אור ברסלב
שות ישועות מלכו חלק יורה דעה › סימן סג

שות ישועות מלכו· רבי ישראל יהושע טרונק

חלק יורה דעה · סימן סג

סימן סב

ב"ה יום ב' תזריע תרנ"א לפ"ק פה קוטנא. לכבוד ידידי הרב הגדול וכו' מה"ו משה נתן נר"י אבד"ק דובנא רבתי יצ"ו. בדבר השאלה בבהמה מבכרת שמכרה ישראל בקנין כסף ומשיכה אבל המשיכה היתה ברה"ר וילדה זכר מה דינו:

מה שכתבו האחרונים דבדעת אחרת מקנה אותו א"צ דעת הזוכה ודעת המזכה סגי ומטי בה משמי' דהראב"ד ב"ב דף מ"ב, הנה אין זה מוסכם כי הרשב"א אחר שכתב תירוץ הראב"ד כתב ומסתברא דרב ענן החזיק בה אחר שידע דלאו דילי' לכך הוצרך לומר דמחילה בטעות עיי"ש בש"מ:

אמנם לכאורה צ"ע שדבריו סותרין למש"כ בחי' פ"ה דגיטין גבי שאני זקן דידע לאקנוי' דאע"ג דאנשי כפר הקטן לא ידעו מ"מ כיון דהזקן דהוא המקנה ידע לאקנוי' סגי עי"ש הרי שדבריו סותרין זא"ז, ואפשר דוקא בהאי דזקן שכבר אמר להלוין שהוא מקנה להם אלא שהם לא ידעו בקלישת דעתן, מה זה הקנאה אחר שמוסרו לו אח"כ בחזרה בכי האי סגי כשד"א מקנה גם בדעת קלישה של הזוכה משא"כ בסבר שהוא שלו לגמרי, וכעין זה הביא בס' קצוה"ח ס"ס ער"ה בשם רמב"ן בחי' ליבמות, ואכתי יש לעיין בדברי הרמ"ה בחי' לב"ב פ' חזקת דף מ"א בעובדא דרב ענן דכתב להדיא כדברי הראב"ד דאע"ג דרב ענן הי' טועה וכסבור שהוא שלו לא דמי לעודר בנכסי גר וכסבור שהוא שלו, דבד"א מקנה גם בכסבור שהוא שלו קנה, ובדף נ"ג כתב להדיא דל"ש בנכסי הגר ול"ש בנכסי חבירו היכי דלא ידע מידי דאית לי' זכי' בגווי' לא קנה והביא ראי' מהא דאמרינן ביבמות בקידש יבמתו אחר שחלץ לה דס"ל לרבי דאם קדשה לשם יבמות לא מהני, ולרבנן מהני ואמרינן דטעמי' דרבי כמו בעודר בנכסי הגר וכסבור שהוא שלו והתם האשה יודעת ומכוונת ואפ"ה לא מהני אלמא דאפי' בנכסי חבירו ל"מ **(ראי' זו של הרמ"ה לא זכיתי להבין הרי בקידושין אי יהי חלין מצד ד"א מקוה הי' כי תלקח ולא כי יקח כדברי הר"ן בנדדים. המגיה.)** והרי זה סותר את דבריו שבדף מ"א: והנה למש"כ בפרק התקבל בגיטין דלא אמרינן דקטן יש לו זכי' בד"א מקנה אותו אלא כשהחפץ תח"י אבל בק"ס או אגב ל"מ ובודאי שכן הדין בקרקע היכי שאין מוחזק בגוף הדבר כמו בקנין שטר או כסף ל"מ אע"ג דהקטן יש לו זכי' כשד"א מקנה אותו וזה דעת הרמב"ם ז"ל הובא בש"ע סי' רמ"ה, אע"ג שהש"ך שם גמגם ע"ד הרמב"ם ז"ל הברור שכן דעת הר"ן א"כ בהא דקידושי כסף לא מהני בשלא נתכוין לקנות גם לדעת הראב"ד ז"ל:

וביותר נראה לי דגם לדעת הראב"ד בכסבור שהוא שלו והיינו דשורש חזקה הוא שיעשה לטובת השדה תיקון כאדם שעושה בשלו ובעודר בנכסי הגר וסבור שהוא שלו כיון שהחזקה הוא משום שהוא עושה תיקון לצורך שדהו אלא שחיסר כוונת הקנאה שתצא מרשות לרשות בזה מהני כוונת המקנה שהוא שלו שתצא מרשותו אבל בכסבור בעת שמחזיק בה שאינו שלו כגון שוכר שהשכיר לו המשכיר והקנה לו שלא בפניו והוא לא ידע ובעת שהחזיק בה כסבור של חבירו הוא וכן במטלטלי שהיתה פרה שאולה ברשות השואל ובעת שמשך כסבר שהוא עדיין ברשות חבירו דפקדון כל היכי דאיתי' ברשותי' דמשאיל קאי. בזה לא קני שהרי סבור שהוא של חבירו וזה נראה נכון. ומה"ט צדקו דברי המג"א באו"ח סי' רמ"ו ס"ק ו' בד"ה קנוי' לעכו"ם ובחנם השיגו עליו האחרונים מדברי הראב"ד והנמק"י עיין בס' יד אפרים שם בסימן הנזכר ואפי' בעומדת בחצירו של השואל כיון שמשהה אותו עד שיחזירו ולצורך שמירה עבור בעל הפרה לא קנה ואם אמרו בכסבור שהוא שלו קנה לא נאמר בכסבור בעת הקנין שהוא עדיין של חבירו ואפי' בחצירו ממש של הנפקד אע"פ שחצירו של הנפקד קונה לו זה בידע שחבירו מזכה לו אבל בלא ידע סבור הוא שגם החצר בעוד שפקדונו בידו הוא עדיין של בעל החפץ:

עוד כתבתי במ"א דלא נאמרו דברי הראב"ד אלא במתנה לא במקח וממכר כיון דהלוקח יכול לחזור כ"ז שלא נתודע אצלו שקנה גם המוכר יכול לחזור עמש"כ בחי' לחו"מ ס"ס ל"ט ועיין ברא"ש ב"מ גבי המחהו אצל חנוני עיי"ש בפ' התקבל ובתשו' מהרי"ט ואכמ"ל:

אמנם בנד"ד אין ענין לזה כי הי' משיכה ברה"ר וכמש"כ ותלי בפלוגתא דקמאי והוא ספד"ד ויש לסמוך על מה שהמציאו האחרונים להטיל מום ע"י קטן נכרי וכדעת הש"ך יו"ד סי' נ"ח דבספיקא דדינא לא אמרינן כיון דס' הנולד בד"ת מחמרינן גם בדרבנן:

ידידו ישראל יהושע חופ"ק קוטנא.

תוכן העניינים

שות ישועות מלכו

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה