אור ברסלב
שות ישועות מלכו חלק אבן העזר › סימן נ

שות ישועות מלכו· רבי ישראל יהושע טרונק

חלק אבן העזר · סימן נ

סימן מט

לכבוד ידידי הרב הגדול טוביינא דחכימי מרגניתא דליתי' טימי זך הרעיון איש חמודות ולו במדע עשר ידות כקש"ת מו"ה מנחם נחום נ"י האבד"ק קארטשוב יצ"ו.

מכתבו הנכבד האיר אל עבר פני בערב חג הביכורים העבר ועיינתי בו וראיתי מלא מחי' תורה והנאני, וע"ד השאלה בקטנה ששידכה אבי' והגביל זמן לנשואין ונסע אבי' למקום אחר והשיאה אמה ואח"כ בא אבי' תיכף אחר הנשואין ונתרצה אמנם הקידושין והנשואין היו בלתי ידיעתו של האב וכמו ששה שבועות אחר הנשואין בעודה קטנה נסע הבעל למרחקים והאשה יושבת עגונה ונפשה לשאול האם אפשר לבטל הקידושין והנשואין, ומעכ"ת פתח בכחא דהיתירא וכתב ששאל ג"כ מאת הרב הגדול מ' שלמה נ"י ראב"ד דק' בראד וג"כ הסכים להיתירא ורצון מעכ"ת לצרף דעתי לסניף ואני בעניי איני רואה מקום להתירה ומן השמים ירחמו על האשה האומללה הזו, כי יסודו של מעכ"ת שי' להתירה שאמרינן ס"ס שמא כדעת הסוברים דלא מהני ריצוי בתר קידושין. ושמא מת הבעל זה תורף דברי כ"ת, ותמהני דודאי כיון דלא נולד לנו שום ספק במיתה של הבעל לא מקרי ספק, ואפי' לדעת הסוברין דמהני ס"ס נגד חזקה דוקא במקום שנולד לנו שום ספק ואיתרע קצת החזקה אבל במקום דלא נולד לנו שום ספק ודאי לא שייך כאן ס"ס, והגע עצמך אשה שנתקדשה או שגרשה בעלה בס' גט והלך למד"ה אטו מי נימא שתהי' האשה מותרת, הא ודאי ליתא כיון דלא נולד לנו שום ספק במיתתו וכן כתבו האחרונים ז"ל והוא פשוט, גם מש"כ דאיכא למיחש שמא בא בעלה בסתר וגרשה אינו נכון כלל מה"ט כיון שלא נולד לנו שום ספק, והאריכות בזה ללא צורך, ובעיקר הדין נראה דהאשה הזו מקודשת גמורה לדעת כל הפוסקים שהרי כיון שמבואר בלשון השאלה אשר בא אבי' אחר הנשואין ונתרצה למעשי' וכמו ששה שבועות אחר הנשואין נסע למרחקים א"כ בודאי בעל אחר ריצוי אב א"כ נראה דלא מבעי לדעת הרמב"ם ז"ל בפ"ג מה' אישות הי"ג דריצוי דמקמי קידושין מהני א"כ ה"נ כיון דהן הן עידי יחוד הן הן עידי ביאה והר"ז כמקדשה מחדש א"כ הריצוי דמקמי ביאה הו"ל כריצוי דמקמי קידושין וכ"כ הרשב"א ז"ל הביאו הרמ"א בסי' ל"ו סי"א בבא עלי' אחר שגדלו וא"כ ה"נ אם בא עלי' אחר ריצוי אב דמהני לדעת הרמב"ם ז"ל:

איברא דלכאורה נראה דלדעת הר"מ ז"ל אינו אלא ספק שהרי במגרש אשתו ולנה עמו בפונדקי פסק בה' גירושין דאינו אלא ספק, ומ"מ נראה מדברי הרב ז"ל דאפי' בספק א"נ לומר שלא נבעלה ולא אמרינן כיון דלא איתחזק ע"א נאמן ואפי' בדבר שבערוה וכבר השגתי במ"א על בעל נו"ב שכתב דכל היכי דהוא ספק אם הבינה נאמנת לומר שלא הבינה דבדבר שבערוה ולא איתחזק ע"א נאמן, וכתבנו דאשתמיט לי' למר תשובת הרשב"א בסי' אלף קע"ט שכתב שם באשה שהכניסה ידה לחור וקידשה אחד והאשה אומרת שלא שמעה ממנו הקידושין וכתב הרב ז"ל שהדבר קרוב מאוד שלא שמעה ומהימן לה במיגו משמע היכי דל"ל מיגו אינה נאמנת א"כ פשוט דאינה נאמנת בכאן אפי' אם נאמר שהוא ספק שלא נבעלה כש"כ בכאן שהיתה קטנה ודו"ק:

ומה שהביאו האחרונים ז"ל מהא דמבואר בש"ס בפ' האומר דקדשתי את בתי וא"י למי ובא א' ואמר אני קדשתי דנאמן מטעם שכתב הר"ן ז"ל דאינו אלא לברר, הא קמן אע"ג דאיקבע איסורא נאמן עד להתיר כל שאינו נגד חזקה, נראה דלק"מ דהא בלא"ה לכאורה דברי הר"ן ז"ל סותרים למש"כ בפ' התקבל דהאומר לשלוחו צא וקדש לי אסור בכל הנשים ואפי' הקרובות באו ואמרו לא נתקדשנו אין ע"א נאמן וכבר עמדו ע"ז האחרונים אמנם לפענ"ד ליישב דברי הר"ן ז"ל לפי המבואר בירושלמי דקידושין ח' האומר דאב שאמר קדשתי אחת מבנותי וא"י איזה ובא א' ואמר זו היא שקדשתי א"נ, וע"כ דעיקר דבר שבערוה אינה אלא על האשה ולזה כשאין הס' על האשה רק על המקדש וכשבא אחד ואמר אני הוא שקדשתי אותה מחזיק אותה לא"א לכל כמו שהי' מקודם רק שמתירה לעצמו וכבר ידענו שהיתה מותרת לאחד נאמן אבל כשהספק על הנשים איזה שנתקדשה וכל אחת היא בספק א"נ להתיר אחת לשוק כיון שמעיקרא היתה בחזקת ספק מקודשת ואסורה לעלמא א"נ בדבר שבערוה להתיר הספק לגמרי ולפ"ז ניחא דבהאי דגיטין כיון דהספק על כל הנשים א"נ בדבר שבערוה להתיר שזו האשה שלא נתקדשה וא"נ על אחרים כלל אבל בקדשתי את בתי דהספק אינו רק על המקדש נאמן וא"כ י"ל דבכל ספק לא אמרינן אע"ג דלא איתחזק איסורא שתהא נאמנת, ובר מן דין נראה דכאן י"ל דאינו ספק אלא ודאי כיון שדרו יחד כדרך איש ואשתו, ומה שהביא הגאון בעל שאגת ארי' בתשו' הובא בס' בית אפרים להוכיח מדברי הר"מ ז"ל בה' גירושין בנכנס עם אשתו שנתגרשה לפונדק דאינה אלא ספק, תמהני על הרב ז"ל דמה ענין אשתו שנתגרשה דודאי איכא למימר שלא בעלה דאין רצונו כלל לכונסה משא"כ כאן, דדרו כדרך איש ואשתו, ורצו בנשואין י"ל דהו"ל ודאי ואפי' לרי"ף ז"ל דס"ל דגם ריצוי דקמי קידושין לא מהני י"ל דמודה בקידושי ביאה דעיקר הטעם דריצוי לא הו"ל לשון שליחות, ומכש"כ לדעת הסוברין דהא דהאומר לבתו קטנה צאי וקבלי קידושיך מהני מדין ערב א"כ י"ל דלא גרע ועדיף מכל הזן אינו מפסיד דלא מקרי שליח, וכן אין נקרא ערב אבל קידושי ביאה דאינה מצד שליחות י"ל דגם לרי"ף מהני בריצוי מקמי קידושין ואפי' כשת"ל דע"י הביאה אינו אלא ספק דאיכא למימר ע"ד תנאי הראשון בעל מ"מ לו יהי' ספק הא איכא ס"ס להחמיר ספק הריצוי דבתר קידושין מהני ואת"ל דל"מ י"ל דריצוי דמקמי ביאה מהני וא"כ י"ל דהו"ל מקודשת גמורה ואין קידושין של אחר תופסין בה לדעת הסוברין דס"ס מהני נגד חזקה, לכאורה יש להוכיח מהא דיבמות דף י"ט דלר' אושעי' דס"ל דזיקה ככנוסה דמיא ופריך מהא דתנן שני אחין נשואין אשה ובתה או אשה ואחותה ומתו ר"ש פוטר שניהם מחליצה ויבום ואי ס"ד דזיקה ככנוסה דמי' הראשונה תתיבם והשני' תצא משום אחות אשה ומשני דנפלו בב"א ור"ש ס"ל כר' יוסי הגלילי דאפשר לצמצם, וקשה לפמש"כ התוס' בפ"ב דחולין דאף לדידן דאי אפשר לצמצם אף בידי אדם מ"מ ספיקא היא ומתירין כל שנדמה לנו למחצה על מחצה מטעם ס"ס שמא הוא רובא ואת"ל שמא אינו רוב שמא הוא מחצה על מחצה, א"כ קשה למה דחק כר"י הגלילי הא אף לדידן שניהם פטורין מטעם ס"ס שמא זו היא האחרונה ושמא נפלו שניהם כאחת וע"כ דלא סמכינן בס"ס בדבר שבערוה, מיהו י"ל דע"כ לא קא אמרי התוס' אלא בידי אדם אע"ג דא"א לצמצם אפי' בידי אדם מ"מ ס"ס מיהו הוי אבל בידי שמים א"א לצמצם כלל ולא מקרי אפי' ס"ס, ועוד י"ל דהני שני הספיקות סותרין בספק א', מיהו תירוץ הראשון מוכרת מהא דיבמות דף כ"ח דאמרינן א"א לצמצם אפי' להקל ולא אסרינן מטעם ס"ס עיין מל"מ פ"ד מה' בכורות, עכ"פ נראה דאשה זו מקודשת גמורה לדעת כל הפוסקים, ואין להקשות לפי מה שכתבתי בדעת הרי"ף דריצוי דקודם ביאה מהני דהא הרי"ף ז"ל השמיט להך מימרא דנתקדשה שלא לדעת ונשאת שלא לדעת ואבי' כאן מטעם שכ' הר"ן ז"ל דאפי' ריצוי דקודם הקידושין לא מהני ולפמש"כ דריצוי דקודם ביאה גם להרי"ף ז"ל מהני א"כ למה השמיט בהא דניסת שלא לדעת ואבי' כאן דאם נאמר דהו"ל כריצוי א"כ הו"ל כריצוי דקודם ביאה, ז"א די"ל דרי"ף ז"ל מפרש דגם לר' הונא אינו אלא קידושין מדרבנן וא"כ אפי' לר"ה גרע מאינו כאן וכיון דבאינו כאן ל"ח לשמא נתרצה ה"נ ל"ח אפי' מדרבנן ועוד דהא מבואר בהדיא בדברי הר"ן דאם נתקדשה בפני אבי' ושמח דגם לרי"ף ז"ל חיישינן א"כ דון מינה בקידושי ביאה שאחר ריצוי אב כיון שהי' בפניו ונהנה ודאי חיישינן, אמנם כ"ז לפי המבואר בלשון השאלה אשר בא אבי' תיכף וכמו ששה שבועות אח"כ נסע הבעל אבל אם יתברר שלא הי' יחוד כלל אחר שבא האב לכאורה יש יתד גדול הרי"ף והר"מ ז"ל דס"ל דריצוי דבתר קידושין ל"מ, והנה הר"ן ז"ל תמה על הרמב"ם ז"ל שכתב דבין היא ואבי' יכולין לעכב דלמה לן עיכוב דאב. הא אפי' נתרצה ל"מ, ולפענ"ד בפשיטות דהנה אפי' אם נאמר דריצוי לא מהני היינו דמסתמא ניחא לי' במעשה שעשתה קטנה והא מעשה לית בי' ממשא כעין שכתב הרשב"א ז"ל בחי' קידושין דף ז' בש"ה שלא עשאו הבעל אף שנתרצה אח"כ לא מהני אבל אם הבעל רוצה לקדש מחדש בזה פשיטא דמהני לכ"ע אם המעות בעין אבל אם הקטנה אינה חפיצה אע"פ שהאב רוצה לקדשה מחדש לא מהני וצריך ליטול הכסף קידושין מידה ולתת ביד האב דלא מיבעי' לדעת הרא"ש והרשב"א ז"ל דהא דאומר אדם לבתו צאי וקבלי קידושין מדין שליחות או שמזכה לה הכח א"כ אינה נעשית שליח בע"כ ואפילו להסוברין מדין ערב כאן שהקטנה אינה זוכה הו"ל כהניח במקום משומר דל"מ לכ"ע כנלפע"ד פשוט בישוב דברי הר"מ ז"ל, אך הרב בכ"מ פי' לדברי הרמב"ם דאע"פ שנתרצה מתחילה, ובחי' מהרי"ט תמה דהאיך תיסק אדעתי' בריצוי מתחילה וגם הבת נתרצה שיכולה לחזור, והנה נראה מדברי הרב ז"ל שתפס במושלם דהאי דאומר אמר לבתו בקבלה שלא מידיעתו כיון שנתרצה בתחילה אע"פ שחזר לבסוף קודם שנודע לו מהקידושין לא מהני, וכן ראיתי להריטב"א בחי' לקידושין שכתב בפשיטות דהא דאומר לבתו דאם קבלה אע"פ שחזר האב קודם ששמע לא מהני, ובעניותי תמה אני דלדעת הסוברין דהא דצאי וקבלי קידושיך מדין ערב וכמו בזרוק מנה לים היעלה על הדעת באומרת זרוק מנה לים וזרק שלא בפני' וחזרה קודם ששמעה שתתקדש, שהרי אפי' בגט דעת התוס' בפי' בפ' הזורק שצריכה שתדע שבעלה גירשה וא"כ הכא שאינה יודעת כלל האיך יעלה על הדעת שתתקדש, ועוד שהרי מבואר מדברי הר"מ ז"ל דכל היכי שמתקדשת מדין ערב צריך לומר אח"כ הרי את מקודשת לי בהנאה הבאה לך בגללי, וכיון דזרק מנה ע"פ ציוה בהאי הנאה מקדשה וכשזרק שלא בפני' וא"י כלל לא ידעינן מה הנאה זו והרי מתנה ע"מ להחזיר לא מהני בקידושין לפ"ד הר"מ ז"ל לפי שאינה נהנית מכש"כ כאן דלא הוי לה שום הנאה כיון שבלא ידיעתה זרק אע"פ שצוה לו לזרוק מ"מ כיון שאינה מטעם שליחות רק שמחשב הנאה במאי שע"פ זרק לים א"כ בלא ידעה הא לא מתהני מכש"כ לפי מה שכתבו התוס' בריש פ' הזורק דבעינן אפי' בגט ידיעתה, לכן נראה לפענ"ד דברי הרב בכ"מ נכונים דלמ"ד צאי וקבלי קידושין מדין ערב יכול לחזור קודם ששמע וכן בזרוק מנה לים והיא לא ידעה מזריקתו אינה מקודשת, ועכ"פ נראה לכאורה מדברי הרמב"ם ז"ל היתר, ומה שצידד מעכ"ת להחמיר כיון דלדעת קצת פוסקים בהלך אבי' למדה"י צריכה מיאון וכאן היא גדולה אין נ"ל כלל דלא מקרי זה הלך למדה"י כל שנסע לסחורה ודעתו לחזור, וזה נ"ל פשוט, א"כ נראה דאם לא הי' רק חשש זה הי' אפשר לסמוך ע"ד הרשב"א בלא בעל, אלא דבאמת כאן שהגביל זמן לנשואין הו"ל כריצוי דמעיקרא כמש"כ הט"ז בסי' ל"ז ואפי' לדעת הח"מ י"ל דבזה"ז שדרך לקדש תחת החופה והקידושין שלה יש לומר דודאי הו"ל כריצוי ובפרט שדעת רוב הפוסקים דאפי' ריצוי דאח"כ מהני לכן אין בזה מקום להקל:

ומחמת נחיצת בעה"ד אקצר שיח אהלו כתמר יפריח. ישראל יהושע חופ"ק ווארקי יצ"ו.

תוכן העניינים

שות ישועות מלכו

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה