שות יהודה יעלה (מהרי אסאד)· רבי יהודה אסאד
חלק ב · תשובה לב
חייא אריכא, ושלום וברכה, ומזוני רויחא, לכבוד ידי"נ הרב המאו"הג המופלג נפלא, משדד עמקים ועושה פלא, החכם השלם, כש"ת מוה' בירך אברהם ני' אב"ד דק"ק סקאליטץ יע"א:
גי"ה קבלתי ושמחתי בשלומו ובשלום תורתו, וע"ד אשר עמד והעיר מעלתו ני' בסתירת דברי התוס' בקדושין מ"ג ע"א שהעלו דמדאגבהי' השליח להקדש קניי' ומעל המשלח מיד וכו' והרי בבכורות י"ג ע"ב העלו תוס' דבהקדש לא שייכא קנין משיכה דכל היכא דאית' בי גזא דרחמנא אית' וכו' את"ד קדשו [ומ"ש עוד מעלתו מבריי' דגונב כיס בשבת ליתא בהקדש לשיטת תוס' דבכורות הנ"ל לא הבנתי כוונתו עד אשר יבואו דבריו ביותר ביאור]: הנה לכאור' י"ל לפמ"ש בתשו' מהרי"ט ח"א סי' ק"נ דדווק' קנין חזקה ומשיכה אינו קונה בלא דעת, אבל בהגבהה ידו לא גרע מחצירו שקונה לו שלא מדעתו וכו' וכ"כ הש"ך סי' ער"ה סק"ג, והגאון בתשו' חתם סופר סי' שי"ח הראה שכ"כ תוס' בב"ת נ"ד ע"א בהדי', וגם שזהו פלוגת' רבינו ישעי' ורמ"ה שבטור סי' ער"ה הנ"ל ע"ש, וכבר הקדימו בבקיאות זה הגאון במשנה למלך פ"ב מזכיה דין ט' עש"ה, וא"כ יש לחלק אף דמשיכה לא קניי' מן הקדש, מ"מ קנין הגבהה אלים טפי וגם בהקדש קני', ואף לפמ"ש בתשוב' חתם סופר סי' שי"ח הנ"ל בשם הראשונים וסמ"ע סי' ר"ס סק"ב דאין חצירו וידו קונה שלא מדעתו אלא הפקרא ולא דבר שיש לו בעלים, א"כ ה"נ לא של הקדש וליתא לחילוק הנ"ל, מ"מ הרי ביאר הגאון חתם סופר שם בתשובתו אלי סי' שט"ז ובסי' ש"י ושי"ב דעת רש"י ורמב"ן דחצר והבאה לביתו הוא קנין שהיה אף קודם מתן תורה, משא"כ קנין משיכה ד' אמות או לסמטא או ברה"ר הוא קנין מחודש כיון דאחר הקנין שוב מניח המטלטלים במקומם, א"כ אף דמשיכה אינו קנין מן ההקדש מ"מ הגבהה כי הא שלוקחה לרשותו לגמרי ע"מ לאוכלה מיד עדיף ושפיר קניי' מן ההקדש ולק"מ, אלא דגם זה אינו כיון דה"ט דתוס' משום דבי גזא דרחמנא הוא בכ"מ שהוא, גם הגבהה כה"ג לא קניי' מהקדש:
לכן נ"ל דהרי גם לולא דברי התוס' דבכורות הנ"ל אלא אפי' את"ל משיכה קונה בהקדש היינו בתורת פדיון גם שלא נתן עדיין המעות לגזבר כיון שמשכו ע"מ כן לקנותו בהיתר ע"י שיתן דמי פדיונו לגזבר קנאו מיד במשיכה, אבל שלא בתורת פדיון אלא באיסור' הא ודאי בי גזא דרחמנא הוא ומהי תיתי דקנאו בהגבהה ומשיכה וצ"ע, אמנם לענ"ד החילוק מבואר דבבכורות י"ג וכן בתוס' ערובין ד' פ"א ע"ב ובאס"ז בב"מ מ"ז ע"ב בפודה מהקדש קאי אלא שלא נתן עדיין דמי פדיונו לגזבר רק משך ההקדש לרשותו לקנות גופו, ודאי כל עוד שלא נתן מחירו ליכא למימר שקנה גוף החפץ של הקדש במשיכה, דאצלו ג"כ בי גזא דרחמנא הוא והוא נעשה הגזבר עליו כפירוש רש"י בחולין קל"ט ע"א, אבל לענין מעילת המשלח בהגבהת השליח מ"ש תוס' בקדושין מ"ג ע"א ובמעילה סוף דף ח"י דמדאגביה' קניי' וכו' לא קנין ממש לקנות גופו מיד קאמרי דהרי השליח לא ידע שהוא של הקדש ואינו מכוון לקנותו אלא כוונתם מדאגבהי' קניי' המשלח והשליח לאחריות אונסין אם נאבד אח"כ כמו כל גזלן וכפירוש רש"י בכתובות דף למ"ד ע"ב ותוס' בחולין ד' מ"ם ע"א ד"ה רבוצה וכו', ומבואר בסוגיי' בב"מ ד' מ"ג ע"א דגזבר המפקיד מעות לשלחני בשוגג לכ"ע כיון דהיתר תשמיש דנפקד מחייבו באונסין כי לא הוציא נמי מעל גזבר דנעשה כמי שלוה לו לשלחני בשעה שהפקידו אצלו ואין הוצאה גדולה מזו כפי' רש"י ותוס' שם, ובאס"ז ד' מ"ח ע"א ביאר יותר כיון שנתן לו רשות לשמש בהם כיון שנתנו לו מותרין ובתורת ממון של מפקיד הוא משתמש וכיון שכן בההוא הנאה נעשה עליהם לוה מיד וחייב עליהם באונסין וכו' עש"ה וה"נ המשלח א"ל טול ואכול ככר זה וכיון דשליח עשה שליחתו בנטילתו ע"מ לאכלו, מיד בהגבהתו קניי' לחיוב אונסין, והרי המשלח התירו לו לאכלו מיד אחר נטילתו, א"כ מיד דאגבהי' שליח קניי' השליח והמשלח לאונסין ואין לך הוצאה גדולה מזו ומעל המשלח גם קודם שאכלו שליח כמו כל גזבר שהוציא מעל והרי בהיתר הוצאה כי לא הוציא נמי מעל, ה"נ נהי דשליח זה בהגבהתו נעשה הוא הגזבר עליו ברשות המשלח הרי בהיתר תשמיש שהרשהו משלח הו"ל כאילו המשלח מוציאו מרשות הקדש לרשות הדיוט, וכל גזבר נמי מועל בהוצאה ועי' אס"ז בב"מ ד' צ"ט ע"א באופן שאין שום סתירה בתוס' והוא ברור ונכון:
ובזה אני תמיה על שני גדולי הדור בשו"ת הגאון מור"ם מינץ אבד"ק אובן ישן סי' ט' שנתקשו ע"ד תוס' דקדושין מ"ג הנ"ל, מאתקפתי' דרבא על ר' יהודה במסכ' ר"ה ד' כ"ח אימתי מעל לבתר דתקע כי תקע באיסור' תקע וכו', ומאי קושי' הא מדאגבהי' מעל ויצא לחולין ע"י דקניי' לאונסין, ושוב כי תקע שפיר בהיתר תקע וכו' ע"ש שהעמיק בתשובת קושי' זו ודפח"ח, אבל במח"כ בפשוט לק"מ עפ"י חילוק הנ"ל דדווק' במשלח ושליח כתב כן תוס' מדאגבהי' שליח בשליחות המשלח שהרשהו ליטלו ולאכלו הו"ל כהלוה לו וקניי' שליח לאחריות אונסין ובהיתר הוצאה זו הו"ל כאילו המשלח הוציאו מרשות לרשות לכן מעל, משא"כ בלא שליחות אלא אינש דעלמא שלקח מעצמו שופר של עולה בשוגג ותקע בו ודאי לא מעל מדאגבהי' עדיין עד שיוציאו או יהנה ממנו ע"י תקיעתו שיי"ח משום דבהגבהתו הוא נעשה גזבר עליו ובי גזא דרחמנא הוא כמו שגם בתורת פדיון לא קניא במשיכה מה"ט, וכן פי' רש"י בחולין ד' קל"ט ע"א בד"ה אבל היכא דאיתנהו וכו' בי גזא דרחמנא איתנהו ואם הוציאו הגנב הוא מעל וכו' הוציאן דווקא ולא זולת אע"ג דודאי קנאן מיד לחיוב אונסין, וגדולה מזו הוכיח המשנה למלך פרק ז' דין ב' ממעילה דגם בשליח אם המשלח מזיד דשליח אינו מועל בהגבהתו עד שיוציאו או עד שיאכל ויהנה גם להתוס' וכמ"ש הרמב"ם דין ה' שם החנוני מעל כשיוציא אותה פרוטה וכו' אעפ"י שקנאה כבר וכו' עש"ה, וכ"ש כה"ג דסוגי' דר"ה הנ"ל בהגבהה לבד בלא שום מעשה לא מעל ולק"מ, וגם בתשוב' מי באר הקש' הגאון מור"ם מינץ הנ"ל בסי' ע"א שם וגם בשם שאר מחברים על ש"ס פסחים כ"ט מאן י"א לא מעל רנב"ה וכו' והרי לתוס' הנ"ל מדאגבהי' מעל וכרת דחמץ אינו חייב עד שאכל וכיון דחייב בקרן כרת אינו פוטר מקרבן וכו' עש"ה ולק"מ עפ"י הנ"ל שהעליתי דמעולם לא כתב כן תוס' אלא דווקא דהמשלח חייב בהגבהת השליח ומשום דהו"ל כאילו הוציאו וכמ"ש כנ"ל, ותל"מ, שוב מצאתי בחידו' ריטב"א בקדושין מ"ג מבואר בהדי' כמ"ש כוונת תוס' הנ"ל. הכ"ד אוה"נ החותם בברכה מרובה ודש"ת:
הק' יהודה אסאד: