אור ברסלב
שות ישועות מלכו חלק אבן העזר › סימן מא

שות ישועות מלכו· רבי ישראל יהושע טרונק

חלק אבן העזר · סימן מא

סימן מ

ב"ה ב' אלול תר"ן לפ"ק. שוכן שמים יכתבנו לחיים כבוד ידידי הרב וכו' מו"ה מרדכי נירערבערג בסעראצין. מכתבו קבלתי, וע"ד אחד מפריצי בני עמינו שקידש בתולה אחת תיכף אחר הפסח בליטרא שמרים והשמרים הזה נעשה בביתו ובפסח בשנה שעברה לא מכר החמץ ולא רצו הרבה מבני ישראל לקנות ממנו כדין חמץ שעבר עליו הפסח לכן בשנה הזאת בפסח העבר מכר את השמרים ואת גוף הבית שמבשלין בו השמרים ומסתמא מכר גם היורות והכלים אמנם המכירה הי' אחר שש, וכשמוע אבי הבתולה אמר כי אין כאן בית מיחוש כי ראה בספר אחד כי הבת ברשות אבי' קודם נישואין לכן שידך אותה לאיש אחר אלמן וקבע זמן הנשואין על חצי אלול הבע"ל, והנה זה פשוט שאם היא בת י"ב שנה וששה חדשים אז היא בוגרת ויצאה מרשות אב אם הביאה סימנים מבת י"ב ואם ספק אם הביאה סי' הר"ז ספק מקודשת, אמנם מעכ"ת רצה לדקדק בענין קידושין ולהפקיע אותם יען כי קדשה באיסור הנאה בחמץ שעבר עליו הפסח והנה הדין מבואר בא"ע סי' כ"ח סעיף כ"א דאם קדשה באיסור דרבנן דאין לה עיקר בתורה ה"ז מקודשת, ולכאורה נראה דחמץ לאחר זמנו דאינו אסור אלא מטעם קנס כדאמרינן בפסחים דף ל' ע"א וע' מג"א או"ח סי' תמ"ז דלדעת הרבה פוסקים לא גזרו על תערובות חמץ אחר זמנו וא"צ ס' אע"ג דבכל איסור דרבנן צריך ס' כמו בשמנו של גיד ובשר עוף בחלב וע"כ דאיסורו קיל משאר איסור דרבנן ואפי' בחמץ גופו בשעה חמישית מ"מ צריך ס' ובזה א"צ ס' ע"כ דאיסורו קיל טפי א"כ י"ל דמה"ט גם בקידושין מחמירין שיהא דיני כמו איסור דרבנן שאין לו עיקר מה"ת, מיהו יש לדחות דה"ט דבטיל מפחות מס' דלא קנסינן היתרא אטו איסורא כמש"כ התוס' בב"ק ק' ותו י"ל דגם המתירין דוקא בשיהה בשוגג לא במזיד וכאן לא הי' שוגג בשהייתו א"כ י"ל דדינו כמו שאר איסור דרבנן, אמנם גם בחמץ דרבנן היכי דאיכא תרתי דרבנן מחמרינן לענין קידושין והרי דעת כמה פוסקים עיין בפ"ח ושאגת ארי' דאם אחר שש קודם הלילה העמיד את החמץ ברשות הנכרי לא עבר על בל יראה ולא קנסוהו וכאן הרי מכר גם את הבית ונהי דהחמץ אינו שלו מ"מ הבית והכלים הי' יכול למוכרם ונמצא החמץ מלילה ראשונה ואילך לא עמד ברשותו ולא עבר על בל יראה דאורייתא, יעיין בש"א סי' פ"ד, עוד אני אומר שיש להסתפק אולי הליטרא שמרים הי' מהנעשה תוך הפסח מן הדגן אשר מכר להנכרי ונעשה חמץ בתוך הפסח כי בלי ספק מכר לו התבואות ג"כ והתבואות אשר לא היו מחומצים אז רק בתוך הפסח נעשה מהם י"ש ושמרים והם היו בערב פסח מכורים, ואע"פ שמכר להם כולם ביחד לא אמרינן כדי להתיר א"א שמתוך שהמכירה בטל לגבי המחומצים יתבטל ג"כ לגבי שאינם מחומצים כיון דהאי גברא לאצולי נפשי' מאיסור חמץ כמש"כ התוס' בבכורות כעין זה, לכן לפענ"ד לא מצאתי מקום להפקיע הקידושין ועכ"ז הואיל ומקום המעשה רחוק ממני ולא אוכל לידע גוף המעשה ממש לכן אם תמצא מתירין לא אחלוק עליהם:

ידידו ישראל יהושע חופ"ק קוטנא יצ"ו. אבל אין להחמיר מטעם שהשמרים האלה כבר נפסלו מאכילת כלב דהא לדעת הראב"ד ז"ל בה' חו"מ בשאור כיון שעומד לחמץ עיסה אחרת גם כשנפסל מאכילת כלב אסור וענוש כרת, גם לדעת הרמב"ם ז"ל דוקא בנפסל מחמת סרחון ועיפוש אבל כל היכי שמחמיץ יותר מדאי עד שלגודל החימוץ נפסל מאכילת כלב גם להרמב"ם ז"ל ענוש כרת והיינו דתניא בתוספתא מאימתי קרוי שאור משנפסל מאכילת כלב ולא תקשה מהא תוספתא לדעת הרמב"ם ז"ל מטעם דפרישית:

הנ"ל.

תוכן העניינים

שות ישועות מלכו

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה