אור ברסלב
שות ישועות מלכו חלק אבן העזר › סימן מה

שות ישועות מלכו· רבי ישראל יהושע טרונק

חלק אבן העזר · סימן מה

סימן מד

ב"ה ה' אלול תרל"ט לפ"ק. התולה ארץ על בלימה יטיב הכתיבה והחתימה לידידי מחו' הרב המאור הגדול מגזע קדושים כש"ת מו"ה צבי הירש הכהן ראפאפארט נ"י הגיעני מכתבו תמול, ותמהתי שלא הודיעני דעת הרב הגאון אב"ד דקהילתכם גם לא הודיעני פלפולו של הרב הגאון דק"ק פרעמיסלא, אמנם כתב כי לא החליט למעשה, ולכבודו אכתוב דעתי לא למעשה להורות במקום הרב הגאון מרא דאתרא שי':

הנה השאלה היא דצד אחד מהמשודכין טוען מאיס עלי דהדין דפטור מקנס, אם מחויב בהוצאות בין כשבא באמתלא מבוררת או באינו מבוררת שנאמן בשבועה אם נאמן גם על הוצאות שהוציא לפטרו:

הנה בגוף דין הוצאות נחלקו הרמב"ם וראב"ד בפ"ו מה' זכי' שדעת הרמב"ם לחייב. ומבואר בדבריו להדיא דהוא מטעם גרמי, והראב"ד חולק עליו וכ' שדומה לזרעוני גינה שאינו משלם ההוצאות, וכתב המ"מ לישב דעת הרמב"ם ואעפ"כ הניח הדין בצ"ע, ובחי' לחו"מ בסי' י"ד כתבתי דגם בזרעוני גינה לא פטרינן אלא בהי' שוגג ובהדיא מבואר בטור חו"מ סי' רל"ב דאם המוכר ידע במום חייב גם בהוצאות, ודוקא בלא ידע פטרינן כיון דהלוקח זרע לטובתו ושניהם שוים בשגיאה שגם המוכר לא ידע אבל במזיד המוכר חייב ואע"ג דכתבו התוס' בר"פ המניח דיותר יש לאדם ליזהר מלהזיק מלהיות ניזק א"כ ג"כ י"ל דהמוכר פשע טפי, הנה מלבד שאין דברי התוס' מוסכמים, גם לפ"ד התוס' יש לחלק בין גורם למזיק ממש א"כ כל שצד אחד חזר הו"ל כמזיד גמור, והראב"ד שפוטר נראה דס"ל דכשהיא טוענת שמאיס עלי' נחשבת קצת כאנוסה, והא דלהרמב"ם ז"ל חייבת בהוצאה אע"ג דס"ל בטוענת מאיס עלי כופין להוציא בגט, י"ל דס"ל כמש"כ הרא"ש בשלהי נדרים דאינה חשודה שתשב באיסור כל ימי', וא"כ אין נאמנת רק לענין כפי' לגט כי באם שיהי' שלא כדין נצטרך לכפותו שלא כדין אבל כשאין הב"ד צריכין לכופו אלא שהיא אינה רוצה להינשא לו וע"י כן הוא מגרשה י"ל דאין מאמינים לה כיון שאינה יושבת באיסור, דהגירושין היו שלא בכפי', ובדברי הרמב"ם לא נזכר כלל שמשלמת במקום שכופין, ואפי' את"ל דגם במקום שכופין אותו לגרש מ"מ צריכה לשלם הוצאות יש לומר כיון דמדינא א"נ כלל לכופו כמו שנראה מדברי הפוסקים אלא שתיקנו חכמים להאמינה לבל תצא לתרבות רעה אבל לא להאמינה לגבי ממון, וממילא יצא לנו מזה שאם היא טוענת אתמלא מבוררת שאינה נקראת מזידה ודאי יש להורות שפטורה גם מהוצאות ואצ"ל בקלקל המשודך מעשיו, אלא אפי' בשאר אמתלאות כל שמבררת באמתלא הנכונה שדרך להקפיד ושלא ידעה בעת התקשרות פטורה מקנס ומהוצאות דהא להראב"ד לעולם פטורה והמ"מ הניח הדין בצ"ע, א"כ אפושי פלוגתא לא מפשינן כיון די"ל דגם הרמב"ם מודה שפטורה. אמנם כשאין לה אמתלא מבוררת י"ל דנהי דעל הקנס אנו מאמינים לה בשבועה מ"מ על הוצאות דהנזק ברור שהזיקה אינה נאמנת, ודוקא על חרם ושבועה אדם נאמן על עצמו וכן על הקנס שאם הוא כדברי' לא התחיל החיוב כלל משא"כ היכי שההיזק ברור א"נ לפטור עצמה מנזק הברור עד שתברר בעדים, תדע דהא בלך אחרי ואני אבוא אחריך כשלא בא צריך לשלם ההוצאות אע"פ שאח"כ זכה בדינו וא"נ לומר שבעקיפין בא עליו, אמנם יש לחלק מ"מ נ"ל להלכה כן דכל שאינה מבוררת צריכה לשלם הוצאות, ואם האב עשה שידוך והבת טוענת אמתלא שאינה מבוררת האב ודאי מקרי אנוס גם על ההוצאות, אמנם כשנעשה מרצונה היא חייבת בהוצאות ואין נותנין לה רשות להשתדך עם אחר עד שתתן ההוצאות:

והנה כ"ת הביא שהרב הגאון מפרעמיסלא החליק בדברי כנה"ג בחו"מ סי' י"ד בשם הרמ"א דבלך אחרי ואני אבוא אחריך גם כשאירע אונס לצורכו חייב ותירץ מה שהקשיתי שם דבגרמי פטור באונס ובאמת גם אם נאמר דשם חייב י"ל דבהוצאות פטור באונס מטעם שכתב הראב"ד וי"ל דבזה גם הרמב"ם מודה וכמש"כ אמנם לא ידעתי גם שם למה יתחייב, וא"ל דחייב מטעם ערב כמו בזרוק מנה לים (דגם שם לא הכריע הרמ"א], ותו דהתם אמר ואתחייב משא"כ כאן לא נחית כלל ע"ד שיתחייב אם לא יבוא נראה ודאי שא"ח אלא מצד גרמי, וא"ל בזרוק מנה לים ואתחייב דלא הכריע הרמ"א למה לא יתחייב מטעם גרמי דע"פ זרק מנה לים, י"ל דש"ה דלא הי' לו לזרוק לים ואי הוי שאל לב"ד היינו אומרים לו שלא יזרוק דעבר על בל תשחית, ול"ד למראה דינר לשולחני דהתם דרך עולם היא לסמוך ע"ד, וא"ל על זה מדברי ירושלמי פרק האיש מקדש על הא דתניא דאם אמר לפועלים צאו ואכלו ואני פורע חושש משום יי"נ ומשום שביעית דאם היו הפועלים חרשין אין כאן חשש דאין שליחות לחרש ות"ל דבזה חייב משום דד"ג דהא כיון דחייב לפועלים דרך ליתן ע"פ ציווי החייב ודל שליחות וערבות מהכא יתחייב משום גרמי לר"מ [י"ל דאי] לאו משום שליחות נהי דחייב לשלם מ"מ לא הוי כמיתסר ולא הי' חשש משום יי"נ וכמבואר בש"ס ר"פ השוכר את הפועל דף ס"ג ע"ב עיי"ש היטב, ודוקא מצד שליחות אסור והא דמבואר שם בירושלמי ומייתי לה הרשב"א בחי' פ"ק דקידושין באומרת תן מנה לחרש ואקדש אני לך דאינה מקודשת והא יתחייב עכ"פ מדד"ג י"ל דמ"מ אינה מתקדשת כיון דלא מטי הנאה לבן דעת אע"ג דודאי חייבת מצד דד"ג מ"מ הקידושין צריך שיגיע הנאה לבן דעת כמוש"כ הרא"ש, ולפ"ז אם מקדש אותה אח"כ בהנאת מחילת מלוה ודאי מקודשת להסוברין דבהנאת מחילת מלוה מקודשת, ומה שיש לעיין בזה בארתי בחי' לחו"מ סי' קכ"ט ובחי' לא"ע סי' כ"ט וכאן אין להאריך. ולדינא נ"ל כמש"כ דכל שאין לה אמתלא מבוררת א"נ בשבועה לפטור עצמה מחיוב הוצאות אע"ג שהאב פטור מ"מ אם נעשה מרצונה ועשתה שליח היא חייבת בהוצאות וכן הדין בחזר המשודך באמתלא שאינה מבוררת א"נ על הוצאות ואם היא אמתלא מבוררת פטור גם מהוצאות, כ"ז כתבתי להלכה ולא למעשה בלי רשות הרב הגאון אב"ד שי' לאוי"ט:

ולחיים טובים יכתב ויחתם ידידו מחו' ישראל יהושע

תוכן העניינים

שות ישועות מלכו

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה