שות ישועות מלכו· רבי ישראל יהושע טרונק
חלק אורח חיים · סימן מט
ב"ה ו' אלול תרמ"ב לפ"ק קוטנא. כבוד המופלג השנון מו"ה חיים משולם קויפמאן הכהן שיחי' בענין דיחוי במצות אסיקנא בפרק לולב הגזול דדיחוי מעיקרא כשר וכתבו התוס' די"ל דוקא התם דבידו לתקן אע"ג דהוא בעבירה ולכאורה הי' אפשר לומר דאין ראי' מהא דעבר ומיעטן דהא קודם יו"ט לא מקרי דיחוי כלל כמבואר שם א"כ י"ל בליל יו"ט כיון דלילה לאו זמן לולב באם עבר ולקטן לא מקרי דיחוי והרמ"א בסי' תקפ"ו כתב דיש מחמירין דוקא בנתבטל מערב יו"ט והיינו משום דיחוי ויראה דא"צ מערב יו"ט דגם בליל יו"כ לא מקרי דיחוי ויראה דתליא בפלוגתא המבואר בנזיר ובכריתות דף ח' אי לילה מקרי מחוסר זמן דלמ"ד לילה מחוסר זמן הרי זה כקודם יו"ט ולמ"ד לילה לאו מחוסר זמן הרי זה כאלו נדחה ביו"ט, והרמב"ם ז"ל בפ"ג מה' מחוסרי כפרה פסק כחזקי' דמקרי מחוסר זמן ואידחא סייעתא דמייתי מהא דאין ממעטין ביו"ט דבלילה הי' [מיושב פסק הרמב"ם ז"ל בה' לולב] וי"ל דגם דיחוי מעיקרא הוי דיחוי ולא תקשה מהא דהדס ולא מקרי בידו כיון שאין בדעתו למעט כמש"כ בהא דהפריש קרבן ונשתטה אמנם לפי שיטת התוס' דאע"ג דלא מקרי בידו מ"מ בדיחוי מעיקרא קיל וגם זה מקרי בידו ולפי זה מוכרח בדבריהם בזבחים דף נ"ט בד"ה עד ושם דף י"ב בד"ה וש"מ דגם מה שלא נקרא בידו גבי דיחוי אחר שנראה מקרי בידו אחר שנדחה:
ומש"כ מעלתו על מש"כ בספר נפש חי' מדברי התוס' כריתות דף ח' הנה באמת מוקשה הסוגיא דפריך נימא הואיל ואידחי אידחי בדם שנקרש הא באיסורין אין דיחוי לר' יוחנן כמבואר במנחות דף נ"ד דמ"ד יש דיחוי באיסורין איתותב והי' אפשר לומר לחלק בין נדחה מחמת השיעור כיון דח"ש אסור מה"ת לא אידחי לגמרי משא"כ כאן דאידחי לגמרי אמנם דעת רוב הפוסקים ביו"ד סי' צ"ט דאמרינן חוזר וניער מד"ת וע"כ דאין דיחוי מד"ת באיסורין ובמצוה דוקא איבעי' לן אי יש דיחוי לא באיסורין, ואולי י"ל דאע"ג דאין דיחוי באיסורין מ"מ דם שאני דכתיב בי' כפרה ודוקא בראוי לכפרה ולפ"ז דם שנפל לתוך מים אע"ג דיש בו מראה דם מ"מ אמרינן קמא קמא בטל ואידחי משא"כ לגבי כיסוי וכש"כ באיסורין דאין אומרים בו דיחוי ובדם אמרינן דיחוי למסקנא דגם בדם חמור שנקרש חייב הואיל ושכנגדו (הי') ראוי (פי') הואיל ודם זה ראוי שכנגדו במראה אדמימות ואמרינן דון מינה ואוקי באתרן והקיש איסור דם לכל איסורים שאין אומרים בו דיחוי ודוקא באישתני ע"י בישול כמש"כ התוס' שם ודו"ק:
ובעיקר דברי התוס' בכריתות מדברי התוס' זבחים ל"ד לא נראה כן וכוונת התוס' שם נראה דדוקא בהניח על הריצפה או שנתן לפסול דעיקר המצוה היא להוליך הדם בכלי שרת על המזבח ולזה לא נדחה כלל שתמיד הי' מצוותה ליקח הדם מהפסול ולהוליך על המזבח אבל בהפריש קרבן והמיר דהדיחוי הי' בבהמה לפי שהאדם לא הי' ראוי מקרי שפיר דיחוי שהרי הבהמה לא הי' ראוי ואע"פ שאפשר הי' להשיב בתשובה הרי זה שתי פעולות אבל בהא דנתן לפסול אינו אלא פעולה אחת שמצות הולכה שהיא אחת מד' עבודות לא נדחה מעולם שיכול הי' ליטול מן הפסול ולהוליך למזבח וזה עצמו מצוותו להוליך ולטלטל הדם ומה"ט לא קשה מה שהקשית מהא דליקט לבונה שהרי לא נדחה מעולם המנחה ויכול הי' להוליך הסולת ולישאר הלבונה: