס' שופטים שהי' אחר כיבוש יהושע אז הי' יכולים לקבל בתואר עבדים), וכן בעזה ואשקלון מבואר להדיא בקרא דשופטים וילכוד יהודה את עזה ואת אשקלון וגבולה, אמנם בצידון אשר לא הוריש עכו ואת יושבי צידון וגו' וישב האשרי בקרב הכנעני יושבי הארץ ופירשו המפורשים שהכנענים היו אז כאזרחי הארץ, ושבט אשר ישבו בתוכם ע"כ זה לא נחשב כיבוש כלל, ומצינו למדין שאותן מקומות שנכבשו בימי יהושע והבאין אחריו נחשב עדיין במקצת דברים כא"י כמוש"כ, אעפ"י שלא כיבשום עולי בבל ואינם מטמאין משום ארץ עממין וכן עזה ועקרון ואשקלון, אבל צידון וצוער לא נכבשה לגמרי בימי בית ראשון וגם מימי שלמה לא הי' שיעבוד גמור לעבדות רק למס לכן מטמא משום ארץ עממים, ולפי"ז מה שכתבו התוס' בריש גיטין דעכו אותו צד שהי' נחשב לא"י הי' ג"כ מכיבוש בבל, והביא ראי' מהא דשלהי כתובות דרב אבא הי' מנשק כיפי דעכו, ולפמש"כ הרמב"ם ז"ל וכפתור ופרח שלא בטלו קדושת עולי מצרים לגמרי רק לענין מעשרות ושמיטה פשיטא לענין קבורת א"י נחשב כא"י, א"כ אין מזה ראי', וי"ל דאותו צד שהי' נחשב כא"י הי' מכיבוש עולי מצרים וחציה לחוץ לא נתקדש גם מעולי מצרים וקראי נמי הכי דייקא, ובאמת אותו צד שהי' נחשב כא"י אינו מטמא משום ארץ עממים, ולפמש"כ התוס' שם דמוכר עבדו מצד שנחשב א"י לצד שנחשב לחוץ לארץ שיוצא לחירות כדין המוכר עבדו לחו"ל מוכרח קצת כדברי הכפתור ופרח, אמנם יש לדחות ואכמ"ל, רק שאין לזוז מדברי הכפתור ופרח שגם המקומות שכיבשום עולי מצרים מצוה גם בזמן הזה לדור בהם ואינו מטמא משום ארץ עממים: