שות ישועות מלכו· רבי ישראל יהושע טרונק
חלק אבן העזר · סימן יט
ב"ה ד' מרחשון תרנ"ב לפ"ק. כבוד ידידי הרב וכו' מו"ה מאיר שמחה נר"י אבד"ק פארנעטשוב. ע"ד השאלה מי שקשרה לו אומנתו בקטנותו את הגיד בחוט ועי"ז נעשה לו נקב בתחתיתו ומשם השתן יוציא אם מותר לבוא בקהל. והנה ראתה עינו מש"כ בפתחי תשובה, והנה מש"כ בשם ס' משכנות יעקב הם דברים בטלים ומבוטלים, כי הנה הוא הבין שמה שאמרו בש"ס ששני שבילין יש בין שביל של ש"ז לבין שביל של מי רגלים וקרום דק מפסיק ביניהם, זה הוא עד סופו של גיד מקום שמטיל בו מי רגלים, לכן ביצא מי רגלים ע"י נקב יש ספק שמא לא ניקב סילון של ש"ז ואין זה אמת וכל הרופאים אמרו היפוך, והאמת הוא כי השני שבילין הם למעלה ועכ"פ אין ספק שאם ניקב סמוך לכיס למעלה, שם אין אלא שביל אחד והוא כרות שפכה בבירור, אמנם יש בזה ספק אי מקרי בידי שמים, דלדעת הרמב"ם ז"ל מקרי חולי בי"ש, ואע"פ שבא ע"י פשיעת האומנת כיון שלא הי' ברור הנזק בגדר פסיק רישא י"ל דמותר בדיעבד ולסמוך בשעת הדחק על דברי הרמב"ם ז"ל, אמנם לפ"ד מצוה גדולה לאמור זאת להצד הכלה אחר דאינה יודעת מזה כי בלא ספק לא יוליד, ולדעת קצת פוסקים האשה מצווה על שבת, וגם להפוסקים שאינה מצווה עכ"פ מום גדול הוא זה שע"י כן לא יהי' חוטרא לידה ומרא לקבורה, ואם בממון נאמר לאו באונאת מום ק"ו בדברים הנוגעים לנפש, לכן בודאי מצוה להשתדל שיהי' להם ידיעה:
ישראל יהושע חופ"ק קוטנא.