אור ברסלב
שות ישועות יעקב חלק אבן העזר › סימן כא

שות ישועות יעקב· רבי יעקב משולם אורנשטיין

חלק אבן העזר · סימן כא

סימן כ

שנת תקצ"ב.

לככוד ידידי הרב המאוה"ג המפורסם לשבח בתורה ויראת ה' כ"ש מ' יחזקאל אב"ד דמדינת זיבען בערג:

מכתבו קבלתי ושמה נפשו בשאלתו ע"ד אשה אחת שמת בעלה והניחה מעוברת וילדה ולא התחילה להניק כלל רק נתנה למניקה וגם האשה יש לה חולי אשר שפטו הרופאים בקאנסליאן שלהם שהנקה מזיק לגופה וגם היא עשירה שאינה מחויבת להניק מה משפט האשה אם יכולה להנשא אחר שכבר באה בקשורים וגם הוא הכרח גדול לה שתנשא וטובת היתומים ושאל את פי מה אנכי אומר בזה והנה באמת בענינים האלו קשה לחדש דבר מעתה כי כבר רבו אחרונים ובעלי תשובות הרבה עכ"ז למענו ולמען כבוד תורתו ויראת ה' אשר על פניו אבאר דעתי בזה. הנה דעת הר"ש הזקן להתיר בגרושה מינקת ור"ת חולק עליו דא"כ אף אלמנה שאינה משועבדת להניק תהי' מותרת ובאמת האחרונים הסכימו להקל לפי שיטת הר"ש גם באלמנה שאינה משועבדת עיין בשו"ת אמונת שמואל תשובת מהר"ש לוצאטי ואני אומר אם לדין יש תשובה דבאמת אנן קיי"ל דמניחין הולד אצל אמו אף אחרי עבור חדשי ההנקה כמבואר בסי' פ"ב (ואין חילוק בזה בין בת לבן בקטנות) אמנם הפוסקים חילקו בין אלמנה לגרושה דבאלמנה אצל אמו מניחין אותו ובגרושה מניחין אצל אביו אף שראוי ליורשו וא"כ באלמנה אף כשאינה משועבדת להניק הולד היא אצלה ואם תנשא ולא יהי' לה במה למסמס ביצים וחלב לולד ואשה בושה לתבוע ויבא לכלל סכנת הולד אבל בגרושה שיוכל להחזיק הולד אצלו ולמסמס לו ביצים וחלב אין עלי' חיוב להחזיק אצלה הולד וע"כ מותרת להנשא ובזה כתבתי בחידושי ליישב מה שהקשיתי על דעת הפוסקים דבאינו מכירה אף ר"ת מודה דגרושה מותרת להנשא וכן כ' הרשב"א דמכירה אוסר ר"ת ובחי' הרמב"ן והרשב"א הקשו בהא דקאמר הש"ס בטעם דבעינן שתמתין ג"ח משום גזירה ולמה לא קאמר דשמא מעוברת היא ואסור לישא מעוברת חבירו ובמתני' קתני גרושות מבואר מזה דלדעתו אסור אף באינו מכירה דהרי מעוברת לא עדיפא מגרושה שאינו מכירה וקשיין דברי הרשב"א דידי' אדידי' והארכתי בזה בתשובה אחרת ובזה א"ש דהא דמתיר הר"ש בגרושה היינו משום דאביו מחויב לזונה ולפרנסו והוא אצל אביו והיינו אם הוא בודאי בנו אבל בהבחנה דאינו ידוע אם הוא בנו דשמא הוא בן שבעה לאחרון א"כ אין בידינו לכוף את האב שיחזיקנו אצלו ויפרנסנו וימסמס לו ביצים וחלב וע"כ אסורה להנשא משום תקנת הולד וזה ברור מאד:

והנה זה לי זמן רב עלה על לבי בהא דקאמר הש"ס נתנה בנה למניקה מותרת להנשא וכתבתי טעם הדבר אף דהיתומים יכולים לומר שאין מתרצים במינקת אחרת אמנם לפמ"ש התוס' דיש מקום שיועיל נדר האשה שלא תניק והיינו כיון דיש לה הנאה במה שמניקה משום צער החלב תוכל לומר יאסור הנקת הנאה עלי והא דקאמר הש"ס נדרה שלא להניק את בנה כופה ומניקה ואם היתה גרושה אינו כופה היינו דבחיי בעלה מחויבת לשכור מניקה אבל היא אינה מניקה את בנה א"כ כשנתנה בנה למניקה לא עשו חז"ל תקנה כיון דבידה להפקיע את חיוב הנקה ע"י שתאמר קונם הנאת הנקה עלי ואי דתהי' מחויבת לשכור מינקת הא גם עתה שכרה מניקה ואין לנו לחוש שמא תחזור בה המניקה כיון דאם נדרה שלא תניק אין עלי' חיוב רק לשכור מניקה וזאת כבר עשתה ואמנם יש לומר דשייך בזה גזירה נתנה בנה למניקה אטו לא נתנה ובנתנה בנה למניקה בחיי בעלה בזה באמת לא שייך גזירה זו דנגזור אטו לא נתנה בנה למניקה דלא שייך בזה גזירה זו כלל דאם כבר נתנה למניקה בחיי בעלה א"כ בשעת מיתת בעלה אין חל עלי' כלל שם מינקת חבירו ואמנם בזה שייך גזירת חכמים דחל עלה איסור מינקת שהיא בעצמה תניק הולד [ושמא תחזור בה המניקה] ואי דיש בידה להפקיע שיעבוד זה ע"י נדר לאסור הנקה על עצמה הרי גם ביד הבעל להפר נדרה ביום שמעו כמבואר בש"ס שם דלכך סוברים ב"ש דהוא נותן אצבע בין שיני' וא"כ שני הטעמים צריכי והבן זה כי בזה יתיישב לשון הסוגי' דמייתי מרדופה דהבחנה שהיא משום גזירה הא אטו הא לגזירת מינקת בנתנה בנה למניקה שהוא מטעם דחל עלה להניק בעצמה ושמא תחזור המינקת ובזה אתי שפיר דנתנה בנה למניקה דאחר מיתת בעלה דמיא לרדופה ונתנה בנה למניקה בחיי בעלה שייך בזה גזירת שמא תחזור המניקה ודו"ק היטב:

ומעתה מ"ש מעל' להקל בשביל שלא היתה משועבדת להניק וכדעת מהר"ש לוצאטי בשו"ת אמונת שמואל ליתא דבאלמנה שאין מי שיפרנס את הולד אינה רשאי להנשא. אמנם מה שכתב מעכ"ת דנתברר ע"י הרופאים דאם תניק את הולד יזיק לה זהו דבר שראוי לסמוך עליו ומ"ש מעל' דיש ספק אם הרופא נאמן לדעתי אין כאן מקום ספק וכמו דנאמן הרופא לענין חילול שבת וכדומה ה"ה בזה נאמן דאסורה להניק את הולד וממילא איננה בכלל מינקת חברו ולענין איסור נדה נאמן הרופא לומר שדם מכה הוא והנה הרא"ש בתשובה סי' ב' הביא שהקשה להרשב"א בהא דקאמר הש"ס במסכת נדה פרק המפלת באשה שהיתה מפלת כמין קליפות כמין שערות ושאלו חכמים לרופאים ואמרו אשה זו מכה יש לה במעי' שממנה מפלת כמין קליפות הללו תטיל למים אם נימוחו טמאה ואם לאו טהורה ולמה כן כיון שהרופאים מעידין שדם מכה הוא ודם הבא מן המכה טהור ומזה רצה בספר עבודת הגרשוני להוכיח שאין לסמוך על דברי הרופאים עד שחז"ל מצאו ראי' לדבריהם ודוקא במקום שאומרים שהיא סכנה נאמנים בחילול שבת משום דספק נפשות להקל ובמח"כ אדרבה מכאן ראי' לסמוך על רופא דהרי קצת פוסקים סוברים דם יבש מטמא עיין סי' קפ"ח ולדבריהם קשה מה בכך שלא נימוחו מ"מ דם יבש מטמא אלא ודאי דהתירו לה משום מאמר הרופאים שאמרו אשה זו יש לה מכה במעי' אלא שהרופאים בעצמן לא הגידו הדבר שבודאי דם מכה אלא שגזרו אומר שאם לא נימוחו דם מכה הוא וע"כ בחנו הדברים ואמנם אף לדברי החכם בעל עבוה"ג דאין הרופאים נאמנים רק במקום סכנת נפשות כאן כיון שהרופאים אומרים שהוא מקום סכנה אם תניק את הולד וע"ז נאמנים א"כ ממילא איננה בכלל מינקת חברו וזה ברור והנה ראיתי בריטב"א כתב דאף דגרושה אסורה להניק כשנדרה כיון דאינה משועבדת וכשנדרה בחיי בעלה מותרת להנשא אבל אם נדרה לאחר מיתת בעלה כיון שנדרה כדי שתנשא לאחר קנסוה רבנן שלא תנשא והנה הר"ש לא ניחא לי' בקנס זה כיון דיוכל להיות דאין עיקר הנדר כדי שתנשא רק טעם אחר יש בנדר פשיטא דמותרת להנשא מצד הדין כיון דבלא"ה לא תוכל להניקו מטעם נדרה למה נאסור אותה להנשא ומעתה לא הי' לחז"ל ענין לאסור גרושה מינקת כיון שבידה לקבל על עצמה שלא תניק את בנה א"כ לא הועילו חז"ל בתקנתם כלום ולשיטת ר"ת צריך לומר כיון דלא קיבלה עלי' בנדר אסורה להנשא או אף אם קיבלה עלי' בנדר אסורה להנשא וע"י זה שנאסור אותה להנשא תלך לחכם להתיר לה הנדר ומה"ט נראה לי שאם נשאת לבעל ולא נודע לה שהיא מעוברת ואח"ז נתודע לה שהיתה מעוברת מבעלה הראשון והיא אשה גרושה אין כופין אותה להפרישה מבעלה השני ותניק הולד מבעלה הראשון כיון דיש בידה לידור נדר שלא. תניק בן בעלה הראשון כיון שאינה משועבדת ומכ"ש בנדרה ממש ואין לומר שתמצא פתח לנדרה כיון דיש ביד הבעל לקיים הנדר ובעל שקיים נדרי אשתו אין החכם יכול להתיר כמ"ש המרדכי הובא בהגהת מהרמא"י ביו"ד סי' אלא דלא משכחת להך דינא כיון דאסורה להנשא עד שיעברו חדשי הבחנה ואז ידוע שהיא מעוברת ואסורה להנשא ואם עברה וניסת תצא מבעל השני ובזה אמרתי ליישב בחידושי הא דקאמר הש"ס שם אמאי צריכה להמתין הא אפשר בבדיקה שתבדוק עצמה תחת בעלה השני וקאמר הש"ס משום דאשה מחפה כדי שירש בנה בנכסי בעלה השני ולמה לא קאמר בפשיטות דאם תאמר שהיא מעוברת מבעלה הראשון תהי' צריכה לפרוש עצמה ובזה א"ש דאם לא היתה צריכה להמתין וניסת ברשות בידה לידור נדר כיון שגרושה אינה משועבדת והבעל יקיים לה ואז א"צ פרישה ולמה נקיט במתני' אחת גרושות ודו"ק היטב:

והנה רבינו הרמב"ם יש לו פירוש אחר בכוונת הש"ס בהא דקאמר דידי' ממסמס בביצים וחלב דאין הכוונה שמסמס הולד בביצים וחלב אלא דמסמס להאשה בביצים וחלב שלא תתעכר חלבה אבל אין מועיל מה שתמסמס להתינוק ביצים וחלב וכן גירסתו בש"ס א"ה דידי' נמי דידי' ממסמס לה ביצים וחלב ובזה נראה דאין חילוק בין גרושה לאלמנה שאינה משועבדת להניק דמה בכך שתוכל ליתן הולד לבעל הראשון ומה יעשה הבעל כיון שאינו יכול להניק את הבן ואם ישכור לו מינקת שמא תחזור בו המינקת והיא לא תתבע אותו לב"ד שיתן לה מסמס ביצים וחלב שלא תיעכר חלבה כמו דקאמר הש"ס במס' יבמות שאשה בושה לתבוע מבעלה או מיתומים צרכי רפואות וכיון דמ"מ מתירין באשה גרושה שתנשא ה"ה באלמנה שאינה משועבדת ואמנם דעת רבינו נראה דבאמת אף בגרושה אסורה להנשא וכ"כ הכ"מ שדעת הרמב"ם דאף גרושה אסורה להנשא עד שיעברו עלי' כ"ד חודש ודלא כמ"ש מו"ה בצלאל אשכנזי שדעת הרמב"ם כדעת הר"ש הזקן עיין בס' שיטה מקובצת ולא ידעתי מנין לו דבר זה וגם לפי מה שהוכחתי דבאלמנה שאינה משועבדת להניק בודאי אסורה להנשא א"כ ה"ה גרושה לפי שיטתו אסורה:

תוכן העניינים

שות ישועות יעקב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה