שות ישועות מלכו· רבי ישראל יהושע טרונק
חלק אבן העזר · סימן ה
ב"ה ל"ז למב"י תרמ"ט לפ"ק פה כפר גלאגאווע. לכבוד י"נ הרב הגאון המפורסם מו"ה. יהודה נר"י אבדק"ק פלאצק יצ"ו. אחדשה"ט הנה המכ"ז ר' גאדיל מגאסטענין אוחז בערפי להזדקק לדינו כי זה ימים רבים יותר מעשר שנים אשר נשא אשה חרשת, וזה ימים רבים אשר מרדה בו והשכירה את עצמה לק"ק פלאצק, וכבר שלח אחרי' ולא רצתה לבוא לב"ד והוא יושב גלמוד בלא אשה, והנה בעיקר חרגמ"ה נראה שאשה שאין לה כתובה גם תקנת ר"ג אין לה, וכן נראה מדברי הב"ש, ובזה ישבתי בתשו' אחת דברי הרמ"א בא"ע סי' א' שכתב אינו נוהג בארוסה והוא מדברי מוהרי"ק, ותמה עליו הגאון ח"צ בתשו' מדברי מוהרי"ל דמבואר מדבריו דגם בארוסה נוהג ואיך עזב הרמ"א דברי מוהרי"ל אשר כל מנהגי אשכנז הם אחריו בשביל דברי מוהרי"ק, ועוד קשה לכאורה שהרי בדברי האו"ז מבואר הדין דנוהג גם בארוסה, והרי האו"ז הי' מגדולי הראשונים רבו של הר"מ מרוטענבערג, ועוד הקשה הגאון ח"צ שדברי הרמ"א סותרין מש"כ בעצמו שאם יש לו שומרת יבם אסור לו לישא אשה בשביל חשש חרגמ"ה והרי בקידושין נחשב יותר לאשתו שהרי בקידושין היא א"א וחייבין עלי' מיתה משא"כ בשומרת יבם ואם בארוסה לא תיקן ק"ו בשומרת יבם, ואני אומר דק"ו פריכא הוא דהא כתב הב"י ביו"ד בשם הרשב"א בתשובה דאם השומרת יבם מתה מתאבל עלי' היבם אע"ג דאנן קיי"ל בפ' החולץ ובפ' נערה דעל ארוסה אינו מחויב להתאבל עלי' אלא משום דיורשה, כמבואר בפ' החולץ, לכן מחויב להתאבל עלי', וכן יש עליו חיוב כתובה כ"ז שלא חלץ לה אלא שהחיוב הוא על נכסי בעלה הראשון ואם לא הניח הבעל הראשון החיוב עליו ליבמה ולכנוס לחיוב כתובה וכיון שהחיוב עליו בכל חיובי אשות ממילא החיוב עליו גם שלא לצער אותה בהכנס לה צרה אבל בארוסה תלי' בפלוגתא דקמאי שדעת הגאונים והרי"ף והרמב"ם דאין לארוסה כתובה וכוותיהו פסק הרמ"א שכתב בהדיא דלא ראה מימיו מגבין כתובה לארוסה שנתגרשה וכיון דאין לה ת"כ גם חדר"ג אין לה כדאמרינן בב"ב דף קל"א דב"ד בתראי בתר תקנתא דקמאי אזלי, אבל דעת התוס' דארוסה יש לה כתובה, וידוע שהאו"ז דרכו למשוך אחר שיטת התוס' וכמו כן המהרי"ל לכן ס"ל דנוהג גם בארוסה ולפי"ז לפ"מ דקיי"ל דחרשת אין לה כתובה ותנאי כתובה י"ל דגם חדר"ג א"נ בחרשת, אמנם כ"כ הנ"י בפ' החולץ דגם במקום שלא נתפשט חר"ג מ"מ במקום שלא נתפשט לכנוס שתי נשים אסור לו לישא אחרת דעד"ז נשאת לו, ולכאורה קשה לפמש"כ התשב"ץ דגם אם הותנה עמה שלא ישא אחרת עלי' יכול לישא, א"כ מה מהני מה שמנהג כן זה לא מצינו אלא בדבר שמהני אם הותנה כיון שהמנהג כן הו"ל כאילו הותנה וכדאיתא בב"מ בפ' המקבל דדרשינן לשון הדיוט עיי"ש בשיטה ונלפע"ד לפמש"כ הריטב"א בכתובות פרק הנושא דאם פסק לזון את בתה חייב לזונה וקשקל וטרי הש"ס במאי נתחייב ואוקמינן בשטרי פסיקתא וכדרב גידל דל"ל דר"ג ת"ל דמחויב מטעם שכירות כיון דהיא לא נתרצית לינשא לו ושתהי' כשפחה לשמשו. ותירץ דודאי אם הי' כדרך זו לא איצטרך דר"ג אלא דהכא בנותן לה דרך מתנה שיזון את בתה בזה צריך להא דר"ג, ולפ"ז גם בהא דלישא ב' נשים א"י להתחייב עצמו. אבל כשהוא ע"ד תנאי שע"מ זה נשאת לו ומכנסת עצמה לחיוב אשה לבעלה לא גרע משכירות פועלים שמחויב שלא להכניס צרה ולצערה, וכיון שהמנהג עתה כשנושאין חרשת אעפ"כ כותבין כתובה וכדאמרינן בר"פ חרש דרב מלכיו השיא אשה לחרש וכתב לה כתובה לפי שהכניס לו שפחה לשמשו וכיון שרצה להכניס עצמו לחיוב כתובה מסתמא הכניס עצמו לכל חיובי כתובה גם לענין חר"ג, ועוד דמס' כתובה נלמוד שהרי כתב כאורח כל ארעא, והכוונה כפי מה שנהגו במחוז זה שלא לצערה בהכנסת צרה, אמנם לא טובה היא משאר נשים בנות דעה שאם מרדו אין לה דין זה, לכן גם בדין זה אחר שמרדה זמן רב נכון לתת לה זמן לפי ראות עיני ב"ד ע"פ התראה ע"י רמיזה שבאם לא תשלים אותו יגרש אותה בע"כ או ישא אחרת גם בלי היתר ממאה רבנים:
ידידו הדוש"ת ישראל יהושע החופ"ק קוטנא יצ"ו