שות ישועות מלכו· רבי ישראל יהושע טרונק
חלק אורח חיים · סימן לט
לכבוד הרב הגאון אב"ד קראשנעוויטץ שליט"א:
הנה מעכ"ת כיון בקצת דבריו למה שבארתי בחי' ואכתוב כאן בתוספות קצת הנה בפסחים דל"א בישראל שהרהין אצל כותי והתנה במעכשיו אינו עובר, והקשה הר"ן נימא הואיל ואי בעי פדה ותירץ דבמחוסר ממון לא אמרינן הואיל, ולפ"ז ביש לו מעות או שכ' שיכול לסלק בשופי אסור ולא משמע הכי דאטו בגברא ערטלאי עסקינן וכל כי האי הו"ל להפוסקים והטוש"ע לבאר, ונ"ל דלא אמרינן הואיל אלא במקום שאין רשות אחר מבטל כההוא דחלה, דקודם שבאה ליד כהן הוא אינו של כל אדם ולא הוי של כהן] לכן (מטעם הואיל] נחשב לדידי' אבל ודאי קנין הגוף דאחר מבטל להואיל דידי' והיינו נמי טעמא דהקדש לא מקרי דידי' הואיל ואי בעי פדה (עי' תוס' פסחים מ"ו: ד"ה הואיל] דקנין הגוף דהקדש מבטל לקנין דידי' מצד הואיל] וכן מוכח לומר לר"ש דס"ל בב"ק פ' המרובה] דבר הגורם לממון כממון וחייב בדיני כפל, ואפה"כ בריש המפקיד משמע דהמפקיד זוכה בהכפל ול"א דיזכה הנפקד מצד גורם לממון] אמת שהראב"ד כתב דבעינן אחריות כל האונסין דוקא אבל קשה משואל אבל לפענ"ד כדפרישית דקנין הגוף דמפקיד סותר לקנין הגורם דהנפקד ומבטלו ודוקא בשל הקדש משלם כפל כיון דאין תשלומי כפל בהקדש אבל לא בהדיוט, וה"נ י"ל בהואיל לדידן, אמנם דעת הרמב"ם ז"ל (פ"ד ה"ה מה' חו"מ] דוקא במטי זמנו קודם הפסח והקשו בזה הא לאביי דס"ל למפרע הוא גובה א"צ הגיע זמן קודם הפסח, ובאמת דלכאורה דברי הרמב"ם ז"ל הי' מסתברין מאוד דהא חזינן בבכורות דף י"ו:
במקבל צאן ברזל הוולדות פטורין מבכורה כיון דאי בא הנכרי ולא יהיב לי' דמי' תפיס ולדות מקרי יד נכרי באמצע, הא קמן דלא מקרי נפק מרשותי' דנכרי כיון דנשאר עדיין תפיסת יד בבהמות וולדות דאי לא ירצה הישראל לתת מעות יתפוס הבהמה והרי אין התנאי תלוי ביד הנכרי כלל מ"מ אקרי לא נפיק לגמרי [מרשותי'[ אף להקל [לפטור מבכורה] ומכש"כ להחמיר דעדיין לא מקרי נפיק מרשות ישראל גבי ב"י] ולפ"ז ל"ק כלל על דברי הרמב"ם ז"ל מהא דלאביי לא עבר (אף בלא מטי זמני'] דהא אביי באמת פליג על דין זה ע"ש בבכורות י"ו:
ולדידן דקיי"ל כרבא נראה כדעת הר"מ ז"ל ותדע דהא חומרא דחמץ בב"י הוא אפי' בקבלת אחריות ופשוט דבקבלת אחריות לא מקרי יד נכרי באמצע לפטור מבכורה וכיון דחזינן דתנאי שאינו בידו מקרי לא נפיק לגמרי להקל [ולפוטרו מבכורה] כש"כ וק"ו להחמיר בחמץ:
והנה המג"א בסי' תמ"ח סק"ה הביא בשם הרדב"ז דבמתנה ע"מ להחזיר עובר בב"י מדאורייתא משום הואיל ולא החזיר וכל שהתנאי לא נתקיים מקרי פקדון, והמג"א כתב דלא מקרי הואיל משום שאינו בידו ולכאורה קשה מהא דחלה שנטמאת ביו"ט דפריך בירושלמי ויפקירנו ומשני דאין אדם מפקיר דבר שאינו שלו ולפ"ד המג"א דלא אמרינן הואיל אלא במה שבידו א"כ לפ"מ דמסיק בש"ס דבהואיל אי בעי מתשיל פליגי א"כ קשה יתננו לאחר באם יתשל יהי' של המקבל והשתא שניהם לא יעברו דהבעל עיסה לא יעבור משום הואיל דהרי אם יתשל יהי' של אחר והמקבל לא יעבור דהא אינו בידו לתשול, אבל נראה דלק"מ דהא קיי"ל בגזל ולא נתייאשו הבעלים שניהם אינם יכולים להקדיש לפי שאינו ברשות הנגזל א"כ ה"נ אף אם יתשל לא יהי' של המקבל כיון דבשעה שנתן המתנה לא הי' ברשותו דמי יימר דמזדקקי לי' תלתא, ובזכרוני שראיתי בתשו' לא'. מן הראשונים דמקדיש חפץ ומכרו לאחר ואח"כ נשאל על ההקדש לא אמרינן כיון דההקדש בטל ע"י שאלה תהי' המכירה קיימת דמ"מ מקרי דשא"ב וה"נ דכוותי':
אמנם לפענ"ד נראה דדינו של הרדב"ז תלי' בפלוגתא דהרמב"ם והפוסקים בנכרי שהלוה לישראל על חמצו] כי עיקר ראיות המג"א מהא דסי' תמ"א והרי גם שם דעת הרמב"ם ז"ל אף באינו בידו אמרינן הואיל בלא הגיע הזמן קודם הפסח] וכ"כ ראי' לזה מהא דבכורות כנ"ל:
אמנם בדעת הפוסקים החולקים נראה לחלק בין תנאי לשיור בקנין תדע דודאי נכרי שנתן בהמה לישראל ע"ת ודאי כשנתקיים התנאי הרי היא למפרע של ישראל וחייב בבכורה (א"כ לק"מ מהא דבכורות ע"ד הפוסקים] דהתם בנכסי צאן ברזל דאינו כעסק תנאי אלא ששייר לו שיעבוד א"כ לא נפק מרשותו] וזה נ"ל ברור בדעת הפוסקים החולקים על הרמב"ם וכבר מבואר כעין חילוק זה בריש המגרש:
ונ"ל עוד בדעת הפוסקים דגם בתנאי שהוא בידו ל"א הואיל בדבר שהוא דרך תנאי ולא דמי דהואיל דאי בעי מתשיל דהתם מקרי כשיור בקנינו דלהכי מהני שאלתו] דהא בבא ליד גזבר לא מהני שאלה דאז הו"ל קנין מעליא עי' ש"ך חו"מ סי' רנ"ה בשם ר"ב אשכנזי, וזה דעת הפוסקים שסתמו בסי' תמ"א דאם יש לו מעות לפדות] אסור:
והנה במכירת חמץ בזה"ז לנכרי והנכרי נשאר חייב וזקפן עליו במלוה כתב הרב במק"ח דלא גרע מקבלת אחריות דודאי עיקר אחריות על החמץ דאם יאבד לא יתן לו כלום לכן כתב שיקנה לו ג"כ החדר שהחמץ בתוכו] דהו"ל כמקבל אחריות על חמצו של נכרי בביתו של נכרי וכן בשכירות כשמשכיר החדר ולכאורה יראה דתלי' בפלוגתא דהרמב"ם ז"ל והפוסקים דלר"מ ז"ל כיון דהי' שלו ונשאר לו זכות עבר דומה להא דבהמת צאן ברזל דלא נפיק לגמרי מרשותי' אבל להפוסקים החולקים על הרמב"ם ז"ל שפיר י"ל בביתו של נכרי (לא] עבר כמו במשכון סי' תמ"א ול"ד למקבל אחריות (דלא עבר בביתו של נכרי] דהתם מעולם לא הי' שלו כדחלקו התוס' בפ"ק דפסחים דף ו' גבי בהמות ארנונא, אבל בהי' שלו נראה דתלי' בפלוגתא דהרמז"ל והפוסקים:
והנה לכתחילה ודאי נכון לחוש לדעת הרמב"ם ז"ל א"כ טפי עדיף שלא יהי' לו חוב על הנכרי הקונה כלל כשי' הרב מלאדי ע"י ערב קבלן] דלגבי אחר שאינו שלו ולא היה שלו הו"ל כמקבל אחריות על חמצו של נכרי בבית נכרי ובכה"ג אף להר"מ ז"ל שפיר דמי כנ"ל] והנה מעכ"ת הרגיש בזה ולמש"כ תלי' בפלוגתא הנזכרת:
ומש"כ [כת"ה] דאחר יכול לתפוס למשכון הא ליתא דמלבד לר"מ ז"ל ישראל מנכרי קונה משכון דקיי"ל כר"מ אף גם ביו"ט כשתופס למשכון מקרי נהנה ואסור לתפוס] ואין זה צריך לפנים:
ובעיקר דין מסירת מפתח ודאי אינו אלא חומרא בעלמא אמנם אם מבקש מהנכרי שיפקיד בידו אח"כ המפתח אין בכך כלום וטוב שיתנה עמו שלא יהי' החמץ ע"י כן באחריותו:
ידידו הדוש"ת ישראל יהושע חופ"ק קוטנא ואת חג המצות יחוג ברב חדוה.