שות ישועות יעקב· רבי יעקב משולם אורנשטיין
חלק אבן העזר · סימן לא
לכבוד הרב המאור הגדול אבד"ק טאמישוב.
מכתבו לנכון הגיעני ע"ד איש א' שגירש את אשתו והגיד לפני ב"ד כי שמו ארי' ליב וכתב המסדר כן בגט ואח"כ בא לערער על הגט המגרש ואביו ואמרו כי שמו האמיתי שעולה בו לתורה הוא יהודה המכונה ליב ובשם זה עלה לתורה וכבר עברו כמה שנים בזה והמסדר אינו זוכר הדבר על בורי' וכמדומה לו ששלח אז אחרי הערעור למנין שמתפלל שם ר' ליב הנ"ל והגידו הש"צ וגם הקורא ששם עלה לס"ת בשם יהודה אמנם במנין אחר העידו שעלה לתורה בשם ארי' אמנם כ"ז אין המסדר זוכר בבירור והנה אף כי לדעת הרבה פוסקים אם לא כתב שם העיקר רק חניכה שהכל קורין אותו אף שאינו עולה לתורה בחניכה זו ולדעת הרמב"ם בחניכה המפורסמת שהכל קורין אותו כן אף לכתחלה יוכל לכתבו ולפ"ז אם לא הי' נכתב בגט רק שם ליב לבד כשר או כשר ותעשה אף לכתחלה אבל כאן אם שינה שם העיקר אף שכתב החניכה מילתא דפשיטא הוא דפסול אף בדיעבד דהרי אף בשם אביו דאינו מעכב בדיעבד כלל מ"מ אם שינה שם אביו פסול וכמ"ש בשו"ת צמח צדק וגזר אומר על חתנו בס' עבוה"ג לשרוף את הגט וכבר ביארתי הדבר בס' ישועות יעקב:
והנה מעל' הביא דברי המרדכי בשם רבינו יואל דאם לא כתב שם האיש והאשה בגט כשר בדיעבד ותמהו עליו מהך דההוא גברא דעל לבי כנישתא דאמר ר"י למאי ניחוש וכו' הא בעינן שמו ושמה משמע דאין כאן גט כלל כבר כתבתי בזה במקום אחר דמשום דלא נכתב שמו והגט אינו כשר ל"ח שמא אקדים ונתן זוזא לספרא או דדברים האלו אמורים לר"מ דסובר דבעינן מוכח מתוכו ואמנם עיקרן של דברים דיש חילוק בזה דדוקא היכי דכתב בגט אנא פלוני מגרש את אנתתי ולא נזכר שמה אמרינן דתפיסתה מוכחת כמו שני יוסף ב"ש דמוציאין שט"ח על אחרים דתפיסת השטר מוכיח דהוא המלוה ה"ה הכא דתפיסת הגט מוכיח שהיא המגורשת ובנזכר שם האשה בגט ושם האיש לא נזכר כיון דידוע מי בעלה של זו ואין אדם מגרש אשת חברו כמ"ש התוס' והר"ן לענין הך מילתא דודין יהוי לכי מינאי ואמנם באמת אף דנימא דתפיסתה מוכחת עליו אין זה חשיב ספירת דברים בעת כתיבת הגט כיון דעדיין לא נמסר הגט ואמנם בנזכר שם האשה בגט ואנן ידעינן שזהו אשת פלוני אף דאין אדם מגרש אשת חברו הרי מבואר בש"ע אהע"ז סי' קל"ו לענין שני אנשים ששמותיהן שוות דאין מגרשין אלא זה בפני זה דהדין כן אף שאין שמות נשותיהן שוות הדין כן ומקור הדברים מדברי מהר"ב מן בכרך הובאו דבריו בשו"ת שארית יוסף משום דחיישינן שמא נשא אשה בעיר אחרת ששמה כשם אשה זו שהיא אשת יוסף בן שמעון השני ואף דזה אינו רק חשש בעלמא היינו משום דל"ח לזה שישא אשה אחרת ששמה כשם השנית אבל מ"מ אין כאן ספירת דברים בנזכר שם הבעל לבד אף דידעינן דזו אשתו שמא לא נתגרשה זאת ואשה אחרת נתגרשה ממנו ואף דאין אדם מגרש אשת חברו שמא גם השנית אשתו שנשא במקום אחר ואף שהגט יוצא מתחת יד האשה הזאת מ"מ בשעת כתיבה אין כאן ספירת דברים אבל בנזכר שם האשה ואנן ידעינן דזהו אשת פלוני יש כאן ספירת דברים שאשה נתגרשה מבעלה ואין לומר שמא אחרת היא דאין אדם מגרש אשת חברו ואיתתא לבי תרי לא חזי' כנ"ל ברור. ובס"ת פשיטא דאין כאן ספירת דברים בשעת כתיבה כלל דמי בכם מגיד זאת שנתן זוזא לספרא וגם דתפיסת האשה איננה מכרעת דכמה נשים קונין לעצמן ס"ת ואף אי הי' שייך בזה תפיסה מוכחת מ"מ בעת כתיבה אין כאן ספירת דברים. ובזה נראה לי בישוב דברי התוס' במס' גיטין (דף כ') ד"ה הא בעינן שמו ושמה והמשכיל יבין:
אמנם כל זה בלא נכתב שם האיש או שם האשה אבל בשינה מילתא דפשיטא דהגט בטל ואף דבחניכה לבד כשר בדיעבד עכ"פ היינו בלא נכתב שם העיקר אבל אם נכתב שם העיקר בטעות הרי גרע מאם נכתב שם אבי האיש והאשה בטעות דהגט בטל וכמ"ש בשם שו"ת צמח צדק ובעל כנסת יחזקאל גלל כן אף שיש בידי פלפול גדול בזה מה בצע אחרי אשר הדין דין אמת דשינוי פסול הן בשם עיקר והן בחניכה גלל כן שמתי עיני לדברי העדים:
והנה אם לא הי' רק ערעור הבעל לבד פשיטא דאין בזה ממש כיון שנשא אשה אחרת ואם כנים הדברים שהגט הראשון הוא גט בטל ויש בו שינוי השם הרי עבר במזיד על חרם דרגמ"ה ואין אדם משים עצמו רשע וכבר כתבתי בזה במקום אחר דאף באיסור דרבנן אינו משים עצמו רשע לעבור על איסור דרבנן אף שמהר"א ששון חולק ע"ז הבאתי ראי' לזה מדברי הראב"ד במסכת כתובות בהא דקאמר הש"ס עוברת על דת משה היכי דמי דקאמרה פלוני חכם טיהר את הכתם ואזיל שיילי' ואישתכח שיקרא והקשה הראב"ד אמאי לא מוקי למה במודית מעצמה דאין אדם משים עצמו רשע ושם איירי באיסור דכתם דאינו רק מדרבנן ומ"מ אמרינן בזה אין אדם מע"ר וה"ה בזה וכ"ש שהרמב"ן במשפטי חרם כתב שחרמים הניתנין מפי גדולי הדורות אף שאינן דבר תורה ממש דמקרא דכתיב אך חרם היינו במחרים דבר חפץ מ"מ מדברי קבלה הוא כמו חרם יהושע מקרא ארור מרוז הנאמר בשופטים בשירת דבורה והוי כעין של תורה ואין אדם מע"ר אמנם אשר העידו לפני המסדר שהי' נקרא בשם יהודה והנה כת"ר כתב דראוי לומר על המסדר שעשה כהוגן ובודאי נתברר לפניו ששמו ארי' ומה שהעדים העידו ששמו יהודה היינו דלפעמים נקרא בשם יהודה ולפעמים בשם ארי' ידע כת"ר שזה לי זמן רב הייתי מסתפק בדבר אף דאין כותבין שמו עפ"י עצמו אם ידוע לנו שם הכנוי עפ"י בירור ושם העיקר אינו ידוע אם נכתוב שם הקודש עפ"י עצמו וטעמא דידי דאפשר הא דלא מהני עפ"י עצמו היינו כיון דאם לא נכתב כלל פסול א"כ דבריו באו להתיר ולכתוב דבר שצריך לכתבו ובשם עצם ושם כינוי והכינוי נודע לנו בבירור כותבין שם ע"פ עצם ואין חוששין שמא משנה שם העצם ועוד דכיון דדבר זה עתיד להתגלות ודי בשם כינוי לבד מהכ"ת יאמר דבר שקר בדבר דעתיד להתגלות וגם אם יאמינו לדבריו עדיין אינו ברור שתתקלקל דשמא לא יכתבו רק הכינוי ובינותי בספרים וראיתי בספר גט פשוט הביא בשם מהרי"ק שורש פ"ו בשם בלי הנהוג בין הספרדים ולא נודע שם העיקר והגיד הבעל ששם העיקר הוא אלי' והיינו אליהו המכונה בלי דנאמן מפי עצמו כיון דהחניכה ידוע נאמן על העיקר וכמו כן כתב בשם יונתן ואינו ידוע לנו אם שמו יהונתן בה' או יונתן דכותבין עפ"י עצמו והיינו כיון דבלי דבריו נולד ספק זה הוא נאמן לברר הספק זהו טעמו בבירור א"כ בזה שהכל יודעים ששמו ליב וכן נקרא בפי כל רק ששם העצם שהוא שם הקודש א"י אם הוא יהודה או ארי' בזה נאמן עפ"י עצמו וא"כ המסדר שסמך על דבריו עשה כדין וכיון דחזינן עתה שכוונתו הי' לקלקלה מאין הרגלים לומר שהי' נקרא לתורה פעמים בשם ארי' ופעמים בשם יהודה ועוד הרי שם הבעל והאשה כותבין עפ"י קרובים לכ"ע אולי העמיד עדים קרובים שיגידו להמסדר ששמו ארי' ואח"ז יברר שלא כן הוא ויקלקלה בב"ד וכאשר הוכיח כן סופו על תחילתו: