שות ישועות יעקב· רבי יעקב משולם אורנשטיין
חלק אבן העזר · סימן כה
לק' טאדניפאל.
ע"ד השאלה בעסק ג"פ שגירש הרבני מ' נתן בן כבוד הרב הגאון המפורסם ש"ב אבד"ק ליסא את אשתו והי' ביניהם קטטות ומריבות בעת הגירושין ע"ד המעות שתפסה אשת מהר"נ ולא רצתה להחזיר ואח"ז נתפשרו יחד בעד סך קס"ה רוביל שאמרה שלא נשאר בידה יותר מסך ש' רוביל ואחר הפשר גירשה בעלה ואח"ז נתברר שהי' בידה סך רב יותר והטעתו זה ערעור הראשון ואח"ז נגבה עדות והעיד א' מעדי הגט שבעת הכתיבה צווח המגרש בזה הלשון בלי חזרת המטלטלין שלו הייבט זיך נישט אן רק שאינו יודע אם אמר קודם כתיבת התורף או אח"כ גם המסדר הגט העיד ג"כ שבאמצע הכתיבה צווח המגרש כנ"ל ושלח המסדר להרב אב"ד לגלות דברי המגרש והשיב הרב שיש בידו בטחון ותהי' מוכרחת לקיים הכל כפי הנעשה ביניהם וכשמוע המגרש דברי הרב התרצה וגירש את אשתו ונגמר הכתיבה והנתינה בלי שום תנאי ואח"ז לא החזירו לידו המטלטלין והאשה עמדה וניסת לאיש אחר וכמה חכמים ערערו על הגט הנ"ל וביחוד כבוד הגאון המפורסם בעצמו החליט בדעתו שהגט בטל ובני' ממזרים ואמנם הרב מזבאריז (הוא אבי בעל האשה השני) שלח לידי גב"ע שהעד הזה העיד תחלה קודם הגדה שני' שהגיד בב"ד דק' קאליש העיד לפני ב"ד מפודהייץ בזה"ל אני הייתי עד החתום על הגט והייתי מן תחלת כתיבת הגט עד אחר נתינתו ולא שמעתי מפי המגרש שום דבר הפוסל הגט וכדומה וגם הכריז תחלה בק' פודהייץ שכל מי שיודע דבר הנוגע לפסול הגט הנ"ל יבא לב"ד והמסדר גם העד שמעו ולא באו ע"כ החליט בדעתו כי דברי המסדר והעד בזדון דברו והנה הגיע לידי כמה מכתבים בעסק זה ואני מנעתי מלגלות דעתי בעסק זה מאחר שאין הדבר נעשה בגבולי מה לי בזה להכניס ראשי בדבר חמור כזה כידוע שמעולם אין דרכי לחוות דעי אם אפשר הדבר לעשות ע"י אחרים מחכמי הזמן אמנם כעת ראיתי שהרבנים הקרובים אל מקום שנעשה המעשה שמו יד לפה והאשה הי' ביחד עם בעלה השני וקצת מחכמי זמנינו דעתם שאין בגט זה ממש וביחוד כבוד שארי הגאון הנ"ל בעצמו מחזיק בדעתו שהגט בטל ואמנם סיים בדבריו שבידי הברירה לסתור דבריו וגם הרב מזבאריז כ' שהוא נכון לקיים כאשר יצא מפי מצאתי עצמי מחויב לחוות דעתי שלא יגיע לכלל חילול השם שיאמרו א"א יוצאת בלא גט ח"ו וגם לעז משפחה שהרב מזבאריז הוא נצר משרש גדולי ישראל הקדושים אשר בארץ ואת אשר ישים אלקים בפי אותו אשמור לדבר:
והנה יש בזה כמה ספיקות שעיקר הגדתו בפה שלא יהי' התחלה לדבר בלי חזרת המטלטלין והוי כתנאי דגילוי דעת עדיף מתנאי שלא הותנה כהלכתו ואף שהראי' שהביא כבוד שארי הגאון נ"י מדברי הר"ן דקידושין אמתני' דסבור הייתי שהיא כהנת דבגילה דעתו שמקדשה לפי שהיא כהנת אינה מקודשת אין זה ראי' דמילתא דפשיטא דיש חילוק בין אם הטעות בגוף המעשה כגון מי שלקח יין בחזקת שהוא אדום ונמצא לבן דאין המקח קיים כיון דהטעות בגוף המקח ובזה מהני אם גילה דעתו לבד אבל בענינים שחוץ לדבר הנקנה הוי כמו תנאי דבעינן בו משפטי התנאים והרי באומר ע"מ שתתנו לי מאתים זוז וכדומה בעינן משפטי התנאים ולא מהני גילוי דעת כיון שאין הענין נוגע לגוף המקודשת ולא מהני מה שגילה דעתו שאין רצונו לקדשה עד שתתן לו מאתים זוז דיכול להיות שמפליג בדברים כיון שלא נעשה כדרך משפטי התנאים וה"ה בזה כיון שמה שתלה בענין חזרת המטלטלין הוא תנאי שאינו מגוף הענין ובעינן בו משפטי התנאים:
אמנם באמת הדין עם הגאון הנ"ל ולא מטעמי' רק כיון דבכתיבת הגט בעינן שליחות וכיון שאמר בלי חזרת המטלטלין אין התחלה לדבר הרי ביטל דיבורו שאמר מתחלה כתבו וכבר כתב הרמב"ן דהטעם דבנזירות ונדרים מהני תנאי שלא כהלכתו [דהרי כל המעשה א"א לקיים ע"י שליח] ומה"ט נ"ל בהך דגיטין באומר אם לא באתי מכאן עד י"ב חודש כתבו ותנו גט לאשתי שהקשה הר"ן דהרי אין בו משפטי התנאים ותי' דע"י שליח לא בעינן משפטי התנאים ולכאורה אין טעם לדבר ולפמ"ש א"ש כיון דמינוי השליחות מילי נינהו לא בעינן בזה משפטי התנאים ואף שאחר שאמרו לו בשם הרב נתרצה לדבר לסמוך על הבטחון שביד הרב הרי לא נתקיים הענין וכיון דבתחלה בעת שהגיד דבריו קודם הכתיבה הי' די בדיבור הזה לבטל ענין שליחות הכתיבה אם לא יתקיים התנאי השליחות שאח"כ בטל ואינו מועיל דנעשה על דעתו הראשונה דהרי הרשב"א הקשה מדוע יגרע תנאי שאינו כפול מגילוי דעת לבד ותי' דכיון דנחית להתנות ותנאי צריך משפטיו וכאן בעת עשיית התנאי הי' די בגילוי דעת לבד כמ"ש גם אח"כ די בגילוי דעת הראשון גם נ"ל דבאומר ה"ז גיטך או הרי שדה זו מכורה לך ע"מ כו"כ בעי' משפטי תנאים דכל א' הוא דיבור בפ"ע דענין המעשה הוא דיבור א' וענין התנאי הוא דיבור אחר ולכך בעי' בדבר משפטי התנאים אבל כשענין המעשה והתנאי באים כאחד לא צריך משפטי התנאי' ומה"ט באומר כולכם כתובו דקיי"ל שנים משום עדים וכולם משום תנאי לא בעינן משפטי התנאים והרגישו בזה הרבנים האחרונים מכללן בעל גט פשוט משום דדיבור א' כולל המעשה עם התנאי דהרי המעשה שאומר להם שהם יכתבו בו כלול התנאי שכולם יכתבו ואף לדעת האומרים דבמידי דאמירה ג"כ בעינן משפטי התנאים היינו בדיבורים נפרדים לא בזה שהמעשה והתנאי באמירתם יחדיו ידבקו ובנידון דידן דאמר רק צד המבטל לחוד בלי חזרת המטלטלין אין התחלה לדבר עדיף טפי שהרי לא הסכים להתחיל הענין בלי חזרת המטלטלין וזה עדיף טפי מאומר שני הצדדים אם יהי' כך יתקיים המעשה ואם לאו יתבטל דשם עכ"פ מקיים המעשה בדיבורו וכאן לא הגיד רק צד המבטל לחוד ויש לזה ראיות הרבה אלא שלדעתי הראי' מהך דאומר לעשרה כולכם כתובו היא ראי' ברורה וגלל כן הדבר פשוט בעיני שצריכה להחזיר המטלטלין אמנם אם מועיל חזרת המטלטלין כעת אחרי שכבר ניסת הנה בהך דאמר לעשרה כולכם מבואר בהגה"ה סי' ק"ב דיכולה לקיים התנאי שיחתמו האחרים על הגט אחרי שכבר ניסת והח"מ תמה בזה כיון דהך דכולכם הוא כמו תנאי דאם ואין הגט חל רק עד אחר שחתמו כולם מה מהני אם חתמו אחר שניסת הא הדין בזה שתצא מזה ומזה והרב ב"ש כתב שסמכו על דעת רבינו בפ"ט מה"ג דאף בתנאי דאם אם ניסת קודם קיום התנאי לא תצא ואי משום הא לא אירי' דכיון דדברי הרמב"ם באמת אינם מובנים כלל וטעמו לא נודע לנו אלא שאנו צריכין לכוף ראש לקבל דבריו ויש יסוד לדבריו מהא דלא קאמר הש"ס בפלוגתא דר"ה ור"י אי ע"מ כמעכשיו הנ"מ לענין פשטה ידה וקיבלה קידושין מאחר ועיין תוס' שם נראה לי דדוקא באומר אם יהי' כך יתקיים המעשה ואם לאו יתבטל בזה שפיר אמרינן שהתחלת הגירושין חלים כעת ונגמרים לאחר זמן אף שטבע הלשון אם מורה על חלות הענין לאחר זמן ואף אם יהי' ספק הי' לנו להחמיר דספיקא דאורייתא לחומרא ובחזקתה הראשונה עומדת מכל מקום אמרינן אי נימא דדעתו הי' שלא יחול הדבר עד אחר קיום התנאי הי' לו לומר הרי את מגורשת לאחר עשיית דבר זה ומדאמר לשון הרי את מגורשת אם וכו' משמע שיתחילו הגירושין תיכף עיין בפוסקים אבל באומר כולכם כתובו מהכ"ת נימא דדעתו הי' שיתחיל הגירושין תיכף אי נימא דהוי כמו תנאי דאם אמנם באמת דברי הרמ"א נכונים דבאמת במתנה קיי"ל כר"י דזמנו של שטר מוכיח ובגט לא פסקי' כוותי' משום דמוקמינן בחזקת א"א או בחזקת זקוקה ליבם אבל בנתקיים התנאי אח"כ ואנו מסופקים אי חל הגט למפרע או חל הגט לאחר זמן אמנם כעת היא מגורשת גמורה אמרי' הרי גרושה לפניך וכמו שעכשיו נתגרשה היו הגירושין חלין משעת כתיבה כיון דאזיל לי' חזקת א"א ואף לדעת הסוברים דבאומר בע"פ בעת הנתינה ע"ת כן לא אמרינן זמנו של שטר מוכיח עליו היינו דאמרינן שמא בעת הכתיבה לא הי' בדעתו להתנות כלל ולכך נזכר זמן הכתיבה בגט אבל באומר כולכם כתובו קודם כתיבת הגט ואח"ז מסר לידה הגט בעת שלא חתמו עדיין כולם ונזכר זמן בגט בודאי הי' כוונתו שיחול הגט מזמן הכתוב בו ואף לדעת הסוברים דאין הלכה כר"י מ"מ לפי מנהגינו בגיטין שלנו שנכתב מן יומא דנן ולעלם כ"ע מודים דאמרינן זמנו של שטר מוכיח כמו דקאמר הש"ס מיומא דנן לאפוקי מר"י דסובר זמנו של שטר מוכיח הרי דלשון זה מהני ואף דבהתנה בע"פ אחר הכתיבה נ"ל ברור דכמו דלא מהני לר"י דסובר זמנו ש"ש מוכיח משום דאמרי' שמא ישתנה דעתו כמו כן לא יועיל כתיבת מיומא דנן אבל מה שהתנה קודם הכתיבה פשיטא דמהני ונכון מאוד פסק הרב בהג"ה:
ומעתה ה"ה בנידון שלפנינו מהני כיון דהתנה קודם כתיבת התורף ואח"ז נכתב הזמן בגט ואף שתחלת לשון הגט הוא הזמן מ"מ מהני וביחוד דלשון מיומא דנן ולעלם הוא קרוב לסיום לשון הגט הי' בדעתו בודאי שאם תחזיר לידו המטלטלין יהי' הגט חל מעכשיו ולכאורה עלה על לבי דאפשר לומר דדוקא בקצב זמן אמרי' זמנו של שטר מוכיח כיון דאי אפשר שיתקיים המעשה עד אחר עבור זמן הקצוב לקיום התנאי כמו אם לא באתי מכאן עד י"ב חודש א"כ למה הזכיר הזמן אם לא שדעתו הי' על היות הענין מעכשיו אם יתקיים התנאי אח"כ אבל בזה שאפשר שיתקיים התנאי ביום הכתיבה ואז באמת יהי' חל הגט אחר קיום התנאי וביום כתיבתו ולכך נזכר הזמן ולכך בע"מ שתתן לי מאתים זוז לא נזכר בש"ס הך טעמא דזמנו של שטר מוכיח אמנם אחר העיון אין זה נכון דאיך יכתוב בגט הזמן בדבר שיש לו ספק אם יתקיים ביום הכתיבה וראי' לזה נלפע"ד מלשון הטור סי' קמ"ג דנקט בלשונו אבל אם לא אמר ע"מ אלא אם תתני לאחר ל' יום וכו' ואם נקרע או נאבד הגט אינה מגורשת והנה הרואה יראה איך בכוונה שינה לשון המשנה דנקט ע"מ שתתני לי מאתים זוז או ע"מ שתתני לי מכאן עד ל' יום ואמנם טעמו משום דאזיל לשיטתו דס"ל הלכה כר"י דזמנו ש"ש מוכיח וכמ"ש הב"י שם אלא דאזיל בשיטת הרמ"ה הביאו הטור בחו"מ סי' רמ"ה דבזמן לקיום התנאי לא שייך לומר זמנו של שטר מוכיח דהרי צריך לידע זמן הגט ומתי כלים השלשים יום וז"ב בכוונת לשון הטור ומעתה לפמ"ש דבגיטי דידן בודאי זמנו של שטר מוכיח בודאי תוכל לקיים התנאי אף אחר שניסת כמו במעכשיו כיון דהתנאי הי' קודם כתיבה ועכ"ז נמסר להאשה הגט עם הזמן וכ"ש דלשון מן יומא דנן בודאי נכתב אחר הזכרת הענין מטלטלין:
והנה מ"ש לעיל דבתנאי קודם כתיבה לא בעינן משפטי התנאים ודי בגילוי דעת לבד כיון דאינו מצווה לכתוב רק על אופן זה הוי כמו שמתנה עם השליח דאתי דיבור ומבטל דיבור כמ"ש הקדמונים לענין נדרים ושבועות ונזירות בינותי בספרים ומצאתי ראי' לדבר בלשונו של הרב המגיד בפ"ח מה"ג דין י"ז שכתב וז"ל וכבר נתבאר בפרק ו' מה"א שהמתנה בדבר שא"א לקיים שאינו תנאי והמעשה קיים ואם התנה תנאי בזה אפי' אם התנה קודם כתיבת התורף הרי זה כאלו לא התנה כלל דאינו אלא כמפליג בדברים מדנקט דבר זה לבד שלא התנה בדבר שאפשר לקיימו ולא נקט שאר דיני תנאי נראה מדבריו דדוקא בדבר שא"א לקיימו אבל לא בשאר דיני תנאי וכמ"ש מילתא בטעמא ומהריב"ל ח"ב סי' ט' הביא ג"כ דברי הה"מ הנ"ל ולמד מדבריו ג"כ דדוקא בתנאי שא"א לקיימו אינו נפסל קודם כתיבת התורף אבל בשאר דיני תנאי אף שלא נעשה כמשפטו מ"מ פסול קודם כתיבת התורף אמנם מהריב"ל כתב שנראה מדברי הרא"ש בתשובה הובא בטור סי' קמ"ז ומבואר בדבריו דבדלא כפל לתנאי אף קודם כתיבה אין בתנאי ממש וכשר. וגם כבוד בני הרב הגדול החריף נ"י הקשה לי מדברי הטור הללו נגד מה שכתבתי דבכתיבה לא בעינן משפטי התנאים וכיון לדברי מהריב"ל הנ"ל:
ולי נראה דבלא"ה הקשה הב"י שם על דברי תשובת הרא"ש הנ"ל הא הוא בעצמו חושש לדעת הרמב"ם ז"ל דבמעכשיו לא בעינן משפטי התנאים ועובדא דשם הי' במעכשיו ואמנם באמת לק"מ דהרי עיקר טעמו של רבינו דבמעכשיו לא בעי' משפטי התנאים דדוקא באם דהתנאי בא לבטל המעשה אף אם יתקיים התנאי דהרי אילו לא התנה הי' המעשה חל תיכף וע"י אמירת התנאי נעקר המעשה עכ"פ שלא תחול תיכף אף אם יתקיים התנאי לכך בעינן משפטי התנאים אבל באומר מעכשיו אם יתקיים התנאי הרי לא נעקר המעשה דחלה מעכשיו ואין התנאי לעקור המעשה רק שיקוים רצונו בקיום התנאי אין הכרח למשפטי התנאים אבל במתנה קודם כתיבת התורף דאז אי נימא שיש ממש בתנאי ובעינן שיקוים התנאי ממילא המעשה בטל אף אם יקיים התנאי ואין כח בתנאי שלא נעשה כמשפטו לעקור המעשה והדבר ק"ו דאם לא נעקר המעשה לגמרי וחלה לאחר זמן בעת שיתקיים התנאי ומ"מ בעינן משפטי התנאים כ"ש בזה דנעקר המעשה לגמרי לפי שהוא קודם כתיבת התורף ובודאי אין כח בתנאי שלא נעשה כהלכתו לעקור המעשה לגמרי והנה באמת חזינן דאף בנדרים ושבועות ס"ל לר"מ דבעינן תנאי כפול והטעם דלא אמרי' מכלל הן אתה שומע לאו ואין זה דומה לשאר משפטי התנאים דהמה אין הדבר מטעם דעת האדם דהרי התנה שאם לא יהי' כן לא יתקיים המעשה אלא שאין כח בתנאי שלא נעשה כהלכתו לעקור המעשה אבל דיבורא בעלמא יש בכח התנאי לעקור ומעתה א"ש תשובת הרא"ש הנ"ל דבאמת כשאומר אם מתי יהא גט כיון דס"ל לר"מ דלא אמרי' מכלל הן נשמע לאו אין אנו עוקרין המעשה לומר שדעתו הי' שאם לא ימות לא יהא גט דאז אף אם ימות לא יהא גט מטעם תנאי קודם כתיבת התורף ואין לנו בית מנוס לומר שמ"מ הי' דעתו כן שלא יהא גט אם לא ימות שסמך עצמו על גילוי דעת ובתנאי דאם מתי א"א לומר כן דא"כ חזר חשש דשמא יאמרו יש גט לאחר מיתה למקומו כמו באומדנא דגיטו כמתנתו ולכך הוצרך לומר אם לא מתי לא יהא גט ולא יסמוך על האומדנא או על הגילוי דעת כנלע"ד בכוונת הרא"ש וזה ברור מאוד עכ"פ אם אומר צד הלאו אף שלא נעשה כהלכתו במידי דאמירה לא בעינן וכן נראה מבואר מלשון הרשב"א ז"ל בחידושיו בפסקא המתחלת וז"ל וחוץ או ע"מ שאמרנו דקאמר להדיא דדוקא תנאי שא"א לקיימו אינו פוסל לפני התורף וכן הוא הסכמת מהריב"ל וגם בס' מכתב אלי' מחכם הספרדי במשפטי תנאים שער ח' סי' ל"ד כתב כן וקיימתי לכל דבריו מסברא דנפשאי באופן שלדעתי הדבר ברור דכיון דגילה דעתו שבלי חזרת המטלטלין אין רצונו לגרשה מחויבת לקיים דבריו:
והנה במה שביטל אח"ז בעת נתינתו ואמר להדיא בלי שום תנאי כתב שארי הגאון נ"י דכיון דבעת הכתיבה הוי כמו תנאי במה יחזור הדבר לקדמותו. במה שאמר אח"כ בלי תנאי דהרי מחולים לך לא מהני. תמי' לי דהרי לדעת רש"י והרבה קדמונים כל ענין פלוגתא זו דכל התנאים פוסלין בגט איירי הכל בלא נתקיים רק שחזר וביטלו אח"כ ודוקא במתנה בעת הנתינה לא מהני מה שאומר אח"כ מחולים לך אבל מה שאומר קודם כתיבה מהני בחזר וביטלו אף שלא נתקיים ואף התוס' מודים לזה דדעת האדם רק אם לא יחזור קודם הנתינה ואיך כתב הגאון שאף לדעת החולקים על הרמב"ם דדוקא בנתקיים התנאי אח"כ ואמנם לא הי' צריך לכל זה דכיון שהשליש הגיד לו שיש בידו כדי המטלטלין הא דאמר אח"כ בלי תנאי לא הי' כוונתו רק על שאר דבריו ולא על המטלטלין שכבר הם בידו כגבוי דמסתמא אמרינן דעל תנאו סמך ובודאי לא שינה דעתו וזה יסוד הדבר שכל זמן שלא נתברר חזרתו אמרי' במילתי' קאי ועיין תוס' גיטין ד"ה ואפקעינהו רבנן וכו' עייש"ה אך עדיין נשאר לבאר דעת הרמב"ם והפוסקים העומדים בשיטתו דתנאי קודם כתיבת התורף אינו מועיל אף אם נתקיים אח"כ ופסול משום דלא אמרינן הוברר הדבר ואנן בעי' שבשעת הכתיבה יהי' מבורר שנכתב לשם כריתות וזה החשש הגדול בענין גט זה יותר מכל הפקפוקים האחרים ונראה לעיין בדבר והנה לכאורה קשה באומר כולכם כתובו דקיי"ל שנים משום עדים וכולן משום תנאי והוי כאומר ע"מ שיחתמו על הגט עשרה בני אדם קשה כיון שאומר כן קודם הכתיבה שתלה ענין הגט בחתימת עשרה בני אדם בגדר תנאי א"כ הוי כמו מתנה תנאי קודם כתיבת התורף ויותר מזה הקשיתי זה זמן רב לרבה ור"ה דס"ל במס' גיטין דגיטו דשכ"מ כמתנתו שאם עמד חוזר והיינו משום אומדנא דמוכח דאין דעתו לגרשה רק אם ימות והרי הך אומדנא הוא קודם כתיבה ג"כ כמו בעת הנתינה וכיון דס"ל לרבה ור"ה אומדנא הוי כמו תנאי גמור א"כ הוי כמו התנה קודם כתיבת התורף ומה בכך שמת אח"כ הא בעת הכתיבה לא הי' מבורר אם ימות או יחיה:
והנראה לי בזה דבאמת לא מהני ענין גילוי דעת ואומדנא דמוכח בגט לעקור המעשה לגמרי ולכך בהך ענינא דגידל בר רעילאי גיטין (דף ל"ד) קיי"ל כאביי דאף דאמר ברוך הטוב והמטיב לא בטיל גיטא אף שבידו לבטל הגט עדיין וגילה דעתו שרוצה לבטלו מ"מ לא מהני אלא דבתנאי מהני גילוי דעת כיון שאין המעשה נעקר לגמרי בעת שמגלה דעתו שרצונו בקיום הדבר ההוא ולדעתי מילתא דפשיטא באומר לסופר כתוב גט לאשתי ובעת ההוא מגלה דעתו שאין רצונו בכתיבת הגט לא מהני הגילוי דעת רק אם עדיין הדבר תלוי ועומד ואפשר שיקוים המעשה בזה מהני הגילוי דעת ואף במקח וממכר יש חילוק בין מוכר ע"ד לילך לא"י דמהני בזה גילוי דעת ובין מגלה דעתו שאין רצונו בקיום המקח דלא מהני דבזה כיון דאם ילך לא"י יתקיים המקח א"כ בשעת אמירת התנאי לא בא לעקירת המעשה לכך מהני אף גילוי דעת אבל היכא שבא לעקור המעשה לא מהני גילוי דעת וזה החילוק בעצמו בין מתנת שכ"מ דאם עמד חוזר ובשטר מברחת יש בדבר מחלוקת והיינו מטעמא דכתיבנא דמתנת שכ"מ עכ"פ אם ימות יתקיים המתנה ומעתה א"ש דאף דס"ל לרבה ור"ה גיטו כמתנתו ואם עמד חוזר היינו משום שלא בא לעקור המעשה לגמרי דאם ימות עכ"פ יהא גט אבל אי נימא כיון דהתנה וגילה דעתו קודם כתיבת התורף אף אם יתקיים התנאי לא יהי' מועיל לזה בעינן תנאי גמור ככל משפטו וחוקתו ולזה לא מהני גילוי דעת והרי היא מגורשת ומעתה כשאנו מצריכין קיום התנאי לדבר משום דאנו מחזיקין הגילוי דעת שהוא כמו תנאי בעת הנתינה ואין אנו מחזיקין הגילוי דעת בעת הכתיבה ולק"מ מהך דאם עמד חוזר דרבה ור"ה וכן בכולכם כיון דבאמת אין בזה תנאי גמור אלא שהקפיד על חתימת כולם אלא דאנן אמרינן מאחר שגילה דעתו שרצונו שיחתמו כולם מהני אף שלא נעשה כדרך משפטי התנאים ואף לענין ביטול הגט אם לא יתקיים התנאי אבל אי נימא שיתבטל המעשה אף אם יתקיים התנאי ויחתמו כולם משום תנאי קודם כתיבת התורף א"כ הרי הגילוי דעת בא לעקור המעשה וזה אינו מועיל וכמ"ש ודו"ק היטב כי הדבר ברור מאוד:
והנה הראב"ד הקשה על דעת הסוברים בתנאי בע"פ קודם כתיבת התורף לא מהני מהך דאם לא באתי מכאן ועד י"ב חודש כתבו גט לאשתי ומהרי"ט בתשובה ח"א סי' ס"ו האריך בזה ותירץ דדוקא באומר לא יהא גט אבל במבטל השליחות לחוד אם נתקיים התנאי אח"כ מהני כיון שבענין הגט אין כאן פסול וכבר קדמו בזה הרמב"ן בנימוקיו:
ועתה נבא לנידון שלפנינו והנה שארי הגאון הנ"ל תפס בלשונו לשון ביטול דהיינו שביטל הגט וזה אינו נכון בעיני כי מילתא דפשיטא טובא שאין במשמעות לשון זה לשון ביטול דהרי הוא לשון עבר עם הייבט זיך נישט אן וגם דבגוף הדבר אי מהני לשון ביטול על הגט קודם כתיבה אין זה ברור דמועיל דדעת הרשב"ם שם במס' ב"ב דקאמר הש"ס מודעא דמאי גילוי מילתא בעלמא הוא כתב ביש אונס בדבר אבל בלא אונס אם אמר גט שאעשה יהא בטל או לא יהא גט אין זה ביטול דתלינן דבשעת כתיבה ונתינה גמר בלבו לגרשה ולא מהני רק ביטול אחר כתיבה ורבינו חולק ע"ז ואמנם הרמב"ן פח"ה הובאו דבריו בב"י סי' קל"ד כ' דגם הרמב"ם ז"ל מודה דביטול בלי אונס לא מהני קודם כתיבה אלא דטעמו של רבינו דאמרינן מסתמא דאנוס הוא ועיין ריב"ש סי' רל"ב וב"י סי' קל"ד א"כ אף אם הי' בלשון זה לשון ביטול לא מהני כיון שהי' קודם כתיבת התורף אלא דמ"מ מהני בזה כמ"ש כיון שתלה בחזרת מטלטלין הוי גילוי דעת שאין רצונו לגרשה בלי חזרת מטלטלין ומה שהסכים אח"כ משום שהי' בדעתו שתחזור לו המטלטלין שכן הבטיחו הרב גלל כן מהני חזרת המטלטלין כעת אף אחר שניסת והבן והנה הרב ב"ש סי' קמ"ז כתב דבשעת הדחק סמכינן על דעת הראב"ד ורז"ה דאף תנאי גמור קודם כתיבת התורף מהני אם נתקיים אח"כ וכ"ש בזה שכבר ניסת וכ"ש בזה שאין כאן תנאי גמור אלא גילוי דעת וכבר גליתי דעתי דבמקום שכל המעשה מתקלקל לא מהני גילוי דעת לבטל המעשה גם יש לצרף לזה שהרי העד בעצמו הגיד שאינו יודע אם הי' האמירה קודם כתיבת התורף:
ובאמת בזה יש מקום עיון לפי הנראה מסתימת הפוסקים ומסתימת לשון הש"ס דגופו של גט הרי את מותרת לכל אדם וזה הוא סיום לשון הגט וכיון שבאמצע כתיבה דיבר המגרש כדבריו האלה בודאי דאמר קודם כתיבה הרי את מותרת לכל אדם והוי קודם כתיבת התורף ואמנם מהרמא"י בהגהותיו סי' קכ"ו סעיף א' לענין מה דכותבין הגט בלשון תרגום והרי את מותרת בלשון הקודש דלשון הא"מ אינו מן התורף והרב ב"ש השיג מלשון הש"ס דמשמע דהרי את מותרת הוא עיקר הגט ובאמת שכן השיג על הרמ"א זקיני הגאון מהר"מ פדובה וכתב ע"ז להרמ"א ז"ל בעצמו והרמ"א השיב שדוקא בימי הש"ס אבל אנו שכותבין כמה פעמים לשון כזה כגון למהך להתנסבא וכדומה א"כ לשון הא"מ הוא נוסף על לשונות התורף א"כ שפיר יש מקום ספק אימת התנה ובאמת שכתבתי בזה במקום אחר דאם אנו מסופקין אימת נעשה עני האמירה או תנאי הפוסל הגט אמרי' סתמא דמילתא לאחר זמן נעשה דזה תורף חזקת הגוף שלא נעשה ענין חדש בזמן הקודם רק בזמן מאוחר דתלינן ענין המתחדש באיחור הזמן וכ"ש בזה דאי נימא דנעשה קודם יתבטל הענין מכל וכל בודאי ראוי לתלותו שאח"כ מ"מ לא בשביל שאנו מדמין נעשה מעשה עכ"פ חזי לאיצטרופי והבן זה:
ועתה נבא למ"ש לעיל דכפי הגב"ע שנשלח מזבאריז שהעד ר' יעקב שאמר כעת לפני הב"ד ששמע דברי הבעל אמר מקודם לפני ב"ד שלא שמע מהבעל שום דבר הפוסל הגט הרי דבריו סותרים כי כפי דיבורו כעת הרי שמע מהבעל דבר הפוסל את הגט והרי הוא כחוזר ומגיד ועז"ה המתירין יסוד דבריהם וגם דברי המסדר כיון שלפי דבריו הגט פסול הרי סותר מעשה עצמו וגם המסדר משים עצמו רשע במה ששתק עד כעת עכת"ד. והנה לפמש"ל דמהני קיום התנאי בזה אף שהתנה קודם התורף א"כ אין זה פוסל את הגט ואין כאן סתירה ואף שבשעה שהעיד העד בתחלה כבר היתה האשה נשואה לאחר והעד ידע מזה מ"מ כיון דקיי"ל בח"מ סי' כ"ז דמתרצים דברי העד שחוזר ומגיד כמו שמתרצים שני עדים שלא יהיו מכחישים זא"ז כאן ג"כ מתרצים דבריו שכוונתו בעת מסירת הגט ובעת כתיבתו לא הגיד דבר הפוסל את הגט כיון דבעת הזאת הי' אפשרי שתחזור המטלטלין ומכ"ש דלפמ"ש אף אחר שניסת מהני קיום התנאי והאמת כיון שהעיד לפנינו ראוי לשאול את פיו על סתירת דבריו ואף דבעד לא מהני אמתלא לדעת רוב הפוסקים (ועיין בתשובת הר"ן מ"ז) מ"מ כיון שאינו חוזר ומגיד לגמרי מהני אמתלא לתרץ דבריו ועוד מ"ש הגאון נ"י כיון שתפסה מעותיו ולא רצתה לדון עמו בד"י עד שיתן ג"פ הוי גט מעושה והביא דברי התשב"ץ בתשובה הובא בב"י סי' קל"ד במי שגזלה אשתו ממנו ולא רצתה להחזיר מעותיו עד שיגרשה וידוע מילתא דמחמת אונס זה נתן לה גט הוי גט מעושה והנה דברי התשב"ץ אינם מבוארים כל הצורך וכפי הנראה דעתו ג"כ דבלא מסר מודעא הגט כשר וכ"ש בזה שבאמת נתפשרה עמו ופשרה דינו כמכר דבעינן הכרה באונסו וגם שביטל כל מודעות וגם הרי הי' לה טענה נגדו ואם הרב דק' פודהייץ לא רצה ליתן כתב סירוב הי' לו לילך לב"ד אחר וגם עדיין לא נתברר אם תפסה משל בעלה אמנם עכ"ז הי' מקום לערער בזה אך הרב הגאון נ"י ראה ראי' אחת בדבר שאינו מבורר האיך דעת התשב"ץ נוטה ואנכי הרואה שתי ראיות בדברי רבינו ירוחם נכ"ד ח"א בסופו שם הביא שעשה מעשה באשה אחת שתפסה שט"ח וחפצים של בעלה ולא רצתה להחזיר לו עד שיגרשנה וגירשה מחמת כן וכתב הגאון דאין זה חשיב אונס וגט מעושה והגט גט גמור כמו שיראה הרואה שם וכ"ש בזה וידוע שגט מעושה בב"ד של ישראל לקצת פוסקים אינו רק מדרבנן והארכתי בזה במק"א ואכ"מ וכ"ש שלפי טענת האשה אינו מעושה ופשיטא דאם ניסת לא תצא ע"כ דעתי נוטה שאם תחזיר המטלטלין ותקיים תנאה כעת יש לצרף כל הצדדים להקל בזה אך מאחר שהבעל יודע מחויבת לקבל ממנו גט אחר ותהי' עם בעלה השני כדין כל פסולי דרבנן המבוארים בסי' ק"ן וגם יכול בעלה לזכות גט ע"י אחר כיון שנאסרת עליו זכות הוא לה אמנם בלי חזרת המטלטלין חלילה לה להיות עם בעלה והמקיל בזה עתיד ליתן את הדין עכ"ז אם יראה בעיני הגאון הנ"ל שאין הדין עמי יוכל לעשות בזה כאוות נפשו ואני לא אגלה דעתי לשום אדם כי מה לי להכניס בדבר כזה במקום שיש עוררין. דברי אלה: