שות ישועות מלכו· רבי ישראל יהושע טרונק
חלק אורח חיים · סימן לו
ב"ה מ"ח למב"י שנת תרח"ם לפ"ק פה קוטנא. שפעת שלום ויחוג בשמחה ושירים חג הביכורים כבוד י"נ הרב הגאון הגדול צבי ישראל מוהר"ר פינחס אלי' רוטענבערג אבד"ק פילץ. מכתבו הגיעני, והאמת אמינא כי קשה עלי לכתוב בדינים אלו, אמנם מפני כה"ת אכתוב בקיצור נמרץ מה שרצו קצת להתיר השכר יען כי המומר מכר לנכרי א' מכירו קודם הפסח כל הבתים וכלי מלאכה שלו לצורך שכר מפני הערמה כי המומר הי' ממדינה אחרת שאין להם רשות לסחור במדינה זו ורצו קצת לומר כי גם כשמוכרין לנכרי בכל השנה היא רק דרך הערמה, יפה דחה כ"ת דברים הללו, ובאמת שאין ראוי לעשות מכירות חמץ בזה"ז כעיר פרוצה, וכבר הייתי רגיל לומר שהוא כעין שכתב הרשב"א בפ"ק דשבת גבי גיגית ונר וקדרה אפקירו מפקיר להו שהפירוש שהב"ד הם מפקירין כענין פרוזבול בפ' השולח דף ל"ו והארכתי בזה הרבה כי באמת לא אלמן ישראל גם עתה בדבר שא"א בלעדן ושלוחותי' דקמאי עבדינן בדבר שנעשה עפ"י כל ישראל, אמנם זה למי שנוהג כתק"ח אבל מי שלא נהג כתיקון חכמים דומה ללא כתב פרוזבול ויעו"ש היטב בפ' השולח בדברי התוס' שם לכן אחר אשר לא נהג בכתיבת שטר מכירה לשם חמץ אין שום היתר במה שמכר דרך הערמה לצורכו, ועכ"ז אחר שדעת הפרישה דמומר שיצא לגמרי מכלל ישראל דינו כנכרי גמור גם לבטל ע"ז, הגם שהטו"ז בה' ע"ז חולק עליו ונראין דבריו בפרט שהוא בתרא, מ"מ לפע"ד אחר שיצא מכלל ואין בו שום לחלוחית יהודית אין לנו לאסור השכר בהנאה רק בשתי' שראוי לזהר ששום יהודי לא ישתה משכר זה שעעה"פ אבל לא בהנאה מאחר שיש מקום לתלות שכבר מכר, ויש לי עוד טעמים בזה אשר די לנו לאוסרו בשתי' לא בהנאה למכרו לא"י, והאמת כי האריכות בזה קשה רק כתבתי לדעת הענין בקצרה:
יתענג כ"ת על רוב שלום ויזכה לשיבה טובה ולרב שלום נאום ישראל יהושע חופ"ק קוטנא יצ"ו. והנני מוסיף דכיון דחמץ שעעה"פ אסור רק מצד קנס שקנסו כדי שלא יעשה כן פ"א יש מקום לומר שאין זה נוהג רק בישראל שכל ישראל מצווין להפרישו אף במקום דלא קאי בתרי עברי דנהרי כמש"כ בתוס' שבת ג' משא"כ בנכרי וישראל מומר כמש"כ הש"ך ביו"ד סי' קנ"א סק"ו ואע"ג שבס' דג"מ כתב דגם בישראל במזיד דינא הכי אינו מוכרח עיין ש"ך סי' קנ"ט ס"ק ו' וכיון שדינו כנכרי לענין מצווין להפרישו א"כ י"ל דל"ש לקנסו כנ"ל: