אור ברסלב

שות יהודה יעלה (מהרי אסאד)· רבי יהודה אסאד

חלק ב · תשובה כט

תשובה כח

שלום וכ"ט לכבוד אהובי ידי"נ ורב חביבי, ה"ה הרב הגאון הגדול, נר ישראל, ע"ה, פ"ה, כש"ת מוה' אלעזר שטראסער ני' אב"ד דק"ק ע"ח: מכ"ק קבלתי לנכון ושמחתי בשלומו, וע"ד קושייתי שכתבתי בסוף תשובתי להדר"ג, ראיתי בספר קצה"ח אשר ציין לי הדר"ג ני' בסי' פ"ח שהקש' כעין קושייתי, ולא קושייתי בעצם ממש, שהוא הקש' על מ"ד בירושלמי דמחלק בין שטר לכסף, וקושייתי הוא על סתירות דברי הר"ן שהוא תמה על אידך מ"ד בירושלמי שלא לחלק ביניהם, וקצה"ח לא מייתי כלל לדברי הר"ן דקדושין, ומ"מ אמת כי יישוב א' עולה גם לשניהם להרגש קצה"ח ולהרגש דידי, וב"ה שכוונתי וכו', ומה שכתב הדרתו ני' לתרץ דשפיר הו"ל נוגעים דאילו התובע יהי' פקח ויתבעם ב' כסף כדי לחייבם שבועה, והרמב"ם כתב דנוגע אפי' בדרך רחוקה ונפלא הוא פסול, אתד"ק: ולענ"ד בדרך רחוקה ונפלא בהיתר דווקא ולא ע"י איסור, ובכה"ג לחייבו שבועה ע"י טענת שקר לעבור על מדבר שקר תרחק לא מחזקינן אינשי ברשיעי לחשבו נוגע באופן זה:

ועוד תירץ הדר"ג ני' דעיקר קו' הר"ן על לשון ר"י בירושלמי כיון שהאמינתו תורה דמשמע מדרבנן צריך שבועה, וע"ז שפיר דייק הר"ן, הנה בקושייתי פרשתי לשון זה כיון שהתורה האמינתו גם בטענת ב' כסף אף דרבנן תקנו היסת כעין דאוריי' דווקא תקנו בטענת ב' כסף, א"כ בפחות מזה אינם נוגעים גם בקדושי כסף, ואין זה דחוק דלשנא דירושלמי קטיע עיי' בגמרן בב"ק וי"ו ע"ב:

ובהיותי עוסק בסוגי' הנ"ל עמדתי ע"ד הריב"ש סי' מ"א ומ"ב שפסק מי שנטען מפנוי' שילדה שיטפל בוולד והוא מכחישה נאמן בטענתו ואין מזקיקין אותו לשבועת היסת לפי שהתורה האמינתו ואם היינו מחייבים אותו היסת הרי הוא כשאר כופר בכל ומה הועיל מה שהאמינתו תורה וכו' יעוש"ה שכפל ושילש דבריו כן, והוא תמוה להבין דמה טענה הוא זה שהתורה האמינתו לפוטרו מה"ט אף מהיסת והי' נ"ל כוונתו שהוא תלמידיה דהר"ן כדי לתרץ תמיהת הר"ן בקדושין על ר' יוסי בירושלמי בסוג' דשליח נעשה עד הנ"ל מפרש הריב"ש דר"י בירושלמי הק' כיון שהתורה האמינתו, אין כאן גם היסת, ואולי טעמו כמ"ש הט"ז בח"מ סי' ע"ה סעי' י"ז בהג"ה ללמוד מדברי המרדכי דלא תקנו היסת בטענה שאינה מצוי', וה"נ בכל מידי דלא שכיח אוקמוה אדאוריית' שהתורה האמינתו כנ"ל, ושוב מצאתי בתשובת התשב"ץ ח"ב ענין י"ט שנשא ונתן בזה עם הריב"ש בעצמו פא"פ ודחה דינו וטעמו הנ"ל בשתי ידים וז"ל ועוד שלא האמינתו תורה אלא במי שחיובו מן התורה כירושת פי שנים, אבל במה דעיקר חיובו אינו אלא מדבריהם אינו בכלל נאמנותו, והרי הוא כשאר תביעת ממון שהם חייבוהו היסת בטענת ברי אעפ"י שהתורה האמינתו יעוש"ה באורך, ובמח"כ הוא הוא קושי' הר"ן על ר"י בירושלמי דקדושין הנ"ל, וכמו שצ"ל לתרץ דברי ר"י בירושלמי, ה"נ מתפרשים דברי הריב"ש כנ"ל ועדיין צ"ע, עכ"פ דעת הריב"ש הוא בלשון זה שהתורה האמינתו דגם מדרבנן ליכא שבועה כנ"ל:

וכשאני לעצמי לבי אומר לי בטעמו דהריב"ש הנ"ל לפוטרו מהיסת היינו משום דלא אפשר דהא ודאי אם הפקירה עצמה גם לאחריני פשיטא שאין כאן שבועה על שום א' מהבועלים דהא גם אם יודה שבא עליה ליכא חיוב ממון מספק דשמא הולד לאו ממנו הוא אלא מאחרים שבאו עליה ג"כ וממילא ליכא שבועה כיון שאין בכפירתו ממון, וא"כ איך ישבע ע"ז אם ישבע שמעולם לא בא עליה ובודאי אין הולד ממנו, והא אם גם יודה שבא עליה ליכא חיוב ממון מספק כנ"ל, ולמה נחייבו לשבע על הודאי שאינו ממנו, ול"ל שישבע על שאינו ודאי ממנו אלא ספק מיני' ספק מאחריני דהא מרע לי' לדיבורי' שטען שלא בא עליה כלל ובודאי אין הולד ממנו וכה"ג אמרי' ריש בב"מ ישבע שא"ל בה פחות מחציה ולא ישבע דחצי שלו משום דמרע לי' לדבורי', ועוד איך ישבע שספק אצלו אם הולד ממנו, הרי גם היא מודה לו בזה שהוא אינו יודע וגם אנן סהדי שהוא אינו יודע בודאי וספק הוא אצלו אא"כ טענה עליו שלא זזה ידו מידה כל משך זמן העיבור, וע"כ ישבע להכחיש טענתה שבודאי ממנו הולד ישבע שבודאי אינו ממנו ולפטור מחיוב ממון א"צ שבועה זו דסגי בספק כנ"ל ועי' תשוב' שבות יעקב ותשובות תשובה מאהבה ח"א ססי' מ"ג קוראים תמה על הב"ש שפסק להא דהריב"ש בפשיטות והרי התשב"ץ פליג עליו, וכן הבית מאיר בסי' ד' יישב תמיה' השבו"י על מנהג הקהלות שמשביעין הנטען נגד פסק הריב"ש והב"ש, היינו עפ"י תשוב' התשב"ץ הנ"ל, ולבסוף הרגיש הבית מאיר דא"צ לישבע על שבודאי אינו ממנו אלא בספק נמי פטור ע"ש, ולענ"ד מה"ט פוטרו הריב"ש משבועה כל עיקר וכנ"ל, מ"מ למעשה פוק חזי מאי עמא דבר נוהגים להשביע כנ"ל, כ"ד אוהבו הנאמן בלונ"ח:

הק' יהודא אסאד:

תוכן העניינים

שות יהודה יעלה (מהרי אסאד)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה