אור ברסלב
שות ישועות יעקב חלק חושן משפט › סימן יא

שות ישועות יעקב· רבי יעקב משולם אורנשטיין

חלק חושן משפט · סימן יא

סימן י

כבוד ידיד נפשי הרב המאוה"ג החריף ובקי מו"ה יצחק שמשון נ"י אבד"ק זאלקווא וטשערנאוויץ.

מכתבו ה' קבלתי וכו' וע"ד השאלה מי שיש לו בקהילתכם חלק חצי בית וא' יש לו ג"כ חצי בית ושכר חצי בית שותפו שדר בעיר אחרת וכעת השותף שבעיר אחרת מכר חצי בית המשותף לאיש א' וכעת אשר נתודע המכירה רוצה השותף לסלק את הלוקח משום דינא דבר מצרא והנה מעל' האריך בזה והנה לאשר ביקש מאד מבלי לאחר הדבר רק להשיב תיכף אבא בדרך קצרה:

והנה בש"ע סי' קע"ה מבואר דבמוכר שדה רעה לקנות יפה אין בו משום דינא דב"מ והוא מש"ס ב"מ (דף ק"ח) למכור ברע לקנות ביפה ברחוק לקנות בקרוב אין בו משום דינא דב"מ ובסי' ק"ץ לענין הך דעייל ונפיק אזוזי קנה ומבואר ג"כ דבמוכר שדהו מפני רעתה אף בעייל ונפיק אזוזי קנה ומבואר בש"ע שם דאם דר בעיר אחת וביתו בעיר אחרת הוי כמוכר שדהו מפני רעתה ומזה הוליד הרב הש"ך דלענין דינא דב"מ ג"כ לא שייך במי שמכר ביתו שיש לו בעיר אחרת דהוי כמוכר שדהו מפני רעתה עכ"ל הש"ך וזה לי ימים רבים כתבתי על דבריו אלה שאינן מוכרחין דהרי בהך דעייל ונפיק אזוזי המבואר בסי' ק"צ כ' הפוסקים הטעם משום כיון דמוכר שדהו מפני רעתה הא דעייל ונפיק אזוזי משום דנחפז על המכירה ופן יתודע ללוקח ויחזור מן המקח וכאן בהך דסי' קע"ה לענין דינא דב"מ כתבו הטעם דנחפז למכור כדי לקנות היפה ופן עד שיודיע למצרן להביא המעות ימכרו הבית או השדה היפה שרצונו לקנות ולא כתבו שיש טובה למוכר שימכור שדה זו הרעה וע"כ הוא נחפז על המכירה וטעם הדבר לחילוק הטעמים דבאמת אין לבטל דין מצרנות משום טובת המוכר שאף אם רצונו נוטה יותר למכור לאיש אחר מ"מ המצרן קודם ועיין בתה"ד וכאן אף שמוכר שדה רעה וטובה הוא למוכר שימכרנה בחפזון עד אשר לא ירגיש הלוקח ברעתה מ"מ הוא רעה להלוקח ולמה יחושו לטובת המוכר ולא יחושו לטובת הלוקח ועוד איך יתכן שהלוקח והמצרן יהיו מדיינים על שדה רעה שהמוכר מצפה למכרה וגם. מה סברא הוא זו שהלוקח יחוש שמא יבא המצרן ויקחנה ממנו ומה תקנה הוא זה הא הלוקח לא הרגיש ברעת הקרקע לא יקחנה מכח מצרנות. אמנם באמת אין הטעם משום כיון שמוכר שדהו מפני רעתה עבדינן לי' תקנתא כדי שיקחנה הלוקח כמות שהיא רעה בעיני אדוני' אלא כדי שיהי' למוכר המעות בזמן הראוי לקנות בעדה שדה יפה אבל גבי עייל ונפיק אזוזי עיקר הטעם משום דאמדינן דעת המוכר דהא דעייל אזוזי הוא כדי שלא יחזור הלוקח מן המקח תלי' בריוח המוכר והיזקו לכך אינו תלוי בקניית קרקע יפה רק במכירת קרקע רעה ומעתה אף שכתב הרמ"ה גבי הך דעייל ונפיק אזוזי דאם דר במדינה אחרת חשיב כמוכר שדהו מפני רעתה היינו לענין הך דעייל אזוזי דתלוי במכירת השדה אם רעה היא או יפה אבל לענין דינא דב"מ תלוי בקניית השדה היפה א"כ אם לא קנה שדה אחרת במקום דירתו מה בכך שמקום הבית הוא במדינה אחרת:

עוד נראה לי לפמ"ש בס' שיטה מקובצת לב"מ (ד' ק"ח) בהך דלמכור ברעה או ברחוק דריב"ם פירש דהיינו שהלוקח נותן לו שדה יפה ונוטל ממנו שדה רעה או להיפך בזה לא שייך דינא דב"מ אבל במכירה רעה לקנות יפה שייך דינא דב"מ ומוהר"ר בצלאל אשכנזי הסכים לפירוש זה וישר בעיניו א"כ אף שהפוסקים לא כתבו כן מ"מ יש לנו צירוף דעת הריב"ם עכ"פ לדחות דברי הש"ך עכ"ל בתשובה שכתבתי זה ימים רבים וכעת ראיתי בתשובתו הביא קצת מדברים אלו בשם ס' נודע ביהודה ומע"כ משכו לספיקא דדינא אם שייך בזה דינא דב"מ והביא מעל' מה שכתבו הפוסקים דבספק דינא דב"מ משיב הלוקח מוחזק ואני אומר אף אם הי' ספיקא דדינא לא חשיב הלוקח מוחזק ותחילה אני אומר מ"ש בשו"ת בית יעקב ושאר אחרונים בתשובות דאם הי' בית מושכר לאחד ובתוך זמן השכירות מכרו לאיש אחר אם חל המכירה ודעת הרב דלא חל המכירה דכיון דשכירות ליומא ממכר הוא א"כ אין בידו למכרו לאחר ומי איכא מידי דהשתא לא חייל וכמו מוכר דבר שאינו ברשותו יחשב ותמהו ע"ז מש"ס דכתובות (דף נ"ט) דבאומר שדה זו שמשכנתי תיקדש דקדושה והקדש ומכר שוין הם וכבר כתבתי בזה ליישב דברי בעל ב"י והעומדים בשיטתו דבש"ס קידושין (דף ס"ג) בהא דקאמר הש"ס אף דבידו לגרש אין בידו לקדש כתב הרשב"א דאף דרצון האשה להתקדש כיון דדעת האדם משתנה לא חשיב בידו דשמא אחר זמן לא תתרצה בקידושין וה"ה בזה אף שביד האדם להפקיע המשכונא וכ"ש בשכירות דזמן ממילא קאתי' מ"מ לא חשיב בידו להחזיק המכירה דשמא לא ירצה הלוקח לאח"ז לעמוד במקומו ואמנם הנראה בעיני עוד הטעם שכתבו במשכון ושכירות דחשיב אין בידו להחזיק המכירה כיון דדעת רוב פוסקים דאם בית שהשכיר או משכן לאחרים נמכר השוכר והממשכן יכולים לסלק להלוקח מעותיו ומטעם דחשיבי מצרנים באותו בית או שדה שכבר דרו בו וא"כ לא הוי בידו לקיים המכירה לפלוני הלוקח דשמא לא יתרצה השוכר או הממשכן במכירה זו ויתן בעדו הדמים דמי המכירה ויהי' השדה או הבית של השוכר או הממשכן וכיון שאינו בידו וגם כעת אינו ברשותו השתמשות הבית חשיב לכ"ע דבר שאינו ברשותו:

ועתה נבא לבאר הטעם דאף דבכל ספק במצרנות חשיב הלוקח כמוחזק והמצרן כבא להוציא מידו אבל בהך דינא אי שוכר או ממשכן חשיב כמצרן כל זמן שכירתו ומשכנותו נראה ברור כיון דהוא מוחזק כעת בבית הנמכר ובעת שמכר לאחר אין בכח האחר להשתמש בבית כל משך זמן שכירות והשוכר יוכל להשתמש בבית דעכ"פ עד עבור זמן השכירות שייך להשוכר כל השתמשות וכמו שכתבתי דהמוכר יכול לחזור עד כלות זמן השכירות א"כ השוכר הוא מוחזק ולא הלוקח וזהו כוונת הדרכי משה שכתב בהך ספיקא אי שכירות ומשכונא שייך בהם דין מצרנות דהשוכר חשיב מוחזק ותמה ע"ז הב"ח בתשובה (דף מ"ד) דהרי בכל דינא דב"מ קיי"ל דהלוקח חשיב מוחזק והמצרן חשיב כמוציא ממנו ובמח"כ לא דק בהבנת דברי מהרמא"י בד"מ דיש חילוק בין שאר ספק במצרנות ובין שוכר וממשכון דיש להם זכי' בגוף הקרקע ומוחזקים בגוף הקרקע בעת לידת הספק ובזה אתי שפיר דלענין אם שכר או משכן בית אחד ורוצים למכור בית הסמוך דלמאן דסובר דשייך בשכירות ומשכונא דין מצרנות ה"ה בזה מ"מ כיון דספיקא הוא ומחלוקת הפוסקים חשיב הלוקח כמוחזק כיון דאין מוחזק בבית הסמוך והמכירה חלה תיכף א"כ דומה ממש לשאר ספק מצרנות דהמצרן חשיב כמוציא מיד הלוקח ודו"ק היטב:

תוכן העניינים

שות ישועות יעקב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה