שות ישועות יעקב· רבי יעקב משולם אורנשטיין
חלק יורה דעה · סימן יג
לכבוד הרב המאוה"ג המפורסם מ' מאיר צבי אבד"ק סאמבור והקרייז.
שאלתו שאלת חכם קבלתי ע"ד אשר זה מקרוב נהגו באחד מהקהילות השייכים לקרייז שלו לקנות חלב חזיר לעשות ממנו בורית למכור ומעכ"ת יפלא בעיניו כיון דאסור לעשות סחורה בדברים טמאים אם יש להתיר להם הנה האמת נכון כי גם בעיני יפלא אשר עשו זאת בלי שאלת חכם ובגוף הדין הנה ידוע שנסתפקו ונחלקו בזה הרבה אחרונים אי הך מילתא דאין עושין סחורה בנבילות וטריפות ובדברים טמאים הוא איסור תורה או אינו רק מדברי סופרים והנה לשון רבינו בפ"ח מה' מאכלות אסורות שכתב דאסור לעשות סחורה בדברים אסורים חוץ מן החלב שהרי אמרה תורה יעשה לכל מלאכה וע"כ דסובר דהוא איסור תורה דאל"כ מאין למד הרמב"ם דבחלב מותר מקרא דיעשה לכל מלאכה הרי מה"ת הכל מותר אמנם לשיטת הט"ז שכתב. כאן כיון דהדבר מפורש בתורה להתיר אין כח ביד חכמים לאסור אפשר דכוונת הרמב"ם ג"כ ע"ד זה הוא ואינו מוכרח שדעתו דאסור מה"ת והנה בס' תוס' יו"ט פ"ז דשביעית הוכיח דאינו רק דרבנן דבש"ס דבכורות (ד"ו) בעי להוכיח דחלב מותר מדכתיב בקרא ואת עשרת חריצי חלב תביא לשר האלף ודחי דילמא לסחורה ש"מ דסחורה מותר באיסורין מן התורה ונראה דאין כאן ראי' דבאמת הא דהא לאסור חלב הוא משום דדם נעכר ונעשה חלב או משום דליכא דאתי מן החי ושרי והנה כבר כתב בס' פ"ת דדם מותר בסחורה דהרי הא דמותר בהנאה ילפינן מדכתיב על הארץ תשפכנו כמים מה מים מותרים אף דם מותר וכיון דהיקש גמור הוא אמרי' מה מים מותר לעשות בו סחורה אף דם מותר לעשות בו סחורה וה"ה אבמה"ח דאיתקש לדם ע"כ שפיר קאמר הש"ס דאין ראי' להתיר חלב דאף אם אסור משום דם או משום בשר מן החי מותר לעשות בו סחורה כמו בדם ואבמה"ח עצמן:
ובזה ישבתי על נכון מה שהקשיתי בחידושי למס' חולין (דף ק"ב) בהא דקאמר הש"ס דאיסור טריפה חייל על איסור אבמה"ח מדגלי קרא דאיסור נבילה וטריפה חייל על איסור חלב דכתיב וחלב נבילה וחלב טריפה יעשה לכל מלאכה אמרה תורה יבא איסור נבילה וטריפה ויחול על איסור חלב על איסור אבמה"ח נמי חייל ואידך על חלב הוא דחייל דהותר מכללו אצל חי' על אבמה"ח לא חייל וקשה לשיטת רבינו דאסור לעשות סחורה בנבילות וטריפות וחלב מותר בסחורה נוכל לומר דלכך חייל איסור טריפה על איסור חלב לפי שהוא איסור חמור או מוסיף שבהיותו חלב הי' מותר לסחורה ועכשיו אסור אף בסחורה לכך חייל אבל על איסור אבמה"ח לא חייל שאף אבמה"ח אסור בסחורה ומזה הי' נראה לכאורה דאיסור סחורה אינו רק מדרבנן. ואמנם לפמ"ש א"ש דכיון דדם מותר בסחורה דאיתקש למים ה"ה אבמה"ח מותר דאיתקש לדם ועכ"פ אין ראי' מסוגי' דהתם לומר דלאו דאורייתא הוא:
אמנם לפ"ז קשה הא דקאמר הש"ס בפסחים אהא דמשני שאני דם דאיתקש למים לענין היתר הנאה ולחזקי' למאי הילכתא איתקש דם למים דהרי בלא"ה אין לנו קרא לאסור דם בהנאה וקשה דילמא קרא אתי להתיר סחורה בדם דסחורה אסורה בשאר איסורי אכילה. ונראה ליישב דלכאורה קשה דהא הש"ס יליף לקמן שאר איסורין כגון גיד הנשה דמותר בהנאה מחלב מה חלב שענוש כרת מותר בהנאה גיד לא כ"ש ומאן דסובר גיד אסור בהנאה סובר דשאני חלב דהותר מכללו אצל חי' והקשו התוס' נימא שור הנסקל ושאר אסה"נ יוכיחו שאינן בכרת וכתבו דדוקא לענין מה שהוא בכלל היתר דנבילה וחזרו והקשו אמאי לא יליף היתר הנאה דגיד מהיתר הנאה דכתיב בדם עייש"ה מה שכתבו ולי הי' נראה דדם כיון דיש היתר לאיסורו ע"י בישול איסורו קיל ולא נוכל למילף מיני' לשאר איסורין ואפשר דחשיב ג"כ הותר מכללו דדם דגים וחגבים מותר] ומעתה אתי שפיר דבאמת איסור סחורה אינו נאמר רק במינים טמאים ונבילות וטריפות ילפי' מיני' ובאמת גם ע"ז יש לדון דמינים טמאים לא הי' להם שעת הכושר וצ"ל דגם נבילות לא הי' לה שעת הכושר לאכילה דקודם שנתנבלה היתה אסורה משום אבמה"ח אבל דם פשיטא דמצינו למילף מחלב להתיר סחורה ולא מצינו למילף משרצים ודברים טמאים לאסור דזה יש היתר לאיסורו ע"י בישול וזה לא יהי' שום היתר לאיסורו וגם אבמה"ח יש היתר לאיסורו ולא מצינו למילף משרצים לאסור סחורה והענין ברור מאוד ושפיר הקשה הש"ס לחזקי' למה לי קרא להתיר דם כיון דלא יאכל לא משמע איסור הנאה ומשרצים ליכא ילפותא ודו"ק היטב:
והנה בחידושי אמרתי לפמ"ש מהרש"ל במס' שבועות (ד' כ"ג) דלר"ש דסובר כ"ש למלקות אף באוכל שלא כדה"נ חייב א"כ אין לנו ראי' להתיר לעשות סחורה בחלב דהרי בדבר שאינו עומד לאכילה כמות שהוא אינו אסור בסחורה והטעם כיון דהא דאסרה תורה סחורה בדברים האסורים הוא משום דילמא אתי למיכל מיני' וטעם זה הוא לענין איסור תורה כמו שהאריכו בזה הפוסקים א"כ היינו רק במידי דעומד לאכילה והנה אף דלר"ש חייב באוכל שלא כדה"נ דכיון דחייב מלקות בכ"ש אף דאכילה בכזית מ"מ כיון שאכלו מחשבו באכילתו לחשוב כמידי דבר אכילה, וכ"כ הריטב"א במס' מכות בשם הרמ"ה ובשוגג דלא שייך אחשבי' כיון שא"י שהוא דבר של איסור בעינן כזית אף לר"ש לענין חיוב קרבן עייש"ה ולכך אף דבר שאין דרכו לאכול כיון שאכלו מחשבו כאכילה חשובה והיינו כשאכלו אבל כשמשתמש בו כדרכו להנאה לא חיישי' דילמא אתי למיכל מיני' כיון שאין דרך לאכלו וגם אינו מחשבו כאוכל וכיון דחלב חי אין דרכו באכילה נוכל לומר דלכך מותר לכל מלאכה והא דכתיב ואכל לא תאכלוהו היינו משום דאם יאכלנו יעבור עליו כיון דאחשבי' אבל לעשות בו סחורה מותר דל"ש לומר דאתי למיכל מיני' ומיקרי דבר שאינו עומד למאכל אדם וא"כ הא דקאמר וחלב נבילה וחלב טריפה יעשה לכל מלאכה באמת איירי בחלב שאינו מבושל דמותר בסחורה ואסור באכילה אלא דאנן קיי"ל דכל איסורין שבתורה מותרים שלכד"א מה"ת עכ"פ וא"כ כיון דכתיב קרא ואכל לא תאכלוהו ע"כ בחלב שראוי לאכילה איירי קרא ומ"מ מותר בסחורה ודייק רבינו שפיר:
והנה בס' ישועות יעקב או"ח סי' תרי"ב כתבתי דאף דבאוכל מאכלות אסורות שלא כדרך אכילה ליכא איסור תורה לדעת רוב הפוסקי' בחלב יש איסור תורה בשלכד"א וטעמא דידי דהרי כתבתי דעת מהרש"ל דלר"ש דלוקין על ח"ש ה"ה דלוקין על שלכד"א וקשה א"כ לר"י נמי דח"ש אסור מה"ת בשלכד"א נהי דאין לוקין עליו מ"מ יהי' איסור תורה וכן הקשה מהרש"א בשבועות שם ואמנם ז"א דהרי בח"ש קאמר הש"ס הטעם דאסור לר"י משום דחזי' לאצטרופי אבל בשלכד"א לא חזיא לאצטרופי כיון דאף בשיעור שלם אינו לוקה בשלכד"א והנה בש"ס יומא (ד' ע"ד) יליף דח"ש אסור מה"ת מקרא דכל חלב לרבות ח"ש והקשו התוס' א"כ למה לי הטעם דחזי' לאיצטרופי ותי' הרא"מ דל"ה ילפי' שאר איסורין מחלב דהוא איסור חמור לכך בעינן הטעם דחזי' לאיצטרופי אבל בחלב עצמו שפיר ילפי' מכל לאסור ח"ש וממילא י"ל דשלכד"א ג"כ אסור ולפ"ז אין ראי' מקרא דחלב להתיר סחורה דשפיר נוכל לומר דקרא איירי בסתם חלב שאינו מבושל דאסור באכילה ומותר בסחורה ואמרתי כיון דמבואר בש"ס זבחים ובחולין (ד' ל"ז) דהך דכתיב וחלב נבילה וחלב טריפה יעשה לכל מלאכה ואכל לא תאכלוהו אמרה תורה יבא איסור נבילה ויחול על איסור חלב ופירש"י דהך ואכל לא תאכלוהו דכתיב היינו שיהי' חייב על אכילתו משום נבילה דאיסור נבילה וטריפה חל על איסור חלב וע"כ הא דכתיב קרא ואכל לא תאכלוהו היינו משום איסור נבילה דחייל על איסור חלב ובנבילה פשיטא דאינו אסור שלכד"א וע"כ דאיירי בכדרך אכילתו ומ"מ התירה התורה לעשות בו מלאכה ש"מ דחלב מותר בסחורה וא"ש דברי הרמב"ם אף אי נימא דבחלב אסור שלכד"א. והנה מבואר בתוס' פרק ד"א ביבמות (ד' ל"ג) דלמאן דלית לי' איסור כולל ע"כ דאינו דורש יבא איסור נבילה ויחול על איסור חלב וקרא לדבר אחר אתי כמו שביארתי באריכות בקונטרס אין איסור חע"א עיין לעיל:
ומעתה אתי שפיר מה שהקשיתי בחידושי לשיטת הרמב"ם דמקרא דיעשה לכל מלאכה מוכח דאסור לעשות סחורה בחלב א"כ קשה איך דייק הש"ס בפסחים (דכ"ג) מקרא דיעשה לכל מלאכה דלא תאכל איסור הנאה משמע מדאיצטרך קרא דיעשה לכל מלאכה להתיר חלב בהנאה ומאי ראי' דילמא אתי קרא להתיר חלב בסחורה והיא קושי' גדולה לכאורה ובזה א"ש דידוע דר"ע וריה"ג שניהם סברי דאין איסור חל ע"א אף בכולל כמבואר בש"ס דחולין (דף ק"א) לפי המסקנא דשבת ויוהכ"פ הוא איסור בת אחת ודוקא באיסור ב"א נחלקו אבל בכולל שניהם מודים דאינו חל וע"כ דלא ילפי' מהך קרא דחלב נבילה דאיסור נבילה חל על איסור חלב וא"כ שפיר נוכל לאוקמי בחלב חי דאסור באכילה ומותר בסחורה ורבינו לפי פסק הלכה דבאיסור כולל איסור חל ע"א ודו"ק היטב כי זה נחמד מאוד:
והנה מ"ש כת"ר שמצא דרך היתר ע"י מכירת גוף הדבר לעכו"ם כעין מכירת חמץ הנה הרב בס' תבואות שור בחידושי פסחים ר"פ כל שעה כתב דכיון דהך מכירה לעכו"ם הערמה ניכרת היא רק כיון דמה"ת בביטול בעלמא סגי הערמה בדרבנן התירו אבל למכור הבהמה לעכו"ם שיאכילה חמץ בימי הפסח דאז יש איסור תורה כשלא נמכרה הערמה בדאורייתא היא ואסורה וא"כ לדידן תלוי בזה אי עשיית סחורה בדברים אסורים הוא מה"ת או רק דרבנן. ואמנם בבורית יש עוד היתר שהוא אינו ראוי לאכילה וטעמו פגום וכיון דכתבו הפוסקים דלא נאסר סחורה רק דילמא אתי למיכל ודוקא במידי דאכילה א"כ בורית דאינו ראוי לאכילה מותר בסחורה וטעם זה כתב בס' צמח צדק: