אור ברסלב
שות ישועות מלכו חלק אבן העזר › סימן לז

שות ישועות מלכו· רבי ישראל יהושע טרונק

חלק אבן העזר · סימן לז

סימן לו

ב"ה ר"ח סיון תרכ"ו לפ"ק פה קוטנא. לכבוד ידידי הרב הגאון המופלג המפורסם לשבח ולתהלה נ"י ע"ה פ"ה כקש"ת מוהר"ר אלעזר נ"י הגאבד"ק פולטוסק. ענותנותו דמעכ"ת תרבינו בדבר הקידושין, הנה בענין ידיעה בלא ראי' בקידושין בהגמ"ר דקידושין פשוט לי' דמהני כמו דמהני בד"מ, ובב"ש סי' מ"ב גמגם ע"ז מדברי הרשב"א ופלפל אי דיני קידושין דמי לד"נ או לד"מ ומה דפשיטא לי' להרב ב"ש דבד"נ פסיל ידיעה בלא ראי' איפלגי קמאי הרמב"ם והרמב"ן ז"ל בס' המצות מצוה ר"צ שלדעת הר"מ ז"ל יש לאו מיוחד שלא לדין ד"נ ע"פ אומד אף שבד"מ מהני, והרמב"ן ז"ל השיג עליו וה"ר דמה דמהני מד"ת בד"מ מהני נמי בד"נ מסנהדרין דף ל"ז ויש לתמוה על הב"ש שלא הרגיש דלדעת רמב"ן גם בד"נ מהני ידיעה לבד, ובחי' לח"מ סי' ל"ו הבאתי קצת סמך לדעת הרמב"ם ז"ל דהא דעת הרמב"ם ז"ל בה' עדות דסייף וארירן מקרי חקירות ובא"י עדותן בטל ובדיני קנסות ודאי מתקיים בא"י כדמוכח בב"ק ס"פ המניח בא"י אם גדול הזיק דלא גרע מא"י אם בסייף וע"כ צ"ל דדוקא בד"נ כשא"י אם בסייף אף שיודע שנהרג ע"י מקרי ידיעה בלבד משא"כ בקנס כל שנתברר ע"י עדים שנתחייב חייב דבקנסות ודאי מתקיים בידיעה בלא ראי' גם מד"ת כדמוכח בפ' שבועת העדות, אמנם אף לדעת הר"מ ז"ל דבד"נ לא מהני ידיעה בקידושין ודאי מהני, ומש"כ הב"ש בענין דו"ח כ"כ הרמ"א בתשו' דדוקא בדו"ח דמד"ת גם ד"מ בעי דו"ח י"ל דצריך גם בקידושין משא"כ במה דמהני מד"ת בד"מ ולרווחא דמלתא נ"ל להוכיח מהא דיבמות פ' ב"ש ביבמה שאמרה תוך ל' לא נבעלתי כופין אלמא דבתוך ל' לא הוי חזקה גמורה דבעיל ולדעת הרבה פוסקים א"נ לגבי צרתה ואפ"ה כשאמרה נבעלתי מותרת, ולדעת הש"ג ביאת יבמה צריך עדים וכזה לא מקרי ראי' גמורה שהרי נאמנת שלא נבעלה, ועוד ראי' דהא לר"מ טענת בתולים כל ל' יום אלמא דאלים חזקה דא"א טורח בסעודה לבטל הוכחת יחוד לשם ביאה וע"כ דלא מקרי ראי' גמורה, ואעפ"כ אשה מתקדשת בעדי יחוד לשם ביאה, ע"כ דא"צ רק ידיעה דמהני בד"מ, לכן ברור דמהני גם בזה ידיעה בלא ראי', אמנם מה שיש לעיין בזה בלא ראו הנתינה רק אחר שחזרה בה בזה יש לעיין לפמש"כ התוס' בר"פ השולח בהא דאמרינן דמהדר לבטלי' דמשבא לידה א"י לבטל דאפי' למ"ד גילוי דעתא בגיטא מלתא הוא מ"מ כיון שבשעה שרדף לא הי' ניכר שדעתו לבטל אף שאח"כ נודע לנו שדעתו הי' לבטל לא מהני, הנה מבואר מדבריהם דאף דגילוי דעתא מילתא היא היכי שניכר לעולם דעתו מ"מ באם אז לא נתברר רק שאחר שהגיע הגט לידה נתברר למפרע מחשבתו לא מהני דאז לא הוי ניכר ובשעה שנתברר אין בידו לבטל ואף שאח"כ נודע למפרע א"כ י"ל בנידן הב"ש באם לא ראו הנתינה רק שאחר שחזרה בה וזרקה החפץ ראו ל"מ כיון דאז לא היו עדים ובשעה שראו כבר חזרה, אמנם לפענ"ד הרמב"ם והש"ע חולקים ע"ד התוס' דהא בהא דתנן בהאומר, באומר כתבו גט לאשתי רצה לשחק בה ומשמע ודאי דאם נתנו לה הגט הרי זה בטל לגמרי והולד ממזר ואין קידושין של אחר תופסין בה ואפ"ה אם הוכיח סופו על תחילתו שנפל מן הגג כשר ומבואר ברמב"ם ז"ל ובש"ע סי' ק"מ דאם נתנו לה הגט קודם שנפל ואח"כ נפל ומת מהני הגט למפרע והרי לא נתברר לנו דעתו רק אחר שמת דכוונתו הי' אף על הנתינה ואין גט לאחר מיתה מ"מ אהני ההוכחה דלבסוף שנתקיים הגט למפרע, ולפ"ד התוס' כיון דבשעה שנותנו לה לא הי' נודע כלל כוונתו אף שלאח"כ נתברר לא מהני ומ"מ א"ל ע"ד התוס' ממשנה זו די"ל דהם ז"ל סוברין דבאמת הא דמהני בנפל מן הגג ליתנו לידה היינו אחר הנפילה בעוד שיש מקצת חיות בו וכדתנן בתוספתא אבל מדברי הר"מ ז"ל נראה דאפי' אם נתנו לה קודם שנפל מהני אח"כ כשימות וזה אינו לדעת התוס', וצ"ע על הרב"י ונו"כ שלא הרגישו שלדעת התוס' לא מהני, ולדברים אלו עוררני זה ימים רבים כבוד הגאון החסיד מו"ה יצחק מאיר ז"ל, ולפ"ז בנד"ד לפי פסקי הרמב"ם ז"ל והש"ע מהני, ולדעת התוס' י"ל דלא מהני ומ"מ חוכך אני גם לדברי התוס' י"ל דמהני ולא עוד אלא אפי' לא ראו אח"כ החפץ בידה רק שהיא מודה שקבלה לא מקרי מקדש בלא עדים כיון שבידה להראות החפץ ולפי שאין נ"מ בנד"ד שראו את החפץ בידה אח"כ ובזה מהני לד"ה לא ראיתי להאריך בזה:

ידידו ישראל יהושע.

תוכן העניינים

שות ישועות מלכו

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה