שות ישועות מלכו· רבי ישראל יהושע טרונק
חלק אבן העזר · סימן קד
ב"ה קוטנא ה' י"א מנ"א תרל"ט. כבוד ידידי הרב המאה"ג וכו' מו"ה ישעי' יעקב נ"י האבד"ק טושין. בדבר האשה שהלך בעלה לצבא וזה כג' חדשים שבא לביתו וילדה האשה זה מקרוב ולד שלם וטענה האשה שנסעה בדרך עם בע"ג ישראל ואנסה:
הנה מבואר בהג"ה בדברי רמ"א א"ע סי' ס"ח דיש בזה פלוגתא דרבוותא, דלדעת רש"י ורא"ש נאמנת, וכ"ד הרשב"א, אמנם הה"מ בפי"ח מה' א"ב כתב דלדעת הרמב"ם ז"ל אינה נאמנת וכ"כ הר"מ אלשקר בתשובה סי' צ"ד בשם ר"ה ורש"ג אביו, ומעכ"ת כתב דאיכא עוד צד להקל שמא מנכרי נתעברה וביאת נכרי אינה אוסרת, אבל אנן לא קיי"ל כר"ת וס"ל כרוב הפוסקים שחלקו עליו דביאת נכרי אוסרת:
אמנם בגוף הדבר לכאורה נראה דגם לדעת הרמב"ם ז"ל לא נאסרה מדאורייתא דעיקר הטעם דאינה נאמנת מטעם דאונס קלא אית לי' ול"ש, והרי כתבו התוס' בכתובות סוגי' דפ"פ דרוב דרצון אינו רוב גמור ואינו רוב אלא מדרבנן וכיון דהוא מידי דרבנן נקטינן להקל כר"י ורא"ש:
ובתשו' נו"ב מהד"ת סי' י"ד הקשה מדברי רמ"א סי' קנ"ו דאין אשה נאמנת על בנה שהוא של פלוני לפטור את אשתו מחליצה ויבום, ולא ידענא מאי קו' דהתם עיקר עדות על הבן שהוא של פלוני ובזה ביוחסין לומר שהוא בנו צריך ב' עדים ואע"ג דהשתא אנו דנין על האשה אם היא זקוקה ליבם מ"מ בתר עיקר העדות אזלינן כמוש"כ הרשב"ץ בתשו' באב שאמר על בנו שאינו ממנו דקיי"ל בא"ע סי' ד' דנאמן דאשתו זקוקה ליבם ואע"ג דהאומר על בנו שהוא ממזר ואינו ממנו א"נ לפסול את אשתו לכהונה ואם מת מותרת לכהן, מ"מ בזה דעיקר הפטור מזיקת יבום הוא בשביל הבן ול"ש פ"ד דכיון שאנו מחזיקין שאינו בנו ממילא זקוקה ליבם ול"ד למקום שא"צ חליצה דא"נ על האשה לפוסלה לכהונה דהתם מה שאנו מתירין לכהן אין אנו דנין על הבן רק על האשה אבל כאן עיקר ההיתר בשביל הבן וכיון שאנו מחזיקין שאינו בנו ממילא היא זקוקה ליבום ואע"ג שנראה שאין דברי הרשב"ץ מוסכמים מ"מ בזה נראה דאזלינן בתר עיקר הדבר וכדמוכח מדברי הרמב"ם בפ"י מה' מעשר דאע"ג דנאמן לומר פירות הללו מעושרין הן מ"מ להעיד על אדם שהוא נאמן בעי ב' עדים והחשוד על איסורין אין עד אחד נאמן להכשירו ששב בתשובה ומה"ט ס"ל להרמב"ם ז"ל דאין ע"א נאמן לומר על אחד שהוא כהן אע"ג דע"א נאמן באיסורין כיון שמעיד על איש צריך שני עדים וה"נ דכוותי' א"כ הכא בסי' ס"ח דאין אנו דנין רק על הביאה אם היתה באונס או ברצון נאמנת, ול"ק קושית הנו"ב וכ"כ הפנ"י שיש להקל:
אמנם דעת הר"מ אלשקר בתשו' באומרת פלוני בא עלי באונס והוא מכחישה א"נ ובתשו' נו"ב הנ"ל כתב דלא משמע כן מדברי רש"י כתובות דף ט' דבאומר פ"פ נאמן רק לאוסרה על עצמו אבל לא לאוסרה על כהן. ודבריו מרפסין איגרא דודאי היכא דלא איתרע החזקה כלל א"נ ע"א בהכחשת הבע"ד להוציא מן החזקה, אבל כאן שהספק שקול אם הי' באונס או ברצון ואיכא רובא דרבנן ברצון נהי דנאמנת בטוענת בריא מאן לימא לן דתהי' נאמנת במכחישה, ובאמת בנידן הנו"ב שזה הי' פרוץ בעריות פשוט דברי דידי' כיון שאינו בע"ד הו"ל כמנה לאחר בידו דלא מקרי ברי ומצד נאמנות כיון שהוא פרוץ ופסול א"נ כלל להכחישה, ואפשר דבנד"ד לא הי' עדים כלל על פסלותו אלא חשוד בעלמא לכן ס"ל להרב ז"ל דלדעת הר"מ אלשקר יכול להכחישה ומה"ט צדקו נמי דבריו דא"צ לשלוח אחרי הנחשד כמוש"כ רבינו יונה הובא בש"מ פרק חזקת גבי ספק נוגע כיון דמס"ל אם זה נוגע רשאין הב"ד לכתחילה שלא לקבל עדותו אע"פ שאם העיד הר"ז ספק מ"מ לכתחילה רשאין שלא לקבל כל שיש לנו ספק עליו מצד נוגע, ומעתה בנידן דידן אם אמרה מבע"ג פלוני והלה מכחישה אם הוא בחזקת כשרות יש לחוש לדעת הרמ"א אע"פ שבתשו' נו"ב סי' ט"ו נראה שהתיר גם בהכחשה היינו לפי שהי' פרוץ אבל אם הוא בחזקת כשרות עד עתה ודאי יש להחמיר וחוכך אני שמא צריך לשלוח אחריו לשמוע מה בפיו אבל אם הוא בחזקת רשע ודאי דאין צריך לשואלו וכ"ז באמרה מפלוני אבל אם לא אמרה על איש ידוע יש להקל בפשיטות:
והנה בתשו' נו"ב סי' ט"ו פלפל אם נאמר פ"ד, ולכאורה משמע כן בסי' ו' באומרת לפלוני והוא כשר ומכחישה דמקרי ברי ולמה לא נימא כסברת הר"מ אלשקר וע"כ דפלגינן דיבורה, אמנם יש בזה מקום עיון וימחול מעכ"ת להודיעני אם אמרה מפלוני בע"ג ואם הוא בחזקת כשרות ואז אשיב שנית:
ידידו הדו"ש ישראל יהושע