שות ישועות יעקב· רבי יעקב משולם אורנשטיין
חלק אבן העזר · סימן ו
ב"ה יום ב' לסדר "ראה אנכי נותן לפניכם ברכה" תק"ץ לפ"ק
לכבוד ש"ב וידי"נ הרב המאוה"ג הגאון המפו' בתורתו וחסידתו ב"ש מ' אשר נ"י אבד"ק פרעמישלא והגליל. הגיעני כפול אמרותיו הנעימים בעסק עגונה והנה על אשר לא השבתי לו עלי דבריו כי הי' עלי כמה טירדות ושאלות נחוצות וכעת שמתי לנגד עיני דבריו הטהורים וחורף הגב"ע שאחד העיד שמת בעל האשה בקומארין ביום ב' משפטים שנת תקפ"ז והשני העיד שמת וא"י באיזה יום מת רק שיודע שמת בעת שהי' יריד שם ואנחנו יודעים בבירור שלא הי' היריד ביום הנ"ל והיריד הי' בפרשת תרומה ביום א' ומעל' הרמה פלפל בדין ע"א אומר מת ואחד אומר נהרג דפסקינן כר"י ור"ש בש"ס דיבמות (דף הואיל וזו וזו מודים שאינו קיים תנשא אשתו כמ"ש הרא"ש וטור ובש"ע סי' י"ז ואמנם הש"ג כתב דדוקא בצרות נאמרו הדברים אבל בע"א וע"א שמכחישים בדבר שנוגע לגוף העדות אף בד"מ חשיב עדות מוכחשת כמו חבית של שמן המבואר בטור חו"מ סי'. עייש"ה והנה כבודו כתב דבירושלמי מבואר כדעת הש"ג וז"ל הירושלמי מודה ר"ש בעדים מה בינייהו צרתה לא עשו דברי' לגבי חברתה כלום וכבר נזכרו דברי הירושלמי הללו בדברי האחרונים:
ואני אומר חלילה לומר שהרא"ש והטור נעלמו מהם דברי הירושלמי והדבר נכון מאוד הנה אנן קיי"ל דע"א נאמן בעדות אשה או משום מילתא דעל"ג או משום דאשה דייקא ומינסבה והטעם משום חומר שהחמרת עלי' בסופה הקלת עלי' בתחילתה והנה ר"ש סובר דאם ניסת עפ"י שני עדים לא דייקא כיון דיש שנים למה תבקש עוד וגם סובר דניסת עפ"י שני עדים מותרת לחזור לבעלה דמה הי' לה למיעבד וא"כ הא דמועיל עדותן אף דליכא למימר דייקא ומינסבה משום דשני עדים נאמנים בכל מקום והנה כאן דא' אומר מת וא' אומר נהרג לר"מ אמרינן דיש כאן שני עדים דהרי שניהם אומרים שאינו קיים ור"י ור"ש אומרים כיון שמכחישין עצמן באופן מיתתו הוי הכחשה וכבר כתבתי דאף לר"י ור"ש דחשיב הכחשה מ"מ יש עד אחד כשר וכ"כ הב"ש אך אי נימא דטעם נאמנות ע"א משום דאשה דייקא ומינסבה כאן דיש שני עדים ושניהם מעידין שאינו קיים האשה לא דייקא דחושבת בלבה שבודאי כבר מת כיון ששמעה כן מפי שני עדים ואף דאנן אמרינן דשני עדים שהוכחשו אינן חשובים רק כע' מ"מ האשה חושבת אותן כשני עדים והרי לר"מ חשיבי כשני עדים הואיל ושניהם אומרים שאינו קיים כ"ש דאצלה חשיבי כתרי והיינו לר"ש דסובר דבשני עדים לא דייקא כמבואר בש"ס (דף צ"ב) אבל אנן קיי"ל דאף בשני עדים כשרים האשה דייקא ואם ניסת ובא בעלה תצא מזה ומזה שהי' לה למידק אף ששמעה משני עדים א"כ כ"ש בזה דמכחישין וכיון דדייקא ומנסבה אף שאין כאן באמת רק ע"א מותרת להנשא ואין כאן סתירה מן הירושלמי דהוא קאמר דמודה בעדים היינו ר"ש ור"י ג"כ סובר כן לפסק הלכה ודו"ק היטב:
והנה זה לי ימים הקשיתי לדעת הרמב"ן שהשיב לרבני רעגינשפורג והובא בבעה"ת דבדיני ממונות דלא בעינן דרישה וחקירה אף אם אירע שהב"ד חקרו ומכחישין בחקירות עדותן כשרה איך יפרש הך מתני' דר"מ אמר הואיל ומכחישין זה את זה הרי זו לא תנשא ומה בכך שמכחישין את עצמן בבדיקות הא כיון דדיני נשים כד"מ דמיא אף הכחשה בחקירות אינו מבטל העדות וכ"ש בדיקות שוב ראיתי דלכאורה קשה על הרמב"ן ג"כ מהך ש"ס דסנהדרין דתבע חבית של יין ובא ע"א והעיד על של יין וע"א העיד על של שמן וחייבי' ר"א לשלם הפחות שבשניהם ואקשינן עלה דהרי העדים מכחישין ומה קושיא הא לשיטת הרמב"ן בד"מ דלא בעינן דרישה וחקירה אף שמכחישין עצמן בחקירות עדותן כשרה וצריך לומר דאף דאם הכחישו עצמן בחקירות עדותן קיימת היינו דמ"מ יש שני עדים על הלואה אלא דזה אומר ביום פלוני וזה אומר ביום פלוני אבל כאן דנחלקו אם הלוהו יין או שמן וכיון דמכחישין זה את זה א"כ אין כאן רק ע"א וכ"כ בס' שב יעקב חלק אהע"ז סי' י"ד אבל מ"מ קשה כאן מה דאמר ר"מ הואיל ומכחישין זה את זה לא תנשא הא הכחשת חקירות ובדיקות אינו מבטל העדות בד"מ ובזה לא שייך תירוצו של הרב בעל שב יעקב דהרי בעדות אשה אף עד א' נאמן:
והנראה לי דבאמת עדים המכחישין זה את זה בחקירות מידי דין מרומה לא יצא כיון דחזינן ריעותא כזאת שזה אומר ביום פלוני וזה אומר ביום פלוני וכמו כן בזאת אומרת מת וזאת נהרג עכ"פ דבר זה הוא בכלל דין מרומה וכיון דקיי"ל דהיכי דהוא דין מרומה צריך דרישה וחקירה וכיון דצריך דו"ח פשיטא דאם מכחישין זא"ז עדותן בטלה וצריך לומר כמ"ש הריב"ש דהא דדין מרומה צריך דו"ח היינו שמוטל על הב"ד לחקור ולדרוש היטב אבל אם חקרו אותם הב"ד והם הגידו על א' מהחקירות שאינן יודעין העדות קיימת והטעם כיון דכבר נתקיים העדות שפלוני לוה מפלוני מנה מה שאמרו אח"כ בענין החקירות אינו מבטל את גוף העדות והיינו כשהעדות מועיל מן התורה אבל שני נשים המעידין בעדות אשה שמת בעלה מה"ת אין כאן עדות כלל אלא דחז"ל האמינו אותן מטעם עגונה ומשום דייקא ומנסבה ובדין מרומה דהיינו שהן מכחישין את עצמן בחקירות לא ראו חז"ל להאמין אותם וזה דברי ר"מ אבל ר"י ור"ש אומרים הואיל וזה וזה מודים שאינו קיים ה"ז תנשא ביאור דבריהם וטעמם משום שכ"א מהעדים אומר שמת ודי בעדות עד א' אין השני מקלקל את העדות והנה בשני עדים המכחישים זה את זה בחקירות מדוע לא נימא דקושטא קמסהדי דהרי יש להם מגו דאי בעי היו אומרים שניהם דהלואה היתה ביום פלוני ויכוונו עדותן ליום אחד או לענין אחד והי' מועיל עדותן אמנם זה אינו דדעת אלו הפוסקים דאם מכחישין זה את זה בחקירות אין כאן תורת עדות וכיון דאין כאן עדות כשר רק דנאמין להם מחמת המגו כבר נודע מ"ש הרמב"ן ליישב קושית התוס' שהקשו בשתי כתי עדים המכחישין זה את זה דנאמין לבתראי במגו דאי בעי פסלו לקמאי בגזלנותא וכתב הרמב"ן דדוקא בבע"ד מהני מגו אבל לא בעדים דכתיב עפ"י שנים עדים יקום דבר שיהיו. נאמנים בדיבורם לא מתורת מגו אבל הרמב"ן דסובר דאף דמכחישין בחקירות כשר לא קשה דהוי דין מרומה דלענין דין מרומה שייך שפיר מגו דאי בעי היו מכוונים עדותן. ואמנם לכאורה הוי מגו בשנים אך ז"א דכיון דליכא דו"ח בד"מ א"כ יש לו להאחד מגו דאי בעי שתק ולא הגיד יום ההלואה וא"ש:
ובזה אתי שפיר מה שהקשו על דעת הפוסקים דבעד אומר מת ועד אומר נהרג העדות כשר דהרי בד"מ קיי"ל דפסול במכחישין בדרישות ובזה א"ש דכבר כתבתי בזה דדוקא דבר שצריך עדות גמור וקרובים פסולים אף היכי דלא חשידי לשקר כמו משה ואהרן וכיון דבעינן עדות גמורה לא מהני מגו דבעי' שיהי' עליהם תורת עדות אבל בעגונה דכל הקרובים כשרים רק פסולים בעבירה משום דחשדינן להו דמשקרי אף דליכא דרישה וחקירה כיון דאיכא מגו מועיל דהמגו מהני לענין שלא יהי' אצלינו בחשש חשידי לשקר וא"כ בעגונה כ"ע מודים דאף דמכחישין באיזה יום וכ"ש בדרישות לא חשדינן להו שהכל שקר כיון דיש להם מגו והדבר ברור כשמש בצהרים: