שות ישועות מלכו· רבי ישראל יהושע טרונק
חלק חושן משפט · סימן יז
ב"ה י"ד תמוז תרמ רפ"ק פה קוטנא. כבוד הרב הגדול בוצינא דנהורא מדברנא דאומתי' כקש"ת מו"ה הירא שיחי' אבדק"ק ראדעשיץ יחי' לאויט"א בדבר האוהל אשר התנדבו רבים ונתנו נדבת ידם לבנות ציון על קבר הקדוש ואנשי עיר עשו חברה להאיר נר תמיד על ציון הקדוש וה' להם מפתח להציון הלז ונמסר המפתח מאיש לאיש וככה התנהג רבות בשנים עד היום וזה הוא סעד גדול לפרנסתם ואנשי העיר שמו להם זאת להכנסה. וכעת קמו יורשי זקינו זצל"ה ואינם מניחים להאנשים האלו מחמת שהם נצרכים ובאים בטענת ירושה הנה כפי הדין אחר שהאהל נבנה מנדבת אנשים אשר רובם המה מעיירות אחרות ונבנה לכבוד המת גם להשתטח על קבר הצדיק ולשפוך שם רנה ותפלה לבורא יתעלה בזכות הצדיק יד כולם שוין ויכול כל אחד לשפוך שיחו או לעשות שליח למי שרוצה, אע"פ שעשו מנעל ומפתח זה לכבוד המת שלא יעלו באהל פרונ'ן אבל אין זה מבטל זכות רבים, וממילא אין טענת חזקה טענה כלל דבשל רבים ל"ש מחילה כמבואר בשלהי חזה"ב. ועוד שאר מקומות אמנם לאשר קי"ל דמנהגא בכי הארמילתא, וכמבואר בפ' המקבל דמוציאין ממין ומתירין גם א"א לעלמא כעובדא דהלל שם בפ' הנזכר שפרשו הראשונים שאע"ג שלא זכרו שום תנאי בעת קידושין או בעת קנין הר"ז כאלו הותנו ה"נ בנודר ומתנדב ע"ד מנהג המדינה יש לחקור במקומות הקרובות כמו בקאזניץ ופשיסחא אם המנהג שם שהכנסה שייך לאנשי עיר או ליורשים יש לומר שודאי גם הם נתנו ע"ד כן וכמש"כ כנ"ל:
אמנם עכ"ז שטוב לעשות פשרה שיחלקו לפ"מ שיראה לג' אנשים מכובדים את הכנסה לפי ראות עיניהם:
נאום ידידו הדוש"ת בלונ"ח ישראל יהושע חופ"ק קוטנא.