אור ברסלב
שות ישועות יעקב חלק חושן משפט › סימן ז

שות ישועות יעקב· רבי יעקב משולם אורנשטיין

חלק חושן משפט · סימן ז

סימן ו

ב"ה יום א' ח' טבת תקצ"ג לפ"ק.

לכבוד נכדי ידידי כנפשי הרב החריף ובקי המפורסם מו"ה צבי הירש נ"י.

מכתבך הגיעני ועל דברי תורה באת והנה ראיתי להשיב על דבריך ראשון ראשון. הנה במה שעלה על דעתו דכסף קונה בעכו"ם במילתא דאין איסורו רק מדרבנן ומה"ט כתב בס' משאת בנימין דגבי חמץ מהני מה שקונה בדיניהם והמ"א סי' תמ"ח השיג עליו מש"ס דבכורות דקאמר בדיניהם שפסקה תורה משמע דהיכי דאין קנין רק בדיניהם לא מהני ועל זה כתבת דחמץ אחר הפסח אינו רק מדרבנן וגם בימי הפסח דבר תורה בביטול בעלמא סגי והא דקאמר הש"ס במס' ע"ז דיהיב רב עצה למוכרי יין לנכרים דיקבלו המעות מן העכו"ם מקודם והקשו התוס' שם דאי נימא דמשיכה בנכרי קונה א"כ מעות אינן קונות ומאי מהני שיקבלו המעות מקודם היינו דשם באיסור תורה לא מהני מה שקונה בכסף לחוד והנה לדעתי אין כאן איסור תורה כלל דהרי אין שם חשש יין נסך כלל רק סתם יינם דאינו אסור רק מדברי סופרים וגם מה שברור בעיניו דבחמץ אינו רק מדרבנן כיון שבטלו לדעתי היכא שמכרו בדרכי הקני' אף אי נימא דהמכירה לא מהני לענין איסור אבל מ"מ אינו בכלל הביטול וכמ"ש בס' ישועות יעקב לדחות דברי הת"ש דדעתו דמכירת חמץ שנהגו בו היינו רק להפקיע איסור דרבנן דמה"ת די בביטול ואני כתבתי שם דחמץ שנמכר אינו בכלל הביטול אף היכי שאין המכירה מועלת והבאתי דברי הר"ן במס' נדרים (דף עייש"ה ואמנם מ"ש עוד דמהני היכי דרמי לכליו של לוקח ברשות המוכר היכי דבלא"ה יש כאן קנין דרבנן להחשיבו קנין של תורה עפ"י דברי הש"מ במס' ב"ב דכתב שם גבי הא דמוקי לה כגון שהי' בעלה מוכר קלתות שהק' בכל דין כלים של לוקח ברשות מוכר נימא דהמוכר הקנה לו מקום בחצרו ותירץ דאין רצונו של מוכר להקנות לו כדי שיהי' בידו לחזור מן המכר והיכי שכבר קנה מדרבנן אין ביד המוכר לחזור וגמר בלבו להקנות לו מקום להצילו מן האיסור דבריך אלו מתוקים ונחמדים. אמנם כבר כתבתי דאי כסף אינו קונה בנכרי אפילו קנין דרבנן ליכא ואף בדיניהם כמ"ש וגם הרי הש"ס הוכיח תחילה דמשיכה בנכרי קונה מהני פרסאי דמשדרי פרדשני ולמה לא נימא דהוא באמת קנין שנהגו בדיניהם אבל אינו דבר תורה שיהי' מועיל לענין איסור ואמנם לדעתי נ"ל דבאמת הא דכליו של לוקח ברשות מוכר ל"מ אף דנוכל לומר דהקנה לו מקום להנחת הכלי היינו דמספק אין מוציאין מחזקת מ"ק אבל כשעשה מתחלה קנין דרבנן דעכ"פ נפיק מחזקתו הראשונה חזקת מ"ק אז מהני קנין כליו אף ברשות המוכר מטעם דהקנה לו מקום ברשותו דבודאי כיון שרוצה למכור עושה הדבר באופן הראוי רק בשאר קנין יש לנו חזקת מ"ק המתנגד אבל בזה כיון דבלא"ה יצא מחזקת מ"ק מהני אף לענין איסור מטעם דתלינן שהקנה לו המוכר מקום ברשותו להניח שם כליו כ"כ בחידושי:

והנה לכאורה קשה אף אי נימא דכליו של לוקח ברשות מוכר לא קנה היינו משום דאמרי' שהמוכר לא הקנה לו מקום ברשותו משום שרצונו שלא יגמור המקח אבל בזה דכייל ורמי למנא דעכו"ם דנאסר משום יין נסך ואם לא יקנה להלוקחים מקום ברשותו יפסיד הכל דגם לאחר לא מצי למכרו משום דיי"נ אסור בהנאה ולא יוכל לקבל דמים מאת הלוקח לכך מקנה לו מקום ברשותו ואף אי נימא ליישב זה כמו שכתבתי במקום אחר לפ"מ שהקשה הריטב"א אמאי לא נתן להם עצה שיכיילו למנא דעכו"ם שאין בה יי"נ ותירץ דחשש רב שלא ידקדקו בזה ולא ידעו שיש חילוק בין כלי שיש בה יין של נכרי לבין כלי שאין בה יין של נכרי וא"כ כיון שלא ידקדקו בזה ויהיו סבורים שאין בה לא יקנה המקום ברשותו וזה ברור [ומה דעדיין קשה כיון דעיקר הטעם דחיישינן שמא לא הקנה לו מקום ברשות משום חזקת מרא קמא וכן כיון שנאסר בהנאה אזיל חזקת מ"ק דהרי איסורי הנאה אינו שלו ואין לו זכות בזה עוד ובעת שנולד הספק אם יוכל לקבל דמים בעד היין כבר נאסר היין בהנאה ואין לנו לדון עוד על היין אם הוא ברשות ישראל המוכר או ברשות נכרי הקונה אין בזה חזקת מ"ק אמנם כיון דבעת שבא לאויר הכלי עדיין לא נתנסך ולא נאסר בהנאה שייך חזקת מ"ק והרי בלא"ה הי' קנין משיכה אחר כן ויצא מחזקתו ואמנם בעת שבא לאויר הכלי נולד הספק שייך חזקת מ"ק וזה נכון]:

והעיקר נלפע"ד דבש"ס לקמן בהא דמיבעי' לי' גבי ההוא גברא דאמר אי מזבנינא להאי ארעא לדידך מזבנינא והביא הש"ס ראי' ממתני' דתנן גבי יי"נ מדד עד שלא פסק דמיו אסורים ומשני משום חומרא דיי"נ שאני ופירש"י דמשום חומר יי"נ אמרי' דלא קנה כדי שיהי' דמיו אסורים ולפ"ז קשה הא דדייק הש"ס דמשיכה לא קנה או דכליו של לוקח ברשות מוכר לא קנה למה לא נימא דמשום חומרא דיי"נ החמירו חז"ל דאף שמשך תחילה לא יהי' מועיל קנין משיכה לענין שיקבל דמים אחר שנגע בו הנכרי וראיתי להרב מהר"ש אלגזי בס' לחם סתרים שהרגיש בזה ואמנם הדבר נכון דלענין קנין הנוהג בכל הדברים אינו שייך להחמיר ביי"נ כיון שהוא קנין שלם הנוהג בכל דבר הנקנה אבל בענין סמיכת דעת מחמת שלא פסק ויש ספק אי סמכה דעתו ליקח אף בלי פסיקת דמים בזה אף דבעלמא אמרי' דסמכה דעתו לחומרא דיי"נ אמרי' דלא סמכה דעתו וזה ברור ולקמן יבואר עוד דרך אחר בישוב קושי' זו דרך פלפול אמנם מ"ש כאן הוא העיקר:

ומעתה א"ש דבאמת הו"מ למימר דאף דבעלמא כליו של לוקח ברשות מוכר קנה לוקח כאן החמירו משום חומרא דיי"נ וכמ"ש אלא דאי נימא דהוי קנין בכל מקום לא שייך להחמיר כאן ביי"נ אבל אי נימא דלא קנה בכל מקום רק דכאן אמדינן דעתי' דבודאי נתן לו רשות להניח שם כליו למען יקנה את היין ויקבל דמים בעדו משום דאי אפשר למכרו לאחר דיי"נ אסור בהנאה בזה שייך לומר משום חומרא דיי"נ החמירו חז"ל לומר שמא לא הקנה לו המקום כמו בהך דמדד עד שלא פסק. ובזה נראה לי ברור דהיכי דמדד לכליו של נכרי ובא לחזור אח"כ והנכרי רוצה להחזיק המקח אין ביד הישראל לחזור בו משום דאמרי' בודאי הקנה לו מקום ברשותו ונהי דמשום חומרא דיי"נ מחמירין לומר דדמיו אסורים אבל מ"מ לענין אם רוצה לחזור בו אין בידו לחזור מן המקח ובזה א"ש הא דכתבו התוס' שהיו הנכרים נותנים להם המעות שיהי' שלהם תיכף והיו מאמינים אותם בטוב שלא יגזלו המקח והוא דוחק קצת ואני אומר שהמעות יהי' שלהם בעת שיתנו לתוך הכלי שלהם כיון דאז אין ביד הישראל לחזור בו ואף דלענין שיקבלו המעות עבור היין אנו מחמירין משום חומרת יי"נ אבל הנכרי מקנה להם מעות בשעה זו הן אם יהי' קנין או לא לענין חומרת יי"נ מ"מ ביד הנכרי לקבל היין ביד חזקה מן הישראל כיון דאמדי' דעתי' דבודאי הקנה לו מקום ברשותו וא"ש מה דנתן להם עצה שיקבלו המעות קודם ובזה נתיישב ג"כ מה שמקשים מנ"ל דכליו של לוקח ברשות מוכר לא קנה דילמא כאן איירי שלא נתן לתוך כליו של לוקח דבודאי לא קנה ובזה אתי שפיר דאי לא הוי שום קנין אף לענין זה שיכול לחזור בו א"כ לא הקנה לו הנכרי המעות וא"כ לא מהני מה שנתנו הנכרים המעות כיון דלא קנה עד שעת משיכה וכבר נעשה יין נסך ודו"ק היטב:

והנה הבאתי דברי הרשב"א בת"ה שדקדק דאף אם משיכה בנכרי קונה מעות ג"כ קונה דאל"כ מה מהני הא דהקדימו להם מעות הא מעות אינו קונה ואין לומר דמעות הוי הלואה אף אם אין המקח קיים ולא הוי דמי יי"נ דהרי קיי"ל כור בשלשים זוז יכול לחזור אף בסאה אחרונה ואי יהי' נאבד מן העולם בודאי יחזור בו הנכרי וא"כ הרי הוא רוצה בקיומו של איסור והרשב"א דחה דהך דינא דכור בשלשים' היינו בלא נתן מעות מקודם אבל בנתן מעות נקנה המקח וא"י לחזור בו וע"ז תמהת בני יקירי דא"כ מה הקשה הש"ס וניקני להו כליו דהא אי מתורת כליו קאתינא עלה הרי יכול לחזור עד סאה אחרונה וא"כ הוי רוצה בקיומו יפה הרגשת כראוי לחכם לבב כמותך ואמנם הרשב"א לא נעלם ממנו דבר זה וקושי' הש"ס אהא דקאמר להו רב וכי שקילי דמי יי"נ שקילי ובאמת אין זה דמי יי"נ דהרי כבר קנה הנכרי קודם שנעשה יי"נ אלא דיש בזה איסור לכתחלה משום רוצה בקיומו אבל אין זה דמי יי"נ ובזה נתיישב הא דהקשה הרב מהר"ש אלגזי נימא דמשום חומרא דיי"נ קאתינן עלה וכמש"ל כיון דעיקר הקושי' דלמה לי' לרב לומר הך לישנא דדמי יי"נ מה שבאמת אין הדבר כן דהרי משיכה או כליו קונין והו"ל לומר הך טעמא דרוצה בקיומו וזה ברור מאוד:

ובחידושי אמרתי בישוב קושי' הנ"ל שהקשיתי וגם הרב מהר"ש אלגזי דנימא דמשום חומרא דיי"נ לא מהני משיכה דהנה הטור כתב בהך דינא דיקבלו הדמים מקודם דאי יקבל הנכרי לא יוכלו לקבל הדמים אח"כ מחשש שמא נגע הנכרי ביי"נ ונמצא הישראל שקיל דמי יי"נ ולכאורה בפשיטות הו"ל למימר שמא יגע הנכרי לפנינו ביין הזה ואז לא יוכל הישראל לקבל דמי יי"נ ולמה קאמר מחשש שמא נגע וכמדומה. לי שהאחרונים הרגישו בזה על הטור ונראה לי ליישב דהנה בש"ס דע"ז קאמר ר"א דנכרי שניסך יינו של ישראל אע"ג דאסור לישראל לזבוני ליין הזה מ"מ למישקל דמי חמרא מהאי נכרי דנסכי' מותר מ"ט שכר היזקו שקיל ולאו דמי יי"נ הוא אלא שנוטל שכר מה שהזיקו וא"כ בזה אמאי לא יוכלו המוכרים לקחת מהנכרים דמי היין ואף דדמי יי"נ אסור מ"מ נוטל הוא דמים על מה שנגעו הנכרים בהיין ועשו אותו נסך ואמנם אם אנו מסופקין אם נגעו הנכרים בהיין ואנו אוסרים אותו מספק כמו יין שברשותו של נכרי אבל פשיטא דאין הנכרי מחויב לשלם מה שהזיקו דהרי הנכרי יכול לומר לא נגעתי וכמו בכל ספק שאף שאנו מחמירין לאסרו אין חברו חייב לשלם עיין בש"ע יו"ד סי' י"ח לענין אם לא בדק לאחר שחיטה] והדבר פשוט דע"כ נקט הטור ספק נגיעה דאם בודאי נגע הנכרי יכול הישראל לקבל ממנו שכר יין עבור ההיזק. ואמנם לכאורה קשה אף בספק אם נגע הנכרי למה לא יקבל הישראל הדמים ממ"נ אם נגע הרי מחויב לשלם בעד מה שהזיקו ואם לא נגע הרי הוא יין כשר ומותר לקבל דמים בעדו ואמנם הדבר נכון דאי נימא דיקבל המעות מן הנכרי מתורת ממ"נ א"כ אם יאבד היין מן העולם לא יצטרך הנכרי לשלם בעד היזקו דיכול לומר לא נגעתי רק שאם היין קיים רצון הנכרי לקבלו ואז שייך תורת ממ"נ וא"כ הרי הישראל רוצה בקיומו של איסור למען יקבל המעות מן הנכרי אבל אם יאבד לא יקבל המעות ממנו ושמא באמת נגע והוא רוצה בקיומו ואמנם אי נימא משיכה בנכרי קונה א"כ אף אם יאבד היין מן העולם יקבל הישראל המעות מתורת ממ"נ דאם נגע הרי הזיקו ונוטל בעד ההיזק ואם לא נגע כיון דליכא חומרא דיי"נ דהרי באמת לא נגע א"כ ברשותו נאבד היין דהרי משיכה קונה בכ"מ היכי דליכא חשש יי"נ וא"כ אינו רוצה בקיומו ודו"ק כי בזה נתיישב קושית הרב מהר"ש אלגזי. ובזה אמרתי ליישב מה שהקשיתי זה רבות בשנים בהא דמבואר בסי' קל"ב דעת הר"ר אלחנן דאף בע"א עצמה או ביי"נ כשמכר באופן זה שימשוך הנכרי היין או האליל ואח"ז יתן הדמים אין חשש בזה כיון דמשיכה קונה והדמים שנתן אח"כ אינו דמי יי"נ וכמו בא עלי' ואח"כ נתן אתנן דמותר וא"כ כאן מה משני דכייל לכלי דנכרי ונתערב ביי"נ מקודם משיכה מה בכך נימא מכי משך נכרי קני' וכשיקבל הדמים אח"כ אין זה דמי יי"נ וכמו בא עלי' ואח"כ נתן לה וגם בתחלה מה הוצרך הש"ס לומר ויין נסך לא הוי עד דנגע אמנם בזה א"ש דבאמת הטעם משום חומרא דיי"נ גזרו חז"ל שלא יקנה משיכה וכיון דנגע בו הנכרי דמי יי"נ שקיל וחיישינן שמא יגע בו הנכרי ואי דמחויב לשלם בעד היזקו זה אינו כיון דהישראל עצמו כייל ורמי לכליו דנכרי ונאסר היין א"כ לא הפסידו הנכרי רק שהוא בעצמו הפסיד לעצמו ושפיר שייך חומרא דיי"נ לענין דנימא דמשיכה אינו קונה ואין בידו לקבל דמים עבור זה דדמי יי"נ שקיל וע"ז קאמר ותיקני לי' כליו ש"מ כליו של לוקח ברשות מוכר לא קנה והקשיתי דכאן בודאי מקנה לו רשות בחצרו לקנות הכלים למען יהי' בידו לקבל המעות ולא יהי' דמי יי"נ ובזה אתי שפיר דבלא"ה אי נימא דמשיכה קונה א"כ אחר שימשוך הנכרי וכבר נעשה יי"נ מ"מ לאו דמי יי"נ הוא כיון שקנה קודם קבלת המעות ואי דנימא משום חומרא דיי"נ דמשיכה אינו קונה ה"ה כליו דמטעם חצר וחצר דנכרי פשיטא דאינו רק מטעם יד אינו קונה ולכך אינו מקנה הרשות כי סובר דמשיכה שאח"כ קונה ואף אחר שנעשה יי"נ ודו"ק היטב כי הוא כפתור ופרח. והנה נכדי יקירי גם על זה לא פקחת עיניך דלדבריך הא דמהני נתינת מעות תחלה משום צירוף קנין כליו של לוקח כמו שכתבת א"כ יקשה הא דקאמר הש"ס דאיירי שיש עכבת יין אפומא דכוזנתא דנעשה יי"נ קודם שבא לתוך הכלי א"כ קשה מה מהני הא דנתנו הדמים קודם ואמנם זה קשה גם על מה שכתבתי בפתח דברי בדרך הראשון ואמנם לדעתי לפי מה דמסיק הש"ס דאין חשש רק משום טיפת יין ובאמת בטל בששים לדעת ר"ת דסתם יין בטל בס' וגם מה שתירצו דרב סובר מין במינו במשהו עיין בש"ס חולין (דף צ"ט) דבדרבנן אף לר"י בטל עייש"ה בתוס' ד"ה שאני ציר ואמנם כיון דאפשר ליתן הדמים קודם החמירו מבלי לסמוך על הביטול דהוי כמבטל איסור אבל כיון שנתנו הדמים מקודם יצאו ידי חובתם וגם אחר שקבלו הדמים המדידה לצורך הנכרי והבן ועיין בריטב"א ע"ז:

עוד אמרתי בזה בישוב דברי רב האי שהביא הך מילתא דרב ותמה הר"ן דזהו רק לרב דלא פסק כרשב"ג ואנן קיי"ל כרשב"ג ונראה לי דבאמת דעת הטור דהך דרשב"ג הוא רק בדיעבד ותמהו עליו מדברי הש"ס ונראה לי דהקושיא כיון דכבר נתבטל אלא דהוי כמבטל איסור ולרשב"ג אין זה מבטל איסור כיון דאפשר להפרידו ע"י שימסור לנכרי ואמנם אי נימא דאחר הביטול יהי' מותר לגמרי אף שדעתו מבלי ליהנות ממנו מ"מ כיון דאפשר ליהנות ממנו אח"כ אם ירצה חשיב כמבטל איסור אך רב סובר מב"מ לא בטל ולדידן דקיי"ל דבטל שפיר הביא רב האי הך דינא וז"ב מאד ודו"ק כי קצרתי:

תוכן העניינים

שות ישועות יעקב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה