אור ברסלב
שות ישועות יעקב חלק חושן משפט › סימן ט

שות ישועות יעקב· רבי יעקב משולם אורנשטיין

חלק חושן משפט · סימן ט

סימן ח

שנית על ענין הנ"ל.

ע"ד אשר כתבתי שדברי הה"מ מבוארים בש"ס דבכורות הנ"ל בהא דקאמר הש"ס הוי לי' לעיוני וכמו שפירש"י דכיון דאפשר לנסותו ומדלא עיין ע"כ מחל ואמנם התוס' כתבו דאע"ג דבשאר מקח טעות לא אמרינן כן בקונה מיד נכרי הוי לי' לעיין אם אין בתוך הגורטאות ע"ז ומעתה אין מן הש"ס הנ"ל ראי' לדעת היש מי שאומר וכ"ש שאין זה קושי' על הרי"ף והרמב"ם שלפי דעת המשנה למלך חולקים המה על דברי יש מי שאומר ואמנם דברי התוס' בעצמו אינם מוכרחים ואין הטעם מספיק:

ונראה לי ליישב באופן אחר דהנה הר"ן במס' חולין נסתפק במוכר ספק טריפה בחזקת כשר ואח"ז נתודע שהוא ספק טריפה וכבר קבל המוכר הדמים אי צריך להחזיר דאפשר דהמוכר יכול לומר אייתי ראי' דטריפה הוא ושקיל ומסקנת דעתו שם דאף בספק טריפה צריך להחזיר הדמים ומ"מ אין הדבר ברור בעיניו ואני כחבתי לחלק הענינים דהיכי דאף המוכר בעצמו אינו יודע אם היא טריפה או כשרה בודאי צריך להחזיר הדמים דמה לי אם הוא ספק טריפה או ודאי טריפה כיון דמ"מ אסור באכילה מספק הוי מקח טעות אבל אם המוכר בעצמו אומר שהיא כשרה אלא שאינו נאמן ואסרינן להלוקח לאכול מספיקא בזה נראה דהיכי שכבר קבל הדמים אין מוציאין מידו כיון שהמוכר אומר שברור בעיניו שלא הטעהו כלל מה בכך שלענין איסור אינו נאמן אבל להחזיק מה שבידו נאמן ואמנם לפ"ז הא דהקשה הש"ס רישא מקח טעות סיפא לאו מקח טעות הרי בש"ס שם (דף נ"ג) אקשינן למאן דסובר דבמכרה לצורף ישראל בטולי בטלי' מהך דגורטאות דאמאי יוליך הנאה ליה"מ נימא דבטלי' ומשני על דעת גורטאות מכר על דעת ע"ז לא מכר ופירש"י שלא ידע שהוא ע"ז ואמנם באמת אם הנכרי אומר שידע שהוא ע"ז כי כן דרך באמת שהנכרי ידע מה הוא מוכר באמת הע"ז מותרת דמכירה הוי כביטול אלא דלענין איסור אין הנכרי נאמן אבל איך מוציא מידו המעות אם יאמר שבאמת לא הטעהו כלל וידע שיש בתוך הגורטאות ע"ז וכיון שכן (חסר תיבה) כע"ז ביד ישראל אבל ברישא שלא קיבל הנכרי הדמים (חסר איזה תיבות) חייב לשלם לו הדמים ולכך יחזור וכבר כתבתי בזה במקום אחר ואמנם באמת הדבר נכון כיון דכמו שהדבר לפנינו הדבר נראה כמו מקח טעות אף שלא נוכל להוציא המעות מיד העכו"ם משום דהנכרי יכול לומר שלא הי' מקח טעות לענין זה אינו חשיב ממון של ישראל דהגורטאות אינן של ישראל והמה ברשות הנכרי וזה ברור ואמנם לענין הך מילתא דנימא כיון דאפשר לעיוני בודאי מחל יש לדעתי מקום לחלק דבשאר מקח טעות מהכ"ת נימא דמחל דהרי יש חזקה גדולה דאין אדם מפייס במומין ומדלא הבחין אין כאן חזקה גדולה דמאי נ"מ בנסיון הדבר כיון דגם אחרי עבור הזמן כשמוצא מום במקח חוזר למה יבחין כעת ומהכ"ת נידון הך מילתא מדלא הבחינו מחל מה שהוא נגד החזקה גדולה דאין אדם מוחל על המום ואמנם בזה הענין דהיינו בגורטאות דאם יאמר הנכרי שידע שיש ע"ז בתוך הגורטאות לא יצטרך להחזיר המעות והישראל אין בידו ליהנות מע"ז מחמת שאין העכו"ם נאמן בזה אמרינן דהי' לו לעיוני ומדלא עיין בודאי מחל ודו"ק היטב. והנה אי נימא דהא דקאמר הש"ס מדלא עיין בעת המשיכה מחל על המקח טעות ספיקא הוא ומספיקא אסור וע"כ דע"ז של ישראל אף שלא נעבדה ע"י ישראל אסורה מן התורה אף שנתבטלה או משום דלידת הספק הוא בשל תורה לא מהני מה שנעשית ע"י הביטול ספיקא דרבנן מ"מ קשה לי כיון דמכרה לצורף ישראל הוי ביטול ברשות הנכרי אלא דאנן אמרינן דהנכרי לא ידע שיש בתוך הגורטאות ע"ז ופשיטא דאין זה הך ספק ודבר רחוק שהעכו"ם המוכר לא יתבונן מה הוא מוכר ורק דגם זה נגד השכל שהעכו"ם יבטל הע"ז שלו ועכ"פ מידי ספיקא לא נפיק והרי יש לנו שני צדדי היתר שמא ידע בה הנכרי וממילא מכירתו הוי ביטול אליל ואף אם העכו"ם לא ידע שמא לא מחל הישראל על המקח טעות וממילא נתבטל המקח והיא הערה גדולה בזה דבשני צדדי היתר הי' לנו להקל:

תוכן העניינים

שות ישועות יעקב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה