שות ישועות מלכו· רבי ישראל יהושע טרונק
חלק אבן העזר
סימן א
ב"ה ה' מנחם אב תרמ"ז לפ"ק יזרח אור לישרים בין המצרים לכבוד י"נ הרב הגאון הגדול נ"י פ"ה עה"י כקש"ת מו"ה אלי' חיים שליט"א אבד"ק לאדז יצ"ו עם כבוד ב"ד הרבנים המובהקים יצ"ו המוכ"ז מעיר גאסטינין זה יותר מעשרים שנה אשר נשא אשה מק"ק לאדזי ורבות שבעה לה נפשו בעמל ויגיעה יען כי איננה מיושבת בדעתה כאשר יש לו גב"ע מהרב הדיין ומו"צ בק"ק גאסטענין וכן יש לו כתב מהרב הישיש דק"ק גאמבין וזה לערך שמנה שנים אשר א"א לו לדור עמה כלל עבור מעשי' אשר אינם מיושבים והיא רעה בדעותי' וכבר העיד לפני הרב הדיין ומו"צ כי נוגע כמעט לסכ"נ, והנה בא לפני המכ"ז במר רוחו וכמה פעמים דחיתי אותו כי אין הדבר הזה מוטל עלי, אמנם עכ"ז לא אוכל להתאפק בשבירת לבו ואמרתי לבוא בשורתיים האלה כי כפי הנראה האשה זו ראוי' לקבל גט כי יודעת לשמור גיטה ועצמה ורעה בדעותי' שמצוה לגרשה כמבואר בא"ע סי' קי"ט. ומבואר בתקנת ר"ג הובא בתשובת מוהר"ם דפוס פראג דף קי"ב ע"ב שאסור לזרוק גט לאשתו שלא ברשות ג' קהילות ואם עבר הבעל והסופר והעדים בנידוי כתקנת ר"ג מאוה"ג ומהתימא על הגאון נו"ב באה"ע מהד"ק סי' א' ונמשך אחריו בעל חת"ס בסי' קס"ז שאע"פ שנחרם שלא לישא ב' נשים הותנה ר"ג שיש רשות למאה רבנים להתיר מג' ארצות וג' קהילות בחרם שלא לגרש בע"כ לא הותנה כלום וזה תימא שראו מש"כ בדף קי"ב ע"ד ובדף קי"ג ע"א ולא ראו מש"כ בדף קי"ב ע"ב דגם בגירושין בע"כ הותנה, ובעל חת"ס מפלפל ליישב קושי' השו' והוא בטל בלא ספק, גם בתשו' מהר"ם מינ"ץ סי' ק"ב כ"כ, ומבואר שהוא מתקנת מאוה"ג, לכן אחלה את כ"ת ימחול לדבר על לב ב"ד להתרות בהאשה שתקבל גט ברצונה וכפי אשר יראה לעיני ב"ד הרבנים שיחיו, כי אם לא תשמע נעשה לה כדין וכמשפט ויזרוק לה הבעל גט, אחר אשר יתן לה כפי המגיע ע"פ דין כי ל"ת על דם ריעך כתיב ולא טוב היות האדם לבדו:
נאום ישראל יהושע חו"פ קוטנא.
סימן ב
ב"ה יום א' פ' תבוא י"ב אלול תרו"מ לפ"ק פה קוטנא. שוכן שחקים יכתבם ויחתמם בספרן של צדיקים, אשר לחיים נחקקים, כבוד הרבנים המובהקים יראי ד' מוהר"ר חיים ומהו' טובי' ומהו' משה נחום שיחי' דייני ומנהיגי כולל אונגארן בעה"ק ירושלים תוב"ב. אחדשה"ט הנה מצאתי עצמי כמחויב בדבר להתנצל עצמי לבל אחשב כמתעתע לומר על דבר שלא שמעתי מרבותי ששמעתי, כי אמרתי לפני הרב ר' עקיבא יוסף שיחי' ולפני הרב ממאדא שנמצא בס' חסידים שמי שיודע באשתו שחשודה לשמשו נדה ילך למקום שאין מכירין לישא אשה על אשתו וישלח גט פטורין לאשתו ואמרתי הטעם שבמקום שמכירין לא יאמינו לו להתירו דא"כ בטלה תקנת ר"ג שכל אחד אשר יתן דעתו באחרת יאמר כן אבל במקום שאין מכירין לא עדיף כח האשה מכח האיש דתנן בפ"ב דכתובות האשה שאמרה א"א הייתי וגרושה אני נאמנת שהפה שאסר וכו', והם חיפשו בס' חסידים ולא מצאו, והנה בבואי לביתי ראיתי כן בס' חסידים הנדפס בלבוב שנת תרכ"ג, ועוד בשני דפוסים אחרים שנקרע הדף הראשון ולא אוכל לידע מקום הדפסה, האמת שבג' דפוסים אחרים נשמטו אמנם הדבר כמעט גלוי שהיא מאיזה סיבה כי הוא בספר חסידים סי' תתשי"ז ובדפוסים אשר נשמט הסימן הזה ניכר החסרון כי בסי' תתשי"ו נאמר בתחילה השיא אברהם את יצחק, ובסי' תתשי"ח נזכר אחד בא לפני חכמים עיי"ש וכל הישר הולך יראה שסי' תתשי"ז נשמט מדפוס מסיבת איזה דבר דרשו נא אולי נמצא בירושלמי ס' חסידים מדפוס לבוב תרכ"ג כי שם הסי' בדפוס, אמנם יען אפשר כי לא נמצא שם לכן אמרתי להעתיק וז"ל איש אחד הי' לו אשה והיתה חשודה על הזנות והי' יודע הבעל וכו' והנה פשוט שס' חסידים שנתחבר בבה"מ של ר' יהודה החסיד באשכנז בעיר רעגינשבורג הי' אחר רגמ"ה זמן רב כי רגמ"ה הי' רבו דרבו דרש"י ונפטר בשנת ת"ת לאלף החמישי כמש"כ רש"ל ור"י החסיד חי בשנת תתק"ס ור"י א"ז הי' תלמידו, והדבר ידוע שאז נתפשט תקנת רגמ"ה באשכנז בכל תוקף, והנה דברי ספר חסידים סתומים מאד, וזה ביאורן שמי שיש לו אשה וחשודה על זנות ועל נדות ולא דוקא על שתיהן אלא אפי' על אחת כמש"כ בסוף דברים וא"א לו לגרשה שלא ברצונה וגם הקהל יאמינו ואע"פ שאפשר לו לצער אותה עד שתתרצה מ"מ קרובי' לא יתרצו וישיאו אותה שלא לקבל הגט ילך למקום רחוק מאוד שלא יתברר שיש לו אשה במקומו ויהי' נאמן מטעם הפה שאסר וכו' וישלח גט לאשתו ואם לא תרצה לקבל הגט מותר לו לישא אשה אחרת ואמר שיאמר כן לפני זקני העיר שהלך לשם ויספר להם כל הענין, אבל לא יסמוך על שלא יאמר להם שום דבר וישא אשה שהרי בלא ספק ישאלו אותו אם יש לו אשה גם אם ילך לאספמיא מקום שאין נוהג חרם דר"ג שהרי מדינא דגמרא כשיש לו אשה אסור לישא אחרת עד שיודיע שם שיש לו אשה במקום ההיא ואין לו לשקר שיש לו אשה ושנתגרשה שאין זה מדת חסידות להוציא דבר שקר והס' הזה נקרא חסידים שנתחבר לחסידים ואנשי מעשה לכן טוב יותר שיאמר כמו שהוא אמת לדעתו ואע"פ שמדבר גנות על אשתו וכבר שאלו הראשונים לטעון ולימא הכי גבי ס' מלוה ישינה בפ"ק דמציאה] אבל א"ל שמה שאמר לילך למקום רחוק מאוד היינו במקום שאינו נוהג חרם דר"ג וישתקע שם ול"ש חומרי מקום שיצא משם שהרי כתבו הפוסקים דחרם ר"ג אקרקפתא דגברא מנח ואפי' אם דעתו לילך להשתקע במקום שאינו נוהג אסור לו לישא אשה אחרת אלא ודאי אע"פ דבמקום שהוא אינו נוהג חרגמ"ה שלא כדברי הרב ח"ס שכתב בסי' ג' דוקא לגרש בע"כ שלא נתן ר"ג תנאי בדבר אבל לישא אשה אחרת כיון שיש תקנה ע"י ק' רבנים לא הותר לו גם כשעוברת ע"ד, והנה נמשך בזה אחרי דברי הגאון נו"ב וזה זרות נפלא שנעלמה מעיני שני גדולים הללו תשו' מוהר"מ דפוס פראג בתשובה המתחלת צץ המטה ופרח הזדון שם מבואר שתקנת ר"ג שלא יזרוק גט לאשתו אם לא ברשות ג' קהלות הרי שחרם שלא לגרש בע"כ קיל יותר מלישא ב' נשים שזה צריך ק' רבנים מג' ארצות ובזה די משלשה קהילות וזה זרות נפלא על שני מחברים מפורסמים שלא שמו עין לראות בגוף התקנה גם בס' כל בו ותשובת מהר"ם מינץ נדפסה תשו' זו, גם מש"כ בס' נו"ב שאם היות שתקנה שלא לישא ב' נשים לפ"ד המחבר לא הי' אלא עד אלף החמישי שלא לגרש בע"כ הוא בכל המדינות ואין לו זמן, הנה בתשו' ב"י חלק א"ע בהתוכחו עם הר"י די מולינא נתבאר ההיפך ובודאי אישתמיט לי' תשו' זו שאלמלא זכרה הי' מזכירה שהרי רבינו הב"י הוא רבן של ישראל, לכן לפענ"ד אין שום מקום לדברי הרב ח"ס ולא שאני מיקל בתקנה זו אלא דהכי דנינא לפריצות שבדור, והא דכ' הרמ"א בס' א' דיש נוהגים גם במומרת לזכות לה גט לפי שזכות הוא לה שמסתמא היא מזנה וע"י הגט ניצלת מאיסור א"א, הנה זה לי יותר משלושים שנה שכתבתי בחי' לא"ע דהתם טעמא אחרינא שגם אם נאמר דבעוברת ע"ד כל שאבדה כתובתה אין לה עליו גם תקנת רגמ"ה וכדמשמע נמי מדברי הב"ש כעין מה דאמרינן ב"ב פ' יש נוחלין דתקנת אחרונים בתר תקנתא קמאי וה"נ תקנת רגמ"ה היא שייכי לתקנת חכמי המשנה שתקנו כתובה ולא עדיף מתקנה המבואר במשנה שבזינתה ואצ"ל שהמירה כיון שאין לה כתובה גם תקנת רגמ"ה איבדה. אבל מ"מ לא גרע הבעל משאר ישראל שהרי כל ישראל מחויבין להפריש את עוברי עברה ואפי' מומרין היכי דלא קאי בתרי עברי דנהרי כמש"כ התוס' בפ"ק דע"ז וכיון דביד הבעל הדבר תלוי להצילה מאיסור א"א מחייב להצילה ואין זה ענין למשמשו נדה (ומה"ט סרה קו' הצ"צ על הט"ז]:
ואחר ימים רבים מצאתי למהריק"ש בס' ערך לחם שכתב דיש מצריכים לזכות גט לאשתו המומרת מטעמא דאמרן כדי להצילה מאיסור א"א, וידוע שהרב ז"ל הי' מורה בקהל מערבים במצרים שלא נהגו כלל באיסור ב' נשים ואפ"ה כתב שיש מצריכים לזכות גט מטעם שמחויב להצילה מאיסור א"א, ונהניתי שכוונתי בעזהי"ת לדעת הגדולים ואע"פ שבפסקי מהרא"י מבואר שלדעת בני ריינוס יש ג"כ חשש משום תקנת רגמ"ה היינו דעיקר ההיתר דעד"ז לא תיקן הגאון ובזה שמצד הדין מחויב להציל אותה מאיסור כיון שמחויב לגרשה שלא תהא אשתו כופין אותו שלא להתירו:
ויש להסתפק באשה שאמרה נאבד גיטי אם מותר להשיאה עצה לילך למקום שאין מכירין אותה ותאמר א"א הייתי וגרושה אני דכיון דהיא בחזקת אשת איש אסור להשיאה עצה, וא"ל ראי' מדברי ס"ח דשאני חרם מאיסור א"א, גם בגוף התשו' בס' ח"ס סי' ג' באשה גרושה שהטעתו לכהן ונשאה וברחה ממנו שהצריך הרב ז"ל להיתר מאה רבנים הרבה יש לתמוה פה מפיק מרגליות איך יוציא מתחת יד קולמוסו דברים הללו ועיין בסו"פ אלמנה ניזונות פלוגתא דר"נ ור"ה:
ולחיים טובים תכתבו ותחתמו ואתם היושבים על אדמת הקודש העתירו נא בעדינו להיזכר לטובה נאום הדו"ש ישראל יהושע.
סימן ג
בעזה"י עש"ק פ' בא תרח"ם לפ"ק פה קוטנא. שוכ"ט לכבוד ידידי הרב המאוה"ג חריף ובקי מו"ה ליפמאן שיחי' אבד"ק שעלעניקי יצ"ו. ע"ד האיש שנשא אשה וכשבועיים אחר הנשואין נחלתה בחולי המרה שחורה ובתחילה לא הבין הבעל את חולי', ואח"כ כאשר הכניסה לבית החולים נתגלה שהיא מרה שחורה גם נתברר שהי' לה חולי זאת קודם הנשואין והיתה עתים חלומה ועתים שוטה, והבעל לא ידע זאת וכבר היתה בבית החולים איזה פעמים קודם הנשואין וא"א להבעל לדור עמה וכבר הקריבו זאת להערכאות ודנו שהקידושין בטלין יען כי הוא מקח טעות שהטעתו, אמנם הבעל הוא מיראי ד' ורוצה לגרשה. הגם כי לע"ע היא בת גירושין ולרוב הפוסקים יכולה לקבל גט. אמנם אבי' אין מניח לה לקבל גט, גם לזרוק לה בע"כ א"א שהאב מסתיר אותה באופן שא"א שתקבל ג"פ:
וע"ז האריך כ"ת אם צריך היתר ממאה רבנים. גם פלפל כ"ת איזה עדיף אם לגרשה בע"כ או להתיר לו לישא אשה אחרת, יען כי לפ"ד הגאון נו"ב החרם לגרש בע"כ חמור יותר מלישא שתי נשים, כי לפ"ד הרשב"א ומהרי"ק כבר נשלם בסוף אלף החמישי האיסור מלישא שתי נשים, ושלא לגרש בע"כ נוהג לד"ה גם עתה, גם שבזה הותנה שיש לו היתר ע"י מאה רבנים ולגרש בע"כ אין לו שום תקנה, ומזה דן בעל ס' חתם סופר שגם בפשעה שהדין נותן לגרש בע"כ אין מתירין לו לישא אחרת לפי שזה סמא בידן להתיר לו ע"י מאה רבנים והא ודאי ליתא שהרי בתשו' מוהר"ם דפוס פראג בתקנות דף קי"ב ע"ב מבואר בהדיא שהתקנה שלא יזרוק גט לאשתו בע"כ הוא בתנאי שמשלשה קהילות צריך שיהי' לו היתר, הרי שזה קיל יותר דלישא ב' נשים צריך מאה רבנים מג' ארצות ובזה מג' קהילות סגי, גם מש"כ המחברים הנ"ל דלישא ב' נשים לא הי' אלא עד סוף אלף החמישי ושלא לגרש בע"כ אין לו זמן, וגם נתפשט בכל ישראל משא"כ בב' נשים, בתשו' ב"י מבואר להדיא שלא כדבריהם אלא דגם זה לא נגזר מר"ג אלא עד סוף אלף החמישי:
ובעיקר הדין כשנתיר לו איזה עדיף אם להתיר לו לישא אחרת או לגרש בע"כ ראינו מחלוקת לקמאי בזה, כי בס' תשב"ץ לא' מתלמידי הר"מ מרוטענבערג מבואר במורדת טוב יותר להתיר לו לישא שתי נשים מלגרש בע"כ, אמנם בתשו' ר"מ ד"פ סי' תתרכ"א מבואר שם שעשו מעשה לגרש בע"כ ולא לישא שתי נשים אמנם נראה שם קצת מחכם אחד שחולק ע"ז, ומ"מ לעשות מעשה נראה כהחולקים שלא כדברי הרשב"ץ שכתבתי:
ושורש הפלוגתא נ"ל דהנה באמת מה שהחמירו גם במקום שהתירו לישא ב' נשים כמו בנשתטית שא"א לגרשה מ"מ אין מתירין לו עד שמשליש וכתובה כדמפורש בדברי הטו"ז וב"ש בא"ע סי' א' אשר מבואר דגם בנשא השני' בהיתר מ"מ א"א לדור לו עם הראשונה, וזה תימא גדולה דודאי אין זה בכלל שלא ישא אשה על אשתו שהרי הראשונה בהיתר נשאה שלא היתה כלל אשה על אשתו שהי' פנוי והרי הב"י בתשו' והמבי"ט מתירין גם כשנשא השני' באיסור אין כופין אותו לגרש ואין האיסור רק לכתחילה, אמנם הגם דלא קיי"ל כן היינו דנשא באיסור כופין לגרש השני', אמנם בנשא בהיתר שנשתטית ואח"כ נתרפאה מאין לנו שנכפה לגרש דפשיטא דהראשונה אינה בכלל נושא אשה על אשתו. ומצאתי בתשו' נו"ב בתשו' נו"ב שעמד בזה. וכמדומה לי שראיתי כתוב כן לראשונים:
ונלע"ד דבאמת אין זה מתקנת ר"ג שאחר שנשאה בהיתר גם כשנשא אחרת כל שהי' ע"י היתר מאה רבנים אין להחמיר אלא שעשו כן משום חשש סכנה כמו שנראה מדברי הריב"ש שבימים הראשונים בזמן הרשב"א והריב"ש הי' חשש סכנה מאו"ה שיהי' לאיש שתי נשים, ויהי' איך שיהי' כיון דעתה גם כשנשא אחת בהיתר גמור וגם השני' בהיתר מ"מ א"א לו להתיר לדור עם שתיהן א"כ טוב יותר להתיר לו לגרש בע"כ שהרי בע"כ היא נדחת מבעל זה א"כ ודאי שטוב לה יותר שתהי' פנוי' משתהי' עגונא כל ימי חיי', ותו דהא כתב הר"ן בפ' בתרא דיומא דחולה שצריך לבשר בשבת ויש בשר נבילה מתירין לו לשחוט אע"ג דשחיטה היא איסור סקילה ובשר נבילה אינו אלא לאו. מ"מ בנבלה על כל כזית עובר ובשחיטה אינו עובר רק פעם אחת א"כ התקנה שלא לגרש בע"כ אינה אלא פעם אחת אבל שלא לישא ב' נשים עובר בכל פעם לדעת הסוברים דגם בנשא בהיתר אסור לו להיות שתי נשים וצריך לגרשה כשיכול, אבל לדעת הסוברין דגם בשתי נשים אינו אלא בתחילת הנשואין טוב יותר להתיר לו שתי נשים דודאי כל טצדקי שנוכל להקל צערה שלא לדחות אותה נעשה, גם למיתב טן דו, לכן ס"ל להתשב"ץ שטוב יותר להתיר לו לישא ב' נשים מלגרש בע"כ וזה נ"ל ברור, וא"ל למש"כ דגם בתקנה שלא לגרש בע"כ הותנה ר"ג שברשות ג' קהילות רשאי ואפ"ה בעוברת על דת מתירין בלא זה למה צריכו חכמי ריינוס גם בהמירה אשתו לזכות לה גט כמבואר בא"ע סי' א' נהי דמיירי שלא היו יכולין לגרשה בע"כ מ"מ כיון דאין לך פשיעה יותר מהמירה א"כ למה הצריכו לזכות, ז"א דודאי לאו מטעם חשש חרם החמירו אלא דכיון דלפני עור נוהג גם בנכרי כמבואר בפ"ק דע"ז מכש"כ בישראל מומר **(עיין ש"ך יו"ד קנ"א סק"ו ודגמ"ר שם וע"ע לעיל או"ח סי' ל"ו המגיה.)** א"כ כל טצדקי דאית לן למיעבד להציל האשה מידי איסור א"א אית לן לעשות, לכן מחויב הבעל לזכות לה גט להצילה מאיסור א"א, וכיון דלכתחילה צריך הבעל לזכות לה גט מטעמא דאמרן ממילא אין מתירין לו לישא אחרת עד שעשה כדין דנהי דבעוברת על דת וכן כשאסורה לו שזינתה א"צ היתר ממאה רבנים מ"מ התרה מב"ד מיהו בעי דלדעת גאוני אשכנז לא עביד אינש דינא לנפשי', וצריך שיעשה עפ"י ב"ד עיין בחו"מ סי' ד' ובאחרונים שם, וכיון דצריך התרה מב"ד אין הב"ד נזקקין לו עד שיזכה לה גט להצילה מאיסור א"א, אחר ימים רבים מצאתי כדברי בס' ערך לחם למהר"י קאשטרי שהי' בזמן הב"י שכתב כן, גם להמסתערבים שלא נתפשטה אצלם תקנת רגמ"ה שיש מחמירים לזכות לה גט להצילה מאיסור א"א ועיין בב"ק דף ס"ט שמעתתא דצנועין עיי"ש בתוס' ובדברי הרמב"ם שם, ובנד"ד הא ודאי לגרש בע"כ עדיף טפי מלהתיר לו לישא ב' נשים ע"י מאה רבנים וכמוש"כ בשם תשו' ר"מ ד"פ, אמנם מע"כ כתב שא"א לו לגרש בע"כ גם ע"י היתר מאה רבנים קשה מאוד לבעל, ע"ז אני אומר שמעיקר הדין כיון שכבר היתה חולה קודם שנתארסה איזה פעמים והוחזקה לעתים שוטה והר"ז מום גמור, והרי קיי"ל בפ' המדיר אפי' בארוסה וכנסה סתם דתצא שלא בכתובה, ומפרשינן בש"ס משום דהו"ל קידושי ספק וספק ממון לקולא וספק איסור לחומרא, א"כ בספק חרם שכתב הרשב"א בתשו' דספיקא להקל, ובארתי במ"א דנהי דלאותו דור שקבלו עליהם בעצמם החרם כיון דנזכר בו לשון ארור וארור בו שבועה דינו להחמיר וכמש"כ הרשב"א בתשו', מ"מ לדורות הנולדים דא"א להשביע הנולדים אלא דחרם חל גם על הנולדים כמבואר בש"ע יו"ד א"כ בזה"ז לד"ה ספיקו להקל וכיון דבמום אינו אלא קידושי ספק ודינו להקל, וא"ל כיון דקיי"ל ביו"ד סי' ק"י בספק הנולד בד"ת ואח"כ נתגלגל דינו להחמיר, ה"נ דהספק נולד בד"ת אף שנצמח מזה איסור דרבנן ספיקו להחמיר זה אינו חדא דלא אמרינן כשהספק נולד בד"ת לחומרא רק אם הוא משם א' בנתגלגל לדרבנן כמו בס' טרפה שבשלו בקדירה אחר מעל"ע דתרווייהו משם אחד, אבל כשהספק שנולד בדרבנן אינו משם שהוא מדאורייתא לא אמרינן כן, וראי' מיבמות דף כ"ד גבי חלוצה לכהן ומעירובין פרק ב"מ דף ל"ז וממנחות דף ס"ח. גבי חדש בזה"ז, (ועיין לעיל יו"ד סי' ע"א) ותו דלא אמרינן הכי אלא כשהוא ספק, אבל כאן אדם נאמן על עצמו שע"ד כן לא קידש:
ותו שכ"כ בחי' לא"ע דכל היכי דאין לה כתובה ואין לה תו"כ אינו בכלל תקנת רגמ"ה, ומה"ט לא גזרו בארוסה, ול"ק קושית הח"צ מתשו' מהרי"ל דמבואר דגם בארוסה תיקנו דאינהו בתר שיטת תוס' אזלי דס"ל דלארוסה יש לה כתובה, א"כ דון מינה במומין דמבואר בש"ס דאין לה כתובה ה"נ לא זכתה בתקנת רגמ"ה וכמבואר בפ' י"נ דרבנן בתראי כעין תקנה דקמאי תיקנו:
ובמ"א ביארתי דלא תקשה מחרשת דאין לה כתובה ומ"מ בכלל תקנה היא, וזה ברור, ומעתה סיומא דהאי פסקא דמצד הדין הרי בנד"ד שנראין הדברים שלא ידע הבעל ממום זה, כשא"א לגרש בע"כ רשאי לישא אשה על אשתו בלא היתר מאה רבנים אחר שישליש הגט לידי שליח לתנו לה בעת שתתרצה ותשתפה, ועיין בא"ע ס"ס קי"ט בטו"ז ובב"ש, אמנם לאשר לא חזינן לרבנן קשישאי דעבדי הכי ואין להורות דבר התמוה לרבים לכן יראה כל הצטדקאות שיהי' ע"י היתר מק' רבנים אמנם כשלא יהא אפשר טוב שיעשה עכ"פ בעצת עוד שני רבנים דפקיע שמיהו אם יסכימו לזה:
נאום ידידו הדוש"ת ישראל יהושע חוב"ק קוטנא יצ"ו.
סימן ד
ב"ה ד' מנחם אב תרח"ם לפ"ק פה קוטנא. בונה ירושלים ירחם בימינו וינחמנו בכפלים. לכבוד ידידי הרב המאוה"ג חריף ובקי מו"ה יצחק שלמה שיחי' אבד"ק ראווגע. ע"ד אשת הרופא אשר נפרדה ממנו ונתחברה עם רוצח אחד ורצחו נפש ונשלחה לעבודת פרך לכ"ג שנים ואח"כ תשב שם כל ימי חי' בארץ גזירה אם מותר לישא אשה על אשתו, הנה אם הי' לנו ידיעה ברורה ע"פ עדות נכונה שידה הי' ג"כ במעל הזה ודאי דינה כעע"ד כיון שחשודה על ש"ד, אמנם רחוק הוא שיהי' עדים כשרים ע"ז ומצד שמרדה הי' צריך עכ"פ עדים שהיא העבירה עליו את הדרך שאפשר שהוא ענה אותה עד שלא יכלה לשבת עמו, אמנם אם נמצא עדות שהיא התחברה עם פריץ זה שלא כמנהג עולם ונתיחדה עמו כיון שבסיבתה נתהוה הדבר שתשב בארץ גזירה וא"א לו לדור עמה נראה שמותר לו לישא אשה על אשתו אחר שישליש לה גט ע"י שליח כי פשיעתה גרמה זאת, ומעכ"ת האריך בזה ללא צורך:
ידידו הדוש"ת ישראל יהושע חופ"ק קוטנא יצ"ו.
סימן ה
ב"ה ל"ז למב"י תרמ"ט לפ"ק פה כפר גלאגאווע. לכבוד י"נ הרב הגאון המפורסם מו"ה. יהודה נר"י אבדק"ק פלאצק יצ"ו. אחדשה"ט הנה המכ"ז ר' גאדיל מגאסטענין אוחז בערפי להזדקק לדינו כי זה ימים רבים יותר מעשר שנים אשר נשא אשה חרשת, וזה ימים רבים אשר מרדה בו והשכירה את עצמה לק"ק פלאצק, וכבר שלח אחרי' ולא רצתה לבוא לב"ד והוא יושב גלמוד בלא אשה, והנה בעיקר חרגמ"ה נראה שאשה שאין לה כתובה גם תקנת ר"ג אין לה, וכן נראה מדברי הב"ש, ובזה ישבתי בתשו' אחת דברי הרמ"א בא"ע סי' א' שכתב אינו נוהג בארוסה והוא מדברי מוהרי"ק, ותמה עליו הגאון ח"צ בתשו' מדברי מוהרי"ל דמבואר מדבריו דגם בארוסה נוהג ואיך עזב הרמ"א דברי מוהרי"ל אשר כל מנהגי אשכנז הם אחריו בשביל דברי מוהרי"ק, ועוד קשה לכאורה שהרי בדברי האו"ז מבואר הדין דנוהג גם בארוסה, והרי האו"ז הי' מגדולי הראשונים רבו של הר"מ מרוטענבערג, ועוד הקשה הגאון ח"צ שדברי הרמ"א סותרין מש"כ בעצמו שאם יש לו שומרת יבם אסור לו לישא אשה בשביל חשש חרגמ"ה והרי בקידושין נחשב יותר לאשתו שהרי בקידושין היא א"א וחייבין עלי' מיתה משא"כ בשומרת יבם ואם בארוסה לא תיקן ק"ו בשומרת יבם, ואני אומר דק"ו פריכא הוא דהא כתב הב"י ביו"ד בשם הרשב"א בתשובה דאם השומרת יבם מתה מתאבל עלי' היבם אע"ג דאנן קיי"ל בפ' החולץ ובפ' נערה דעל ארוסה אינו מחויב להתאבל עלי' אלא משום דיורשה, כמבואר בפ' החולץ, לכן מחויב להתאבל עלי', וכן יש עליו חיוב כתובה כ"ז שלא חלץ לה אלא שהחיוב הוא על נכסי בעלה הראשון ואם לא הניח הבעל הראשון החיוב עליו ליבמה ולכנוס לחיוב כתובה וכיון שהחיוב עליו בכל חיובי אשות ממילא החיוב עליו גם שלא לצער אותה בהכנס לה צרה אבל בארוסה תלי' בפלוגתא דקמאי שדעת הגאונים והרי"ף והרמב"ם דאין לארוסה כתובה וכוותיהו פסק הרמ"א שכתב בהדיא דלא ראה מימיו מגבין כתובה לארוסה שנתגרשה וכיון דאין לה ת"כ גם חדר"ג אין לה כדאמרינן בב"ב דף קל"א דב"ד בתראי בתר תקנתא דקמאי אזלי, אבל דעת התוס' דארוסה יש לה כתובה, וידוע שהאו"ז דרכו למשוך אחר שיטת התוס' וכמו כן המהרי"ל לכן ס"ל דנוהג גם בארוסה ולפי"ז לפ"מ דקיי"ל דחרשת אין לה כתובה ותנאי כתובה י"ל דגם חדר"ג א"נ בחרשת, אמנם כ"כ הנ"י בפ' החולץ דגם במקום שלא נתפשט חר"ג מ"מ במקום שלא נתפשט לכנוס שתי נשים אסור לו לישא אחרת דעד"ז נשאת לו, ולכאורה קשה לפמש"כ התשב"ץ דגם אם הותנה עמה שלא ישא אחרת עלי' יכול לישא, א"כ מה מהני מה שמנהג כן זה לא מצינו אלא בדבר שמהני אם הותנה כיון שהמנהג כן הו"ל כאילו הותנה וכדאיתא בב"מ בפ' המקבל דדרשינן לשון הדיוט עיי"ש בשיטה ונלפע"ד לפמש"כ הריטב"א בכתובות פרק הנושא דאם פסק לזון את בתה חייב לזונה וקשקל וטרי הש"ס במאי נתחייב ואוקמינן בשטרי פסיקתא וכדרב גידל דל"ל דר"ג ת"ל דמחויב מטעם שכירות כיון דהיא לא נתרצית לינשא לו ושתהי' כשפחה לשמשו. ותירץ דודאי אם הי' כדרך זו לא איצטרך דר"ג אלא דהכא בנותן לה דרך מתנה שיזון את בתה בזה צריך להא דר"ג, ולפ"ז גם בהא דלישא ב' נשים א"י להתחייב עצמו. אבל כשהוא ע"ד תנאי שע"מ זה נשאת לו ומכנסת עצמה לחיוב אשה לבעלה לא גרע משכירות פועלים שמחויב שלא להכניס צרה ולצערה, וכיון שהמנהג עתה כשנושאין חרשת אעפ"כ כותבין כתובה וכדאמרינן בר"פ חרש דרב מלכיו השיא אשה לחרש וכתב לה כתובה לפי שהכניס לו שפחה לשמשו וכיון שרצה להכניס עצמו לחיוב כתובה מסתמא הכניס עצמו לכל חיובי כתובה גם לענין חר"ג, ועוד דמס' כתובה נלמוד שהרי כתב כאורח כל ארעא, והכוונה כפי מה שנהגו במחוז זה שלא לצערה בהכנסת צרה, אמנם לא טובה היא משאר נשים בנות דעה שאם מרדו אין לה דין זה, לכן גם בדין זה אחר שמרדה זמן רב נכון לתת לה זמן לפי ראות עיני ב"ד ע"פ התראה ע"י רמיזה שבאם לא תשלים אותו יגרש אותה בע"כ או ישא אחרת גם בלי היתר ממאה רבנים:
ידידו הדוש"ת ישראל יהושע החופ"ק קוטנא יצ"ו
סימן ו
ב"ה ט' אדר שני תרמ"ט לפ"ק. כבוד י"נ הרב המאה"ג מו"ה נ"ח שיחי' אבד"ק ביאלע. בדבר המכ"ז, כבר נהגו שגם בשהה עשר שנים אין מתירין לו לגרש בע"כ, אך בד"א בזמן שהיא עודנה בת בנים אבל כשהיא ודאי אינה בת בנים מתירין לו לישא אחרת ע"י היתר ק' רבנים, והנה בס' נו"ב ובס' ח"ס כתבו דהגם דהחרם לישא אשה על אשתו הוא ע"י תנאי היתר בק' רבנים, לגרש בע"כ לא הי' תנאי כלל, ועפ"ז בנה בעל ח"ס פילפולים בספרו. וזה טעות מפורסם שבהדיא מבואר בתשו' מהר"ם בתשובה המתחלת צץ פרח דחרם שלא לגרש בע"כ יש להתיר ע"י רשות מג' קהילות הרי דזה קיל יותר משלא לישא שתי נשים דשלא לישא ב' נשים צריך ק' רבנים מג' ארצות ובזה שלא לגרש בע"כ גם מג' קהילות סגי, ויש לי סמך דא"צ ק' אלא בשלושים סגי ומעתה בנד"ד אם יתברר שאין לה אורח כנשים יש להתיר לגרש בע"כ ע"י רשות מג' קהילות ושלושים ת"ח:
ידידו ישראל יהושע חופ"ק קוטנא.
סימן ז
ב"ה כ' תמוז שנתרן. כבוד י"נ הרב הגאון המפרסם מו"ה יהודא אבד"ק פלאצק יצ"ו. ע"ד המורדת שברחה ועיגנה את בעלה כשנה וחצי, הדבר פשוט שמותר לו לישא אחרת בלא היתר מק' רבנים וכן מבואר להדיא בראב"ן ובתשו' ר"מ ב"ר ברוך, ואני הכרתי איש אחד שהתיר לו הגאון בעל ח"ש לישא אחרת ברואה מחמת תשמיש כיון שבטל מכל אישות, ואין ראי' מאנשי ריינוס שהחמירו לזכות גט לאשה מומרת חדא שהטו"ז התיר ושאנו לא נהיגי במדינה זו כבני ריינוס ונהרא נהרא ופשטי', ויודע אני כמה מעשים שהתירו בלא היתר מק' רבנים, וכבר ישבתי כל השגות הצ"צ על הטו"ז גם כתבתי בחי' דאע"ג דלא בעי היתר מק' רבנים אבל היתר מג' בעי דלא לעבוד אינש דינא לנפשי' עיין תומים חו"מ סי' ד' בשם רבינו קלונומוס לכן אין מתירין לו עד שיזכה גט לאשתו להצילה מאיסור א"א, וזה כוונת התה"ד והמהרי"ק, כלל הדבר כל שע"י פשיעתה הפסידה הכתובה גם תקנת רגמ"ה אבדה, ורגמ"ה לא תיקן אלא לאשה שיש לה כתובה, ע"כ הדבר פשוט כביעותא בכותחא כי הב"ח לא החמיר בפשעה כמורדת ועע"ד, ולרמ"א לעולם מותרת אלא דאנן קיי"ל כהאחרונים אבל חלילה להחמיר גם בעע"ד או במורדת, ומ"מ צריך הבעל להשליש גט ולהודיע לה שכל אימת שתתרצה תקבל הגט ע"י פאסט כמנהג עתה:
ידידו ישראל יהושע חופ"ק קוטנא.
סימן ח
ב"ה ו' שבט תרנ"א לפ"ק. כבוד ידידי, הרב המאוה"ג וכו' מו"ה אברהם גליקסמאן אבד"ק סלוזעווא יצ"ו. ע"ד השאלה אשר אשה ברחה מבעלה עם נוצרי אחד זה יותר משנתיים ימים לאמעריקא אם נודע הדבר עפ"י שכינים שהבעל לא פשע נגדה והיא מרצון נפשה ברחה ממנו עם נוצרי לאמעריקא יותר משנתיים ימים יש להתיר לבעל לישא אשה אחרת בלא היתר מאה רבנים רק עפ"י ב"ד של שלשה, אמנם נכון שהבעל ישליש גט שיהא מוכן ביד הב"ד אימתי שתרצה לבוא לקבל גיטה או שתעשה שליח לקבלה עפ"י כתב ותשלחו לה זאת למדינת אמעריקא למען תדע כי הגט מוכן ביד הב"ד ואם תרצה היא או שלוחה לקבלה ותשלחו לה שטר נוסח שלישות הקבלה ותחתים שם עדים, ואם כה תעשו אחר שתדעו בבירור שהבעל לא פשע נגדה מותר לו לישא אשה אחרת אחר הכנת הגט ואחר הודעה לה:
ידידו ישראל יהושע חופ"ק קוטנא.
סימן ט
ב"ה אור ליום ה' י"ד סיון תרל"ה לפ"ק. כבוד ידידי הרב החריף ובקי הוותיק מו"ה זיסקינד הכהן נר"י אבד"ק פיאנטקי. ע"ד השאלה בעסק ביש באשת איש שנתייחדה עם אנשים פריצים אחר שהתרה מעכ"ת וגם אנשי העיר ונוסף ע"ז יש כאן ע"א על טומאה ושאר דברים מכוערים כמבואר בארוכה בג"ע. ועתה הנה ברחה האשה ולא נודע מקומה ודעת מעכ"ת נוטה להתיר להבעל את חרדר"ג ולזכות לה גט, נראה לפענ"ד פשוט לפ"מ דקיי"ל בש"ע א"ע סי' קט"ו דבעוברת על דת לחוד יכול לגרשה בע"כ ואין בזה חשש דחדר"ג מ"ה, ה"ה לענין לישא אשה על אשתו בפרט בנידן דידן שהבעל אומר שהוא מאמין שזנתה ויש רגלים לדבר לכן דעתי נוטה להתיר לו לישא אשה אחרת ואם ירצה לזכות לה גט מה טוב כמבואר בדברי רמ"א סי' א', אמנם מקצת מהאחרונים החמירו לענין לישא אחרת כיון שיש תקנה ע"י מאה רבנים והם סומכין על דברי רמ"א בסי' ק"מ סעיף ה' שכתב ויש מחמירים, עי' תשו' נו"ב סי' צ"ב ואין כ"ז מחוור אצלי ובעיקר הדין קיי"ל שאין כאן שום צד חר"ג מ"ה רק שטוב להיות גט מוכן ולזכות לה גם ישבע הבעל שבאם יהי' באפשר לתת לה גט או לשלוח לה גט יהי' מחויב ליתן ואין להחמיר על הבעל יותר מזה וטוב שיסכים בזה גם כבוד חתני הגאון מקאליש וגם הרב. הגאון מזגיערש שי':
דברי ידידו הדו"ש ישראל יהושע.
סימן י
כבוד ידידי הרב המאוה"ג מו"ח דוד אבד"ק אמסטוב. אודות המוכ"ז ר"מ, אם האמת שהיתה עוברת ע"ד א"צ היתר מק' רבנים אחרי שלא נודע מקומה וא"א להזדקדק לה גם כבר הוכחתי במ"א [עי' תשו' סי' ב'] מדברי ס' חסידים דבעוברת על דת א"צ היתר מק' רבנים גם במקום שנהגו להחמיר במומרת ולזכות לה גט אין חולקין על הס' חסידים אלא זיכוי הגט הוא מטעם להפרישה ולהצילה מאיסור א"א אחרי שיש בידינו אבל לא מצד חרגמ"ה ואף את"ל דזיכוי גט הוא מטעם חרגמ"ה מ"מ במדינות אלו לא קבלו עליהם חומרא זו כמוש"כ בתשו' ח"ש:
אמנם כ"ז אם הי' שני עדים בדבר אבל כאן אינו אלא ע"א, אמנם מעכ"ת כתב שהי' בידו כתב משפערוב וחתומים בו הרבה אנשים שהיא עוברת על דת ובאופן זה וגם ברחה ולא נודע מקומה אי' פשוט דמותר לישא אחרת בלא היתר ק"ר:
נאום ישראל יהושע.
סימן יא
ב"ה י"ט סיון תרמ"ה לפ"ק קוטנא. שוכט"ס לכבוד ידידי הרב הגאון המפורסם מגזע ישישים מו"ה משה נחום נ"י אבדק"ק קאמינקא יצ"ו. מה שדן כ"ת בכהן שנשא מינקת לאחר ט"ו חודש להנקתה שאין כופין לגרש ודאי בהפרשתה, דהא בכהן שנשא זקוקה ליבם שמת ולדה תוך ל' קיי"ל דאין מוציאין אותה מידו כיון דאיכא רבנן דפליגי עלי' רשב"ג סמכינן עליהו כדאמרינן בשבת וביבמות דף ל"ז, א"כ ה"נ כיון דאיכא תנאי ואמוראי דס"ל דדי בט"ו חודש סמכינן עליהו בכהן כיון שתאסר אחר הגירושין לעולם, והביא בספרו שמצא כן בס' גבעת פינחס להגאון בעל הפלאה, ואח"כ ראה דברים הללו באו"ז סי' תשמ"ה בשם ר"מ ב"ר חסדאי ז"ל והנה ס' גבעת פינחס אינו פה בנמצא לכן לא אוכל לכתוב ע"ד, אמנם לפום ריהטא הוא נגד דברי הגאון בשאילתות ונגד דברי הרמב"ם ז"ל בפ' י"א מה' גירושין שבה' כ"ה כתב כמה זמן יניקתה כ"ד חודש ובה' כ"ז כתב עבר ונשאה תוך זמן זה כופין אותו לגרש ואפי' הוא כהן, כל הרואה ישפוט שבתוך כ"ד חודש צריך לגרשה אפי' הוא כהן, גם דברי השאלתות בפ' וירא הם כן. וכן נראה מדברי המחבר בסי' י"ג, ונ"ל הטעם לפ"מ שכתבתי במ"א ליישב דברי המחבר בהלכות ערלה שהביא דברי המצריכין פדיון בנטע רבעי, ולא אמרינן כל המיקל בארץ הלכה כמותו בחו"ל, ובהרכבה קיי"ל דא"נ בחו"ל כמש"כ הר"ן בפ"ק דר"ה בשם הרמב"ן וכתבנו דודאי כל שהוקבע להלכה בא"י אף להקל המיעוט כמאן דליתא דמי, לכן בנטע רבעי דמבואר בירושלמי דפטור ממעשר אלמא דגם לכתחילה ולקולא סמכינן על מ"ד דנוהג בנטע א"א להקל בחו"ל ולא עדיף קולת חו"ל מד"נ דספק נפשות להקל שכתבו התוס' בר"פ המניח דהיכי דהמיעוט בטל לגבי רוב לא מקילינן, ומה"ט בהא דפליגי בפ"ק דר"ה וביבמות פרק הערל בשיעור קליטה דהוקבע הלכה ב' שבתות קיי"ל כן בחו"ל ובפלוגתא דראב"ע בהרכבה והברכה אע"ג דרבנן פליגי עלה י"ל דלא פליגי אלא מטעם ספק ובא"י לחומרא אבל מה שסמכו בא"י גם במקום שהיא להקל המיעוט כמאן דליתא וכמו כן בפלוגתא דשיעור הנקה הא גם לקולא בד"ת סמכינן על מ"ד כ"ד חודש כמבואר בפ' מי שאחזו לאוקומתא דרב אשי דאם הניקתו יום אחד בתוך כ"ד חודש מותרת ולר' יודא דסגי בי"ח חודש ל"מ והיא א"א גמורה שהרי התחילה לקיים התנאי אחר זמן הנקה, וכן לאוקומתא דרבא דצריכה להניק כל הכ"ד חודש אם לא הניקה בחדשים שאחר י"ח הגט בטל ומתייבמת ומתירין לו אשת אחיו שהיא בכרת, ואפי' אם נדחוק באוקומתא דרבא מ"מ באוקומתא דרב אשי מבואר להדיא דהלכה קבוע כר"ג בזמן הנקה מדמתירין א"א לעלמא כסתם משנה, וזה נראה טעמו של הגאון והרמב"ם ז"ל, והנה הי' אפשר לקיים דברי האו"ז שלא יהא חולק ע"ד הגאון והר"מ ז"ל שהם ז"ל לא החמירו אלא במזיד והאו"ז נתכוון להתיר בשוגג ואע"ג דשוגג בלא"ה שרי לדעת האו"ז בהפרשה י"ל שהרי כתב בתה"ד שגם האו"ז לא התיר אלא בשוגג גמור שלא ידע שהיא מניקתו או שעשה ע"פ חכם שהגיע להוראה או שלא ידע מחמת שהוא ע"ה, אבל ידע מאיסור אע"פ שהי' נראה לו צד להקל לא מקרי שוגג שהי' לו לשאול, אמנם בכהן סמכינן גם בשוגג גרוע כל שלא הי' מזיד ממש דסמכינן על הנך דסברי ט"ו חדשים סגי, וזה מבואר בדברי תה"ד בסי' רי"ו שכ' דהא דמקילינן במת הולד בתוך ל' יום שאם נשאת לכהן בלא חליצה לא תצא היינו בשוגג גרוע, אבל אם היתה מזידה לא עבדינן תקנתא לעבריינין ותצא, א"כ מינה דגם במינקת לאחר ט"ו חדשים לא מקילינן רק בשוגג גרוע, דבזה באשת ישראל לא מקרי שוגג ובאשת כהן כיון דאיכא מאן דשרי לגמרי מקילינן אמנם באמת דברי התה"ד בסי' רי"ו שכתב בפשיטות דבתוך ל' כשמת ונשאת בלא חליצה אם היתה מזידה גם בכהן כופין אותו להוציא, לא ראיתי לגדולי המחברים שיביאום וביותר פלא שגם הרמ"א שדרכו למשוך ברוב המקומות אחר תה"ד לא הביא דבריו בסי' קס"ד, וכן נושאי כלי הש"ע והכנה"ג לא הביאום, ומדברי הרמב"ם ז"ל בפ"ב מה' יבום נראה דלא ס"ל הא דתה"ד שהרי כתב שם בה' י"ט נתקדשה לזר לא נאסרה על יבמה וכו' ואם הי' יבמה כהן נותן לה המקדש גט ותחלוץ מיבמה ובה' כ' כתב שאם חזר הזר ונשאה אחר שחלץ לה אין מוציאין מידו, וכתב המ"מ דמיירי שהיתה מזידה כשנתקדשה לזר לכן לא תנשא גם אחר חליצה להמקדש ובה' כ"א הביא הא דינא דפ' החולץ במת תוך ל' ללידתו ונשאת לכהן ל"ת, והרי הר"מ ז"ל עסק לעיל מיני' במזיד ואפ"ה כ' שאם נשאת ל"ת עמש"כ בלח"מ, ומהתימא על הרב בתה"ד דנקט לה בפשיטות דבמת הולד בתוך ל' ונשאת לכהן דאם עברה במזיד תצא, דמה בין זה לכל הנך דלא תנשא לכתחילה דבדיעבד ל"ת גם אם הי' מזידה, ודוקא במים שאין להם סוף החמיר במהר"ם הובא בהגהת רמ"א בסי' י"ז דדוקא בנשאת ע"פ חכם לא תצא וגם בזה חלקו עליו רבינו פרץ בהגהות התשב"ץ והב"י והמבי"ט והרדב"ז עיי"ש בתשו' ב"י בדיני מים שאין להם סוף וגם מהר"ם שהחמיר במים שאל"ס הוא משום דשני' בלישנא ולא קאמרי ואם נשאת ל"ת, אבל בכל הנך דנקט ואם נשאת ל"ת אפי' בנשאת וידעה שהוא אסור ל"ת, ומאין לנו להחמיר בזה שצריך דוקא שתהא שוגגת במחצת שסברה שהוא מותר, עיין בהגמ"י דשייכי לאישות סי' ירי, ובירושלמי סוטה פרק כשם פריך על ר"מ דס"ל בנושא מעוברת ומינקת חבירו יוצא ולא יחזור עולמית מ"ש מחליצת קטנה דס"ל לר"מ דקטנה לא תחלוץ ובדיעבד חליצתה כשרה, ומשני משום תקנת הולד נגעו בה, פירוש דמשום שיש סכנה לולד לכן אלים ר"מ לגזירותיו דגם אם הוציא בגט לא יחזור עולמית, וגם אנו נאמר דגם אם נימא דאפי' שוגג יוציא בגט מ"מ אין הכרח בההיא דיבמה לכהן כשמת בתוך ל' דתצא גם כשכנסה במזיד דדוקא היכי דאיכא סכנה לולד אלמוה לתקנתא גם בשוגג לא כשאין חשש סכנה, לכן אם כי איני כדאי להרהר אחר הרב בתה"ד מ"מ כיון שהוכחנו מדברי המ"מ דפליג על האי דינא וכל הפוסקים לא הביאו דברי התה"ד לבי אומר לי בטוח שאין להוציא אשה מתחת בעלה במת הולד בתוך ל' ונתקדשה לכהן, ובמינקת שנשאת במזיד מבואר בדברי הרמב"ם דתצא בגט אפי' אחר ט"ו חודש והיא אשת כהן וע"כ דס"ל להרמב"ם ז"ל לחלק מטעם שכתבתי, ונראה דאפי' להנך פוסקים דס"ל להקל גם בנטע רבעי בח"ל אע"פ שנפסקה הלכה כמ"ד נטע רבעי גם להקל לפוטרן ממעשר בא"י, י"ל דס"ל כרוב פוסקים דאין תו"מ גם בא"י מדאורייתא, אבל ודאי כל שהופסק הלכה בד"ת גם להקל תו אי אפשר לצרף גם לסניף להקל בשעת הדחק כדמוכח מהא דקליטה דלא מקילינן בחו"ל בפחות משתי שבתות:
והנה ראיתי לכ"ת שהביא בשם הרה"ג מהמבארג בס' תפארת צבי חא"ע סי' ו' שגם הוא הרגיש בקולא זו באשת כהן להקל אחר ט"ו שדי בפרישה לבד, ועיינתי שם וראיתי שכתב להיפך ממש"כ כ"ת משמו, וזה שהוא כתב שאין להקל אחר ט"ו חודש בא"כ כיון שמבואר בש"ס דצריכה להמתין כ"ד חודש, ומבואר דגם במת הולד תוך ל' יום אם היתה מזידה אסורה או שטעתה בדין א"כ כיון דש"ס מצריכה להמתין כ"ד חודש לא מקרי כלל מורה ואינו אלא טועה ושגגה גדולה שגג כי לא דק כלל בדברי תה"ד והבין דככם דלמ"ד במינקת שהיתה שוגגה די בהפרשה וזו דעת האו"ז וס"ל להרב בתה"ד דוקא כשהיתה שוגגת לגמרי שלא נודע לה כלל מעולם שיש איסור במינקת או שעשה עפ"י היתר חכם, אבל בטועה בדין שהי' סבור בדעתו שמותר ל"מ שוגג, גם בההיא דיבמה אע"ג דאיכא רבנן דפליגיי עלי' דרשב"ג כמבואר להמעיין היטב בדבריו כי הרואה יראה דס"ל להרב זצ"ל דג' בדבר היכא שמ"ד וכו' גם כהן ואיכא מאן דשרי לא שרינן לה דלא עבדינן תקנתא לעבריינין, והיכא דהוא שוגג גמור שידענו שהוא ע"ה גמור ואפשר שלא ידע שיש צד איסור הר"ז שוגג גמור וכן בשעשה ע"פ הוראת חכם [ולקמן יתבאר] מותר לדעת האו"ז גם היכא דליכא מאן דשרי שא"צ להוציא בגט ודי בהפרשה, והיכי שהוא שוגג קרוב למזיד כגון שהי' סבור שנתנה למינקת שרי ועשה כן ע"פ דעת עצמו אע"פ שטעה בדמיונו וסבור הוא שמותר מ"מ לא הי' לו לעשות מעשה ועיין כעין זה בדברי הר"ן פ' האיש מקדש] ע"פ סברתו לבד בזה דוקא היכי דאיכא מאן דשרי שרינן באשת כהן דל"ל תקנתא ובאשת ישראל אסורה, וזה מבואר בתה"ד שהוקשה לו לפ"מ שחידש דלא [שרינן] בהא דסמכינן במזיד גמור באשת כהן בפלוגתא דרשב"ג ורבנן, א"כ למה כתב מוהר"ם דלא שרינן באשת כהן בהפרשה במינקת כיון דליכא מאן דשרי ממנ"פ בשוגג הא גם באשת ישראל שרי, ובמזיד גם בדאיכא מאן דשרי אסור, לכן חידש דבשוגג גרוע כגון שסמך על סברתו לא מקרי שוגג גמור ואסור באשת ישראל ובאשת כהן ואיכא מאן דשרי מותר ועכ"פ אין מקום לדברי המחבר הנזכר:
אמנם נראה באמת דאשתמיט להמחבר הנזכר דברי הגה"מ בתשו' דשייכי לה' גירושין סי' כ"ד במעשה שהורה הר' יעקב להתיר לישא מינקת באם תתן בנה למינקת ונשאת לכהן ע"י שנשבעה המינקת דדמי להא דשרי לר"ג דלא הדרי בהו וחלקו עליו רצה הר' יעקב להתירה דדמי לפלוגתא דרשב"ג ורבנן דסמכינן בא"כ על רבנן דפליגי על רשב"ג, ודחה מוהר"ם דברים הללו, דדוקא בפלוגתא דרשב"ג ורבנן סמכינן על רבנן לא בפלוגתא זו, עיי"ש מילתא בטעמא:
ובעיקר הדין במינקת שנשאת ע"פ היתר אם יש להתירה בהפרשה בעלמא, הנה בתשו' נו"ב האריך בזה והרבה יש לתמוה שסמך להורות ע"פ פילפולים דחוקים, והנה הח"מ כתב שדעת מהרי"ו בתשו' להקל בשוגג, ויש לתמוה שבסי' ע"ב כתב בהדיא שצריך בריחה, אלא דבשוגג קיל דא"צ גם לדעת הרא"ש שיברח למקום רחוק שלא יוכל לבוא עד לאחר הזמן, ונראה עוד מדברי מהרי"ו שצריך שיהיו שניהם שוגגים שלא כנזכר בדברי הנו"ב דבהוא שוגג גם כשהיא מזידה די בהפרשה גם עיקר פלפולו של הנו"ב להשוות דברי התוס' והרא"ש דנראה מדבריהם דבשוגג ג"כ צריך להוציא בגט עם דברי האו"ז לפי שהעלה בפלפולו דלאביי שוגג ומזיד שווין איננו נכון דנהי דשמעינן לי' כן ע"פ דר"מ היינו דחזינן לר"מ דקניס שוגג אטו מזיד בדרבנן כמבואר בגיטין נ"ד, אבל לפסק הלכה י"ל דס"ל לאביי דהלכה כר' יודא דלא קנסינן בדרבנן ועוד שהרי כ' התוס' בב"ק דף ק' דגם למאן דס"ל קנסו שוגג אטו מזיד היינו כשעשה מדעת עצמו שסבור שהוא מותר אבל כשעשה ע"פ הוראת חכם קיל טפי ואין ראי' מהא דאביי, גם מש"כ להשוות דברי התוס' והרא"ש עם האו"ז איננו שוה לי, שהרי הא"ז למד מהא דאביי דבשוגג מותר והתוס' והרא"ש למדו מהא דאביי דבקידש לחוד לא מיתסר, גם מה שפלפל שם בהא דאמר רבא ביבמות ל"ו ר"מ ור"א אמרו ד"א אטו מי לא ידע רבא דל"ד דאורייתא לדרבנן דבד"ת י"ל דהחמירו טפי, וי"ל דבדרבנן החמירו יותר כמבואר בש"ס בכמה דוכתא, ומכח זה חידש פלוגתא אחריתא בין אביי לרבא, ולק"מ דודאי מאן דמחמיר בדרבנן טפי מד"ת במקום שיש איסור דרבנן ודאורייתא כמו יבם הבא על יבמתו בתוך ג' חדשים למיתתו דיש איסור הבחנה, וגם סד"א שמא היא מעוברת והו"ל אשת אח שלא במקום מצוה לא אמרינן כיון דהוא גם איסור דאורייתא לא חיישינן שיעבור במזיד, לכן גם כשנתערב עמו איסור דרבנן אין לקונסו, וכמו שהאריכו האחרונים, ואע"פ שהראי' שמביא הרב מוהר"מ ז"ל סופר בספרו ח"ס מהא דר"ה דף י"ט הוא ראי' חלושה מאוד דמה ענין מגילת תענית שהתקינו חכמים לפרסם הניסים שעשה לנו השי"ת בהודאה ועשו היכר במה שגזרו שלא להתענות ביום זה והוסיפו עוד במה שלא נזכר הנס בדברי הנביאים לאסור גם יום שלפניו בתענית בזה הוא שאמרו דבנס שנעשה בג' בתשרי כיון שנתפרסם מצד שנזכר בכתובים ולא הי' מקום להוסיף גדר גם על יום שלפניו שהרי בלא זה יהיו נזהרין שלא לשנות ולעשות היכר בעשיית יו"ט ושאסור להתענות ביום ג' בתשרי וכשנוסף נס בג' בתשרי ורצו חכמים לעשות זכר והיכר ביום זה לנס שנעשה בו לא הי' די במה שתקנו שלא להתענות ביום זה שהרי עי"ז פשיטא שאפשר לשכחו שאין שום היכר במה שאין מתענים בו, שהרי בלא"ה אין מתענים בו מפני שהוא ג' בתשרי לכן הוצרכו לגזור על שלפניו ובזה יהא היכר לתק"ח לזכור הנס שנעשה אח"כ בימי חכמים אחר תיקון הנביאים שתקנו על יום שנהרג בו גדלי', כלל הדבר שאין ללמוד התקנה שתקנו חכמים שלא לעשות וגדרו גדר לבל יפרוץ הדבר ויעשו שבזה אם יש בו עוד איסור תורה א"צ לעשות חיזוק כי כבר הוא גדור באיסור תורה, אבל מה שתקנו חכמים בקום ועשה לזכור בפרטות ועשו חיזוק לדבריהם בזה אדרבא במה שצריך לעשות מכבר לפי שהוא דאורייתא לא יהא זכר לנס שנתחדש ע"י עשיית יו"ט ואיסור התענית שאדרבא ע"י איסור התענית מכבר אין בו זכר לנס הנוסף כלל כיון שבלא"ה אסור להתענות בשביל דאורייתא בזה הוצרכו להוסיף החיזוק אשר הוא בדברי סופרים שיהא זכר לנס הנתוסף וזה פשוט, ויש לתמוה על המחבר הנ"ל שלא שם לבו לזה, אלא דלקושטא דמילתא נראה דכשגזרו ועשו חיזוק בדברי סופרים גם כשיש בלא"ה גם איסור דאורייתא גזרו, וראי' ממש"כ מהרי"ק בשם מהר"ם בר ברוך והובא בש"ג פרק החולץ במקדש מינקת והיא נדה וכשיעברו ז' ימי נקיים ישלמו הכ"ד חודש מ"מ צריך לגרשה בתוך הז' ימי נקיים, והרי המקדש אשה נדה א"צ לגרשה אלא שאסור לו להתיחד עמה כל שלא בעל ואע"פ כן אין זה מציל שלא יצטרך לגרש, וכן בריש ביצה דבשבת לא החמירו במוקצה וביו"ט החמירו כי היכי דלא לזלזולי, ואין ספק דיו"ט שחל להיות בשבת נוהג ג"כ איסור מוקצה כר' יודא, ולפי"ז צ"ל דמה שהביא הש"ך יו"ד סי' שמ"ב ס"ק ז' בשם הב"ח בהכין צרכי סעודה ומת אביו של חתן או אמה של הכלה דבועל בעילת מצוה ופורש אח"כ, דהאידנא דאין בועלין על דם בתולים מותר להתיחד עמה, והיינו דאיסור נדה חמור אלמא אע"ג דמשום אבלות אסור להתיחד דעשו חיזוק יותר משל תורה מ"מ בהצטרף לזה שהוא דרבנן איסור חמור לא החמירו בשל דרבנן, דש"ה דלא היתה תקנה קבועה, ודי בהפרשה שהוא ישן בין אנשים והיא ישינה בין נשים. אבל במקדש מעוברת או מינקת לא חלקו חכמים ותקנו שיגרשנה, לכן גם בהצטרף לאיסור דרבנן איסור דאורייתא לא הקילו, א"כ אין מקום לקו' הנו"ב דשפיר קאמר רבא ר"א ור"מ אמרו ד"א דלר"מ דחמיר בדרבנן גם בנוסף לאיסור דאורייתא אסור וכן ר"א מודה לר"מ, דל"ל דר"א ס"ל להחמיר דוקא באיסור דאורייתא דהא במס' מנחות דף כ"ה ע"ב מקיל ר"א טפי מדרבנן בקנס עיי"ש גבי זריקת דם טמא, ובתורם מטמא על טהור לכן ס"ל לרבא דר"א ס"ל כר"מ דמחמיר טפי בדרבנן מד"ת, וה"נ קניס ר"א משום הבחנה ואביי פליג וס"ל כאוקומתא דרבינא ור"ש שם במנחות גם לר"מ דלא קניס אלא בדרבנן אע"ג דה"נ פתיך בי' י"ל דס"ל לאביי דבכלל איסור נישואין שתקנו משום הבחנה אין בכלל זה יבמה, כמש"כ התוס' כעין זה דף מ"ט ביבמות בד"ה תופסין אף שראוי' ליבמה גם מה שהקשה שם בנו"ב בשם המל"מ על הראב"ד שכ' בפי"א מה' גירושין, בהא דתנן במתניתין דריש פ' החולץ דאין הולד של קיימא יקיים, דאמאי לא יוציא בגט, ותירץ משום דלא תיאסר עולמית. דיבמה שמקבלת גט נאסרה עליו עולמית, וע"ז תמה דהא מעוברת שנתקדשה לכהן דצריכה גט אע"פ שנאסרה עולמית, וכתב שהיא פליאה גדולה ע"ד הראב"ד, ואנא גברא חזינא תיובתא לא חזינא, ותימא על תמיהתו דמה ענין כהן שקדש מינקת חבירו דליכא שום איסור בגירושין, ואפי' לב"ש כיון דהוא מינקת והיא זווג שני, לדעת רוב פוסקים אין סרך איסור בגירושין אבל ביבם ליבמתו, איסור גמור לגרשה דאסור לבטל מצות יבום והרי לרבא בדף כ' דקיי"ל כוותי' אפי' ח"ל מותרת מדאורייתא להתיבם וכש"כ שאין קו' אם לא רצו חכמים משום קנס לבטל עשה דאורייתא בידים כללא דמילתא שלפענ"ד אין לבנות שום יסוד על פלפול כזה להכריע בין הפוסקים:
אמנם בעיקר הדין בהיו שוגגין נימא בי' מלתא, הנה התוס' בב"ק דף ק' בד"ה טיהר הקשו בהא דס"ל לר"מ בדן את הדין טיהר את הטמא מה שעשה עשוי שפי' התוס' עם פירותיו הטהורין דכיון שהם רוב בטל, דהא שמעינן לי' לר"מ דקנסו שוגג אטו מזיד, ואם הוסיף בין בשוגג בין במזיד אסור, ותירצו דכיון שעשה עפ"י הוראת חכם מודה דלא קנסו והיינו דס"ל דלא קנסו בשוגג אלא כשהי' פשיעה קצת, לא כשהיא קרוב לאונס, ומזה למדו הפוסקים בסי' ק"י למאן דמחמיר בנפלו ונתפצעו בשוגג, דוקא בהפילו בשוגג אבל מאליהן או שלא ידע כלל דשרי, והט"ז ביו"ד סי' צ"ט ס"ק ט' כתב דטועה בדין מקרי שוגג, וה"ר מדברי התוס' בכורות דף כ"ג שכ' דשמא טועה בדין מקרי שוגג, והנה כי היכי דלא לסתרי דברי תוס' אדדדי, דבב"ק כתבו דוקא בעשה ע"פ הוראת חכם נראה דלמ"ד קנסו שוגג אטו מזיד בזה כתבו בב"ק דכיון שעושה ע"פ חכם בזה לא קנסו, אבל למ"ד לא קנסו בזה י"ל דמקרי שוגג גם כשנ"ל בעצמו דמותר מקרי שוגג, ולולי דברי התוס' בכורות הי' נראה דגם למ"ד קנסו שוגג אטו מזיד מ"מ בזה ל"ש למקנס שוגג דהיינו שמא יערים ויאמר שוגג אני, דהא מבואר בסוף פרק עד כמה דף ל"א דבחולין טמאין למאן דאכיל חולין בטהרה אין כאן שום חשש, כיון דחזי לי' בימי טומאה, א"כ ל"ש למקנס שוגג אטו מזיד שמא יערים, אמנם דברי הטו"ז שלמד מדברי התוס' בכורות דבאומר מותר לא קנסו תימא לכאורה שהרי מדברי התוס' בב"ק ק' נראה להדיא דדוקא בעשה ע"פ הוראת חכם לא קנסו, אמנם התוס' שם כתבו עוד תירוץ אחר דדוקא בהא דנפלו ונתפצעו בגיטין דף נ"ד קניס שוגג אטו מזיד שהרי מקודם שנתפצעו הי' הכל אסור וקנסו גם בנתפצעו בשוגג אטו מזיד שלא יהנה ממעשה איסור ויהי' כמקדם, אבל בנתוסף היתר על איסור שאם נקנוס בשוגג נצטרך לקנוס עוד גם ההיתר בזה מודה ר"מ דלא קניס שוגג למקנס גם ההיתר, והנה דעת האו"ה בסי' צ"ט הובא בטו"ז וש"ך שם דגם בביטול איסורין אפילו במקום דלא אמרינן חענ"נ מ"מ בנתוסף בשוגג אחר ידיעה אסור משום דקנסו שוגג אטו מזיד, אמנם דעת הטור אינו כן, ובספר פ"ח הקשה שדברי הטור סותרין למש"פ בסי' ק"י דקנסו שוגג אטו מזיד, אמנם לפ"ד תוס' שזכרנו א"ש דגם ר"מ מודה דלא קנסו בשוגג היתרא אטו איסורא, וכ"כ הרשב"א בחי' לחולין ד' י"ד דלא קנסו בשוגג היתירא אטו אסורא, ושוב ראיתי להפרי תואר בסי' צ"ט שתירץ ג"כ לקושית הפר"ח, ותימא שלא הזכיר שכן מבואר בדברי התוס', ולפ"ז צדקו דברי הטו"ז דלדידן דקיי"ל דלא קנסינן היתרא אטו איסורא בשוגג א"צ דדוקא שיעשה ע"פ הוראת חכם אלא שוגג כל דהוא סגי ולפ"ז י"ל דגם לדעת מהרא"י בתה"ד דלא התיר האו"ז בכנס מינקת בתוך כ"ד חודש בשכנסה בשוגג אלא דוקא בשוגג שעשה ע"פ היתר חכם או שלא הי' לו ידיעת בית רבו דמינקת אסורה אבל בשוגג דאומר מותר לא התירו, היינו דוקא באשת ישראל דלא קנסו היתרא אטו איסורא אלא שלא יהנו מעשיו הרעים, שתיקנו שלא יקדש ולא ישאנה, לכן גם בדיעבד תקנו שיגרשנה ולא יהנה ממעשיו הרעים שקדשה כדי שלא יקדמנו אחר, אבל באשת כהן שאם יגרשנה תיאסר עליו עולמית גם בזמן היתר ונצטרך למקנס גם לההיתר י"ל דלא קנסו, ואע"ג דמבואר בשאלתות דגם באשת כהן קנסו, היינו במזיד גמור, וכן הא דמבואר בש"ס דגם באשת כהן קנסו שצריך לגרשה היינו במזיד, אלא שמדברי מהרא"י זצ"ל נראה דגם באשת כהן קנסו אפי' בשוגג אם לא שיהי' שוגג חשוב, וכמש"כ הח"מ, וראיתי להרשב"א בחי' ליבמות דף ל"ו ע"ב שכ' דהא דצריך לגרש לאו מטעם קנס הוא אלא דתק"ח כך היא, שלא יבעלנה, ולפ"ז אין להקל כלל גם בשוגג גמור, ואפשר דגם לדעת הסוברין דבשוגג אסור מטעם קנס דקנסו שוגג אטו מזיד מ"מ יש לחלק בין האי להא דכל האיסורין שריבה עליהן בשוגג דלא קנסו היתרא אטו איסורא כמש"כ בשם התוס' והרשב"א בחולין די"ל דוקא באיסורין דע"א נאמן באיסורין לכן כשם שנאמן לומר חתיכה זו כשרה, כך נאמן לומר שהי' שוגג, אבל במינקת י"ל דדינה כשבוי' שאין הבעל והאשה נאמנים ולא האמינו לבע"ד, וע"ש בכהנ"ג סי' י"א שנסתפק אם נאמנת האשה לומר שכלו ג' חדשי הבחנה ואע"ג שהדעת נוטה שנאמנת דאין לך על"ג יותר מזה ולא דמי לשבוי' שאינה עשוי' להתברר מ"מ יש ללמוד מדבריו דלא האמינו באיסור נשואין לבע"ד, לכן החמירו גם בשוגג גרוע, ומה"ט י"ל דגם להפוסקים דלא קנסו שוגג אטו מזיד, מודים כאן ודוקא בשאר איסורים דבע"ד מהימן לא החמירו משא"כ כאן הכל מודים, אבל כשנעשה ע"פ חכם ידענו שאין כאן חשש ערמה כנ"ל ויצא לנו מזה שאין חילוק בין תוך ט"ו חודש לאחר כמבואר להדיא בדברי הגה"מ שזכרנו:
וע"ד פתיחת הקבר, מדברי הש"ע נראה להדיא דבמכניס שפופרת אמרינן ג"כ א"א לפה"ק בלא דם כמבואר בסי' קפ"ח אמנם פשוט שמה שאמרו א"א לפה"ק היינו בעומק רחוק ממקום שהשמש דש וכאשר שמעתי מרופא מומחה רוב פעמים אינו מגיע לחדר שהוא למעלה מרוחב אצבע לערך ממקום שהשמש דש, אמנם כאשר לפעמים צריך לבדוק גם שם נכון שמי שרוצית לבדוק שתכניס עמה מילדת בקיאה ותבין ע"פ הכלי וע"י שתשמע מהרופא אם הוא מכניס הכלי גם בפתח החדר שזה הוא שאמרו פתיחת הקבר, והכונה על החדר שהוא למעלה כרוחב אצבע ממקום שהשמש דש. ובאמת אם מכניס הכלי למעלה בהחדר אין ספק שהעיקר כדברי הנו"ב, וכן שמעתי מאשה בקיאה שרוב פעמים רואות דם ע"י כניסה בכלי זה, ונ"ל שאם לא הרגישה אז שום כאב יש לסמוך שודאי לא נכנס בכלי זו למעלה בחדר אלא בסמוך לו:
ידידו הדורש שלום תורתו בלב ונפש חפיצה שש ועלז בחכמתו ישראל יהושע אבד"ק קוטנא.
סימן יב
ב"ה יו"ד מנחם אב תרחם לפ"ק פה קוטנא. כבוד ידידי הרב המהוא"ג חריף ובקי מו"ה אברהם נר"י אבדק"ק ראווא יצ"ו. ע"ד הגרושה בת הנגיד ר' ל"ג שנתגרשה בעודה מעוברת. ואח"כ ילדה ולא התחילה להניק כלל, כ"א נתנה למינקת וינקה אותה כט"ז חדשים ואח"כ גמלה אותה, אם מותרת לינשא בתוך כ"ד חודש, הנה כבר נתפשט המנהג במדינה זו להקל בלא התחילה כלל להניק, מה גם כשנולד אחר הגירושין, גם הגאון בעל חות דעת בספרו נחלת יעקב כתב להקל וכן ראיתי עושין מעשה להקל:
ידידו ישראל יהושע חופ"ק קוטנא.
סימן יג
ב"ה יום ב' כ"ד שבט תרנ"ב לפ"ק פה קוטנא. שוכ"ט לכבוד הרב וכו' מו"ה יעקב בן ר' ישראל נר"י. אחדשה"ט מכתבו הראשון גם השני קבלתי, הנה בדבר שנחלקו הראשונים אם היולדת גם לשבעה נאמר ג"כ שיפורא גרים שתוכל לילד גם לחמשה חדשים ושני ימים יום א' מראשון ויום א' מהשביעי נחלקו הפוסקים, שדעת מוהרי"ט ביולדת לשבעה נלמד מקרא דשמואל דכתיב ויהי לתקופת הימים, מיעוט תקופות שתים מיעוט ימים שתים שהן קפ"ד ימים שני תקופות של צ"א יום ושני ימים ולא אמרינן שיפורא גרים הן אמת שגם חכמי ש"ס נחלקו בזה כי בירושלמי ריש החולץ מבואר להדי' כדברי הרמ"א שבחמישים ימים הולד ניכר וזה כי בז' חדשים גם כן שיפורא גרים וחמשה חדשים נחשבים קמ"ז או קמ"ח ימים ושני ימים מהחודש הראשון ומהאחרון של הז' הרי ק"נ ימים והעובר ניכר בשליש ימים שהם חמישים יום, אמנם בירושלמי שם בפרק הנזכר הלכה י"א מבואר שם פלוגתא בזה וכן הוא בש"ס דילן נדה דף ל"ח, וראיות מוהרי"ט מקרא הנזכר דשמואל ויהי לתקופות הימים יש לדחות דקרא דכתיב בשמואל ויהי לתקופות מיעוט תקופות שנים י"ל דהא בירושלמי דשתי יצירות הוי בתשעה ובז' ואם תחילת יצירה הי' לתשעה לא הי' אפשר לחיות אם נולד לז', כמו כן נאמר שגם ביצירות לז' או לט' יש שני מיני יצירות אם לחדשי חמה אם לחדשי לבנה, וכן מבואר בתוס' בכורות דף כ"א בבהמה דקה שיולדת לה' חדשים יש מהם שנולדת לחדשי חמה ויש מהם שנולדת לחדשי לבנה, וכן הוא בירושלמי פרק החולץ גבי בהמה גסה טמאה שיולדת לי"ב חודש שנולדת לחדשי חמה שהם שס"ה ימים ויש מהם שיולדת לחדשי לבנה שהם שנ"ד או שנ"ה ימים, וככה נאמר ג"כ שיולדת לז' יש מהם לחדשי חמה ויש מהם לחדשי לבנה, וגם בשמואל אם כי הי' ביצירתו לז' לא הי' אלא לחדשי חמה לכן מה שהביא ראי' לזה שא"א לחיות הולד בפחות בזה אין ראי', ולפי דעתי הספק הזה א"א להכריע כלל בזה"ז אחרי שבלתי מוכרע גם לחכמי ש"ס, ולכן בנד"ד כיון שלדעת הירושלמי יולדת לשבעה עוברה ניכר לשליש ימי' חמישים יום אם ירצה לקיימה אין שום חשש למעוברת חבירו אחר שהיא מכחישה שטוענת בבירור שאינה יודעת משום רע ואין כאן שום חשש דאורייתא וגם אין הבעל מכחישה בבירור:. ובזה אסיים ואומר שלום ישראל יהושע חופ"ק קוטנא יצ"ו (עיין לקמן צ"ב צ"ג)
סימן יד
בונה ירושלים ינחם עמו בכפלים, לכבוד הרב הגאון הגדול המפורסם ערוגת הבושם כקש"ת מו"ה אלי' חיים מייזלש שיחי' האבד"ק לאדזי יצ"ו. אחדשה"ט המכ"ז מעירכם דפק על פתחי אודות המשודכת שלו, אשר ילדה חמשה ילדים בחיי בעלה ולא התחילה להניק והששי ילדה אחר מיתת בעלה איזה חדשים וג"כ לא התחילה להניק, הנה חלילה לי להורות באתרא דמר, אמנם אם יסכים כ"ת לזה אחר שנראה לעינים שהוא לטובת יתומים וא"א לבעל שהוא חשוכי בנים להמתין זמן רב כ"כ והיא לא הניקה מעולם בחיי' ברצון בעלה בחמשה בנים שילדה והולד הזה נולד אחר מיתת בעלה לכן עכ"פ יש להקל אחר ט"ו חדשים, וכבר יצאה הוראה זו להיתר מגדולי הדור אשר לפנינו הקדושים אשר בארץ המה, אחר שתשכור מינקת בערכאות באופן היותר מועיל כנלפע"ד, והנה אין מדרכי להאריך בפלפולים:
ידידו הדוש"ת ישראל יהושע חופ"ק קוטנא.
סימן טו
ב"ה ג' סיון תרכ"א. החוה"ש וכ"ט לכבוד ידידי הרב החריף מו"ה אברהם משה נ"י בלובין. כן באו אלי אמרותיו הנעימים בדבר הזונה שנשאת לבעל וילדה בן והנאני בראותי שכ"ת חש לתקנת הוולד וחשש פיקוח נפש כי בודאי קשין גירושין לאשה זאת גם לבנה כי תהרגהו לזאת נצטרך בכל היכולת וכעצת רמ"א ז"ל להקל במזנה, וזה עצתי שהבעל ישליש ליד מעכ"ת משכנות בשופי שיהיו שווין לכה"פ מאה זהובים ותוך ל' ללידת הבן יראה הבעל להכין מינקת שתניק את הילד לכל הפחות י"ח חודש, ואם היות כי מאה זהובים לפי ערך הוא מצער עכ"ז לפי הנראה תוכלו לעשות השתדלות בזה אצל אנשי העיר כי קשין גירושין גם כי זה לטובת הוולד לטובת עני והוא חשש סכנות נפשות לוולד באם תצטרך להתגרש כי תעזוב בלי ספק את הוולד, ולפ"ד לא נאמר חזקה אימא לא קטלה לברה אלא בולד כשר אבל בילדי זנונים אנן סהדי דחשידי להכי גם יש אתי טעמים אחרים להקל במזנה לכן דעתי נוטה להתיר לבעל לישהה עם אשתו אחרי שישליש הבעל צרכי מינקת והבעל הבטיח לי שישליש סך הנ"ל ויזמין לה מינקת בתוך ל' ללידת הבן:
ידידו ישראל יהושע חופ"ק קוטנא.
סימן טז
ב"ה עש"ק י"ג סיון תרכ"א, לפ"ק. כבוד ידידי הרב החריף מו"ה אברהם משה בלובין. הגיעני אמרותיו ע"י המכ"ז והנה כ"כ איזה טעמים כי יש להקל במזנה כפסק רמ"א ז"ל ואף הצ"צ שחולק מודה בדיעבד, והרי אף בגרושה כתב הרב ב"י בסי' י"ג שראה מקילין בתוך שיעור הכרה ואפי' התחילה להניק וכתב הרב"י דכיון דמידי דרבנן סמכינן ארשב"א ק"ו במקום שנשאת:
ועתה אבוא על דבריו שכתב דבהגהות מרדכי פ' החולץ כתב לאסור במינקת נכרית, ומעלתו לא דק כי הג"ה זו היא לפי דין הש"ס דאסור ליתן למינקת ורצה אחד להקל לתת למינקת נכרית בעש"ג דהוא כמו ריש גלותא וע"ז כתב טעמים להחמיר ולא עדיף ממינקת ישראלית אבל אנן בדידן דמקילינן במזנה אין לנו להחמיר במינקת נכרית, ומש"כ כ"ת דנכרית חשידי אשפ"ד ולא יתיחד אדם עמהם, תמה ע"ע הרי מעשים בכל יום דלא קפדי אהכי וע"כ דבזה"ז לא חשידי, גם בלא"ה לפ"ד ר"ש הזקן דלא גזרו בגרושה אף בלא נתנה למינקת לא גזרו כמו כל אשה שמותרת לבעלה ולא גזרינן שמא יעכר חלבה כדמוכח להדיא מדברי תוס' יבמות פ' החולץ וכתובות פ' אע"פ הכלל נ"ל ברור שאין להטיל עלי' כל החומרות שזכר כ"ת שאין להם מקום כלל לפי דעת המקילין שאנו סומכין עליהן במזנה בדיעבד:
הלכך סיומא דפסקא הבעל ישליש משכנות לערך מאה זהובים ויתן הולד למינקת נכרית ומלבד זה ישבע שבועה חמורה שיתן בכל שבוע ג' זהובים וחצי שכר מינקת עד י"ח חודש מלידת הולד ובאם יעבור ע"ז אסור לו לדור עם אשתו ויהי' המאה זהובים נחלטים עבור הוולד והילד לתנו למינקת נכרית וטוב לתנו למי שאין לה בעל יותר מזה אין להחמיר על הבעל כלל:
ידידו הדוש"ת ישראל יהושע החופ"ק קוטנא.
סימן יז
בעזהי"ת יום א' כ' תמוז תרל"ח לפ"ק קוטנא הצומות יתהפכו לנחמות, ועיניו יחזו בנין החומות כבוד ידידי הרב המאוה"ג החה"ש מו"ה אפרים אוירבאך האבד"ק מעזריטש הגדול יצ"ו. מכתבו הגיעני ביום אתמול בש"ק העבר ועל אחרון ראשון, ע"ד הערלית האשכנזית הבאה ממדינת עסטרייך זה כשנה עם בעלה וילד יונק שדי אמו וזה כחצי שנה אשר באה כמה פעמים לפני יהודים ואמרם שהילד איננה בנה כי הוא מילדי העברים ואשה אחת מק"ק בראד שנראה לה שהיתה פנוי', [כי הלכה פריעת ראש כדרך הבתולות] נתנה לה להניק את הילד ואח"כ שכר האדון ממעזריטש את בעלה והביאה עמה את הילד הזה, ועתה אשר הוא כבן שני שנים רוצת להחזירו לקהל יהודים וכבר נסעה עם השר מעיר מעזריטש לק"ק, בראד אולי תכיר את אם הילד ולא יכלה להכיר את האם וכעת רוצים איזה בע"ב להחזיק את הילד ולגדלו, אמנם הם שאלו את משפט הילד האם מותרים להאכילו נבילות וטריפות או צריכים לגדלו כילד ישראל וגם אם יגדל הנער אם יהי' רשאי לישא אשה ישראלית או יהי' דינו כדין אסופי שצריך לישא גיורת וע"ז כתב כ"ת שאם בתחילת ביאתה החזיקה את הילד הזה לבנה והוחזקה לאם תו אין מאמינים לה שאינו בנה כמבואר בפ' עשרה יוחסין דסוקלין ושורפין על החזקות וכן הוא בש"ע א"ע סי' י"ט, אמנם קודם שאמרה שאינו בנה בזה י"ל דמהימנינין לה, ואע"ג שהוא מהול אמרינן דאפשר שהוא ואבי' הם ישמעאלים או שנולד מהול, זה ת"ד:
אבל לפ"ד סימן דמהול הוא סימן מובהק כמו נקב יש בצד אות פלוני ואע"ג דאיכא מיעוטא דמיעוטא שנולדין כשהן מהולין מ"מ לא אשכחן דאזלינן בתר חזקה דל' יום אלא במקום שלא הי' חזקה או רובא להיפך כההוא דאשה שבאה לירושלים ובנה מורכב על כתיפה שהרי ע"כ יש להוולד אם ואין החזקה שכרוך אחרי' אלא לברר הרוב וכמש"כ הר"ן בפ' האומר בקידושין גבי קדשתי את בתי וכן באח ואחות רובא דנשי ילדו זכרים ונקבות ואין החזקה אלא לברר אבל במקום שבשעה שהוחזקה הי' נגד הרוב או חזקה לא שמענו שיהא מועיל החזקה, ובמקום אחר הוכחתי מדברי רמ"ה ב"ב ומדברי הרא"ש בתשובה חילוק זה דכל שהחזיקה עצמה נגד חזקה לא מהני, ואל תשיבני מאשה ואיש שבאו ממה"י דהתם כיון ששניהם לפנינו ומחזיקין עצמם בחזקת איש ואשה ל"ש חזקת פנוי' שהרי בידן לקדש ולנשא כיון ששניהם מרוצים, אבל אשה שבאה ממה"י והחזיקה עצמה שהיא נשואה לאיש אחד מרחוק אע"פ שהחזיקה עצמה זמן רב ל"מ חזקה, ומהני אמתלא, וכבר הארכתי בזה בתשו' והבאתי ראי' ברורה מדברי הרמ"א בתשו', ואע"ג דלכאורה לא משמע הכי מאיזה מקומות כבר ישבנו שם, א"כ כאן דאיכא רובא שרוב אינם נולדים כשהן מהולים וכמש"כ הרשב"א והר"ן בפ' ר"א דמילה דף קל"ה דלא חיישינן לנולד כשהוא מהול דלא חיישינן למיעוט וכ"כ הכ"מ בפ"א מה' מילה, ואע"ג שמדברי הבעהמ"א נראה שחולק ע"ז נראה שגם הוא אינו חולק על החוש דהוא מיעוט אלא דלכתחילה כיון דאפשר לתקן ע"י הטפת דם ברית מטיפין, וכ"נ שכבר ראינו שגם מיעוט שנולדים כשהן מהולים מ"מ ניכר קצת שמקצת ציצין הגם שאין מעכבין בדיעבד את המילה מ"מ מחוברין וניכר בין הנימולין ע"י ב"א לבין הנימולים שנולדים כך א"כ כשאנו רואין שהוא נימל כהוגן בלא שום שיור הר"ז רוב גמור ולא אשכחן שתהא נאמנת בחזקה שהחזיקה עצמה לגרע את הרוב שהי' קודם שהחזיקה עצמה ואפי' אם לא הי' ידוע אז שהוא מהול מה בכך, עתה רואין אנו אותו מהול ונתגלה שהי' מהול למפרע קודם שהחזיקה עצמה ואין לנו לומר שמלה אותו עתה, שזה מוקשה מדעת ול"ש כלל וגם אין לנו לחוש שמא האם היא מישמעאלים שמלין את בניהם שהרי אנו דנין על חזקה שהחזיקה אותו לבן והרי היא עצמה החזיקה את עצמה תיכף שהיא מעמי אשכנז שנפרדים בארצם ולשונם ונמוסם ממנהגי ישמעאלים. גם כי בקל יוכל להתברר שהיא איננו מילדי הישמעאלים ומעתה לו יהי' שאינו אלא ספק מ"מ ודאי מצוה לקבלו לקהל ישראל וגם אם הי' נכרי הא קיי"ל דגר קטן מקבלין אותו לגייר ובגר קטן שאביו ואמו באין להתגייר לד"ה מקבלין דניחא להו מה דעביד אביהן וכאן אביהו ואמו מבקשין שיקבלו אותו לגייר ואין רצונם להחזיק אותו אצלם ויהודים רוצים להחזיקו ולזונו ולפרנסו ולגדלו ואין לך זכות גדול מזה, א"כ ודאי מקבלין אותו ומטבילין אותו ע"ד ב"ד, וגם לחוש לדעת רז"ה בס' המאור דחיישינן לכתחילה לנולד שהוא מהול טוב להטיף ממנו דם ברית ואע"ג דבנולד כשהוא מהול חיישינן שמא ערלה כבושה וצריך לדקדק היטב מ"מ כיון שלרוב הפוסקים ל"ח לנולד כשהוא מהול וגם דעת רז"ה בנולד כשהוא מהול אינו אלא חששא שמא ערלה כבושה היא אין להחמיר ביותר רק להטיף קצת דם ברית, ולענין להשיאו אשה כשיגדל הנה בנמצא מהול אין לחוש לאסופי, אמנם כבר הוקשה בחי' מוהרי"ט ניהו דאין חשש אסופי מ"מ לא נפיק אכתי מחשש שתוקי, ונכון בזה מה שתירץ בתשו' נו"ב דדוקא בשתוקי שאנו מכירין את האם וידענו עכ"פ שנולד בזנות אבל בנמצא מהול די"ל דמשום חשש רעבון ולא הי' ריעותא כלל כיון שלא נמצא במקום סכנה ויש לתלותו שנולד בכשרות אין חוששין כלל, אבל בנד"ד עשתה האם שלא כהוגן שמסרה ילד ישראל ביד נכרית בפרט אם נאמין לדברי הערלית שהיתה בחזקת בתולה ופנוי' וה"ז כפנוי' שעוברה שהוולד שתוקי, אמנם נראה דגם בזה יש לתלות שלא הי' שום חשש זנות כי שכיח הדבר באם לא נמצא מינקת ישראלית והאם אין בכחה להניק גם אין ביכולתה לשכור מינקת ישראלית ואפי' נכרית שתניק בביתה שנותנת לנכרית להניק בביתה והמינקת פשעה במה שנסעה עם בנה למרחקים, איברא שיש בזה הרבה לדין אבל אחר שהוולד הוא עתה בן שתי שנים אין לנו לחתוך הדין עתה בהכשירו של הוולד אחר שקרוב הדבר שברבות הזמנים אפשר יתברר הדבר עוד בענינו של הוולד הזה וטוב הדבר לכתוב לבראד להכריז בביהכ"נ דשם וגם בסביבות שנמצא נער מהול אצל נכרית ושהיא הגידה שישראלית נתנה לה להניק, גם טוב לחקור במתינות ובישוב אצל הערלית מאיזה עם היא ואיפה היתה במדינת עסטרייך אולי יתברר הדבר, גם מהות של המינקת ההיא אולי היא ישראלית מומרת דרך כלל אחר שאין נ"מ על העת הזאת טוב להמתין מלתת פס"ד על ההיתר עד אשר נבדק ונחקור היטב. אמנם ודאי מצוה גדולה לקבלו בקהל ישראל, וטוב להטבילו בפני ג' לשם גירות וגם להטיף קצת דם ברית:
וע"ד המינקת אשר היתה חולה בטיפעס ר"ל וע"י כן לא יכלה להניק את בנה וגמלתו אם מותרת לינשא אחר י"ח חודש, וכ"ת רצה לסמוך על דברי הרב החסיד בעל סידורו ש"ש שהיקל בצמקה דדי' גם אחר מיתת בעלה דלא אסרינן בגמלתו אלא בגמלתו מרצונה לא בגומלתו מתוך אונס, ואני בעניי לא ידעתי מקום היתר בנד"ד לפי שהדבר ברור שאין אשה שהיא בחזקת מינקת נאמנת על עצמה שאירע לה אונס, ודוקא בצימוק הדדים שאנו רואים בחוש כהאי עובדא דהרב הנזכר שראינו חולי בדדי' גם ששני אחיותי' נחלו בחולי כזו, אבל בנד"ד הגם שנתברר שחלתה בחולי הטיפעס ולא היתה אז ביכולת להניק וגם לא הי' לה מינקת בכפר כמש"כ כ"ת שיחי' מ"מ איננה בחזקת מסולקת לגמרי מחלב עד אחר ג"ח כמש"כ הר"ן בתשו' הובא בב"י סי' י"ג גם אפשר דמהסמ"ג והרא"ש בתשו' והטור בסי' י"ג נראה כן א"כ אחרי עבור חלי' לא היתה בחזקת מסולקת מחלב וכיון שהי' בתוך שני שנים אע"פ ששהתה איזה ימים ולא הניקתו מותרת לחזור ולהניק כמבואר בפ' אע"פ והי' עלי' עדיין שם מינקת ואע"פ שהיתה שוגגת בזה שלא החזירתו להניק מ"מ אין זה מוציא מידי גזירת חכז"ל דמינקת חבירו אחר שלא נתברר לנו שנאבדה החלב לגמרי בעת חלי' זה הנלפע"ד:
ידידו ישראל יהושע חופ"ק קוטנא.
סימן יח
ב"ה י"א אדר שנתרמ"ז לפ"ק פה קוטנא סמוך לפורים יזכה לראות כהן הלובש אורים, כבוד י"נ הרב הגדול מו"ה יחיאל שיחי' אבד"ק בלאשקי יצ"ו. ע"ד השאלה שאיש אחד נתקשר עם בתולה אחת מעירו ויצא עליו קול שיש לו נקב בגיד סמוך לכיס של ביצים וכאשר שאל כ"ת אותו, השיב כי הנקב הזה הוא מקטנותו ולפ"ד הוא מתולדה, גם אמר כי בעת שמטיל מים מטפטף טיפות מי רגלים דרך הנקב, אמנם זאת אמר כי בעת שמזריע מזריע כשאר אנשים, והאיש ההוא כבר נשא אשה וילדה לו בן ומת, ועתה רוצה לישא אשה שני', והנה כ"ת כתב כיון שכבר הוליד בן וע"כ שאינו כרות שפכה, דכרות שפכה אינו מוליד, וע"כ דלא ניקב אלא גובתא דמי רגלים לא גובתא דש"ז, וכמבואר בבכורות דף מ"ה וביבמות דף ע"ה וכפי הנראה נמשך כ"ת אחר דברי הפתחי תשובה אה"ע סי' ה' סק"ה בשם ספר משכנות יעקב, וחלילה לסמוך ע"ז כי הוא טעות בחוש כי המי רגלים וש"ז הולכין בדרך אחד בגיד, ומה שאמרו ביבמות ובבכורות הוא סמוך לגוף כשהם יוצאין מהגוף, אבל למעלה מהעטרה סמוך לכיס של ביצים יוצאין שניהם מקנה אחד לכן אין לסמוך ע"ז כלל ויעויין א"ע סי' ה' סעיף ו' וס"ט, ומצד היתר התוס' דבעינן מפולש הא כתב הב"ח דאם הנקב בתחתונית הגיד אסור כש"כ שרבים חולקין ע"ז התוס' וכמש"כ בתשו' ש"י וכוונתי לדבריו:
והנה מה שיש לעיין בזה הוא שני דברים א) שהוא ספק בידי אדם ספק בידי שמים, ולדעת הרבה פוסקים ספק פצוע דכה מותר גם מדרבנן דלאו בר אולידי הוא ולא גזרו חכמים בזה, ב) כיון שכבר הוליד אחזוקי אנשי ברשיעי לא מחזקינן לומר שאשתו זינתה, ואמרינן דרק רוב אינם מולידין אבל יש מהן שמזריע כחץ אפי' דרך הנקב והוא מהמיעוט דאין לנו לתלות בזנות בשום אופן, והנה מצד ספק שהוא נולד כך מבואר בסי' קע"ב סעיף א' דספק פ"ד בי"ש ספק בידי אדם נותנין עליו חומרי סריס אדם וחומרא דבידי שמים, והוא מדברי ריב"ש סימן תע"ד בשם הרא"ש, ויש לתמוה על הנך תרי גאונים הגאון בעל חו"ד והגאון מהורע"א ז"ל עיין בס' נחלת יעקב שפלפלו בזה הגאונים הנז' ובודאי דאשתמיט להו דברי הרא"ש שזכרנו, והוא מהש"ס דף פ' ביבמות, אמנם יש לחלק דהתם במידי דאורייתא אבל ספק פ"ד שאינו אלא מדרבנן כמו ספק ממזר י"ל בספק לא גזרו, ומהא דירושלמי בפ' הערל בנסתרס במעי אמו דנותנין עליו חומרא דבידי אדם שאינו נושא אשה י"ל דהתם לאו מצד ספק אלא דכך הוא הדין דכל שנעשה בידי אדם במעי אמו דינו כסריס אדם לענין פגוע דכא וכסריס בידי שמים לענין חליצה ויבום, ועוד כיון דלדעת הרמב"ם ז"ל ע"י חולי נידן כי"ש י"ל דהו"ל ספק ע"י חולי והו"ל ספק פצוע דכה אלא דעכ"ז צריכין אנו לצד היתר השני מצד שהוליד ואע"ג דבתשו' ש"י כתב דלא משגחינן בהא ואמרינן צא וחזור על בניו, סמך מעכ"ת ע"ד הרב בעל קרבן נתנאל דהרוב שותתין, מהנקב והמיעוט אפשר להם להיות יורה כחץ ע"י הנקב, ואני תמה שהרי בש"ס יבמות דף ע"ו אמרינן ניקב פסול משום ששותת ונסתם כשר ואמרינן שם על מימרא דשמואל היכי עבדינן מייתינן נהמא דחמימא ומקרי וחזינן לי', וקשה כל הטורח וספק איסור ל"ל שהרי כתבתי שבגיד עצמו המי רגלים וש"ז הולכין בחלל אחד כש"כ במימרא דשמואל א"כ יבדקו במי רגלים שלו, וע"כ דבשהנקב קטן לפעמים אינם יוצאין דרך הנקב קטן כ"א כדרכן מהלכין, אבל הש"ז שבא דרך חימום יוצאין גם דרך נקב קטן ע"כ ע"י בדיקת מי רגלים א"א לעמוד אם נסתם לגמרי נגד נקב הקטן, א"כ בנד"ד שהמי רגלים יוצאין דרך הנקב שסמוך לכיס אלא שהוא אומר שהש"ז הולך כדרך כל אדם א"א להאמינו, גם בלא"ה לא ברירא לי אם הוא נאמן להכשיר עצמו לקהל, אע"פ שע"א נאמן באיסורין וכל שע"א נאמן גם בע"ד מהימן מ"מ אין זה כלל בהרבה מקומות, ושבוי' תוכיח כמש"כ הגאון נו"ב ז"ל:
וכללה דהאי פסקא יש לבדוק במי רגלים שלו אם הולכין כל המי רגלים דרך נקב קטן ואינו מטיל כיפה רק מטפטף אין ראוי להשיאו אשה שגם אם נאמר שהוא ע"י חולי והוא בידי שמים מ"מ כיון שאינו ראוי להוליד אין להשיאה עצה שתבעל לו, וחכז"ל אמרו גם במשיא בתו לזקן דעובר על אל תחלל את בתך, ואין לו ראי' ממה שנולד לו בן שאפשר שאז לא הי' הולכין המי רגלים דרך הנקב הקטן ואפשר שראני הנקב לא הי' מפולש לחלל הגיד. דאין לנו להכחיש קבלת חז"ל דניקב הגיד אינו מוליד, ואע"פ שאפשר שע"ד זרות יולד ומורה כחץ, מ"מ אינו נראה להאמינו שהוא בע"ד, גם אם נאמר דע"א נאמן גם נגד רוב גמור ואינו מסייע לו רק מיעוטא דמיעוטא מ"מ לא מסתבר להאמין סתם בן אדם כש"כ שהש"י חלק לגמרי ע"ז, אמנם אם המ"ר הולכין כדרכן כדרך רוב בני אדם. אע"פ שמעט מטפטף דרך הנקב ההוא, הסומך להתיר אחר שכבר ילדה אשתו הראשונה לא הפסיד:
ואת שמחת פורים יקיים כדינו, ישראל יהושע חופ"ק קוטנא יצ"ו
סימן יט
ב"ה ד' מרחשון תרנ"ב לפ"ק. כבוד ידידי הרב וכו' מו"ה מאיר שמחה נר"י אבד"ק פארנעטשוב. ע"ד השאלה מי שקשרה לו אומנתו בקטנותו את הגיד בחוט ועי"ז נעשה לו נקב בתחתיתו ומשם השתן יוציא אם מותר לבוא בקהל. והנה ראתה עינו מש"כ בפתחי תשובה, והנה מש"כ בשם ס' משכנות יעקב הם דברים בטלים ומבוטלים, כי הנה הוא הבין שמה שאמרו בש"ס ששני שבילין יש בין שביל של ש"ז לבין שביל של מי רגלים וקרום דק מפסיק ביניהם, זה הוא עד סופו של גיד מקום שמטיל בו מי רגלים, לכן ביצא מי רגלים ע"י נקב יש ספק שמא לא ניקב סילון של ש"ז ואין זה אמת וכל הרופאים אמרו היפוך, והאמת הוא כי השני שבילין הם למעלה ועכ"פ אין ספק שאם ניקב סמוך לכיס למעלה, שם אין אלא שביל אחד והוא כרות שפכה בבירור, אמנם יש בזה ספק אי מקרי בידי שמים, דלדעת הרמב"ם ז"ל מקרי חולי בי"ש, ואע"פ שבא ע"י פשיעת האומנת כיון שלא הי' ברור הנזק בגדר פסיק רישא י"ל דמותר בדיעבד ולסמוך בשעת הדחק על דברי הרמב"ם ז"ל, אמנם לפ"ד מצוה גדולה לאמור זאת להצד הכלה אחר דאינה יודעת מזה כי בלא ספק לא יוליד, ולדעת קצת פוסקים האשה מצווה על שבת, וגם להפוסקים שאינה מצווה עכ"פ מום גדול הוא זה שע"י כן לא יהי' חוטרא לידה ומרא לקבורה, ואם בממון נאמר לאו באונאת מום ק"ו בדברים הנוגעים לנפש, לכן בודאי מצוה להשתדל שיהי' להם ידיעה:
ישראל יהושע חופ"ק קוטנא.
סימן כ
ב"ה כ"א טבת שנת רנ"ת לפ"ק. ע"ד האברך מו"ה צ"ד ב"ר מ' אשר בנו נולד שהנקב של מי רגלים הוא סמוך לכיס ועשו לו אפט. ראציע בעיר ווין וחתכו בגיד ועשו לו נקב כשאר אנשים והנקב אשר הי' בתולדה ריפאו אותו, אם אנו רואין שנתרפא לגמרי ואינו מטפטף כלל בנקב שהי' לו מקודם הוא מותר לבוא בקהל, ומה טוב אם יעשו כפי המבואר בש"ס יבמות דף ע"ו ע"א: נאום ישראל יהושע חופ"ק קוטנא.
סימן כא
ב"ה יום ב' מ"ד למב"י תרנ"ג לפ"ק פה קוטנא. שלום וכ"ט לכבוד הרב הג' חריף ובקי מו"ה יחיאל מיכל נ"י אבד"ק מינצק. ע"ד השאלה אשר איש אחד הי' לו נפוח ביצה הימנית והרופאים עשו לו אפעראציע וחתכו הביצה הימנית וקשרו החיטין, והאפעראציע הי' טובה, הנה הרש"ל בים של שלמה הסכים להתיר או שאפשר שגם הרמב"ם מתיר כשנעשה בהשגחת הרופאים ע"י קשירת חוט הביצים בפרט עתה שמשימין סמי דשנתא וניטל ההרגשה מאותו אבר עיי"ש ביש"ש פרק הערל סי' ח' ודבריו קרובים מאוד אחר שכל הרופאים כולם פה אחד מסכימים שיכול להוליד, ומה שנזכר בש"ס כשנפצע ביצה אחד זה כשנחתך שלא בהשגחה אין מועיל אח"כ שימת סמי רפואה אבל כשנחתך תיכף ע"י סמי התרופה לא נזכר בש"ס לאיסור ואשכחן כה"ג לענין טריפות בנטילת הרגל דסבירא לי' לר"מ כשיכולה לכוות ולחיות ורבנן פליגי עלי' שאין לו תרופה ולהכי אמרינן ביבמות דף ק"כ כשנחתך ע"י סכין מלובנת לד"ה חי וזה כעין חילוקו של הרש"ל, וכבר הקשה לי על הפוסקים שהשמיטו אוקומתא דרבא ביבמות פ' בתרא בסכין מלובנת ד"ה חי, ואפשר שסמכו על הא דאמרינן בערכין דף כ' באומר ערך ידי או רגלי עלי לא אמר כלום ערך ראשי עלי או ערך כבדי עלי נותן דמי כולם זה הכלל דבר שהנשמה תלוי' בו וכו' ואמרינן בגמ' זה הכלל לאתוי' מהארכובה ולמעלה, ולפי דעת רבא דגם לרבנן בנחתך בסכין מלובנת מותרת א"כ למה יתחייב בערך שלם כיון שיכול לכוות ולחיות בלא רגל ע"י סכין מלובנת כמו למטה מהארכובה ולמעלה מצומת הגידין דאינו מחויב בערך אע"פ שהנשמה תלוי' בו שיחתוך בצומות הגידין מ"מ כיון דאפשר לו לחיות בלא רגל כשיחתוך למעלה מצומות הגידין, א"כ ה"נ, ונראה שזה דעת הרי"ף והרא"ש והרמב"ם שלא הביאו דברי רבא להלכה דבסכין מלובנת מודי כ"ע, מ"מ לדין היתר פצוע דכה יש לומר כחילוק הרש"ל, ויש לומר שגם הרמב"ם מודה כשהי' החתיכה ע"י הרופאים, לכן גם דעתי מסכמת לדעת המתירין:
ידידו ישראל יהושע חופ"ק קוטנא.
סימן כב
ב"ה ער"ח ניסן תרנ"א לפ"ק פה קוטנא. את חג המצות יחוג בחדוה ודיצות כבוד הרב וכו' מו"ה עובדי' יודא דיין ומו"צ בעיר ווארשא. מכתבו קבלתי ד' יחזקהו ויאמצהו ויתחדש כנשר נעוריו, וע"ד האשה שנשאת לכהן בחזקת שהיא אלמנה שאח"כ יצא עלי' קול שהיא גרושה ועשו לו חרפות שיגרשנה ולא רצה ושלח כ"ת אחריו ואיים עליו ואמרה שהאמת שמבעלה השני נתאלמנה. ואמנם מקודם הי' לה בעל והמיר דתו ל"ע ונסעה אליו שיתן לה גט ובא הב"ד אצלו וסדרו הגט ובתוך כך חזר בו ולא רצה לגרשה ואחר עבור ח' ימים מת ולא נתגרשה מבעלה הראשון, הנה מבואר בש"ע א"ע סי' ו' דלקלא דבתר נשואין לא חיישינן ואין מוציאין אותה מבעלה לכן צריך לחקור אם לא הי' קול דאתחזיק קודם הנשואין של הבעל השלישי או קודם נישואי הבעל השני שאז חיישינן לקלא עוד יש לחקור אם הי' לה בנים מבעלה הראשון שאם לא הי' לה בנים הלא זקוקה ליבם מהראשון והרי לא נחלצה וממנ"פ אסורה אם היבם עוד חי, וגם אם אין היבם חי אם הי' עדיין חי בעת נשואי השני אסורה משום זונה לדעת הרמב"ם ז"ל, ועל הב"ד מוטל לחקור באיכות הקול:
ובשמחת החג ישמח, ישראל יהושע
סימן כג
ב"ה יום ב' אדר שני תרל"ה לפ"ק קוטנא. החיים והשלום לכבוד חתני י"נ הרב הגאון המפורסם ערוגת הבושם פ"ה ע"ה נ"י כקש"ת מ' חיים אלעזר נ"י אבד"ק קאליש עש"ז בתי הצנועה הרבנית שתחי' אתמול בלילה קראתי בחי' דכ"ת שיחי' כי בני שיחי' לא הי' בביתו. והמכתבים היו סגורים תחת ידו:
והנה מש"כ כ"ת בשאלה הראשונה בענין קטלנית שחכם אחד רצה להקשות דלמ"ד ביבמה ליכא איסור, מיבמות דף י"ח [עיין בס' נפש חי' חלק אה"ע שאלה א'] וא"ל כמש"כ הרשב"א דאירסה הראשון או נפל מדיקלא דאכתי קשה למ"ד מזל גורם והביא כ"ת בשם ספר ישועות יעקב להקשות ע"ד הרשב"א שהקשה בפרק א"נ בהא דאלמנה לכה"ג דיש לה מזונות לאחר מיתת היבם כמבואר ביבמות דף פ"ה הא הו"ל קטלנית, ותירץ דמיירי בארוסה או בנפל מדיקלא, ותמה המחבר הנ"ל למ"ד מזל גורם מא"ל, ואני תמה על המחבר הזה דהדבר ברור דע"כ לא אסרינן שתנשא אלא בנפל מדיקלא שלא פשע כלל אבל אם פשע בעצמו שרצח ונידן ע"פ סנהדרין או ע"פ דינא דמלכותא היכי תיסק אדעתי' שתהא אשתו אסורה משום חשש קטלנית למ"ד מזלא גרים הרי אדם בעל בחירה והכל בידי שמים חוץ וכו' ואין כח במזל האשה להטות לב הבעל שיהא מוכרח במעשיו אלא בדרך הסתה וכבר הוריתי **(וכן מבואר בתשובת הרדב"ז ח"ב סי' תרפ"ב.)** במי שאבד עצמו לדעת שאין חשש קטלנית על אשתו שהי' בחזקת בריא, כההוא דפ' התקבל באמר כתבו ונפל מן הגג דאין מחזיקין אותו לשוטה דהא נותנין גט לאשתו אלמא דבחזקת בר דעת הוא אלא שהוא בחזקת רשע שמאבד עצמו לדעת, א"כ ל"ש לומר מזלא גרים להחטיא אדם שהוא בעל בחירה, ולא עוד אלא שנראה ברור שאם הלך אצל מפולת שרוב אנשים נזהרים לילך, והב"ד וכל ישראל מחויבין ליסרו בשוטין שלא יסכן עצמו אם עבר והלך חלילה לעגן את אשתו אחר מיתתו לומר שמזלא דידה גרים אלא תולין קלקלה במקולקל ונאמר שמעשיו הרעים שהי' קל בדעתו גרם לו זאת ואין לנו להוסיף ע"ד הש"ס שלא אסרו אלא בנפל מדיקלא שמעדו קרסוליו ולא הזיד שדרך כל הפועלים לעלות בראש הדקל ולא שינה ממה שעושים בני אדם הא אם קלקל בדבר שבני אדם אינם עושים כן לא יעלה על הדעת לחוש ע"ז משום חשש קטלנית שנאמר שמזלא דידה גרם להיות מוכרח במעשיו ולא יהי' בעל בחירה, ומעתה אין כאן שום תימא על הרשב"א כמבואר ולא עוד אלא דגם באירסה ומת דמבואר בש"ס למ"ד מזלא גרים מקרית קטלנית פירש"י ז"ל שאירסה השלישי למ"ד בג' זימנא הוי חזקה ונראה מבואר מדברי רש"י דוקא באירסה השלישי אבל אם אירסו אותה ג' אנשים ומתו לא מקרי קטלנית ונראה שדייק כן מש"ס דאמרינן אירסה ומת ולא נקט רבותא יותר דארסוה ומתו אלא דבכי האי לא מקרי קטלנית והכי משמע בברייתא דקתני נשאת וה"ה לדידן דבתרתי זמנא הוי חזקה באירסה הראשון ומת לבד לא מקרי קטלנית, ואע"פ שהשני מת, ונ"ל הטעם דהנה הרמב"ם ז"ל בתשו' הובא ב"י כתב שאין זה אלא חשש קל ומה"ט אם נשאת ל"ת, ולפ"מ שביארו חכמי האמת דהחשש דרוח של בעלה דשביק בה הוא המעורר מחלה לאיש אחר הבא עלי' ואע"ג דבש"ס דילן ל"נ כן י"ל דהא והא גרם א"כ איכא למימר דבאירסה הראשון דליכא חששא דרוח דבעלה הראשון מעורר המחלה לד"ה אין סכנה, ונ"ל דיש לסמוך ע"ז כיון דמבואר כן בדברי רש"י, ומעתה הא דאלמנה לכה"ג שנתיבמה לק"מ דאיכא למימר שאירסה הראשון: