אור ברסלב
שות ישועות יעקב חלק יורה דעה › סימן כב

שות ישועות יעקב· רבי יעקב משולם אורנשטיין

חלק יורה דעה · סימן כב

סימן כא

ב"ה יום ועש"ק ג' שבט. אשיב ואומר שלום לכבוד הרב הגדול מו"ה שלמה נ"י אבד"ק סקאלע

יום אתמול הגיעני מכתבו ע"ד אשה אחת מאנשי קהילתו אשר מוצאת על עד הבדיקה קרטין אדומים כמין שערות ודבר זה אירע לה בעת שהיתה מינקת וכאשר שאלה את פי מעל' צוה עלי' לבדוק את הקרטין אם יהיו נימוחין ובדקה עצמה שלשה פעמים והקרטין שנמצאו לא היו נימוחין בשום אופן והתיר מעל' בימי מניקתה כי אז היא בחזקת מסולקת דמים יותר מאשה שיש לה וסת שלא בעת וסתה ומהני בדיקה ג' פעמים להחזיק כל הקרטין שאינן דם נדות דאף רמ"א מודה אמנם כעת שכבר הגיע הזמן כי יכלו ימי מניקתה נפשו בשאלתו אם לאסרה או להתירה:

הנה הרב הש"ך השיג על מהרמא"י בסי' קפ"ח וכתב דזה אינו דומה לדם מכה דשם רואה דם גמור ואם נתירה אף שאינה מסולקת דמים לא תהי' טמאה לעולם אבל כאן שאין אנו מתירין רק השערות דאמרי' דלאו דם הוא וכשתראה דם גמור תהי' טמאה באמת למה לא נסמוך על הבדיקה שרואין שאין נימוחין ואמנם באמת דברי רמ"א נכונים דאין טעם ההיתר כשבודקת שלשה פעמים ולא נימוחו משום דתלינן שתמיד לא יהיו נימוחין [או משום דיש שני צדדים לקולא שמא מן הצדדין ושמא לא יהיו נימוחין] דזה אינו דהרי דעת הרבה פוסקים דאין סומכין על החזקה אפילו חזקה גמורה במקום דאפשר לברר וכאן אם נבדוק הקרטין האלו בכל פעם יתברר צד ההיתר או צד האיסור אם המה נימוחין או לא אמנם טעם ההיתר כיון דלא נימוחו ע"כ שאשה זו מכה יש לה במעי' כמבואר בש"ס פרק המפלת מעתה כיון שנתברר שיש לה מכה אף אם אח"כ תראה כמין קליפות האלו ויהיו נימוחין מידי ספיקא לא נפיק אולי דם מכה הוא ואף שאין דרך המכה להוציא דם רק כמין קרטין שאינן נימוחין שהמה ברי' משונה מ"מ אף מכה שאינה מוחזקת להוציא דם מידי ספיקא לא נפיק וא"כ כעת יש ס"ס שמא לא יהיו נימוחין ואין זה דם כלל רק ברי' משונה ושמא אף אם הוא דם שמא מן המכה וכבר כתבתי דאף שדעת הרבה פוסקים דאף ס"ס לא מהני היכי דאפשר לברר היינו כשיתבררו שני הספיקות אבל כאן דגם אחר שיתברר שהוא דם גמור ע"י שנימוח תהי' אסורה רק מספק דהרי אפשר דבא מן המכה לכך א"צ לברר ולסמוך על ס"ס שהוא כעת לפנינו. ובש"ס דנדה גבי הך דאשה שהיתה מפלת כמין שערות ושאלו לרופאים ואמרו תטיל למים אם נימוחו דאשה זו מכה יש לה במעי' שממנה מפלת כמין קליפות ושאל הרא"ש להרשב"א כיון דהעידו הרופאים שאשה זו מכה יש לה אף אם הוא דם גמור הרי תולה במכתה וכתב מהר"מ לובלין דחז"ל לא סמכו על דברי הרופאים לחוד רק בחנו הדברים ע"י הטלה למים אם נימוחו או לא והדבר דחוק דא"כ כל דברי הרופאים לבטלה נאמרו כיון דעיקר הסמיכה על הבדיקה ונ"ל דבאמת הרופאים אמרו שאשה זו מכה יש לה במעי' וממנה מפלת בריות כאלו ואף דסמכינן על דבריהם דבריות כאלו אינן דם נדה רק שבא מן המכה ואמנם אם נימוח ויהי' דם דברי הרופאים אינן מועילין דכיון דחזר להיות דם מהכ"ת לומר מכה יש לה במעי' ומעתה מהראוי להטיל למים לראות אם כנים דברי הרופאים דכל היכי דאיכא לברר לא סמכינן על דברי הרופאים והנה כשאנו רואין ג' פעמים שהפילה בריות משונות שלא נימוחו ע"כ דיש מכה במעי' וכיון דדרך המכה להוציא דם אף שנימוח אח"כ ונתברר הדבר אפשר לומר שכמו דמכה זו מוציאה בריות משונות כמו כן מוציאה דם לדעת הפוסקים דאף במכה שא"י שמוציאה דם תולה ראיות הדם ואף לדעת הפוסקים דבעינן שידוע שמוציאה דם היינו מספיקא וא"כ א"צ לברר ואמרינן דא"צ בדיקה וטעם צירוף ב' הטעמים דאמרינן שלא יהיו נימוחין כלל וכלל דלאו דם הוא רק בריות משונות ואת"ל שהוא דם יבש שמא דם מכה הוא וע"ז הוצרכנו לדברי הרופאים לומר שבריות משונות באו מן מכה שבמעי' וע"כ א"צ בדיקה עוד וכמש"ל ובזה א"ש דברי רבינו מהרמא"י דבחר בדברים האלו במקצת לומר כיון דחזינן דהפילה ג"פ בריות משונות ולא נימוחו ע"כ שיש מכה במעי' ואמנם א"י אם המכה מוציאה דם והרב לשיטתו אזיל דלא סמך בדם שיוצא מן האשה שיש לה מכה שא"י אם מוציאה דם רק שלא בעת וסתה כמבואר בסי' קפ"ז לכך אף בזה לא סמך על בדיקה שלשה פעמים לראות שלא נימוחו עד שלא תצטרך לבדוק עוד רק באשה שיש לה וסת ושלא בעת וסתה וזה ברור בכוונת רמ"א:

והנה בגוף הדין במכה שא"י אם מוציאה דם דעת מפורשי הטור ע"פ שיטת רשב"א דתולין בה ואמנם זקיני הח"צ בתשובה כתב דאף לדעת הרשב"א צריך שתהי' ידוע שהמכה יוכל להוציא הדם אלא שאף שא"י אם דם שיצא ממנה הוא מן המכה והביא ראי' שהרי בכתמים הקלים שנינו במס'. נדה באשה אחת שבאת לפני ר"ע שמצאה כתם ואמר ר"ע שמא יש בך מכה שהיא יכולה להתגלע ולהוציא דם ראה תלמידיו מסתכלין זה בזה אמר להם לא אמרו חכמים להחמיר אלא להקל שהרי אמרה תורה דם ולא כתם מבואר מזה דאף בכתם בעינן עכ"פ שתוכל להתגלע ולהוציא דם ובדם גמור אף זה אינו מועיל רק בעינן שידוע שמכתה מוציאה דם עכת"ד ואני כתבתי ליישב דברי מפרשי הטור שהם הבינו דדעת הרשב"א דבעינן שתרגיש פתיחת המקור או שנזדעזע גופה ולא סגי בהרגשת דבר לח זב מבשרה וא"כ כשאין כאן בירור שהדם יוצא מגופה והוא דם נדות או דם מכה אף אם הוא באמת ד"נ אין כאן רק איסור דרבנן וגם יש לנו ראי' דאין זה דם המקור דהרי אשה שרואה ד"נ חזקה שבא בהרגשה וע"כ דדם מכה הוא. והנה בהא דאמר שמואל בדקה קרקע עולם וישבה עלי' וכו' והקשו התוס' אמאי לא אקשינן מכל עניני כתמים הנמצאים בבגדי אשה דהא הוי בלי הרגשה ותי' דכתמים שבבגדי' שהן מזמן שעבר פשיטא דאמרי' ארגשה ולאו אדעתה ולכך הקשה הש"ס מראיות שראתה שיודעת אם מרגשת ולפ"ז הי' דעת תלמידי ר"ע דבכתמים דליכא ראי' מדלא הרגישה דדם מכה הוא אין לתלות וע"ז אמר ר"ע שלא אמרו, חכמים אלא להקל ולא להחמיר יותר מראיי' גמורה והדבר נכון:

ובחידושי אמרתי דבר נחמד דבאמת טעם הדבר שכתב הרשב"א להקל משום חזקת טהרה והנה התוס' בריש נדה הקשו בספק נדה אמאי נטהר משום חזקה הא ספק טומאה ברה"י ספיקו טמא ותי' דדוקא ספק מגע ילפינן מסוטה ולא ספק ראיי' ובהא דאמר ר"נ כל דבר שאינו מקבל טומאה אינו מקבל כתם כתב הר"ן בחידושיו דלא החמירו לטמא האשה אלא משום דמטמאין הבגד וחשו שאם לא נטמא האשה גם הבגד לא יטמאו והנה טומאת הבגד משום דם המקור פשיטא דחשיב טומאת מגע ולא טומאת ראיי' וא"כ לא מהני חזקה לטהר כיון דהוי ספק טומאה ברה"י ולא מהני חזקה לטהרה וע"כ היו תלמידי ר"ע מסתכלין דכיון דטומאת האשה בכתמים תלי' בטומאת הבגד א"כ בזה דלענין טומאת הבגד הוי ספק טומאה ברה"י ה"ה לענין טומאת האשה ואמר להם ר"ע לא אמרו חכמים הדבר להחמיר היכי דיש לתלות במכה שנטמא את האשה יותר מטומאת ראיי' אלא להקל שכל שאינו מקבל טומאה אינו מקבל כתם ודו"ק היטב:

ואמנם לדינא דברי א"ז נכונים מאוד דכיון דרוב דמים מן המקור דם הנמצא בפרוזדר ספיקו טמא משום דהמקור מוחזק שרוב דמים שיוצא מן האשה ממנו בא מהכ"ת ניתלי שהדם הוא מן המכה ובשלמא לענין רואה דם מחמת תשמיש דרוב נשים אינן רואות מחמת תשמיש א"כ המכה והמקור אינן עלולים לראות בענין כזה יש מקום לומר דמוקמינן בחזקת טהרה אבל בסתם רואה מי יאמר דדם מכה הוא נגד חזקתו מן המקור וכיון שכבר כתבתי דכאן מצד הדין צריך לבדוק בכל פעם ולא לסמוך על מה שראתה ג"פ שלא נימוחו דהיכי דאפשר לברר צריך בירור אלא אף כשנימוחו אינו ברור לאסור דשמא מן המכה והיינו שלא בעת וסתה אבל בעת וסתה דחזקתו מן המקור וחייבין על ביאת מקדש ושורפין את התרומה וע"כ דברי רמ"א נכונים מאוד אמנם מ"ש בס' מנחת יעקב דלדעת רמ"א אף בלא נימוחו אסור ודוקא שלא בעת וסתה מהני בדיקת פושרין זהו חומרא יתירא. ובכל פעם שלא נימוחו מותרת כנ"ל ברור:

דברי ידידו יעקב אורינשטיין.

תוכן העניינים

שות ישועות יעקב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה