שות ישועות יעקב· רבי יעקב משולם אורנשטיין
חלק אבן העזר · סימן כט
ב"ה יום ו' לסדר וארא תקצ"ב לפ"ק.
כבוד ש"ב הרב הגאון הגדול המפורסם מו"ה ארי' ליבוש אבד"ק סטאניסלוב והגליל
מכתב כבודו הגיע לידי שמח לבי בהקשיבי מנועם שלומו וה' הטוב יחדש כנשר נעוריו וע"ד השאלה שהב"ד דק' יאס סדרו גט וכתבו על שם אבי המגורשת בת עבר בי' בין ע' לב' והמגרש הלך לדרכו ואין בזה חשש עיגון רק ודאי עיגון כי האשה תשאר עגונה כל ימי' כאשר האריך מעכת"ה הנה ידוע מ"ש התוס' דבשינה מקום הלידה אינו פוסל כיון דלא צריך לכתבו אם שינה בו אינו פוסל ומזה רצו קצת ללמוד דשינה בשם אבי האיש או האשה אינו פוסל כיון דאם לא כתבו אינו מעכב ואמנם הרא"ש בתשובה סגר עלינו הדרך שכתב באם שינה שם אביו שכתב יוסף בן שמואל והוא הי' נקרא יוסף בן שמעון אף שהחזיק שמו בתחלה יוסף בן שמואל כמו שכתב פסול מטעם שאף שהאדם יכול לשנות שמו אבל לא שם אביו הרי דשינה שם אביו פסול והנה אין לומר שטעמו של הרא"ש משום דסובר דשם אביו מעכב ואם לא כתבו כלל פסול וע"כ פוסל בשינוי ואינו חולק על התוס' זה אינו דהרי הוא בעצמו כתב בתשובה כלל מ"ה דאם לא כתב שם אבי האשה כשר ורק טוב להזכיר שם אביו משום שמות שני יוסף בן שמעון המגרשין עיי"ש בסי' ק"ח ומ"מ פוסל בשינוי ואמנם הדבר פשוט דדוקא בשינה מקום הלידה דאין אדם נקרא על שם לידתו בזה מכשירין בשינוי בדבר שא"צ לכתבו אבל כיון שהאדם נקרא בשם אביו אף אם לא כתב כלל כשר אבל בשינה פסול ומן האמור אני תמה על פסקי מהרא"י סי' קמ"ח שכתב דהא דפוסל הרא"ש בהך דיוסף בן שמעון שכתב בן שמואל משום דסובר דשם האב מעכב ואם לא כתבו כלל פסול ולכך אף בשינה פסול עייש"ה ואני תמה דהרי הרא"ש סובר דאם לא כתב שם אביו כשר ורק לכתחלה נהגו לכתבו כמבואר מדבריו כלל מ"ה והנראה שמהרא"י לא נעלם ממנו דברי הרא"ש אלא שדעתו לחלק בין אבי האיש לאבי האשה דכיון דהגט ביד האשה הוי כמו יוסף בן שמעון שמוציא שט"ח על אחרים דאמרינן כיון דהשטר בידו לא נתחייב ע"י השטר ואין אחר מוציא שט"ח עליהם ע"כ אף דלשני יוסף בן שמעון לא חיישינן אבל לאנשים ונשים שלא נזכר שם אביהם חיישינן ולכך בלא נזכר שם אבי האיש חיישינן שמא אחר הוא אבל בלא נזכר שם אביו כיון דהאשה שהגט בידה היא האשה המתגרשת ל"ח שמא יאמרו אחרת היא ואמנם מלשון הפוסקים לא משמע כן ויבואר לקמן:
נחזור לעניננו דבדברי הרא"ש מבואר דשינה פוסל בשם אביו אף דדעתו שאינו מעכב מ"מ בשינה פסול וגם יסוד הדברים שכתבו רבותינו בעלי התוס' דשינה אינו פוסל היינו בשינה מקום הלידה אבל לא בשאר דברים שיש בהן חשש לעז ושינה מקום עמידת האיש או האשה נחלקו הפוסקים כמבואר דבריהם בב"י סי' קצ"ח ובש"ס דגיטין הי' במזרח וכתב במערב אי נימא בעל היינו המקום דירתו) היינו שינוי שמו ושמה אלא סופר כדאמר רב לספרא כי יתביתו בשילי כתובו בשילי אע"ג דמימסרן לכו מילי בהיני והקשו התוס' אמאי לא מוקי בבעל ובשינה מקום עמידתו ותי' משום שאינו צריך לכתוב דבכל הגיטין הבאים ממדה"י א"א לכתוב מקום עמידת האשה ולכאורה קשה מה בכך שא"צ לכתבו מ"מ בשינה פוסל מטעם חשש לעז כמ"ש הפוסקים ואמאי לא מוקי לה בבעל ונראה לי דכיון דכבר כתבו התוס' דדבר שאינו צריך לכתבו אם שינה כשר ואין חשש משום דמיחזי כשיקרא שהעדים חתמו על דבר שאינו אמת משום דאין העדים צריכין לדקדק ע"ז וכמו דאם נכתב בשטר אני פלוני כהן לויתי מנה וחתמי סהדי כיון דא"צ לכתוב בשטר כהן אין העדים צריכין לדקדק אם מה שהוא כותב הוא אמת או שקר ואין דרכם לדקדק בזה ובש"ס דיבמות (דף צ"ב) אהך דתצא מזה ומזה דקנסוה רבנן וקאמר דנשאת ע"פ שני עדים לא קנסוה דמאי הוי לה למיעבד ואקשינן ממתני' דידן דקנסוה רבנן ומה הוי לה למיעבד וקאמר איבעי' לה לאקרויי גיטא עיי"ש ובמקום עמידה דא"צ לכתוב אף אי נימא דמ"מ בשינה פסול מטעם דיש חשש לעז והיינו דאם ירצה הבעל לערער ויאמר שלא הי' במקום זה כלל וכלל יוכל להוציא לעז על הגט וע"כ חששו חז"ל לזה אבל האשה א"צ לדקדק בזה וגם אין דרכה לדקדק בדבר שא"צ מן הדין לכתבו כמו שאין העדים מדקדקין בזה וא"כ לא הי' לן לקנוס אותה כמו בנשאת ע"פ עדים דלדעת המשנה לא קנסוה ולכך מוקי לה בסופר דבזה דרך האשה לדקדק וגם העדים צריכין לדקדק כיון דצריך לכתבו וכיוצא בזה כתבתי בספרי ישועות יעקב ליישב דברי הפוסקים שהוכיחו ממתני' דנקט שמו ושמה ולא נקט שם אביהם ש"מ שאינו צריך לכתבו ועדיין קשה דהרי בשינה שם אביהם הסכימו רוב הפוסקים דפסול ואמאי לא נקט שם אביהם וכתבתי ליישב עד"ז ודו"ק:
נחזור לעניננו דלכאורה יש כאן פסול גמור כיון דשינה שם אבי האשה יאמרו אשה אחרת היא שגירש ואינו מועיל מה שיש בזה חשש עיגון ע"כ שמתי לבי בענין חניכת אבות ולא גוף השמות והנה הדבר ברור דאף לדעת הסוברים דאם לא כתב שם אבי האיש או האשה פסול ולכתחלה פשיטא דצריך לכתבו מדין הש"ס אכן חניכת האבות פשיטא דאין חיוב לכתוב אף לכתחלה מדין הש"ס ודבר זה מבואר להדיא בס' ש"ג פרק השולח וז"ל בשם יהודה צריך לכתוב המכונה ליאין וכינוי האבות לא יכתוב כלל וכן הוא להדיא בשו"ת מהרי"ק שורש ק"ו בענין חניכת הר"ר יהודע שכתב שאין לכתוב כלל חניכת אבות עייש"ה אמנם בש"ג כתב שמנהג אשכנזים לכתוב כינוי האבות וכ"כ רמ"א ז"ל בהגהה וא"כ אפשר לומר דאף לפי מה דקיי"ל דבשינה שם אבי האיש והאשה פסול בדיעבד ואף במקום עיגון היינו משום דעכ"פ לכתחלה צריך לכתבו מדין הש"ס א"כ בדיעבד פסול בשינה אבל בחניכה אפשר דבדיעבד כשר:
וראיתי בשו"ת רבינו אלי' מזרחי (בדף קכ"ו) בתשובתו הגדולה שפלפל בזה הרבה ונחלק עם חכמי דורו שכתב בגט ששם אבי האשה טנס ובגט נכתב תאניס שכתב דאין להכשיר הגט ואף דבעל העיטור בשם רבינו צמח כתב דא"צ לכתוב שם אבי האשה ואף בשינה כשר בדיעבד מ"מ חלקו עליו כל הפוסקים והביא דברי הרא"ש הנ"ל ביוסף בן שמואל וכתב דבעהע"ט הוא יחיד בדבר זה עייש"ה הרי דהרב השוה שינה בשם כינוי האבות לשינה בשם עצמו של אבות וכבר הובא ראי' זו בדברי קצת תשובות האחרונים אמנם כאשר עיינתי בזה אין ראי' מתשובה זו של המזרחי דשם הי' עוד חשש דהוא הי' נקרא יוסף טנס ובגט לא נזכר שם יוסף כלל רק בת תאניס אלא דבזה אין חשש כיון דקיי"ל כתב חניכתו וחניכתה כשר ובחניכה המפורסמת שהכל קורין אותו אף לכתחלה כשר לכתבו ע"כ כיון דחניכה עומד במקום גוף השם א"כ ממילא בשינה בחניכה זו פסול אף בדיעבד כמו בשינה בשם עצם אבי האיש או האשה אבל בנכתב עיקר השם ושינה בחניכה אפשר לומר דכשר בדיעבד כיון דמדין הש"ס א"צ לכתוב החניכה ודע דהמעיין בשו"ת מזרחי הנ"ל יראה דחכמי דורו לא הסכימו עמו בזה ועשו מעשה נגד דעתו הרמה ודע דהך מילתא לחלק בין היכי דבלא כתבו כשר אף לכתחלה בשינה אינו פסול בדיעבד במקום עיגון יש לו סמוכין דהרי התוס' כתבו (בדף כ') דהך דשינה שמו ושמה ע"כ איירי בשני שמות בשני מקומות דאל"ה קשה אמאי נקט שינה ולא נקט לא כתב כלל וכבר הרגישו בזה דא"כ קשה בהך דהי' במזרח וכתב במערב ממ"נ אי פסול בלא כתב כלל מקום עמידת הסופר אמאי לא נקט הדין בלא כתב כלל ואי כשר בלא כתב מקום עמידת הסופר אמאי פסול בשינה הרי לדעת התוס' במקום שא"צ לכתבו אף אם שינה בו כשר שהרי ע"כ הוצרכו לאוקמי הך דשינה שמו ושמה ושם עירה בשני שמות בשני מקומות וראיתי בס' פ"מ ח"ר סי' כ"א בשם הגאון מהר"א ברודא הרגיש בזה ואמנם כוונת התוס' דמקום לידה אין חיוב לכתבו כלל לדינא דש"ס וע"כ אם שינה בו כשר וכן מקום עמידת הבעל והאשה א"צ לכתבו כלל וכמ"ש התוס' דגיטין ממדה"י אין כותבים מקום עמידת האשה גלל כן אם שינה אינו פסול בדיעבד אבל מקום עמידת הסופר צריך לכתבו מדינא דש"ס ואף דאם לא כתבו אינו פוסל בדיעבד בשינה פסול כיון דמדינא צריך לכתבו כששינה בו הרי זה בכלל משנה ממטבע שטבעו חכמים בגיטין וכ"כ הגבפ"י וגם הביאו ראי' מדברי הטור סי' קכ"ט בשם הרמ"ה שכתב והני סופרי דכתבו הרב או החכם והוא לאו בר הכי הוא שפיר דמי וכשר וקשה הא הוי שינוי כמבואר בש"ס לענין שודא דדיינא אמר טובי' ואתא רב טובי' לטובי' אמר ולא לרב טובי' וע"כ כיון דעיקר השם נכתב כהוגן ואלו התוארים לא עדיפי מכינויים וכיון דא"צ לכתבם אף לכתחלה אם שינה אינו פסול ואמנם מהרי"ט הובא דבריו בשו"ת מהרח"ש סי' ב' ושם הי' עובדא דאבי האשה הי' נקרא שלמה טראנטה בה' לבסוף וכתבו בי' וכתב הרב לפסול הגט דאף דאם לא נכתב שם אבי' בגט אינו פסול מ"מ כתבו הפוסקים דבשינה בשם אבי' פסול דיאמרו אשה אחרת היא ששם אבי' הוא כמו שכתוב בגט הרי דהרב דימה שינוי בכינוי שם אביו כמו בשינה שם עצמו וידוע דהרב רב גוברי' ומי יוכל לסתור דבריו כשהוא אומר לחומרא:
אמנם לאחד קראתי נועם למ"ש מעל' דכיון דשם עיבר לא מצאנו אין חוששין לשמא יאמרו אשה אחרת היא וכדבריו מצאתי בשו"ת מהרשד"ם חלק אהע"ז סי' מ"ט שהגאון נשאל בשם זול שהי' לכתוב בש' וטעה וכתבו בס' וכתב להתיר כיון דשם סול לא מצאנו הכל יודעים שעל זה ששמו שול נתכוין כיון שלא נזכר שם סול ובודאי דעל אשה זו היתה כוונתו וטעות סופר הוא ודוקא בראובן ושמעון ששני השמות ידועים וכו' עייש"ה הן אמת שבשו"ת מזרחי הנ"ל לא משמע כן והרב נשאל על המגרש ושם העיר הי' ליפאנטו ונכתב בגט ליפונט וכתב להחמיר משום שיש שינוי במבטא ועוד דשם ליפאנטו הוא שם העיר ושם ליפונט הוא שם הגשר וגדולה מזו גרסינן בפרק התקבל ההיא דהוי שמה נפאתה אזיל סהדי כתבו טפאתה ומבואר שם דהגט פסול אף שאין שם טפאתה שם אשה אחרת ובודאי יתלו בטעות סופר שהרי אין זה שם אשה אחרת וראי' מלשון רש"י שפירש שם נפאתה כך שמה ועל הך דסהדי כתבו טפאתה פירש"י שטעו בשמה ולא קאמר שטעו באשה אחרת א"ו דשם טפאתה אינו שם אשה כלל אלא שהסופר והעדים טעו בשם וכתבו ט' במקום נ' וחזינן דאף דאין כאן שם אשה אחרת רק טעות סופר ומ"מ פסול הגט כ"ש בזה ונלמוד מדברי הרא"מ דאף היכי דלא שכיח שם אשה אחרת כשם שנכתב בגט מ"מ פסול אמנם במח"כ עצמותיו הקדושים אין כוונת רש"י כמו שכתב הוא ז"ל דמה ענין זה שמה לטעו בשמה ואני אומר דכוונת רש"י דלכאורה קשה מאי קאמר הש"ס עשו העדים שליחותן הרי כיון שהגט פסול אין כאן שום עשוי' וכמו דקאמר הש"ס מי קאמר כתבו אחספא והבו לה וע"כ צריך לומר דדעת הש"ס הי' כיון דאין כאן רק פסול וחשש דרבנן משום לעז שיאמרו אשה אחרת היא כבר נגמר השליחות דלחומרא חיישינן לזה ולא לקולא ואמנם לזה קשה מה דקאמר הש"ס מי קאמר כתבו אחספא והבו לה הא אין כאן רק חשש לעז וצ"ל דמ"מ כיון דפסול הגט יהי' מאיזה טעם שיהי' לא עשו עדים שליחותן וכבר מבואר באריכות בב"י אהע"ז סי' קכ"ב:
מחלוקת הפוסקים בזה ואפשר דרבה סובר דבעינן מוכח מתוכו וכשלא נזכר בגט שם האמת של בעל או האשה אינו מוכח מתוך הגט מי הוא המגרש או המגורשת וכמ"ש הרמב"ן בנימוקיו בש"ס דגיטין בההוא דשקל ס"ת וגירש בה דקאמר הש"ס למאי ניחוש הא בעינן שמו ושמה וכו' והקשה הרמב"ן הא אין כאן רק פסול דרבנן ותי' דאינו מוכח מתוכו ורב דקאמר עשו עדים שליחותן משום דלטעמי' אזיל דלא בעינן מוכח מתוכו והנה בשם האשה ששמה העריסה טפאתה ונקראת אח"כ נפאתה בפי כל אף דפשיטא דצריך לכתוב שם שהיא נקראת בפי כל ולא מועיל מה ששם העריסה טפאתה בזה נראה לי ברור דאם כתבו כשם העריסה חשיב שפיר מוכח מתוכו דהרי מי שיודע שם העריסה יודע שהיא המגורשת וגם היא יודעת ובעלה והעדים והסופר יודעים אלא שיש חשש לעז כיון שאינה נקראת בשם זה יבואו לכלל טעות בזה פשיטא דאין כאן רק פסול דרבנן ואיסור קל שאינו רק משום לעז להחמיר אמרינן בזה כבר עשו עדים שליחותן וזה ברור כשמש:
והנה פשט לשון הש"ס ההיא דהוי קרי לה נפאתה היינו שהיא נקראת בשם נפאתה ואולי הי' שם העריסה באמת טפאתה והעדים כתבו כשם העריסה ונחלקו בזה אי נימא עשו עדים שליחותן ואמנם רש"י ז"ל מיאן בפירוש זה וסובר דבאופן כזה לא נחלק רבה לומר מי קאמר כתבו חספא והבו לה וע"כ פירש"י דהוי קרי לה נפאתה כך שמה היינו דשם זה הוא שם העריסה וסהדי כתבו טפאתה היינו מחמת טעות בשם העצם דהוא שם העריסה וע"כ קאמר הש"ס מי קאמר כתבו חספא והבו לה וא"כ דברי הרא"מ אינן מוכרחין בכוונת רש"י ודו"ק:
והנה עוד עלה על לבי חשש להחמיר יותר בגט שבא ע"י שליח כפי הנראה מלשון תשובות הרא"ש שלא הכשיר בלא כתב שם אבי המגרש בגט רק משום שהי' נזכר חניכה ומשמע דבלא הזכיר גם החניכה של אביו פסול והוא בעצמו כתב דשם האשה והאיש תנן שם אביהם לא תנן וכבר הרגיש בסתירת דברי הרא"ש בעל כנסה"ג ועלה על דעתי דבגט הבא ממקום אחר ע"י שליח מודה הרא"ש דמעכב שם אבי המגרש דהנה הריטב"א בחידושיו לב"מ והובאו דבריו בבדק הבית אהע"ז סי' קל"ו הקשה בהא דקאמר הש"ס וליחוש לשני יוסף ב"ש הדרים בעיר אחת דילמא ממטי גיטא לאיתתא דלאו דילי' ומשני שני יוסף ב"ש הדרים בעיר אחת אין מגרשין אלא זה בפני זה והקשה הריטב"א בגט הבא ע"י שליח דא"א לגרש זה בפני זה ניחוש לשני יוסף ב"ש הדרים בעיר אחת ותירץ דהאמינו לשליח שאומר שהוא מכיר את האשה שהיא אשת המגרש והנה בש"ס מבואר דלא האמינו לשליח רק במילתא דרבנן כגון בקיום הגט דדבר תורה א"צ קיום כלל או בחשש שלא לשמה דרוב בקיאין וסתם ספרי דדייני מגמר גמירי אבל בחשש דאורייתא לא האמינו לשליח אמנם התוס' כתבו דחשש דשני יוסף ב"ש דשמותם ושמות אביהם ושמות נשיהם שוות היא באמת מילתא דלא שכיחא ואינו רק חשש דרבנן לכך לא חששו לזה והיכי דידוע בבירור דבעיר הזאת שמגרשין יש שני יוסף ב"ש ושמות נשותיהן שוות והמה כעת בעיר אחרת ממקום כתיבת הגט בעינן שני עדים שיכירו את המגרש ואת המגורשת וידעו בבירור שאשה זו נתגרשה ולדידן לפי מנהגינו שאין כותבין מקום הדירה צריך לומר דמה"ת אין חוששין לשני יוסף ב"ש שניכרין בארבעה שמותן ושמות אביהם ושמות נשותיהן ואבי נשותיהן ולכך החמירו לעכב שם אביהם אמנם כששניהם בעיר אחת המגרש והמגורשת דאז כשיש עוד א' ששמו כשמו אין מגרשין אלא זה בפני זה א"צ לעיכוב לכתוב שם אבי המגרש והמגורשת ואמנם כל זאת בשם אבי המגרש אבל בשם אבי המגורשת אין קפידא אם לא נכתב כאשר כתבתי בפתח דברי:
והנה זה זמן רב בילדותי הקשיתי על דברי התוס' שהוכיחו דבשינה מקום עמידה כשר מדלא מוקי דהך דהי' במזרח וכתב במערב בבעל וקאי על מקום עמידה דא"כ קשה אמאי נקט בבעל הוי ליה למינקט גם באשה כמו דקתני שינה שמו ושמה וכתבתי דבאמת לכאורה ראיית התוס' אינה מוכרחת דילמא באמת שינה מקום עמידה דומה ממש לשינה מקום הדירה וא"כ היינו שינה שמו ושמה וכבר הרגיש בדבר הגאון מו"ה אברהם ברודא הובא דבריו בס' פ"מ סי' הנ"ל ונראה לי ליישב דבש"ס דיבמות (דף צ"ב) אקשינן על הך דתצא מזה ומזה וכל דרכים הללו בה מה הוי לי' למיעבד ומשני איבעי' לה לקרות הגט והנה בשינה שמו ושמה שם עירו ועירה כיון דהאשה יודעת מקום ושם בעלה ובקריאה בעלמא סגי שייך לקנסה אבל במקום עמידתו בעת כתיבת הגט בפרט בגט הבא ממקום למקום מאין תדע האשה מקום עמידתו בעת ההוא וצריך לומר דהי' לה לדקדק ולחקור וא"כ יש כאן רבותא בשינה מקום עמידתו אבל מקום עמידתה מה צריך להשמיענו דהיינו שמו ושמה והארכתי בזה הרבה ולפ"מ דמסקי התוס' דמקום עמידה הוא דבר שאין מן הצורך להזכיר ובזה פשיטא דיש רבותא א"כ נוכל לומר דלכך לא מוקי במקום עמידה דא"כ אמאי נקט הי' במזרח וכתב במערב דוקא כששינה מקום עמידת הבעל הו"ל למינקט מקום עמידת האשה ג"כ ובזה מיושב מה שהקשו הרבנים האחרונים עיין בס' פ"מ הנ"ל ודו"ק שוב עיינתי ובינותי בספרים ומצאתי בשו"ת מהר"א ששון כתב ג"כ דמקום שלא נמצא שם אחר כשם זה הנכתב בגט יש להכשיר באבי המגורשת וכתב עוד דמקום דשם העיקר נכתב כהוגן ובחניכה טעה הסופר הכל יודעים שט"ס הוא ולא יתלו באחרת עיי"ש בסי' ל' שהרב האריך בזה והביא תשובת הרא"מ שהבאתי וחילק בדבר כמו שחלקתי ונהניתי מאוד אמנם אף שהראיתי פנים מסבירות להקל חלילה לי לסמוך על דעתי בדבר זה אך אחרי רואי שמעכ"ת כבר נתן דעתו להתיר כשימצא עוד חכם א' שירצה להתעסק בזה ליתן ג"כ דעתו להתירה יוכל מעכ"ת לצרף גם דעתי ובלבד שיהי' ת"ח מובהק ולא אחוש אם אינו יושב בקהלה או רב בקרייז כי בעוה"ר רבו המתפרצים לעלות אף שאין להם לא יד ולא שם בתורה רק אם מעכ"ת מכירו כי הוא חכם שהגיע להוראה הרי הוא חזי לאיצטרופי. דברי ידידו ושארו דוש"ת באהבה רבה ואהבת עולם:
יעקב אורינשטיין: