שות ישועות מלכו· רבי ישראל יהושע טרונק
חלק אבן העזר · סימן צד
שאלה באשה שהי' ליל טבילתה בר"ח מרחשון שהי' ביום ד' ה' וטבלה בליל ה' ותיכף ממחרת נחלה בעלה ונפל על ערש דוי עד סמוך לר"ח כסליו ובאו אביו ואמו ולקחו אותו לעיר מולדתו ווארקא ונסעה עמו ללותו לראדאם ולנתה עמו בראדום אצל אחיו והוא שכב בחליו בחבלים וצירים, וביום א' דר"ח כסליו ביום ה' נסעו עמו לדרכם והיא שבה לבית אבי' ובעלה שבק לן חיים מחליו זה בווארקא, והשנה היתה מעוברת וילדה האשה בת בר"ח תמוז שהי' ביום ד' ה' וילדה בליל ד' א' דר"ח תמוז ובעת שנולדה הבת היתה בריאה כדרך כל הילדים בני קיימא וגם ינקה משדי אמה וגם משאר נשים ואחרי שלשה ימים נחלשה ואינם יודעים מאיזה סיבה נחלשה וחיתה עוד ארבעה ימים וביום השביעי מתה הילדה והעידו הנשים והרופא והקברן שהיתה מגודל שער וצפרנה כדרך כל בני קיימא, גם העידו הנשים שהיו דרות עמה שבסוף חודש טבת כבר הכירו עוברה כאלו היתה מעוברת בחודש החמישי, והאשה הנ"ל צועקת במר נפשה להתירה בלא חליצה באומרה כי מליל טבילתה נתעברה ממנו שנחלה מיד מאוד ונשאר אח קטן:
תשובה בעזהי"ת יום ב' ח"י אדר תרכ"ט לפ"ק פה קוטנא. את חג המצות יחוג ברוב דיצות, כבוד ידידי וחביבי הרב המאה"ג חכם לב כש"ת מ' נתן חיים האבד"ק ליפסק. ע"ד הזקוקה ליבם הנה מבואר בש"ע א"ע סי' קנ"ו דהאידנא אם ילדה ביום א' לחדש התשיעי מלבד יום שנתעברה בו מותרת, ויש לדקדק מהא דאיבעי' בנזיר דף י"ג באומר הריני נזיר כשיהי' לי בן והפילה וחזרה וילדה ועיין בתוס' שפרשו האיבעי' בילדה מאותו עיבור וחי הולד השני ל' יום מי אמרינן כיון דחי הולד השני ל' יום ויצא מכלל נפל ע"כ שגם הראשון הי' בן קיימא והוא נזיר מולד ראשון או דלמא שמא הראשון לא נקלט הזרע עד אחר ג' ימים והראשון נפל והשני בן קיימא, והיינו דאע"ג דאין אשה מתעברת וחוזרת ומתעברת מ"מ אמרינן שמהריון אחד נתעברה משניהם, אלא שהשני נקלט קודם שנקלוט הראשון והשני בן קיימא והראשון נפל, הא קמן דחיישינן לקליטת הזרע וכיון דקיי"ל כחכמים בשבת פ' ר"ע דזמן קליטה הוא ג' ימים א"כ כי הוי ביום חדש תשיעי יום א' מה מהני לקליטת הזרע, והנה קיי"ל ביו"ד לענין אבלות להקל בילדה תאומים אף שהשני חי ל' יום אין הראשון בחזקת בן קיימא והיינו מספיקא דאמרן דהאיבעי' לא איפשטא א"כ הדק"ל למה סמכינן להקל ביום א' ולא עוד אלא די"ל דגם אם נימא בהאי איבעי' דנזיר דלא חיישינן היינו כיון דהוא מעובר אחד דאין אשה מתעברת וחוזרת ומתעברת י"ל דלא חיישינן שמא טיפה אחת הי' ונחלקה לשנים אבל כאן שהי' ולד אחד למה לא ניחוש, ואפשר ליישב דברי רמ"א דהא בלא"ה קשה בהא דמקילינן לשי' התוס' בהפילה אשתו וע"כ דמספקינן אם נגמרה צורתו או לא ולמה מקילינן בנזירות דאורייתא ולא ניחוש לרובא דהא מדאורייתא ולד מעלי' כנראה מדברי התוס' והרמב"ם ז"ל, וע"כ דהתם בפיהק ומת מיירי או שראינו שלא נגמרו סימניו ויש ריעותא ברורה אבל כשאין ריעותא י"ל דלא חיישינן שמא לא נקלט הזרע, תדע דהא לדעת קצת פוסקים אמרינן שיפורא גרים ואם ילדה לחדשי הלבנה הוא בן קיימא, ובירושלמי מבואר דיש שני יצירות פעמים לחדשי לבנה ופעמים לחדשי חמה, וכ"מ מהא דבן ז' ודאי לא חיישינן לנפל אע"ג דמבואר בירושלמי פ' החולץ דאם הי' יצירתו לתשעה ונולד לשבעה אינו חי ופשוט דנגמרה צורתו אינו בחיתוך איברים אלא בהתקשרות הרוח החיונו עם האברים ומנא ידעינן, וע"כ דכל היכי דליכא ריעותא לא חיישינן לנפל אלא בלא נודע אימתי נתעברה אמרינן השתא הוא דנתעברה אבל בלא"ה לא חיישינן:
ומ"מ למדנו שאם ילדה ביום א' לחודש התשיעי ופיהק ומת אין מתירין אותה כלל וקרוב בעיני שאף באשת כהן חולצת דהו"ל סד"א כדמוכח בהא דנזיר:
והנה בנד"ד שפירש הבעל ממנה למקום אביו ביום א' דר"ח כסליו אם נודע שלא בא עלי' בערך ה' ימים קודם שנסע שנכנסו לבקרו והיו אצלו אנשים ודאי היתה מותרת אחר שלא פיהק אלא שלא נתבאר כן בהשאלה ואין לנו לסמוך רק על הכרת נשים, ויש לעיין בזה שהרי משמע בר"פ בן סורר ומורה דרוב פעמים אין עוברה ניכר תשעים יום והרי טבלה בליל השייך ליום ב' דר"ח מרחשון וסוף טבת לא נשלמו עדיין צ' יום ומנין לנו שיהיו נאמנות הנשים לנגד הרוב גם בעיקר הדין שחדשו רבנן בתראי לסמוך על הכרת עובר והא ודאי דאי הוי שמיע להו לרבנן בתראי דברי הא"ז שהי' רב מובהק לקדמונים לא היו חולקים עליו, וכן שמעתי מאחד מגדולי הדור שהרגיש בדברי הא"ז הללו:
והנה הרב מראדום הרגיש ג"כ בענין עדות נשים, והנה בד"מ סי' נק"ו כתב דלדעת המתירין ע"א ביבמה נאמנות גם הנשים וכדמשמע נמי מדברי הר"ש בן הרשב"ץ שהביא הב"י גבי מכליה ואע"ג דהב"ש כתב לחלק בין בעל לאשה לכאורה לא משמע כן שהרי בהא דנאמן לומר יש לי בנים מטעם מיגו דבידו לגרשה הקשו הראשונים ת"ל דע"א ביבמה נאמן ותירצו משום דנאמנות הבעל גרע א"כ נהי דנאמר דנשים דעלמא נאמנות, הבעל ודאי א"נ כמו שהאשה נאמנת שניתן להבעל בן ודוקא האשה בעצמה, והבעל א"נ, הן אמת שכבר העליתי במק"א דאפי' להרא"ש דס"ל דאין ע"א נאמן לומר שמת היבם דוקא כשבשעה שמעיד הוי בחזקת זקוקה ליבם אבל בעוד שהבעל חי ואינו מעיד כלל על היתר שלה וכבר נתחזק אז בהיתר שמת תו אין אוסרין אותה, א"כ אין ראיות הב"ש ראי' לחלק בין הבעל לאשתו, ומ"מ מפשט דברי הרשב"ץ נראה דנשים נאמנות שלא נתייחד עמה כי אמו היתה משמשתו אע"ג דלא ענ"ג לכן נראה דהסומך על דברי הרשב"ץ במקום עיגון לא הפסיד:
אלא דכ"כ דעל היכר סי' הנשים דהכירו שהיא מעוברת קשה לסמוך כמבואר בדברי הא"ז, ומ"מ כיון דאיכא נמי רבוותא דפסקו שיפורא גרים והא ודאי כשבא בליל א' דר"ח כסליו לראדום ונתאכסן בבית אחי' לא נתיחד עמה ובאם יתברר ע"פ עדים שלא נתיחדה עמו בלילה של קודם שנסע לווארקא הרי יש יום אחד מחדש התשיעי ויש לסמוך בזה ע"פ האחרונים המקילים לגמרי:
ישראל יהושע.