שות ישועות יעקב· רבי יעקב משולם אורנשטיין
חלק אבן העזר · סימן כז
ב"ה יום ו' כ"ד א"ש תקצ"ד לפ"ק.
לכבוד הרב המפורסם בתורה וחסידות חריף ובקי כש"ת מ' ליבוש נ"י אבד"ק אוזרב.
מכתבו הגיעני וע"ד אשה אחת בק' לובלין אשר בעלה קודם מותו זיכה לה גט ע"י אחר למען לא תצטרך לחלוץ מאחי בעלה וטרם שהגיע הגט לידה הלך הבעל לעולמו ולא נמסר הגט ליד האשה כלל והיבם בעת ההוא עדיין לא הגיע לכלל גדלות שיהי' ראוי לחליצה והרב המנוח מו"ה אלעזר אב"ד מבראד התירה לעלמא בלי חליצה ואמנם כבוד שארי הגאון אבד"ק לובלין מיחה בדבר שלא תנשא האשה לאיש זר עד שתחלוץ וכעת היבם כבר הגיע לכלל שנותיו והביא שערות באופן שראוי לחלוץ רק שאביו אינו מסכים על החליצה אם לא יצא מפי שאין מקום להתירה בלי חליצה והנה זה כמה נשאלתי בזה ולא רציתי להשיב מכמה טעמים וכעת הודיע לי מעכ"ת שהדבר מוכרח מאוד אמרתי מבלי לעבור על דברי רבים אבוא עם הספר:
הנה לא נפלאת היא דעת הרבה פוסקים דסוברין דאף דגבי מזכה גט לאשתו במקום יבם ספיקא הוא אי חשיב זכות אבל במקום יבם קטן שתצטרך להמתין זמן מרובה עד יגדל היבם פשיטא דהגט זכות הוא לה כמו דקאמר הש"ס במס' גיטין בעי לאנטורי ליבם קטן עייש"ה מלבד דהמעיין במרדכי דלא ברירא לי' הך מילתא גם נראה לי לפי מנהגינו שמגרשה בגט גמור עפ"י תקנת מהר"י מפריז לא שייך זה כיון דהגט מצד עצמו חוב הוא להאשה ואמרינן טב למיתב טן דו דהיינו תחת הבעל וחוששת שאם בעלה יחי' ויתרפא מחליו לא ירצה להחזירה עוד ותיעגן ואמנם במגרש את אשתו במקום יבם על תנאי כמו שנהגו בימי חכמי התלמוד והגאונים הקדמונים קודם שנתפשט תקנת מהר"י מפריז או בכהן אף בזמנינו זה כיון שמגרשה על תנאי א"כ כשיחי' בעלה תוכל לחזור אליו ואין ביד הבעל לגרשה ורק כשימות בעלה יהי' הגט חל למפרע א"כ לא שייך ניחותא דבעלה וצריך לומר דניחא לה להיות זקוקה ליבם ובמקום שהיו מיבמין [וע"כ אף בזמן הזה לא חשבינן לה זכות ובעי חליצה ועיין ביש"ש ובס' ט"ז] ובזה סוברים הרבנים הגאונים הנ"ל ביבם קטן שתהי' צריכה להמתין עד אשר יגדל ותמתין זמן הרבה לא שייך לומר דניחא לה להיות עם היבם בצוותא חדא וע"כ זכות הוא לה להתגרש ממנו ואי דניחא לה בצוותא דבעלה וע"כ נכנסת לספק שמא תפול לפני יבם קטן הרי אם יעמוד הבעל מחליו יתבטל הגט ממילא אבל איך נימא מספק שמא ימות ויהי' הגט זכות לה חשיב זכות תיכף וכבר הארכתי בזה במקום אחר:
ועוד נראה לי דדוקא באופן הנאמר במרדכי בשם אביאסף שהי' היבם קטן ובמקום רחוק מאוד שאי אפשר לבא לשם אם לא בטורח גדול וכהך עובדא דנאמר בפרק מי שאחזו דבעי למינטר תליסר שנין והבו דלא להוסיף עלה ובענין שלפניו שהי' גט גמור ולא גט על תנאי והיבם אם כי לא הגיע לפירקו אבל לא הי' קטן כל כך לזאת דעתי מסכמת לדעת ש"ב הגאון מלובלין שצריכה חליצה ויש בידי אריכות דברים בזה וכאן לקצר אני צריך:
דברי ידידו יעקב אורינשטיין: