אור ברסלב
שות ישועות מלכו חלק אורח חיים › סימן כה

שות ישועות מלכו· רבי ישראל יהושע טרונק

חלק אורח חיים · סימן כה

סימן כא

בעזהי"ת יום ב' פ' תרומה א' אדר שנת תרמ"ז פה קוטנא. לכבוד הרב המאור הגדול חכם לבב וזך הרעיון האבד"ק הרובושוב וכבוד הרבנים החריפים בד"צ דק"ק הנ"ל. אחדשה"ט, כ"כ ע"י י"נ הרב החריף מו"ה משה שיחי' בדבר העירוב אשר הרים סביב לה, אמנם יש בהם פרצות פחותות מעשרה, אחר כי בתשובת מהרי"ט ח"א סי' צ"ד מתיר בפשיטות בלחיין, כן יש להורות כי המג"א לא חלק עליהם בבירור, רק שכתב ויש להחמיר והיינו מספיקא ע"כ יש להורות לעת הצורך בפשיטות כדברי מהרי"ט בפרט שנהגו כן אחריו כל החכמים שהיו אחריו והגאון בעל נה"מ ובעל בני יעקב והגאון המל"מ והכנה"ג חלילה להרהר אחרי הוראתם בשעת הדחק כי ידוע כי קלקול העירוב מביא לידי עבירות חמורות, והאריכות בזה ללא צורך:

אמנם הודיעני הרב מו"ה משה נ"י כי יש שם פרצה אחת גדולה שהיא רחבה מעשר אמות והולך אל שפת הנהר ואינו מתלקט עשר מתוך ד' אמות, והנה במכתבי הקדום שנתתי להרב מו"ה משה שיחי' כתבתי לסמוך גם בזה ע"ד מהרי"ט סי' צ"ד אמנם נתתי אל לבי כי מהנמנע שיקל הרב ז"ל ביתר מעשר אחר שרוח רביעית פרוץ הוא לגמרי, וי"ל שגם הרב ז"ל לא התיר אלא כשהמים עמוקים עשרה, ואע"ג דקיי"ל ממיא משחינן כדקיי"ל בשו"ע סי' שמ"ה סעי' י"ח והרי אין שפת הנהר גבוה ממיא י"ט, י"ל כיון דקיי"ל גוד אסיק מחיצתא ואין המים מבטלין מחיצה נחשב כאלו המחיצות עולין למעלה י"ט ממים שבנהר והוי מחיצה מעליא, וזה דעת ר"ת ורשב"ם בעירובין דף י"ב ע"ב בד"ה דאית לה גידודי דהגם שהמים הם כרמלית לא מקרי פרוץ לגבי חצר כיון דעמוקים עשרה ומותר בחצר לטלטל, אע"ג דאסור למלאות המים בחצר דאסור לטלטל מכרמלית לחצר, ונ"ל שכן גם כן דעת הרמב"ם ז"ל בפ' ט"ו מה' שבת הי"א וה' י"ב עיי"ש בלח"מ שהקשה ברחב הפרצה יותר מי' אמות האיך מותר בשני פסין כ"ש, אמנם לפענ"ד ברור שגם דעת הרמב"ם ז"ל בעמוקין י', תדע שהרי הרמב"ם ז"ל עירב דין לשון ים הנכנס לחצר עם דין אמת המים הנכנס לחצר כמש"כ הראב"ד בהשגות והרי בדין אמת המים כתב הראב"ד ז"ל דאיירי בעמוקין עשרה א"כ יגיד עליו ריעו דגם בהאי דלשון ים כשהמים עמוקין עשרה:

אמנם בזה חולקים התוס' על הרמב"ם דהם ז"ל לא מצרכי לב' פסין דס"ל דהא דאמרינן בדף י"ב דאית לה גידודי היינו שיש מחיצה ואע"ג שאין המחיצה גבוה מן המים י' טפחים וממים יש לו דין כרמלית מ"מ שרי מטעם שכתבתי, אבל לדעת הרמב"ם ז"ל הא דאמרינן בש"ס דאית לי' גידודי היינו כעין פסין גבוהין י' דכרמלית ממיא משחינן ונפרץ החצר לאויר הכרמלית צריך להיות היכר עכ"פ בפסין א"כ בנידן דידן אם המים עמוקין עשרה והפרצה יותר מעשרה אמות לדעת התוס' וכן לדעת הראב"ד שרי לטלטל, אבל לדעת הרמב"ם ז"ל צריך ב' פסין, ופשוט כי לפי מה שאמר לי הרב מו"ה משה שיחי' כי הפרצה שהיא רחבה יותר מעשר אמות הרים סביב לה אלא שמצד רוח הרביעית פרוצה למים אין ההרים שסביב לפרצה נדונים כפסין שהרי הוא למחיצה וצריכה שני פסין כ"ש, וזה אפשר לתקן בקל לעשות שני לחיין משהון בשני צדדים, אמנם כ"ז כשהמים עמוקים י' אבל כשאין המים עמוקים עשרה אין נידון כלל למחיצה, ונ"ל שאם בתוך ד"א סמוך לשפת הנהר עמוקין עשרה ג"כ מקרי מחיצה שהרי זה כתל המתלקט עשרה מתוך ד"א, וזה יוכל להתברר בקל אם ספינה עוברת ומהלכת בתוך ד' אמות סמוך לשפת הנהר, וכבר ידוע מש"כ האחרונים בשם הראב"ד דגם ספינות קטנות גמירי דאין מהלכות בפחות מי' והיינו אמצע הספינה לא מורשה עי' שבת ק': אבל אין להקל אם עמוק עשרה סמוך לי' אמות כמש"כ המג"א סי' שס"ג ס"ק ל"א דז"א דדוקא כשהמים רחוק מן העיר פחות מעשר אמות כיון שהמים עמוקים י' ונחשב כמחיצה רביעית א"כ מה שהוא פחות מעשר אמות נחשב כפרצה פחות מי"א ושרי, אבל כשאין עמוק י' פחות מד"א כיון דמים נידונים ככרמלית מה בכך שיש באמצע הנהר מחיצה מ"מ נפרץ למים שהוא כרמלית ביותר מעשר ודוקא בפחות מד"א דהו"ל כתל המתלקט עשרה מתוך ד"א, דידוע כשהולך מיבשה לנהר מתחיל לשפע והו"ל מחיצה ע"ג הנהר דגוד אסיק מחיצתא וכמש"כ, ותו דמש"כ המג"א בסי' שמ"ה ס"ק י"ד בשם הרא"ם דאם יש מקום בים עמוק י' ורחב ד' נידן כרה"י והוא משבת דף ז' ע"א והביא כן בשם ספר יראים, אמנם לא קיי"ל כן כמבואר בחי' רשב"א וכ"ד הרמב"ם ז"ל ורוב פוסקים, ודוקא בעמוק עשרה על שפת הנהר נחשב למחיצה על היבשה כמש"כ:

ידידכם הדו"ש ישראל יהושע חו"פ קוטנא.

תוכן העניינים

שות ישועות מלכו

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה