שות ישועות יעקב· רבי יעקב משולם אורנשטיין
חלק אבן העזר · סימן כג
ב"ה יום ועש"ק י"ב אדר ראשון "גם העמק שאלה" לפ"ק לבוב.
לכבוד אהו' ש"ב ידיד נפשי הרב המאור הגדול חריף ובקי שלשלת היוחסין מ' מנחם מענדיל נ"י אבד"ק באלחוב.
מכתבו היקר קבלתי יום אתמול עיני צופיות אל ה' יחזירו לאיתנו הראשון בזכות אבותיו הקדושים אשר בארץ המה וע"ד השאלה באיש א' כהן אשר נלקח לצבא הקיר"ה וגירש אשתו על תנאי אם לא באתי אלא שנשכח מאת המסדר אם הי' קביעות זמן לביאתו על משך ארבעה שנים או שלשה שנים והוא בא לביתו בין הפרקים קודם ארבעה ואחר שלשה שנים ורוצה להחזירה ואחר שחקר מעכ"ת העיד אחד מעדי מסירה שזמן הקבוע הי' אחר משך ארבעה שנים, ומעכ"ת פלפל בסוגיא דא' אומר נתגרשה וא' אומר לא נתגרשה ואני אבא בקצרה:
הנה מה שנסתפק כת"ר אם יש לסמוך על עד אחד בזה כיון דהוא דבר שבערוה ואיתחזק איסורא דבחזקת גרושה קיימת. לדעתי אין בזה חזקת גרושה כיון דלדברי העד אין כאן התחלת גירושין מאחר שנתקיים התנאי בטל המעשה והך מילתא דומה למ"ש מהר"מ מרוטינבערג והוא בהגה"מ דשייכא להלכות אישות סי' ג' דלא חשיב איתחזק איסורא לענין דלא נאמין לע"א רק היכי דאף לפי דברי העד היתה עד עתה אסורה ועכשיו הותרה אבל היכי דלפי דברי העד לא הי' התחלת איסור אך עד שהעיד העד עדותו הי' בדעתנו שהדבר אסור כיון שהעד מברר שלא הי' איסור כלל נאמן וה"ה בזה כיון שהעד אומר שמעולם לא היתה אסורה לבעלה כהן נאמן הגע בעצמך הרי נודע דעת הריטב"א דאף דרובא עדיף מחזקה מ"מ ע"א נאמן לסתור הרוב ונגד חזקה אינו נאמן משום דדיבורו סותר החזקה ואין דיבורו סותר הרוב אלא שאומר שדבר זה הוא מן המיעוט וכיון שהמיעוט ישנו בעולם נאמן ומעשים בכל יום שאף אם יש הרבה טריפות במקולין ועד א' אומר על א' מהן שהיא כשרה נאמן אף שקודם אמירתו היינו אומרים על כל אחת שהיא מרוב טריפות העד נאמן לברר הדבר שמה שהיינו מחזיקין עד עתה חתיכה זו שהיא מן הרוב בטעות החזקנו אותה אבל בחזקת איסור היינו שהעד מודה שעד עתה הוא אסור ועכשיו הותר הדבר אינו נאמן וא"כ בנידון כזה נאמן העד ועוד דלא הי' לנו לדון עד אחר עבור שלשה או ארבעה שנים אם היא מותרת לכהן אחר דעד אותו זמן היתה בחזקת אשת איש ואסורה לכל אדם שבעולם ויש לה חזקת א"א עד שיעברו ד' שנים ויתקיים התנאי וע"ז אנו דנין ואמרי' שהיא בחזקתה חזקת א"א ולא נתגרשה כלל ואין זה דומה להא דנחלקו הפוסקים בספק אם נתקיים התנאי עי' בש"ע אהע"ז סוף סימן ל"ח דאנן מוקמינן הדבר על חזקתו הראשונה דלא נתחדש בו דבר וזהו תורף חזקת הגוף לומר דלא נתחדש דבר עד שיתברר כמו דקאמר הש"ס אדרבה העמד מקוה על חזקתו והיינו חזקת הגוף שלא נתחדש בו דבר כיון דנמדד מתחלה וכן הך דהעמד יין על חזקתו היינו ג"כ חזקת הגוף שלא יצא הדבר מחזקת הגוף ולא נתחדש בו דבר מעתה וזה עדיף מכל החזקות כמו חזקת פנוי' או חזקת איסור שאינו בגוף הענין וכמ"ש התוס' כתובות (דף ע"ה) דחזקת פנוי' לא חשובה כנגד חזקת הגוף ובזה נתיישב קושית מהר"ש בלשון אדרבה העמד יין עייש"ה ודו"ק. והיינו בדבר שהספק הוא אם נתקיים התנאי שידעי' שהותנה אבל כאן הספק בגוף ענין התנאי האיך נעשה אין לנו שוב חזקה לשום צד בעולם וממילא נאמן עד אחד. והנה מעל' הביא דברי התוס' בהך דאחד אומר נתגרשה ואחד אומר לא נתגרשה דמשמע הלשון שאותן העדים שמחולקין בענין הגירושין הם מעידין על הקידושין וא"כ נאמין לזה שאומר נתגרשה במגו שלא הי' מעיד על הקידושין וממילא היתה מותרת כיון דאין כאן רק ע"א על הקידושין ומעל' כתב דהוי מגו במקום עדים כיון דיש כאן ע"א שאומר לא נתגרשה ובמקום שנאמן העד אף מגו לא מהני לסתור דבריו ואני אומר דזה אינו דהתוס' כתבו שם דמגו לא חשוב יותר משני עדים וכיון דתרי כמאה הוי כאלו שנים מעידין כן וארבעה מעידין הפכו דעדיין הוא ספק וזה לא שייך בעד אומר נתגרשה ועד אומר לא נתגרשה כיון דמגו חשוב כשנים או עכ"פ כאחד לא מהני ע"א שאומר לא נתגרשה זהו כוונת התוס'. והנה הרמב"ן כתב דעד אינו נאמן במגו דלא אמרו מגו רק בבעל דבר אבל בעד אמרה תורה ע"פ שנים עדים דבעינן שיהיו נאמנים בדיבור ולא שיהיו נאמנים מחמת מגו וכמו עד הצריך שבועה דאינו מועיל והנה נסתפקתי בדבר אי דוקא היכי דבעינן שני עדים אבל היכי דמועיל עד אחד גם מגו מועיל או אף היכי דמהני עדותו של אחד מ"מ היכי דלא מהני עדותו רק שיהי' נאמן מתורת מגו לא מהני והבאתי ראיות לזה דהיכי דבעינן תורת עד אף היכי דסגי בע"א מ"מ כשהעד לא מהני מתורת עדות גם מגו לא מהני לשיטת הרמב"ן והנה בדבר שבערוה ולא איתחזק איסורא דעת מהרי"ק בשורש ע"ב דמהני עד א' דדוקא היכי דאיתחזק איסורא ע"א אינו נאמן בדבר שבערוה ואמנם מדברי מהר"מ מרוטינבערג לא נראה כן גם בספר פ"י פקפק בדבר ואני בתשובה אחת שכתבתי בזה זה ימים רבים הוכחתי מסוגי' זו דכ' התוס' דכאן איירי שלא הוחזקה א"א רק ע"פ עדים הללו דאל"ה למה לי שאחד אומר לא נתגרשה הא בלא"ה אין עד שאומר נתגרשה מועיל דאין דבר שבערוה פחות משנים וקשה מה בכך שהוחזקה אשת איש עפ"י שנים הללו כיון דשנים העידו שנתקדשה א"כ ע"א האומר שנתגרשה אינו נאמן דדבר שבערוה אינו פחות משנים ומה לי שאחד מן עדי הקידושין אומר שאח"כ נתגרשה ומה לי איש אחר אלא ודאי דבעינן איתחזק איסורא וא"כ כאן לא הוחזקה לא"א דהרי זה שאומר שנתקדשה שע"י הוחזקה אשת איש אומר בעת שאומר שנתקדשה גם שנתגרשה ועוקר עדותו שמחזיקה באשת איש א"כ מעולם לא נתחזקה באשת איש אבל אי נימא דבדבר שבערוה אף שאינו בחזקת איסור אין דבר שבערוה פחות משנים א"כ מה בכך דלא נתחזקה בא"א רק עפ"י עדים הללו מ"מ אם אומר אח"כ א' מהעדים שנתגרשה נימא אין דבר שבערוה פחות משנים א"ו דוקא באיתחזק איסורא שייך לומר אין דבר שבערוה פחות משנים. ואמנם כאשר עיינתי בדבר נזכרתי דבאמת בש"ס דקידושין באשתו זינתה בע"א והלה שותק ס"ל לאביי דנאמן וה"ה באומר איני יודע לדעת הרבה פוסקים עיין ביו"ד סי' קכ"ז וכמדומה שראיתי ברשב"א שכתב דטעמא דאביי כיון דאף בממון מהני עד אחד בטענת א"י כשטוען הנתבע דהוי מחויב שבועה וא"כ ה"ה בזה כשאחד אומר נתגרשה ולא איתחזק איסורא דא"א וזה ברור:
ומעתה נראה לי דע"א בהכחשה לא מהני בדבר שבערוה כמו בממון דאף שבועה אינו צריך לישבע כשעד אחד מחייבו וע"א פוטרו וכ"כ בספ"י בדברי רש"י מס' קידושין א"כ בעד אומר נתגרשה ועד אומר לא נתגרשה אין נאמן העד שאומר נתגרשה כיון דאין דבר שבערוה פחות משנים בהכחשת עד שני דלא מהני בממון אף לאביי וכיון דאינו נאמן מתורת עד אף שיש לו מגו לא מהני דמגו לא מהני רק בבע"ד ולא בעדים וכמ"ש הרמב"ן דגבי עדים לא מהני מגו וכיון דבדבר שבערוה לא מהני עד א' כמו בממון נהי דהיכי דליכא מאן דמכחיש לי' די בע"א כיון דאף בממון מהני ע"א לשבועה ושבועה מיקרי גורם לממון אבל ביש עד המכחיש דלא מהני עדות הראשון אף לשבועה לא מהני באיסורין וכמ"ש וממילא אף מגו לא מהני:
ובזה ישבתי בחידושי מה שהקשה אבי זקיני הגאון חכם צבי בתשובה על מה שהקשה הרמב"ן לשיטת רבינו ז"ל דבעד ועד ובאו שניהם בבת אחת וניסת לא' מעדי' ואומרת ברי לי לא תצא למה לא מוקי אביי מילתא דר"י באופן זה דאיירי בעד ועד ובאו שניהם בבת אחת ואומרת ברי דלא תינשא לכתחלה ואם ניסת לא תצא ובגירושין תצא והקשה הח"ץ איך אפשר לאוקמי כן הא בזה יוקשה קו' התוס' הרגנוהו לא ישא את אשתו ומ"ש התוס' דשנים לא חשידי קשה דהא כאן איירי בעד א' אומר מת ושאלה גדולה היא ולפמ"ש א"ש דבאמת הרמב"ן בעצמו הקשה על שיטתו דדוקא בבע"ד אמרי' מגו ולא בעדים דא"כ קשה הך דהן הן שלוחיו הן הן עדיו דקאמר הש"ס מגו דיכלי למימר אהדרינהו ללוה יכולים למימר שפרעו למלוה ותירץ כיון דהם עדים כשרים רק דחשבינן להו נוגעים ולסלק הנגיעה מהני מגו ואני הארכתי בזה בחידושי לטור חו"מ ומעתה כיון דעד ועד מועיל עדותו מצד הדין רק כיון דהוא בעצמו כונסה חשבינן לי' מחמת חשד ולעז כמו נוגע בעדות דיחשדוהו שיאמר כן כדי שישא אותה ולזה מהני המגו כיון דהוא בעצמו מעיד על הקידושין ואי בעי הוי אמר שלא נתקדשה או הוי שתק דאף דבעד לא מהני המגו לסלק הנגיעה מהני המגו כיון דנוגע הוא כבע"ד מהני מגו כמו בבע"ד והך חשד נוגע לא עדיף מנוגע גמור ודו"ק היטב כי זה נכון מאוד:
עוד הביא מעל' מחלוקת חכמי בריסק בעד ועד שמכחישין זה את זה אם יכולים להצטרף כאחד להעיד עדות אחרת והש"ך הביא מדברי הר"ן שהקשה כיון דליכא עדי קידושין רק אלו שמחולקין על הגירושין איך יצטרפו יחד להעיד שנתקדשה ומזה הוכיח הש"ך דבחד וחד פסולים להצטרף ולעומת זה יש ראי' מדברי רש"י ורמב"ם דלא כתבו דכאן איירי בספק קרוב לו דמצטרפין יחד ואמנם לדעתי יש לברר הדברים לאישורן עמוד והתבונן בזה כי יש בדברים אלו כמה דברים הצריכין לדעת בכמה מקומות הנה בהא דקיי"ל דמי שעבר עבירה פסול לעדות ואף שאין זה דבר ברור דעומד ברשעתו ואפשר דחזר בתשובה אלא דכל זמן שלא נודע לנו שחזר בתשובה הוא בחזקת רשע דהרי התורה אמרה אל תשת רשע עד ואיך משכחת דבר זה הלא כל מי שעבר עבירה נוכל לומר שחזר וגזרה התורה דאם הוא בחזקת רשע לא יהי' עד. ואמנם כשלא נתחזק לרשע אצלינו אף אם הוא רשע באמת כשנוכל לומר שחזר בתשובה הרי הוא בגדר ספק והא דאמרי' מגו דחשוד אממון חשוד על שבועה [אי לאו משום ספק מלוה ישנה] היינו משום כיון דאתה אומר שבזו הרגע שנשבע ממון אחרים בידו ורצונו לגזול הממון מיד חברו באותה שעה חשוד על השבועה ועדיין לא עשה תשובה שהרי רצונו לקחת המעות בגזילה ומה"ט פסק רבינו פכ"ד מה' אישות דנשבעת שלא זינתה והקשו ע"ז נימא מגו דחשודה על הזנות חשודה על השבועה וכאשר הרגישו בזה הרבנים האחרוני' ואמנם הוא הדבר וישר דברתי דכיון דלא נתברר עפ"י עדים שזינתה ונעשית רשעה אף אם כנים הדברים שזינתה אינה נעשית חשודה דאפשר שחזרה בתשובה וזה כלל גדול בכל מקום ואמנם תוך כדי דיבור פשיטא דאינו נאמן להעיד בדבר שמכחישים זה את זה ולכך אם באו שנים להעיד על אשה שנתקדשה ואחד מן העדים אומר שנתקדשה ונתגרשה והשני אומר לא נתגרשה פשיטא דאין הראשון נאמן על הקידושין וזה ברור מאוד אבל אם לאחר זמן מצטרפין יחד לעדות אחרת יש מקום לדברי חכמי בריסק שאומרים כיון דלא נפסלו ונעשים רשעים יכולים להעיד ביחד והאמת דלכאורה קשה ע"ז משתי כתי עדים המכחישים זה את זה דקיי"ל דשניהם כשרים לעדות אחרת ומ"מ אין מצטרפין וקשה כיון דכל אחד לעצמו אינו פסול ואין שם רשע עליו למה לא יצטרפו נימא דעשו תשובה אמנם הדבר נכון מאוד דשם באמת חשיב הדבר כאלו שנים מעידין על כת זה שהם פסולים אלא כיון שאין אנו יודעין מוקמינן כל אחת מהן בחזקת כשרות ואמרינן דכת השני' משקרים ואף דגם לכת השנית יש חזקת כשרות מ"מ כשאנו דנין על כת זו מוקמינן לה על חזקת כשרות והוי כמו בשני שבילין דאם בא כל אחד לשאול על עצמו מטהרין אותו אבל כשבאים בב"א טמאין וה"ה בזה כשמצרפין שני עדים מאלו שני הכתות ובאו שניהם לפנינו אמרינן מה חזית וכו' אבל בעד ועד לא שייך זה והבן. שוב ראיתי במהרי"ק הובא בהגהת רמ"א ביו"ד בע"א שאמר שחברו חשוד על השחיטה שהוא בעצמו מותר לאכול משחיטתו אח"כ כיון דספק הוא ואם חזר בתשובה חוזר לכשרותו עייש"ה ודו"ק. והיינו נמי ע"ד שכתבתי:
והנה התוס' תירצו על קושיתם שנאמין לע"א שאומר נתגרשה במגו דלא הי' אומר שנתקדשה דאין זה מגו דרצונו לפסלה מן הכהונה וקשה במת דאינה נפסלת מן הכהונה יש לו מגו טובה וא"כ נוכל לומר דהטעם לחלק בין מיתה לגירושין משום דבזה ליכא מגו ובזה יש מגו וגם קשה כיון דבאמת יש מגו אף לכתחלה תינשא ואמרתי בחידושי דכיון דבאמת היא סותרת חזקת חי וזהו חזקה טובה כמו חזקת הגוף דאין לנו לומר שנעשה דבר חדש ומגו לסתור חזקה טובה כזו לכ"ע לא אמרינן ודעת כמה גדולים דאף דאיכא מגו נגד חזקת א"א לא אמרינן הביא דבריהם בעל כנה"ג בחו"מ וכמו דלא אמרי' מגו במקום חזקה דאין אדם פורע ת"ז ואני דחיתי דברים אלו דחזקת אין אדם פורע ת"ז היא חזקה דאתיא מכח סברא וחזקת א"א היא חזקה דמעיקרא וכבר נזכר חילוק זה בתה"ד סי' ר"ח ואמנם חזקת חי הוא חזקת הגוף דעדיף מרובא ועכ"פ כמו רוב יחשב בודאי לא אמרי' מגו לסתור רובא וחזקה וזה ברור:
נחזור לעניננו דאם האיש והאשה שניהם אומרים שהי' התנאי קביעות זמן על משך ארבעה שנים ועד אחד מעיד ג"כ שהי' על משך ארבעה שנים ואין שום אדם מכחיש אותם כי העד השני אינו יודע משך זמן הקביעות והמסדר אינו זוכר ג"כ וגם הי' הקול בעיר שמשך זמן הקביעות הי' על ארבעה שנים כמו שבא בשאלה הי' דעתי נוטה להתירה אמנם אם יש איזה הכחשה בין העדים שאחד אומר שהי' משך זמן הקביעות התנאי אם לא יבא תוך ארבעה שנים וא' אומר אם לא יבא תוך שלשה שנים אין בידי להתירה ואת אשר אני תמה מדוע לא ימצא כתב וענין התנאי ביד הרב המסדר כפי המנהג ביד מסדרי גיטין שבגט על תנאי ענין התנאי ולשונו נכתב בספר והוא מונח אצל הגט למזכרת וכבר הוזכר נוסח הכתב בס' כנה"ג לאהע"ז בקונטרס גט מקושר ואני חושש מאוד אולי לא נעשה הדבר כראוי כפי משפטי התנאים ויחקור היטב אצל ידידי הרב החריף מהר"א מרדכי מ"ץ דק' סטריא אולי ימצא שם איזה כתב או יעלה על לבו ענין התנאי ומי הי' המסדר ואל ימהר להתיר עד אחר החקירה היטב ואם לא יהי' שום הכחשה נגד דברי העד שאומר שלא נתגרשה כיון שבא תוך משך זמן התנאי והאיש והאשה שניהם מעידין שכן הי' אם יסכים כת"ר ועוד א' מבעלי הוראה גם דעתי מסכמת. דברי ידידו נצח כותב בנחץ לא ישוער יעקב אורינשטיין.