שות ישועות מלכו· רבי ישראל יהושע טרונק
חלק יורה דעה · סימן נד
לכבוד ידידי מחו' הרב הגאון הגדול חתנא דבי נשיאה פ"ה עה"י כקש"ת מו"ה אלעזר הכהן שיחי' אבד"ק סאכעטשאוו. גיה"ק לנכון הגיעני, ע"ד אתרוגים של נכרים של שביעית שחושש רו"מ דיש בהם קדושת שביעית וגם לדמיהם וחייב בביעור, אלא שנסתפק דאם קנה בשטרות דאין גופן ממון אם נתפס:
הנה בזה נחלקו המבי"ט והרב"י דדעת הב"י באבקת רוכל דאין בגידולי קרקע של נכרי כלל משום קדושת שביעית וא"צ לאכלן בקדושת שביעית וכ"ש שאין לדמיהן ביעור, והמבי"ט חולק עליו ע"ז, ודעתו דלא התיר הרמב"ם ז"ל אלא לאכלן ודינן כספיחי שביעית של שדה בור אבל עכ"פ יש בהן קדושת שביעית, וכפי הנראה נהגו בארץ ישראל כדעת הב"י כמש"כ הברכ"י וכ"כ בעל פאת השלחן ואני באתי לחדש בזה שנראה דגם הרוצה לחוש לדעת המבי"ט מ"מ אם מחלל הדמים על שוה פרוטה כיון דקיי"ל בפ' לולב הגזול ובפ"ב דקידושין דרק פרי הראשון אסורין אבל פרי שני אחרון אחרון נתפס נכנס אחרון ויצא הראשון א"כ א"צ לחלל דוקא על שווי' אלא אפי' על שוה פרוטה כמו בהקדש:
והא דכתב הרמב"ם דיוליך הנאה לים המלח, בפ"ז מה' שביעית יש לומר דבתקנתא לא קמיירי, ותו דהא בה"ג שם כתב דגם בפירות שביעית גופא ישליכם לים המלח ובפירות ל"מ הא תקנתא, ותו יש לומר דמש"כ הרמב"ם ז"ל בדמי שביעית ישליכין לים המלח היינו שלא מצא אוכלין וכבר כלה מן השדה דכיון דכבר נאסרו אסור לו להנות ממנו ע"י תקנה, גם יש לומר כיון דלהרמב"ם ז"ל אחר הביעור אסור בהנאה אינו תופס דמיו כמו בכל איסורי הנאה כמש"כ הר"ן ז"ל בסוף פ"ב דקידושין ודוקא קודם ביעור דשרי בהנאה תופס דמיו, מיהו מש"ס דקידושין דף נ"ח לא נראה כן אבל קודם שעת הביעור דרשאי לכתחילה לחללן נהי דלכתחילה אסור לאבד את הפירות שביעית ולחלל דמו על פחות משווי' ע"י תחבולה מ"מ יש לומר אם עבר וחיללו מחולל ממילא דיש לסמוך בשל נכרים על דעת הב"י לכתחילה ולחלל דמו על שוה פרוטה ונכנס אחרון ויצא ראשון:
ועדיין יש לדקדק אם נאמר בחילול שביעית אם חילל על שוה פרוטה מחולל, והנה התוס' בפ"ק דיומא צידדו אם אמרינן במעשר שני שחילל על שוה פרוטה פדוי מד"ת ואנן קיי"ל כרמב"ם ז"ל בשם הגאונים דפדוי, וי"ל דוקא במע"ש דנכסי גבוה משא"כ בשביעית, ובחי' לחו"מ סי' ס"א ס"ק ג' כתבתי כן והוכחתי מדברי ירושלמי פ"ק דסנהדרין אלא דשם נמשכתי אחר הגירסא הישנה דהא רבעי הוא ששוה יותר מדמי הפדיון א"כ אינו ראי' בפדאו בפחות משווי', ויש להביא ראי' לזה מהא דאיבעי' לן בסוף פ"ק דבכורות אם פודין בנדמה, ופסק הרמב"ם ז"ל לקולא, ותמה עליו הא אפי' ספק בכור אסור בגיזה ועבודה מספק ק"ו כאן דהוא ודאי בכור ומספק לא פקע קדושה, ומש"כ הגאון רי"ט אלגזי הוא דבר קשה, אבל לפענ"ד לפ"מ דמסיק בפ"ק דבכורות דף י"א דנוכל לפדותו בשווי' ולא אמרה תורה בשה אלא דלא יהא חמור מהקדש, א"כ נאמר דלא יהי' חמור מהקדש דאם חילל על שוה פרוטה מחולל, אלא דנהי דחייב לתת שה או שוה חמור וזה כמו שאר מתנות כהונה, אבל לאפקיעא איסורא לא יהי' חמור מהקדש, ונהי דאם פדה בש"פ פקע איסור מ"מ מ"ע דמתנות כהונה לא קיים לפיכך פסק הרמב"ם ז"ל דאם פדאו בנדמה נהי דמספקא לן אם קיים המצוה דמתנות כהונה הר"ז ככל המתנות כהונה דספיקא להקל והאיסור כבר נפקע דלא יהי' אלא כשוה כסף, וקרא מסייע לרבינו דבקרא הכי כתיב פטר חמור תפדה בשה והיינו מ"ע כמו כל מ"ע דמ"כ ואם לא תפדה וערפתו ולא נאמר ואם לא תפדה בשה וערפתו אלא ואם ל"ת היינו שלא פדאו כלל דלא יהי' זה חמור מהקדש, וכמו דקיי"ל בפט"ח דהגנב משלם תשלומי כפל דמקרי שלו אלמא דאם פדאו בפחות משווי' גם שהוא שלו פדוי א"כ כש"כ בדמי שביעית שחילל על פחות משווי' ואפי' בש"פ מחולל, ועוד דהא בקידושין דף נ"ח ילפינן מקודש דתופס דמו א"כ כמו כן נילף לקולא דאם חילל על שו"פ מחולל ונהי דלכתחילה אסור לחלל מ"מ בזה"ז שהוא דבר קשה להזהר וכבר נהגו קולות הרבה כמש"כ הר"ש הובא בכ"מ פ"ז מה' שמיטה בפרט בשל נכרים דגם המבי"ט מודה לזה, וכן מצאתי ברבינו חננאל במס' סוכה דף מ' ע"ב: נאום מחו' ישראל יהושע חופ"ק קוטנא יצ"ו