שות ישועות מלכו· רבי ישראל יהושע טרונק
חלק אבן העזר · סימן מג
ב"ה י"ט אלול תרו"מ לפ"ק קוטנא. תחל שנה וברכותי' להאי גברא רבא ויקירא, מדברנא דעמי' הרב המאור הגדול צבי הנבונים מוהר"ר צבי הירש נר"י האבד"ק קאנין. מכתבו הגיעני ויען כי טבע אלו הענינים ראוי להיות במתינות לכן לא כתבתי תיכף, והנה שורש הדברים שראובן התקשר את בנו עם בת שמעון וכתבו תנאים והזמן החתונה שכח הסופר לכתוב, גם לא נכתב שהצדדים קבלו בח"ח ובשד"א, רק כתבו והקנס לא יפטור ושנעשה בקנין. וכעת החתן ממאן בהשידוך כי לא ישרה בעיניו ואמר כי גם בעת כתיבת התנאים לא חפץ בה רק לא רצה למרות רוח אביו, והנה מעכ"ת נר"י התרה בשמעון שיבוא לעירו של ראובן לתבוע ממנו, וע"ז השיב שמעון כיון שהוא המבקש הפטורין מב"ד הוא התובע וצריך לילך למקום הנתבע שהוא שמעון, וע"ז כתב כ"ת דבש"ע יו"ד סי' רכ"ח בהג"ה נזכר באיש ואשה שקבלו חרם לישא זא"ז אין מתירין בלא דעת אחר, אבל אם האשה טוענת מאיס עלי מתירין לה, ולכאורה דוקא באשה לא באיש, אך כ"ז באיש ואשה שקבלו עליהם חרם, אבל כאן שהאבות קבלו בשביל בניהם האב ודאי פטור כיון שאין העיכוב מצידו והבן לא התחייב א"ע ואין עליו חרם הקהילות בפרט שלא נזכר בתנאים הללו שום חרם וכיון שאין עליו אלא חשש חרם הקהילות הגם שמבואר בסי' רכ"ח ביו"ד דאין מתירין אלא בפניו הא לדבר מצוה מתירין וכאן שהבחור הגיע לפרקו כבן כ"ג ואי"א לו לישא אותה אחר שהיא שנואה בעיניו ואסור לו לבעול את השנואה לו מתירין גם שלא מדעת צד הכלה זה תורף דבריו:
והנה מש"כ שאין על החתן שום תביעות ממון, נראה שגם אם נאמר דגם באיש נאמרו דברי מהרי"ו בסי' קל"ז היינו לגבי איסור שבועה וחרם דע"א נאמן באיסורין נאמן לומר שמאוסה עליו עד שאין יכול לזקוק לה אבל לא לענין טענת הפסד ממון, והרי כתב הרמב"ם ז"ל בפ"ו מה' זכי' שהורו רבותיו שאם מנהג המדינה לחלק מעות לשמשים וחזנים (ואצ"ל שכר השדכנות והוצאות הדרך) וחזרה צריכה לשלם הכל, ואע"פ שהראב"ד חלק ע"ז מ"מ סוגיא דעלמא אזלא כהרמב"ם וכמבואר בש"ע א"ע סי' נ' ס"ג וכבר ישבתי בחי' לחו"מ סי' י"ד תמיהת הראב"ד על הרמב"ם ושם הארכתי דגם בטענת מאוס עלי לא נאמר אלא גבי איסור שבועה דאדם נאמן על עצמו לא לגבי תביעות ממון כדקיי"ל בחו"מ סי' ע"ח ולגבי איסור שבועה מהימן כמש"כ הרא"ש בתשו' הובא בט"ז סי' פ"ו ס' ל"ד, ובר מן דין בכאן שהודה ואמר שלא הי' חפץ בה גם בעת שנתרצה לבוא על החתום לא הי' בלבו לקיים השידוך י"ל שגם הראב"ד מודה שהוא קרוב למזיד שלא הי' לו לגרום הפסד אחר שידע שנפשו בחלה בה, והטענה שטוען שהי' בוש מאביו אין זה כלום, לאבד ממון ישראל, ולפי ששמעתי שהשידוך הזה נעשה בין גבירים ואין ההוצאות קלי הערך כי יעלו לסך מסוים:
וע"ד מקום הדין שכ"ת כתב שצד החתן הם הנתבעים והצד הכלה אומר שאחר שאבי החתן מבקש פטורים עליו לבוא למקום הנתבע אבי הכלה. איברא שאם יש טענת ממון באם רוצה הנתבע לברר שהוא פטור אין שכנגדו מחויב לבוא אליו, וכענין זה כתב מוהרי"ט הובא בקצוה"ח סי' כ"ח וסי' ק"מ דאע"ג דכתב הר"ן דלפטור מקבלין עדות שלא בפני בע"ד היינו היכי שבאין יורשי המלוה לגבות מלוה ויש ללוה עדים וצריך לקבלם מקבלין אע"ג דהיורש הוא קטן ואין מקבלין עדות שלא בפני בע"ד דקטן כשלא בפניו דמי בזה מקבלין כדי לסלק טענת בע"ד הבא עליו לברר שאינו חייב ושלא יוכל עתה לגבות אבל אם אין היורש בא עתה לגבות והלוה רוצה לקבל כדי שיפסקו לו הב"ד שהוא פטור אין מקבלין וה"ה לגמור דינו שלא בפניו כך הדין באם הנתבע רוצה שיפסקו לו דין כדי שלא יוכל שכנגדו לבוא אח"כ עליו בדין אין גומרין שלא בפניו לגרוע כחו, בפרט לפ"ד הרשב"א אין גומרין הדין שלא בפניו הוא מד"ת, ופשט לישנא דש"ס משמע הכי בפ' הכותב דרק מפני תיקון העולם שלא ילך למדינת הים ויש נעילת דלת, אמנם זה במידי דתלוי בתביעת ממון אבל כאן שאין על החתן שום תביעת ממון לבד מהוצאות שכתבתי אבל חיוב חצי קנס אין עליו, ואין עליו רק חשש איסור חרם כשם שא"צ משפטי עדות לגבי חרם כך אין צריך משפטי ב"ד לומר שהוא התובע וצריך לילך אחר הנתבע, אלא שאני רואה דמרא דהאי דינא שהובא ברמ"א הוא מהרי"ו סי' קל"ז, ואיהו ז"ל כתב דלהסר כל הספיקות תתרה האשה הממאנת במשודך שלה שידון או בפני ב"ד דמר והוא הי' הרב בעל תה"ד והוא ז"ל נראה שהסכים להתיר או בפני ב"ד השוה לשניהם, הרי שגם האשה היתה טוענת מאיס עלי עכ"ז נתן הברירה לצד שרצה בקיום השידוך או שידון לפני הרב בעל תה"ד או בפני ב"ד השוה לשניהם גם כאן לדעתי ראוי לעשות כעצת הרב מהרי"ו ז"ל לדין בזבל"א ושני הדיינים יבררו להם דיין המרוצה לשני הנבררים, גם צריך להודיע כי הרב רמ"א קיצר קצת בדברי מהרי"ו ושם מבואר דבעינן כשאומרת מאיס עלי שתהא אמתלא טובה וניכרים שיש ממש באמתלא ומדכתב וניכרים משמע שצריך שיהא ניכר לב"ד שיש ממש באמתלא היינו שידוע שיש מקפידים הרבה ע"ז וניכר שהוא אמת אבל לטעון טענת אמתלא כשאין רואין קצת ממשות אמת אינה טענה גם לענין איסור שבועה וחרם שאל"כ יתבטלו הרבה שידוכים:
ולחיים טובים יכתב ויחתם נאום הדוש"ת ישראל יהושע חופ"ק קוטנא