אור ברסלב
שות ישועות מלכו חלק יורה דעה › סימן יט

שות ישועות מלכו· רבי ישראל יהושע טרונק

חלק יורה דעה · סימן יט

סימן יח

ב"ה יום ב' פרשת נשא שנת תרח"ם לפ"ק פה קוטנא יצ"ו. שרום וכ"ט לכבוד י"נ הרב הגדול פטיש החזק כש"ת מו"ה דוד נר"י אבד"ק טוטשין יצ"ו. ע"ד השאלה באשה שטבלה לאחר ימי טהרתה ללידת נקיבה כפי המנהג לאחר פ"ו מימי טהרה ונזקקה לבעלה ואחר התשמיש בדקה את חלוקה ומצאה עליו שפע דם וגם בדקה עצמה בעד הבדוק ומצאה בצד אחד ליכלוך דם ואחר י"ב טבלה ושמשה ואח"כ בדקה את חלוקה והי' נקי ובדקה בעד הבדוק ומצאה ג"כ באותו צד דם ומענה בפי' שבאותו צד כואב לה מעת הלידה מאוד ובשעת התשמיש כואב לה באותו צד מאוד וכן הי' לאחר י"ב ימים לטבילתה בפעם השלישית כי לא באה לשאול עד פעם השלישי זה תורף השאלה:

וע"ז כתב כ"ת דמבואר בש"ע סי' קפ"ז דכל שהוא סמוך לשימושה מקרי רואה מחמת תשמיש גם לדעת האחרונים דלא מקרי מכה לתלות אלא כשידוע שטבע המכה להוציא דם לפרקים ומדברי רמ"א משמע דלא תלינן בלידה שהרי כתב דדוקא בהוחזקה בג"פ אחר לידה והיתה תשמיש היתר אחר כל לידה וכאן לא הי' תשמיש היתר והגם שהי' אפשר לדמות להא דמבואר בס' ז' דאם בכל פעם אינה מוצאת רק במקום אחד בצדדים יש לתלות בצדדין כש"כ כשיש לה כאב מ"מ כתב כ"ת לדחות זה כי מבואר בתשו' נוב"י דוקא בידוע שיש שם מכה אלא שא"י אם מוציאה דם וכאב אינו כמכה, ותו דהא בביאה ראשונה שלאחר לידה מצאה שפע דם על חלוקה גם הא פסקה בטהרה בג' פעמים ולא מצאה דם וה"ז מוחזק שרק מתוך התשמיש היא רואה, זה תורף דברי כ"ת:

ולפע"ד להקל, כי מש"כ בשם הגאון נוב"י ז"ל הוא רחוק מאוד בלשון הש"ע והגאון מוהרי"צ הלוי חולק עליו ויש לסמוך ע"ז ברואה מחמת תשמיש דאינו רק חשש מדרבנן כמש"כ הפוסקים ותו כיון דיש לה כאב בזה הצד ולא הרגישה בכאב רק אחר הלידה ולא פסק ממנה הכאב עד עתה יש לדמות קצת להא דכתב הטו"ז בס"ק י':

וגם מש"כ כ"ת לדחות לפי שלא הרגישה בעת שהפסיקה בטהרה ומצאה אז המוך נקי הלא מבואר בשאלה שבעת התשמיש כואב לה יותר באותו מקום הרי שהתשמיש גורם לה יותר כאב שדוחק יותר מאצבע שלה שמכנסת בבדיקה גם כ"כ הב"י שבדיקה של חורין וסדקין עד מקום שהשמש דש קשה ביותר והעם מקילין בזה קצת ע"כ יש לתלות שלא דחקה בהכנסת המוך כמו אבר התשמיש, ותדע לך שהרי פשט דברי המחבר מורין דהא בסעיף ז' ברואה מחמת תשמיש ג' פעמים קאי ומסתמא לאו ברשיעי ששמשה ג' פעמים בלא הפסק טהרה ביניהם א"כ תקשה הלא לא ראתה ב' פעמים א"ו דכיון דנראה שיש לה מכה באותו מקום תלינן דמחמת דוחק התשמיש ראתה ואע"פ שעתה היא רואה גם מחמת הכנסת העד בדיקה תלינן כדרך המכה שמתרחבת והולך וה"נ דכותי', ועדיין אני חוכך קצת כי המעיין בדברי מוהרא"י בכתבים סי' מ"ז יראה שצידד בהאי דינא וכתב דלכאורה יראה דפתח החדר באמצע הפרוזדור והיינו שכיון דלכאורה יש להחמיר בזה דאפשר שמה שמצאה בזה המקום דוקא לפי שהוא פתח החדר אשר משם בא דם הנדה, לכן נמצא בזה המקום, ואע"ג דלכאורה קשה ע"ז שהרי בדברי הרמז"ל בפ"ה מה' איסורי ביאה כתב דמקום שהשמש דש הוא למטה מפתח החדר א"כ מכש"כ עד שמכנסת לבדוק שהוא למטה ממקום דש ומה ק"ל עד שהוצרך לומר שהוא באמצע הפרוזדור אלא נראה דהוקשה לו לסמוך על סברא זו שהרי אפשר שהפתח חדר סמוך למקום שמוצאת הדם ובדרך יציאתו נפל על אותו מקום לכן כתב שפתח חדר באמצע הפרוזדור וא"כ לא מסתבר שתפול דוקא במקום זה א"כ בנד"ד שראתה סמוך לתשמיש ששוכבת על גבה כשמוצאה על מקום סמוך לאחרי' אין ראי' ממה שנמצא על אותו מקום בלבד ועיין בנדה דף י"ז, ויש לעיין שם בסוגיא כי נ"ל שהרמב"ם אינו מפרש כפירש"י, אמנם אין רצוני להאריך בזה אחר שרבותינו הקדמונים גדרו בזה שאין אנו בקיאים בבדיקות הללו ועכ"ז נראה להקל לשמש כ"ז שמרגשת כאב באותו מקום שהוא למטה ממקום שכלה השמש שדש ולא פסק משעת הלידה וראוי' לה להתעסק ברפואות אצל רופא מומחה:

ומעתה אבוא קצת להתבונן בנועם דבריו, הקשה אמאי מחמרינן כשרואה בזמן שא"מ קרבן הא איכא ס"ס ספק מצדדין ספק שאח"כ ראתה ול"ק דכיון דאנו דנין מצד החזקה שהתשמיש גורם לה לראות י"ל ניהו דלפעמים מחמת חימוד תשמיש אינה רואות מיד ואפשר שחימוד אינה גורם לה שתראה מיד כ"א בתוך השיעור שחייבת אשם תלוי כעין שכתב הר"ן בפא"ט גבי צמקה עיין בטו"ז סי' ל"ו ס"ק כ"א א"כ למש"כ בחידושי ליו"ד סי' ט"ז דכשם דבחזקה אמרינן בפ' כל הגט לשמא מת לא חיישינן לשמא ימות חיישינן כמו כן גבי רוב, והוכחתי כן מדברי הירושלמי סו"פ מי שאחזו בנותן גט ע"מ שלא יבוא בתוך י"ב חודש דאסורה לינשא בתוך י"ב אע"פ שמת ובודאי לא יבא דחיישינן שמא מעשה ניסים יעשה לו, ובס' קרבן עדה הקשה ע"ז מהא דמבואר בפ' האשה בתרא דנפל לחפורה מלאה נחשים מעידים עליו ואין חוששין שמא מעשה ניסים נעשה לו, אמנם התירוץ פשוט דשם בנפל לבור הספק הוא על העבר דאם מת פ"א אע"פ שיעשה לו נס שיחי' מחדש מ"מ אחר שמת פ"א כבר הותרה כמש"כ הרב תה"ד בכתביו אבל כאן שהוא ע"ד תנאי באם יבוא ואם יבא אחר שיחי' יתבטל הגט למפרע חיישינן אפי' למיעוט ול"ד להא דאמרינן ביבמות דף ס"ז באשת כהן שמת בעלה והניח בן שיאכיל עבדי צאן ברזל בתרומה גם לר"י דס"ל יש לעיבור זכי' משום דאין חוששין למיעוט דמחצה נקיבות וגם מן הזכרים יש מיעוט דמפילות אלמא דאין חוששין למיעוט גם בדבר העתיד נהי דמחצה נקיבות כבר הוא בבטן אמו מ"מ מיעוט דמפילות הוא על העתיד, דכ"כ התוס' שם דהמיעוט דמפילות היינו שמא אינו ראוי לחיות כעין ושטו אטום או נברא בירך אחת א"כ גם הספק שמא הוא ממיעוט שנוצר כך בבטן אמו ע"ד העבר א"כ כ"כ בס' שמא תראה מחמת חימוד תשמיש שזו החזקה לכך אע"פ שאפשר שחימוד התשמיש לא יעורר כ"כ במהירות ואפשר אחר גמר התשמיש מ"מ זה הוא ע"ד העתיד, אמנם אפי' אם נדחה זו דל"ד להתם כעין שכתבו התוס' בקידושין דף מ"ה ע"ב בשם ר"ת, מ"מ יש לדמות למש"כ המג"א בסי' תס"ז ס"ק ב' והטעם בזה שאין עושין ס"ס בידים, לכן כל שהוחזקה להיות רואה מחמת חימוד תשמיש וידענו שהתשמיש גורם לה שפע דם אע"פ שאפשר שמחמת הצדדים היינו שחימוד התשמיש גורם לה ששופעת דם איברי הזרע שלה בשופי ביותר והוא יוצא דרך הלול שמן העליה לפרוזדור עיין ברמב"ם ז"ל פ"ה מה' איסורי ביאה א"ז אלא ספק אחד ולעשות מעשה על סמך שאפשר שהחימוד לא יעורר מיד כ"א אחר שיוציא האבר ממנה שזה בדבר העתיד אין מתירין, קצרתי בזה שאני סומך על חכמת כ"ת, והנה נתעכבה התשו' שלא כדת יען כי הייתי מוטרד בעסק נדבות עניים אבטח כי לא יקפיד כ"ת בזה [וגם הזוג ימחלו לי]:

נאום ידידו ישראל יהושע.

תוכן העניינים

שות ישועות מלכו

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה